כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהלב, מהבטן ושאר ירקות

    מרחב הרוח

    60 תגובות   יום רביעי, 1/1/14, 04:27

    הרוח, היא הדבר הכי קרוב למרחב שניתן לדמיין.

     

    רוח לא ניתן לכלוא. היא חסרת גבולות. 

    לא ניתן לחלק אותה. רק לקטלג את העוצמות שלה.

    לא ניתן למדוד אותה.

    כמובן שמודדים במהירות. אבל מהירות זה כמה זמן לוקח לרוח להגיע ממקום למקום. זה נמדד בזמן. ואנחנו מדברים על מרחב. על הרוח שקיים בכל, גם הרוח שאנחנו לא מרגישים. הרי יש רוח בכל. גם כשהעלים בעצים לא זעים. כי העולם הרי לא נעצר. הרוח תמיד נושבת, אנחנו מודדים רק כמה שאנחנו מסוגלים להרגיש את תנועתה. היא לא מפסיקה לנוע כשאנחנו לא חשים בה.

     

    כזו תנועת המרחב.

     

    ואנחנו משפיעים על תנועת המרחב בבניינים שאנחנו בונים, בימים שאנחנו מסיטים, בהבל פינו.

    כי הכל הבל.

    רוח.

     

    המרחב תמיד קיים, הרוח.

    גם בטרם נולד הזמן.

    הוא לעולם לא נגמר.

    הרוח אין לה סוף.

    אבל יש בראשית (:

    התנועה של המרחב מושפעת מאוד מתנועת הזמן, מעינינו, עד שהם שלובים זה בזה כאחד. 

     

    עינינו, הוא טווח המרחב שאנחנו מסוגלים לחוות. כלומר השפעת הרוח עלינו. 

     

    תנועת המרחב מושפעת מאוד.

    הרוח לעולם מתקיימת. 

     

    קהלת א

    יד רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ.

     

     

    היתרון היחיד של הרוח על פני האור, הוא שאנו תופסים חושך כאין אור. כשחושך הוא בעצם תנועה שמבטאה חוסר של האור. אם תרצו, הצל של האור. זה לא שלילי או חיובי, רק פריזמה מסויימת של האור.

    ואנחנו מתייחסים לחושך כאל יישות בפני עצמה. כאילו אם חושך מתקיים אז אור אינו מתקיים כלל.

    וזה לא נכון, הוא מתקיים, אבל כמו שיש רמות דציבלים שאנחנו לא שומעים, כך יש רמות אור שאיננו קולטים. 

    מבחינתנו, החושך הוא מצב סטאטי, כי אנחנו לא מסוגלים לראות בו הבדלים.

    אבל האור מתקיים בין אם אנחנו מסוגלים או לא מסוגלים להבחין בו. 

     

    לאור יש היפוך בשפה

    חושך.

     

    לכן אגיד שתנועת המרחב היא כמו רוח

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/11/14 01:38:

      צטט: sal911 2014-11-06 18:58:33

      המרחב הוא בריאה - "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" השמים והארץ - הם המרחב- היקום... וגם השמים והארץ ממש. ידידיה החכם באדם כותב - "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם " יש הלכה שאומרת שמי שמרגיש שהוא נחלש באמונה או שחסרה לו יראת שמים יסתכל לשמים וההתבוננות בשמים תשרה עליו יראת שמים. שואלים הדרשנים מדוע לא ברא הקדוש ברוך רק את העולם בלי היקום שמסביב והם עונים שמכיון שרצה שמתוך התבוננות בבריאה נוכל להבין ולו מעט את גדולתו יתברך ושאנו איננו מרכז הבריאה ואין לנו במה להתגאות שהגאוה מרחיקה מן האדם את יראת השמים, והמבט בהם מחזירה אותו למידותיו, באם האדם מתגאה הוא קטן ובאם הוא עניו אז מעלתו מצד נשמתו שחוצבה מתחת לכסא הכבוד, ואם יקדש את עצמו יזכה להיות כסולם שרגליו ארצה וראשו נוגע בשמיים.

       

      אני לא יודעת למה הרבה פעמים אני נזכרת, בזמן האחרון, בסיפור מקל הנחש שאליו צריך היה להישיר מבט.

       

      בסוף כל הנקודות מתחברות.

       

      באינסופ (:

       

        6/11/14 18:58:
      המרחב הוא בריאה - "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" השמים והארץ - הם המרחב- היקום... וגם השמים והארץ ממש. ידידיה החכם באדם כותב - "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם " יש הלכה שאומרת שמי שמרגיש שהוא נחלש באמונה או שחסרה לו יראת שמים יסתכל לשמים וההתבוננות בשמים תשרה עליו יראת שמים. שואלים הדרשנים מדוע לא ברא הקדוש ברוך רק את העולם בלי היקום שמסביב והם עונים שמכיון שרצה שמתוך התבוננות בבריאה נוכל להבין ולו מעט את גדולתו יתברך ושאנו איננו מרכז הבריאה ואין לנו במה להתגאות שהגאוה מרחיקה מן האדם את יראת השמים, והמבט בהם מחזירה אותו למידותיו, באם האדם מתגאה הוא קטן ובאם הוא עניו אז מעלתו מצד נשמתו שחוצבה מתחת לכסא הכבוד, ואם יקדש את עצמו יזכה להיות כסולם שרגליו ארצה וראשו נוגע בשמיים.
        10/1/14 02:54:

      צטט: (--) 2014-01-09 22:08:05

      צטט: אלו-נה 2014-01-09 19:32:04

      צטט: (--) 2014-01-09 07:35:54

       

      לזהות הקשר זה לזהות את הקשר בין מה שאתה מזהה אצל ומאחרים ומה שאתה מזהה אצלך,

      אני לא בטוחה שעל הקשר כזה אני מדברת. והוא משנה את פני כל הדברים ואת ההבנה שלך את מה שכתבתי..

      זה לא משנה על איזה הקשר דיברת כי חלק מהעניין שהקשר אמיתי הוא כזה שמתקיים בכל המימדים ומושפע ומשפיע על כולם,ההבנה של הקשר בין מה שאתה מזהה באחר לבין מי שאתה מאירה גם על הקשרים אחרים,ולהפך

      כולנו חיים ברשת הקשרים שבה כל שינוי במתח של חוט אחד מייד משנה את המתחים של כל האחרים

       

      כל מה שאמרת נכון. ועדיין.. דיברתי על משהו אחר..

        9/1/14 22:08:

      צטט: אלו-נה 2014-01-09 19:32:04

      צטט: (--) 2014-01-09 07:35:54

       

      לזהות הקשר זה לזהות את הקשר בין מה שאתה מזהה אצל ומאחרים ומה שאתה מזהה אצלך,

      אני לא בטוחה שעל הקשר כזה אני מדברת. והוא משנה את פני כל הדברים ואת ההבנה שלך את מה שכתבתי..

