יש ילדים שנכנסים לך ללב יותר מילדים אחרים ומורים שאומרים כמו הההורים שהם אוהבים את כל הילדים בכיתה שווה בשווה, פשוט משקרים (או מסלפים את האמת). בניגוד לסברה הרווחת, שמורים מעדיפים תמיד את הילדים הכי יפים,שקטים וטובים, אני דווקא מעדיפה את ההפך. ילדים טובים הם חביבים וכיף אתם, אבל מרוב שהם נוחים אנחנו מקבלים אותם כמובן מאליו. יופי זה בעיני המתבונן ויש ילדים שכולם חושבים שהם הכי יפים שיש ודווקא אני לא כל כך מתלהבת מהם. חוץ מזה,שאצלי היופי הפנימי קובע ולא המראה החיצוני.
הילדים אליהם התחברתי במשך השנים הם הילדים המאתגרים, אלה שהגיעו מופנמים ובסיום השנה פרחו ושגשגו, ילדים עם עולם פנימי עשיר, ילדים שעשו המון מאמצים והצליחו להתקדם, ילדים שהמערכת פחות אוהבת כי היא מתייגת אותם כ"ביישנים" או להפך - כ"היפראקטיביים" וברבים מהם גיליתי עולם ומלואו. אני לא אכחיש, יש ילדים אליהם לא הצלחתי להגיע ולא עזרו מאמציי והם כן הלכו לאיבוד ולא תמיד הוריהם היו קשובים ואולי לא תמיד אני השקעתי את כל כולי בטיפוחם.אבל יש המון סיפוריי הצלחה של ילדים שפשוט כבשו לי את הלב והיום כשאני רואה אותם כבר גדלים בבית הספר, אני פשוט מתמוגגת מאיך הם היו כשהם רק הגיעו לכיתה לעומת איך שהם עכשיו. זה הסיפוק הכי גדול בהוראה. |