      זה לא משנה על איזה הקשר דיברת כי חלק מהעניין שהקשר אמיתי הוא כזה שמתקיים בכל המימדים ומושפע ומשפיע על כולם,ההבנה של הקשר בין מה שאתה מזהה באחר לבין מי שאתה מאירה גם על הקשרים אחרים,ולהפך

      כולנו חיים ברשת הקשרים שבה כל שינוי במתח של חוט אחד מייד משנה את המתחים של כל האחרים

        9/1/14 19:32:

      צטט: (--) 2014-01-09 07:35:54

       

      לזהות הקשר זה לזהות את הקשר בין מה שאתה מזהה אצל ומאחרים ומה שאתה מזהה אצלך,

      אני לא בטוחה שעל הקשר כזה אני מדברת. והוא משנה את פני כל הדברים ואת ההבנה שלך את מה שכתבתי..


        9/1/14 07:35:

      צטט: אלו-נה 2014-01-08 23:21:21

      צטט: אלו-נה 2014-01-08 22:04:07

       

      האמת שבכנות איני יודע,שאלת הבחירה גדולה עלי,למיטב ידיעתי גם לא נמצא עד היום מי שהצליח לנסח לה תשובה כהלכה,מאמין שזה קשור במידה לא ידועה ליכולת לזהות הקשר,להבין איך פעולה אחת קשורה לשניה,ליכולת לתפישה מציאותית של השפעות והדרך שבה הן מתפשטות דרך קשרי גומלין,שברובן סמויות,מסכים איתך שרוב האנשים הרעים לא ממש יודעים שהם רעים,לא יודע אם "מעצור במח" זה תיאור מדוייק של הסיבה לכך,אולי כולנו לכודים בסבך חסר מוצא,מי יותר ומי פחות,לדעתי כל מי שמצליח לא רק לדבר אלא גם לפעול בדרך שתשקף מודעות להקשר מקדם את עצמו וסביבתו לקיום שיש בו יותר אפשרויות בחירה ויותר יכולת בחירה,למרות שבהרבה מקרים זה נתפש כפעולה מאוד קשה ומאוד לא מתגמלת

       

      ריגשה אותי הכנות שלך.

      בזמן שקראתי היה לי מה להגיד, לשאול, להקשות או להסכים.

      כשהגעתי לסוף, לא היה לי מה להוסיף.

       

      ועכשיו, אחרי שהוצאתי את זה (:

       

      לזהות הקשר.

      איזה מילים יפות.

       

      ומה אם מישהו לא יודע לזהות הקשר? כלומר, הוא מזהה הקשרים של אחרים. הוא מודע לקיומם, אבל הוא לא באמת מזהה הקשר בעצמו. בכוחות עצמו. ביכולת שלו לזהות הקשר בין שני דברים. אפשר להגיד שבאיזשהו מקום זכות הבחירה היא אם לראות את הדברים כנפרדים או כקשורים בקשר כלשהו. ולמצוא את הקשר. למצוא אותו מהמקום שלך. ומה אם מישהו לא מוצא? הוא מזהה הקשרים של אחרים, הוא "בנתיים" בוחר איזה משהו, כי אנחנו חיים בעולם בו אנחנו "חייבים" להגיב. והוא מחפש לזהות הקשר. בנתיים אין לו כזה משלו. שיכול להיות שמה שיהיה משלו זה לא חידוש לעולם, זה רק איזו הבנה אצלו, חיבור במשהו. ויכול להיות שההבנה שלו תהיה זהה להבנה של אחרים, אבל הוא מגיע ממקום שלם. כי הוא בחר. כי כשמזהים הקשר קל יותר לנוע. לאפשר לעצמך. אפילו לטעות. גם אם אחרים אומרים שבחרת רע, משהו בך מוכן לקחת את הצ'אנס לטעות, כי זיהית משהו, חיבור בין שני דברים. הקשר.

      לזהות הקשר זה לזהות את הקשר בין מה שאתה מזהה אצל ומאחרים ומה שאתה מזהה אצלך,זה באמת הקושי האולטימטיבי,היכולת לזהות את ההקשר שבו כל מה שאתה מזהה מחוצה לך זה בעצם משהו שנמצא בצורה מאוד מסויימת אצלך,זה לא שאם אתה מזהה רע אז גם אתה רע,זה הרבה יותר מורכב מזה,זה משהו שאולי נמצא בקצה התפישה האנושית כיום,ואולי תמיד,קראתי לא מזמן על הנסיונות הלא מוצלחים לאחד את התיאורים המאוד שונים ואפילו סותרים שהפיזיקה יודעת לתת כיום בין הגדול לקטן,בין מכניקת הקוונטים לתורת היחסות,ואיזה מתמטיקאי הזוי הציע מבנה מאוד יפה בתור אפשרות של מימד חמישי,ש"מעגל" את כל העניין,כל תנועה החוצה היא גם בו זמנית פנימה והתרחקות היא התקרבות...לתחושתי הכי יש בזה משהו,זו מין סימטריית על,אבל זה לא אושש בשום תצפית פיזית ולכן נזרק לפח אשפה,לדעתי מאוד יתכן שזה ההקשר החסר שיקשור את הכל,לפחות משהו בכיוון הזה

       

       

      ומה אם מישהו מחפש, ועדיין לא מצא. פשוט לא נפל האסימון. והוא בוחר איזה הקשר של אחרים בנתיים, כי ככה הכי הגיוני שיבחר בהתאם לנסיבות החיים שלו. והוא לא באמת מתייחס אל זה כבחירה, כי הוא אומר זה מה יש. בערך כמו שילד יכול להבין שאש שורפת, אבל אם לא התבונן בה, אם לא התקרב אליה, אם לא חקר את הלהבות שלה וקירב את גופו כדי לבחון את ההשפעה של עוצמות החום שלה על גופו והתרחק וקירב יד.. אז גם אם יצעקו לו אסור- הוא התנסה. הוא מבין את הקשר. הוא מבין למה היא רעה עבורו. והוא רואה גם את היופי שלה, את החיות שבה. הוא רואה את הקשר.

      נניח שהוא לא מזהה את הקשר בנתיים. עד עכשיו נניח שהוא כמו תינוק שלא נתנו לו צ'אנס להתקרב לאש. כי הוא לא מזהה הקשר. לכן זה מסוכן. וכשהוא התחיל לזחול הרחיקו אותו. ושוב ושוב אמרו לו אסור והסבירו לו למה זה מסוכן ואיפה כדאי לשבת ומאיזה מרחק נכון להתבונן באש. והוא מבין שזה הגיוני.הוא בעצמו מרגיש שיש לה אפקט, היא הרי מחממת. הוא גם מבין שזה הגיוני להתרחק מהאש, כי כולם גם מסבירים לו, יכול להיות שזה אפילו מרגיש לו נכון. בעיקר כי כל הסביבה שלו מתייחסת אל זה כאל הדבר הטבעי. אבל הוא לא זיהה את הקשר עדיין בעצמו. הוא גדל למבוגר שבוחר משהו, אע"פ שלא בחר מעולם.

      הזוי.

      כולם מחפשים ואף אחד לא מצא,מעולם,וזה באמת יוצר בעייה ללא מעט אנשים שמזהים הקשרים שאולי יש בהם טעם אבל בגלל שרוב האנשים שבויים ברשת שהיא די חסרת הקשר הם נאלצים לחיות מול ועם תגובות מאוד קשות לעצם קיומם,את מוצאת לא מעט אנשים כאלה בבתי המשוגעים או אפילו מעבר לזה בבתי הקברות

      חלק מהיכול ליצור הקשר נכון מביאה ליכולת לזהות דברים גם ללא התנסות ישירה,את לא צריכה לחטוף כוויה בשביל להבין שאש שורפת,מודעות להקשר מתממשת גם דרך מה שנקרא דמיון עשיר,חלק מתחושה טובה של הקשר מאפשרת לאדם להרגיש גם את מה שהוא לא מתנסה בו ישירות כאילו הוא התנסה בו כבר,עולם הדמיון שלו הוא ממשי בדיוק כמו העולם האמיתי,לדימוייו יש משקל בדיוק כמו לחפצים במציאות,אפשר לראות שבדיוק לשם כל העולם הולך,ומצב כזה את לא צריכה ליפול לבור בשביל לדעת שזה כואב,במצב כזה את יכולה להישען גם ובעיקר על העתיד ולא רק על העבר,כי העתיד,מה שלא קיים הוא מוחשי וממשי לך בדיוק כמו העבר

       

      והוא מדבר. ומשקף מודעות. אבל היא לא שלו. והוא אפילו לא יודע את זה. כי זה הוא שבוחר. כל יום. מחדש. הרי איך אפשר לחיות בלי לבחור? 

      זה המצב שבו רוב האנשים אם לא כולם חיים כל הזמן,הםחושבים שהם בוחרים ועצמאים אבל בעצם הם שפוטים לחלוטין

       

      זה לא מעצור במח, זה ממש היפוך. אדם בתוך עצמו הוא גר.

      מטורף.

       

      ואתה יודע מה הקטע?

      שאף אחד לא חסין מפני זה.

      הוא, אני, אתה, כולנו.

      סומא בערפל (:

      הבל הבלים, אמר קהלת. הכל הבל (:

      קהלת דיבר שטויות,אנשים בהחלט מתפתחים ומתחסנים ותודעתם מתרחבת והעולם והחברה משתנים כל הזמן

      בצורה שאין משמעותית ממנה

      אולי צריך לקרוא את מה שהוא כתב דרך הרגש,כיאוש,כעצב,כי לפעמים קשה כל כך לשאת את העובדה שאנחנו עדיין כל כך רחוקים מהגאולה

       

      אני חושבת על זה פתאום. זה הזוי. אולי מה שמאפשר יכולת בחירה הוא לא לקדם יותר אפשרויות בחירה אלא לאפשר לטעות. מה שלעולם לא נסכים לתת לו יד. מה שמאפשר חופש בחירה הוא גם מה שאנחנו מפחדים ממנו יותר מכל. מה שיכול להרוג אותנו. זה כמו לבקש מאיתנו לעשות חסד גם למי שלא מגיע לו. למי שלא ראוי לו כלל וכלל.

      ברור,מהמצב כמו שתיארת עולה שהרבה ממה שאנחנו מרגישים כפעולה וגישה מוטעית או זניחה או לא חשובה זה בעצם האמת,ובשביל לקרוע את רשת ההקשרים הכוזבת למען זאת האמיתית יותר צריך לפעול מחוץ להקשרים המקובלים

      זה לא לופ בכלל

      כל אדם שיש בו זיק מרדן ואוהב עושה את זה במידה כזאת או אחרת

       

      אתה קולט את הלופ?

      זה מטורף.


       

        8/1/14 23:21:

      צטט: אלו-נה 2014-01-08 22:04:07

       

      האמת שבכנות איני יודע,שאלת הבחירה גדולה עלי,למיטב ידיעתי גם לא נמצא עד היום מי שהצליח לנסח לה תשובה כהלכה,מאמין שזה קשור במידה לא ידועה ליכולת לזהות הקשר,להבין איך פעולה אחת קשורה לשניה,ליכולת לתפישה מציאותית של השפעות והדרך שבה הן מתפשטות דרך קשרי גומלין,שברובן סמויות,מסכים איתך שרוב האנשים הרעים לא ממש יודעים שהם רעים,לא יודע אם "מעצור במח" זה תיאור מדוייק של הסיבה לכך,אולי כולנו לכודים בסבך חסר מוצא,מי יותר ומי פחות,לדעתי כל מי שמצליח לא רק לדבר אלא גם לפעול בדרך שתשקף מודעות להקשר מקדם את עצמו וסביבתו לקיום שיש בו יותר אפשרויות בחירה ויותר יכולת בחירה,למרות שבהרבה מקרים זה נתפש כפעולה מאוד קשה ומאוד לא מתגמלת

       

      ריגשה אותי הכנות שלך.

      בזמן שקראתי היה לי מה להגיד, לשאול, להקשות או להסכים.

      כשהגעתי לסוף, לא היה לי מה להוסיף.

       

      ועכשיו, אחרי שהוצאתי את זה (:

       

      לזהות הקשר.

      איזה מילים יפות.

       

      ומה אם מישהו לא יודע לזהות הקשר? כלומר, הוא מזהה הקשרים של אחרים. הוא מודע לקיומם, אבל הוא לא באמת מזהה הקשר בעצמו. בכוחות עצמו. ביכולת שלו לזהות הקשר בין שני דברים. אפשר להגיד שבאיזשהו מקום זכות הבחירה היא אם לראות את הדברים כנפרדים או כקשורים בקשר כלשהו. ולמצוא את הקשר. למצוא אותו מהמקום שלך. ומה אם מישהו לא מוצא? הוא מזהה הקשרים של אחרים, הוא "בנתיים" בוחר איזה משהו, כי אנחנו חיים בעולם בו אנחנו "חייבים" להגיב. והוא מחפש לזהות הקשר. בנתיים אין לו כזה משלו. שיכול להיות שמה שיהיה משלו זה לא חידוש לעולם, זה רק איזו הבנה אצלו, חיבור במשהו. ויכול להיות שההבנה שלו תהיה זהה להבנה של אחרים, אבל הוא מגיע ממקום שלם. כי הוא בחר. כי כשמזהים הקשר קל יותר לנוע. לאפשר לעצמך. אפילו לטעות. גם אם אחרים אומרים שבחרת רע, משהו בך מוכן לקחת את הצ'אנס לטעות, כי זיהית משהו, חיבור בין שני דברים. הקשר.

       

      ומה אם מישהו מחפש, ועדיין לא מצא. פשוט לא נפל האסימון. והוא בוחר איזה הקשר של אחרים בנתיים, כי ככה הכי הגיוני שיבחר בהתאם לנסיבות החיים שלו. והוא לא באמת מתייחס אל זה כבחירה, כי הוא אומר זה מה יש. בערך כמו שילד יכול להבין שאש שורפת, אבל אם לא התבונן בה, אם לא התקרב אליה, אם לא חקר את הלהבות שלה וקירב את גופו כדי לבחון את ההשפעה של עוצמות החום שלה על גופו והתרחק וקירב יד.. אז גם אם יצעקו לו אסור- הוא התנסה. הוא מבין את הקשר. הוא מבין למה היא רעה עבורו. והוא רואה גם את היופי שלה, את החיות שבה. הוא רואה את הקשר.

      נניח שהוא לא מזהה את הקשר בנתיים. עד עכשיו נניח שהוא כמו תינוק שלא נתנו לו צ'אנס להתקרב לאש. כי הוא לא מזהה הקשר. לכן זה מסוכן. וכשהוא התחיל לזחול הרחיקו אותו. ושוב ושוב אמרו לו אסור והסבירו לו למה זה מסוכן ואיפה כדאי לשבת ומאיזה מרחק נכון להתבונן באש. והוא מבין שזה הגיוני.הוא בעצמו מרגיש שיש לה אפקט, היא הרי מחממת. הוא גם מבין שזה הגיוני להתרחק מהאש, כי כולם גם מסבירים לו, יכול להיות שזה אפילו מרגיש לו נכון. בעיקר כי כל הסביבה שלו מתייחסת אל זה כאל הדבר הטבעי. אבל הוא לא זיהה את הקשר עדיין בעצמו. הוא גדל למבוגר שבוחר משהו, אע"פ שלא בחר מעולם.

      הזוי.

       

      והוא מדבר. ומשקף מודעות. אבל היא לא שלו. והוא אפילו לא יודע את זה. כי זה הוא שבוחר. כל יום. מחדש. הרי איך אפשר לחיות בלי לבחור? 

       

      זה לא מעצור במח, זה ממש היפוך. אדם בתוך עצמו הוא גר.

      מטורף.

       

      ואתה יודע מה הקטע?

      שאף אחד לא חסין מפני זה.

      הוא, אני, אתה, כולנו.

      סומא בערפל (:

      הבל הבלים, אמר קהלת. הכל הבל (:

       

       

      אני חושבת על זה פתאום. זה הזוי. אולי מה שמאפשר יכולת בחירה הוא לא לקדם יותר אפשרויות בחירה אלא לאפשר לטעות. מה שלעולם לא נסכים לתת לו יד. מה שמאפשר חופש בחירה הוא גם מה שאנחנו מפחדים ממנו יותר מכל. מה שיכול להרוג אותנו. זה כמו לבקש מאיתנו לעשות חסד גם למי שלא מגיע לו. למי שלא ראוי לו כלל וכלל.

       

      אתה קולט את הלופ?

      זה מטורף.


       

        8/1/14 22:04:

      צטט: (--) 2014-01-08 15:11:08

      צטט: אלו-נה 2014-01-08 08:46:09

      צטט: (--) 2014-01-07 11:30:33

       

      ולהבחין בשוני (נטול שיפוטיות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בין טוב לרע)- אפשר?

      כן ולא,אלא שיש דרכים רבות ושונות להגיב על שיפוט,למשל,אם את שופטת את עצמך כמו שאת שופטת אחרים אז העומק של המבט הפנימי מבטל את הכובד של המבט החיצוני,בדיוק בקצב ובכיוון ובמידה שמאפשרת תנועה למציאות שבה כולם חפים וזכים לחלוטין,לתחושתי אין לנו בחירה בעניין הבחירה,אנחנו כפויים לבחור בחופש,כי המטרה אינה חופש או שיפוט או עצמאות...אלה רק כלים ומונחים ותפישות שתמיד משתנים בדיוק במידה שתתאים למטרה,שהיא אהבה.
      בגלל זה ההתלבטות בין שיפוט שמקפיא לבין כזה שמאפשר לנוע מהווה חלק בלתי נפרד מכל השאלות האחרות שעלו פה ובמקום אחר,כמו איפה בדיוק עובר הקוו בין החיים והמוות,בין ההתחלה והסוף,בין התנועה לעצירה,בין הפרט לקבוצה,בין הזמן למרחב,בין השתיקה למילה,בין השינוי לקבוע... אז התשובה היא כן ולא,כי הדרך למטרה הנחשקת כחוסר שיפוטיות עוברת דרך שיפוטיות,אלא מה,שבדיוק בגלל שזוכרים שזאת רק הדרך ולא המטרה אז כל שיפוט כולל בתוכו גם שוליים רחבים במידה הראוייה לעניין ולהקשר של חמלה וויתור,בסך הכל השופט הוא תמיד גם השפוט,ולכן ברור שבסופו של דבר המטרה היא להשתחרר,אלא שכל נסיון לקפוץ לסוף הסרט יחזיר אותך מייד להתחלה,ולכן אין לך ברירה אלא לשפוט,


      נראה לי שיכולת להחליף את המילה שיפוט בבחירה והיא הייתה תקפה לכל דבר שרשמת עד כה.

       

      אבל יש הבדל עצום בין מי ששופטים מחוסר ברירה

      ופה מתחילה הבעיה עם ההמרה של המילה שיפוט לבחירה. כי זה שאנחנו בוחרים בלית ברירה, זה נכון. אבל זה שאנחנו בוחרים משהו מסויים על אחר, זה אף פעם לא מחוסר ברירה. לעולם לא עומדת בפנינו רק ברירה אחת. אולי רק יום הולדתנו ויום מותנו. כי הברירה היא איך לתפוס את מה שנתון בעינינו.


      אז אולי יש הבדל בין שיפוט לבחירה? אפשר לבחור לא לשפוט? יש דבר כזה? 


      לבין מי שנהנים מזה,נהנים מהשררה,מהחרדה שהם יוצרים באחר,נהנים מעליונותם על יצורים נחותים יותר(כביכול) כמו חיות,לאלה אני לא אוהב לוותר,נראה שהשיפוט כולל גם אבחנה בין מי שראוי לשפוט אותו יותר לבין מי שראוי לשפוט אותו פחות,את המתנשאים על החיות ראוי לשפוט יותר, לדעתי

       

      אני מאמינה באמת ובתמים שרוב הרוע בעולם מתרחש כשמישהו לא באמת שם לב שיש לו ברירה. הוא פשוט לא רואה את זה. בערך כמו שלמרות שמישהו יודע שסיגריות זה חטיף נייר שממולא רעל בלבד, הוא פשוט לא קולט שיש לו בחירה, משהו נעצר שם במח, הוא יכול לצעוק לך מול הפרצוף שהוא יודע שזה רעל, אבל זה הרי אבסורד מוחלט שהוא בוחר בחטיף הזה.

      אלוהים עדי שאני לא מאמינה שהוא (ובמקרה דנן- אני) באמת קולט שהוא בוחר. יש איזה מעצור במח. משהו, לוגית, לא מסתדר. אתה גם באמת יכול לדעת שזה רע. לגמרי. אתה רק לא חושב שזה קשור אלייך. למרות שברור לך שטכנית זה כך. 

      גם אני יכולה למות מסיגריות. ברור שאני לא חסינה וברור שזה רע. זה לא קשור בכלל. למה זה לא קשור? כי זה כמו לבקש ממני שאעיד על עצמי שאין לי שליטה עצמית. שכח הרצון שלי חלש. נו באמת, נראה לך שאעיד על עצמי כזה דבר? שאאפשר למישהו אחר לגרום לי להאמין בדבר כזה? אני אפסיק כשארצה. אם ארצה. קשה או לא, זה לא משנה. אני הרי צורכת חטיפי רעל כי אני רוצה! והאבסורד לא נתפס. כי נהנית מזה, כי כשארצה אפסיק, כל מה שתרצה, רק לא בגלל שאין לי שליטה על עצמי. 

       

      וכשמישהו מגיע למצב שהגיוני לו להרעיל את עצמו, לשם התענוג, מתוך בחירה, שם הוא גם באיזשהו מקום מטשטש את הברירה. מנטרל את הבחירה. גם אם היא שם, היא קצת חסרת רלוונטיות. כמו רדומה.


      האמת שבכנות איני יודע,שאלת הבחירה גדולה עלי,למיטב ידיעתי גם לא נמצא עד היום מי שהצליח לנסח לה תשובה כהלכה,מאמין שזה קשור במידה לא ידועה ליכולת לזהות הקשר,להבין איך פעולה אחת קשורה לשניה,ליכולת לתפישה מציאותית של השפעות והדרך שבה הן מתפשטות דרך קשרי גומלין,שברובן סמויות,מסכים איתך שרוב האנשים הרעים לא ממש יודעים שהם רעים,לא יודע אם "מעצור במח" זה תיאור מדוייק של הסיבה לכך,אולי כולנו לכודים בסבך חסר מוצא,מי יותר ומי פחות,לדעתי כל מי שמצליח לא רק לדבר אלא גם לפעול בדרך שתשקף מודעות להקשר מקדם את עצמו וסביבתו לקיום שיש בו יותר אפשרויות בחירה ויותר יכולת בחירה,למרות שבהרבה מקרים זה נתפש כפעולה מאוד קשה ומאוד לא מתגמלת

       

      ריגשה אותי הכנות שלך.

      בזמן שקראתי היה לי מה להגיד, לשאול, להקשות או להסכים.

      כשהגעתי לסוף, לא היה לי מה להוסיף.

        8/1/14 15:11:

      צטט: אלו-נה 2014-01-08 08:46:09

      צטט: (--) 2014-01-07 11:30:33

       

      ולהבחין בשוני (נטול שיפוטיות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בין טוב לרע)- אפשר?

      כן ולא,אלא שיש דרכים רבות ושונות להגיב על שיפוט,למשל,אם את שופטת את עצמך כמו שאת שופטת אחרים אז העומק של המבט הפנימי מבטל את הכובד של המבט החיצוני,בדיוק בקצב ובכיוון ובמידה שמאפשרת תנועה למציאות שבה כולם חפים וזכים לחלוטין,לתחושתי אין לנו בחירה בעניין הבחירה,אנחנו כפויים לבחור בחופש,כי המטרה אינה חופש או שיפוט או עצמאות...אלה רק כלים ומונחים ותפישות שתמיד משתנים בדיוק במידה שתתאים למטרה,שהיא אהבה.
      בגלל זה ההתלבטות בין שיפוט שמקפיא לבין כזה שמאפשר לנוע מהווה חלק בלתי נפרד מכל השאלות האחרות שעלו פה ובמקום אחר,כמו איפה בדיוק עובר הקוו בין החיים והמוות,בין ההתחלה והסוף,בין התנועה לעצירה,בין הפרט לקבוצה,בין הזמן למרחב,בין השתיקה למילה,בין השינוי לקבוע... אז התשובה היא כן ולא,כי הדרך למטרה הנחשקת כחוסר שיפוטיות עוברת דרך שיפוטיות,אלא מה,שבדיוק בגלל שזוכרים שזאת רק הדרך ולא המטרה אז כל שיפוט כולל בתוכו גם שוליים רחבים במידה הראוייה לעניין ולהקשר של חמלה וויתור,בסך הכל השופט הוא תמיד גם השפוט,ולכן ברור שבסופו של דבר המטרה היא להשתחרר,אלא שכל נסיון לקפוץ לסוף הסרט יחזיר אותך מייד להתחלה,ולכן אין לך ברירה אלא לשפוט,


      נראה לי שיכולת להחליף את המילה שיפוט בבחירה והיא הייתה תקפה לכל דבר שרשמת עד כה.

       

      אבל יש הבדל עצום בין מי ששופטים מחוסר ברירה

      ופה מתחילה הבעיה עם ההמרה של המילה שיפוט לבחירה. כי זה שאנחנו בוחרים בלית ברירה, זה נכון. אבל זה שאנחנו בוחרים משהו מסויים על אחר, זה אף פעם לא מחוסר ברירה. לעולם לא עומדת בפנינו רק ברירה אחת. אולי רק יום הולדתנו ויום מותנו. כי הברירה היא איך לתפוס את מה שנתון בעינינו.


      אז אולי יש הבדל בין שיפוט לבחירה? אפשר לבחור לא לשפוט? יש דבר כזה? 


      לבין מי שנהנים מזה,נהנים מהשררה,מהחרדה שהם יוצרים באחר,נהנים מעליונותם על יצורים נחותים יותר(כביכול) כמו חיות,לאלה אני לא אוהב לוותר,נראה שהשיפוט כולל גם אבחנה בין מי שראוי לשפוט אותו יותר לבין מי שראוי לשפוט אותו פחות,את המתנשאים על החיות ראוי לשפוט יותר, לדעתי

       

      אני מאמינה באמת ובתמים שרוב הרוע בעולם מתרחש כשמישהו לא באמת שם לב שיש לו ברירה. הוא פשוט לא רואה את זה. בערך כמו שלמרות שמישהו יודע שסיגריות זה חטיף נייר שממולא רעל בלבד, הוא פשוט לא קולט שיש לו בחירה, משהו נעצר שם במח, הוא יכול לצעוק לך מול הפרצוף שהוא יודע שזה רעל, אבל זה הרי אבסורד מוחלט שהוא בוחר בחטיף הזה.

      אלוהים עדי שאני לא מאמינה שהוא (ובמקרה דנן- אני) באמת קולט שהוא בוחר. יש איזה מעצור במח. משהו, לוגית, לא מסתדר. אתה גם באמת יכול לדעת שזה רע. לגמרי. אתה רק לא חושב שזה קשור אלייך. למרות שברור לך שטכנית זה כך. 

      גם אני יכולה למות מסיגריות. ברור שאני לא חסינה וברור שזה רע. זה לא קשור בכלל. למה זה לא קשור? כי זה כמו לבקש ממני שאעיד על עצמי שאין לי שליטה עצמית. שכח הרצון שלי חלש. נו באמת, נראה לך שאעיד על עצמי כזה דבר? שאאפשר למישהו אחר לגרום לי להאמין בדבר כזה? אני אפסיק כשארצה. אם ארצה. קשה או לא, זה לא משנה. אני הרי צורכת חטיפי רעל כי אני רוצה! והאבסורד לא נתפס. כי נהנית מזה, כי כשארצה אפסיק, כל מה שתרצה, רק לא בגלל שאין לי שליטה על עצמי. 

       

      וכשמישהו מגיע למצב שהגיוני לו להרעיל את עצמו, לשם התענוג, מתוך בחירה, שם הוא גם באיזשהו מקום מטשטש את הברירה. מנטרל את הבחירה. גם אם היא שם, היא קצת חסרת רלוונטיות. כמו רדומה.


      האמת שבכנות איני יודע,שאלת הבחירה גדולה עלי,למיטב ידיעתי גם לא נמצא עד היום מי שהצליח לנסח לה תשובה כהלכה,מאמין שזה קשור במידה לא ידועה ליכולת לזהות הקשר,להבין איך פעולה אחת קשורה לשניה,ליכולת לתפישה מציאותית של השפעות והדרך שבה הן מתפשטות דרך קשרי גומלין,שברובן סמויות,מסכים איתך שרוב האנשים הרעים לא ממש יודעים שהם רעים,לא יודע אם "מעצור במח" זה תיאור מדוייק של הסיבה לכך,אולי כולנו לכודים בסבך חסר מוצא,מי יותר ומי פחות,לדעתי כל מי שמצליח לא רק לדבר אלא גם לפעול בדרך שתשקף מודעות להקשר מקדם את עצמו וסביבתו לקיום שיש בו יותר אפשרויות בחירה ויותר יכולת בחירה,למרות שבהרבה מקרים זה נתפש כפעולה מאוד קשה ומאוד לא מתגמלת

        8/1/14 08:46:

      צטט: (--) 2014-01-07 11:30:33

       

      ולהבחין בשוני (נטול שיפוטיות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בין טוב לרע)- אפשר?

      כן ולא,אלא שיש דרכים רבות ושונות להגיב על שיפוט,למשל,אם את שופטת את עצמך כמו שאת שופטת אחרים אז העומק של המבט הפנימי מבטל את הכובד של המבט החיצוני,בדיוק בקצב ובכיוון ובמידה שמאפשרת תנועה למציאות שבה כולם חפים וזכים לחלוטין,לתחושתי אין לנו בחירה בעניין הבחירה,אנחנו כפויים לבחור בחופש,כי המטרה אינה חופש או שיפוט או עצמאות...אלה רק כלים ומונחים ותפישות שתמיד משתנים בדיוק במידה שתתאים למטרה,שהיא אהבה.
      בגלל זה ההתלבטות בין שיפוט שמקפיא לבין כזה שמאפשר לנוע מהווה חלק בלתי נפרד מכל השאלות האחרות שעלו פה ובמקום אחר,כמו איפה בדיוק עובר הקוו בין החיים והמוות,בין ההתחלה והסוף,בין התנועה לעצירה,בין הפרט לקבוצה,בין הזמן למרחב,בין השתיקה למילה,בין השינוי לקבוע... אז התשובה היא כן ולא,כי הדרך למטרה הנחשקת כחוסר שיפוטיות עוברת דרך שיפוטיות,אלא מה,שבדיוק בגלל שזוכרים שזאת רק הדרך ולא המטרה אז כל שיפוט כולל בתוכו גם שוליים רחבים במידה הראוייה לעניין ולהקשר של חמלה וויתור,בסך הכל השופט הוא תמיד גם השפוט,ולכן ברור שבסופו של דבר המטרה היא להשתחרר,אלא שכל נסיון לקפוץ לסוף הסרט יחזיר אותך מייד להתחלה,ולכן אין לך ברירה אלא לשפוט,


      נראה לי שיכולת להחליף את המילה שיפוט בבחירה והיא הייתה תקפה לכל דבר שרשמת עד כה.

       

      אבל יש הבדל עצום בין מי ששופטים מחוסר ברירה

      ופה מתחילה הבעיה עם ההמרה של המילה שיפוט לבחירה. כי זה שאנחנו בוחרים בלית ברירה, זה נכון. אבל זה שאנחנו בוחרים משהו מסויים על אחר, זה אף פעם לא מחוסר ברירה. לעולם לא עומדת בפנינו רק ברירה אחת. אולי רק יום הולדתנו ויום מותנו. כי הברירה היא איך לתפוס את מה שנתון בעינינו.


      אז אולי יש הבדל בין שיפוט לבחירה? אפשר לבחור לא לשפוט? יש דבר כזה? 


      לבין מי שנהנים מזה,נהנים מהשררה,מהחרדה שהם יוצרים באחר,נהנים מעליונותם על יצורים נחותים יותר(כביכול) כמו חיות,לאלה אני לא אוהב לוותר,נראה שהשיפוט כולל גם אבחנה בין מי שראוי לשפוט אותו יותר לבין מי שראוי לשפוט אותו פחות,את המתנשאים על החיות ראוי לשפוט יותר, לדעתי

       

      אני מאמינה באמת ובתמים שרוב הרוע בעולם מתרחש כשמישהו לא באמת שם לב שיש לו ברירה. הוא פשוט לא רואה את זה. בערך כמו שלמרות שמישהו יודע שסיגריות זה חטיף נייר שממולא רעל בלבד, הוא פשוט לא קולט שיש לו בחירה, משהו נעצר שם במח, הוא יכול לצעוק לך מול הפרצוף שהוא יודע שזה רעל, אבל זה הרי אבסורד מוחלט שהוא בוחר בחטיף הזה.

      אלוהים עדי שאני לא מאמינה שהוא (ובמקרה דנן- אני) באמת קולט שהוא בוחר. יש איזה מעצור במח. משהו, לוגית, לא מסתדר. אתה גם באמת יכול לדעת שזה רע. לגמרי. אתה רק לא חושב שזה קשור אלייך. למרות שברור לך שטכנית זה כך. 

      גם אני יכולה למות מסיגריות. ברור שאני לא חסינה וברור שזה רע. זה לא קשור בכלל. למה זה לא קשור? כי זה כמו לבקש ממני שאעיד על עצמי שאין לי שליטה עצמית. שכח הרצון שלי חלש. נו באמת, נראה לך שאעיד על עצמי כזה דבר? שאאפשר למישהו אחר לגרום לי להאמין בדבר כזה? אני אפסיק כשארצה. אם ארצה. קשה או לא, זה לא משנה. אני הרי צורכת חטיפי רעל כי אני רוצה! והאבסורד לא נתפס. כי נהנית מזה, כי כשארצה אפסיק, כל מה שתרצה, רק לא בגלל שאין לי שליטה על עצמי. 

       

      וכשמישהו מגיע למצב שהגיוני לו להרעיל את עצמו, לשם התענוג, מתוך בחירה, שם הוא גם באיזשהו מקום מטשטש את הברירה. מנטרל את הבחירה. גם אם היא שם, היא קצת חסרת רלוונטיות. כמו רדומה.


        7/1/14 11:30:

      צטט: אלו-נה 2014-01-07 10:00:58

      צטט: (--) 2014-01-07 07:27:00

      צטט: אלו-נה 2014-01-07 02:26:43

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:19:13

      צטט: (--)

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

      .

      אני לא חושב שמה שכתבת כאן זה מטורף...

      אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו נתייחס למושגים כמו "טוב" ו"רע" כמילות תואר - זה לא ילך...

      אני חושב שאין אף אדם ביקום שמסוגל לבא בטענה לאריה (נניח), על העובדה שהוא אוכל זברות ולא דשא כמו הג'ירפות למשל... או על עורב שאוכל את הגוויות של חיות אחרות שהוא מוצא ברחוב...

      כי האריה זה אריה...

      והעורב הוא עורב...

      אבל אנחנו - בני האנוש - אוהבים "להפריד" עצמינו משא היקום ולטעון ש"מותר האדם מהבהמה"

      יכולת הבחירה (לכאורה) היא אחת הטענות שאנחנו מביאים כדי לתמוך בייחודיות שלנו ביחס לשאר בעלי החיים...

      אבל בעצם יכולת הבחירה (באם היא שכלתנית ו/או ריגשית ו/או אינסטינקטיבית) - יש כבר אלמנט של "שיפוטיות" עצמית

      וברגע שהכנסנו "שיפוטיות" - הכל הופך ליחסי

      וכל דבר שהוא יחסי - הינו מעצם הגדרתו - אישי

      כלומר - חסר ערך בעיני ה"אחרים"...

      אבל - האם אנחנו רוצים לחיות כמו שאר החיות ? לא נראה לי...

      ובכלל :

      האם קיימת הגדרה ברורה וידועה ומוסכמת למושג : "אנושיות" ???

      .

       

      נראה לי שאמרת פה משהו חשוב. יש לי שהרגשה שזה יכול להיות גם חשוב מאוד.

      הגדרת יפה את החיבור בין המרחב לזמן שמוליד את זכות הבחירה, שהכרחית כל כך לבני האדם.

      אני חושבת שבעלי חיים וצמחים ובכלל, העולם, חי בתנועת זמן אחרת. כלומר מושפע מתנועה אחרת, וגם מושפע מאיתנו, שמושפעים מתנועת הזמן במרחב. אבל אולי אני אומרת את זה כי גם אני חוטאת בחטא היוהרה של ייחוד האדם? ואולי זה נכון. 

       

      מי זה שמכניס שיפוטיות?

      מה זה אלמנט שמכיל? זכות בחירה זה שיפוט?

       

      כתבת "שיפוטיות עצמית", ואדם וחווה קופצים לי פתאום לראש, מסתתרים. עירומים. ואלוהים יודע שיש בהם יכולת להבדיל כי הם מסתתרים. כלומר הדעת היא היכולת להבדיל. 

      אבל מה היה באותו תפוח? מי הכניס את השיפוטיות? בחירה ושיפוט, זה אותו הדבר? נשמע לי מאוד דומה. אבל יש לנו זכות בחירה. לא בחירה. כי בחירה לבדה היא לא באמת ברירה, אלא הזכות לבחור. היא שמאפשרת לפחות 2 אפשרויות.

       

      האם ניתן לראות הבדל מבלי לדעת טוב ורע? אני מניחה שכן, הרי הוא אמר להם: זה עץ הדעת, ממנו לא תאכלו. מה זה זה? איך הם ידעו מה זה אם לא ידעו להבחין בין עץ כזה לאחר?

       

       

      להבחין... להבדיל... זה אותו הדבר?

       

      להבחין- לבחון

      להבדיל- לבדל.

       

      משהו חשוב אמרת פה. צריכה עוד לחשוב עליו. אוף, כמה יש לי לחשוב.

       

       

      לא ניתן לראות הבדל בלי להבחין בין טוב ורע

      גם כשנגמה לאנשים שהם מדברים על מאפיינים פיזיים לחלוטין,מנותקים מהרוח ומהנשמה,האבחנות שלהם מבוססות במידה ממש לא מעטה על הנחות מוקדמות באשר לטיבו של ההבדל בין הטוב והרע

      ולכן התפישות המיושנות של מדע כדבר המנותק מהמוסר והרגש והתשוקה

      כאילו היה אובייקטיבי

      הן אלה שאיפשרו לטכנולוגיה להתממש כרצחנות חסרת תקדים

       

      ולהבחין בשוני (נטול שיפוטיות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בין טוב לרע)- אפשר?

      כן ולא,אלא שיש דרכים רבות ושונות להגיב על שיפוט,למשל,אם את שופטת את עצמך כמו שאת שופטת אחרים אז העומק של המבט הפנימי מבטל את הכובד של המבט החיצוני,בדיוק בקצב ובכיוון ובמידה שמאפשרת תנועה למציאות שבה כולם חפים וזכים לחלוטין,לתחושתי אין לנו בחירה בעניין הבחירה,אנחנו כפויים לבחור בחופש,כי המטרה אינה חופש או שיפוט או עצמאות...אלה רק כלים ומונחים ותפישות שתמיד משתנים בדיוק במידה שתתאים למטרה,שהיא אהבה.
      בגלל זה ההתלבטות בין שיפוט שמקפיא לבין כזה שמאפשר לנוע מהווה חלק בלתי נפרד מכל השאלות האחרות שעלו פה ובמקום אחר,כמו איפה בדיוק עובר הקוו בין החיים והמוות,בין ההתחלה והסוף,בין התנועה לעצירה,בין הפרט לקבוצה,בין הזמן למרחב,בין השתיקה למילה,בין השינוי לקבוע... אז התשובה היא כן ולא,כי הדרך למטרה הנחשקת כחוסר שיפוטיות עוברת דרך שיפוטיות,אלא מה,שבדיוק בגלל שזוכרים שזאת רק הדרך ולא המטרה אז כל שיפוט כולל בתוכו גם שוליים רחבים במידה הראוייה לעניין ולהקשר של חמלה וויתור,בסך הכל השופט הוא תמיד גם השפוט,ולכן ברור שבסופו של דבר המטרה היא להשתחרר,אלא שכל נסיון לקפוץ לסוף הסרט יחזיר אותך מייד להתחלה,ולכן אין לך ברירה אלא לשפוט,אבל יש הבדל עצום בין מי ששופטים מחוסר ברירה לבין מי שנהנים מזה,נהנים מהשררה,מהחרדה שהם יוצרים באחר,נהנים מעליונותם על יצורים נחותים יותר(כביכול) כמו חיות,לאלה אני לא אוהב לוותר,נראה שהשיפוט כולל גם אבחנה בין מי שראוי לשפוט אותו יותר לבין מי שראוי לשפוט אותו פחות,את המתנשאים על החיות ראוי לשפוט יותר, לדעתי

       

        7/1/14 10:21:

      צטט: ARMAND 2014-01-07 08:45:42

       אלו-נה

      .

      אוף, כמה יש לי לחשוב.

      .

      רוח  זמן  מרחב  בחירה טוב ורע  שיפוטיות  אנושיות שתיקה  חיפוש  אגו  פאראדוקסים

      ועוד...

      ROUND 1

      היה אחלה - תודה לבנתיים...


       

       

      תודה לך.

      ואנגלית זו שפה שאני לא שולטת בה. קשה לי להתחבר אליה, בטח כשהיא מגיעה עם מבטא בריטי. אז לא הבנתי את המסר אבל הייתה הפוגה נחמדה

       

        7/1/14 10:00:

      צטט: (--) 2014-01-07 07:27:00

      צטט: אלו-נה 2014-01-07 02:26:43

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:19:13

      צטט: (--)

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

      .

      אני לא חושב שמה שכתבת כאן זה מטורף...

      אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו נתייחס למושגים כמו "טוב" ו"רע" כמילות תואר - זה לא ילך...

      אני חושב שאין אף אדם ביקום שמסוגל לבא בטענה לאריה (נניח), על העובדה שהוא אוכל זברות ולא דשא כמו הג'ירפות למשל... או על עורב שאוכל את הגוויות של חיות אחרות שהוא מוצא ברחוב...

      כי האריה זה אריה...

      והעורב הוא עורב...

      אבל אנחנו - בני האנוש - אוהבים "להפריד" עצמינו משא היקום ולטעון ש"מותר האדם מהבהמה"

      יכולת הבחירה (לכאורה) היא אחת הטענות שאנחנו מביאים כדי לתמוך בייחודיות שלנו ביחס לשאר בעלי החיים...

      אבל בעצם יכולת הבחירה (באם היא שכלתנית ו/או ריגשית ו/או אינסטינקטיבית) - יש כבר אלמנט של "שיפוטיות" עצמית

      וברגע שהכנסנו "שיפוטיות" - הכל הופך ליחסי

      וכל דבר שהוא יחסי - הינו מעצם הגדרתו - אישי

      כלומר - חסר ערך בעיני ה"אחרים"...

      אבל - האם אנחנו רוצים לחיות כמו שאר החיות ? לא נראה לי...

      ובכלל :

      האם קיימת הגדרה ברורה וידועה ומוסכמת למושג : "אנושיות" ???

      .

       

      נראה לי שאמרת פה משהו חשוב. יש לי שהרגשה שזה יכול להיות גם חשוב מאוד.

      הגדרת יפה את החיבור בין המרחב לזמן שמוליד את זכות הבחירה, שהכרחית כל כך לבני האדם.

      אני חושבת שבעלי חיים וצמחים ובכלל, העולם, חי בתנועת זמן אחרת. כלומר מושפע מתנועה אחרת, וגם מושפע מאיתנו, שמושפעים מתנועת הזמן במרחב. אבל אולי אני אומרת את זה כי גם אני חוטאת בחטא היוהרה של ייחוד האדם? ואולי זה נכון. 

       

      מי זה שמכניס שיפוטיות?

      מה זה אלמנט שמכיל? זכות בחירה זה שיפוט?

       

      כתבת "שיפוטיות עצמית", ואדם וחווה קופצים לי פתאום לראש, מסתתרים. עירומים. ואלוהים יודע שיש בהם יכולת להבדיל כי הם מסתתרים. כלומר הדעת היא היכולת להבדיל. 

      אבל מה היה באותו תפוח? מי הכניס את השיפוטיות? בחירה ושיפוט, זה אותו הדבר? נשמע לי מאוד דומה. אבל יש לנו זכות בחירה. לא בחירה. כי בחירה לבדה היא לא באמת ברירה, אלא הזכות לבחור. היא שמאפשרת לפחות 2 אפשרויות.

       

      האם ניתן לראות הבדל מבלי לדעת טוב ורע? אני מניחה שכן, הרי הוא אמר להם: זה עץ הדעת, ממנו לא תאכלו. מה זה זה? איך הם ידעו מה זה אם לא ידעו להבחין בין עץ כזה לאחר?

       

       

      להבחין... להבדיל... זה אותו הדבר?

       

      להבחין- לבחון

      להבדיל- לבדל.

       

      משהו חשוב אמרת פה. צריכה עוד לחשוב עליו. אוף, כמה יש לי לחשוב.

       

       

      לא ניתן לראות הבדל בלי להבחין בין טוב ורע

      גם כשנגמה לאנשים שהם מדברים על מאפיינים פיזיים לחלוטין,מנותקים מהרוח ומהנשמה,האבחנות שלהם מבוססות במידה ממש לא מעטה על הנחות מוקדמות באשר לטיבו של ההבדל בין הטוב והרע

      ולכן התפישות המיושנות של מדע כדבר המנותק מהמוסר והרגש והתשוקה

      כאילו היה אובייקטיבי

      הן אלה שאיפשרו לטכנולוגיה להתממש כרצחנות חסרת תקדים

       

      ולהבחין בשוני (נטול שיפוטיות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, בין טוב לרע)- אפשר?

       

        7/1/14 07:27:

      צטט: אלו-נה 2014-01-07 02:26:43

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:19:13

      צטט: (--)

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

      .

      אני לא חושב שמה שכתבת כאן זה מטורף...

      אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו נתייחס למושגים כמו "טוב" ו"רע" כמילות תואר - זה לא ילך...

      אני חושב שאין אף אדם ביקום שמסוגל לבא בטענה לאריה (נניח), על העובדה שהוא אוכל זברות ולא דשא כמו הג'ירפות למשל... או על עורב שאוכל את הגוויות של חיות אחרות שהוא מוצא ברחוב...

      כי האריה זה אריה...

      והעורב הוא עורב...

      אבל אנחנו - בני האנוש - אוהבים "להפריד" עצמינו משא היקום ולטעון ש"מותר האדם מהבהמה"

      יכולת הבחירה (לכאורה) היא אחת הטענות שאנחנו מביאים כדי לתמוך בייחודיות שלנו ביחס לשאר בעלי החיים...

      אבל בעצם יכולת הבחירה (באם היא שכלתנית ו/או ריגשית ו/או אינסטינקטיבית) - יש כבר אלמנט של "שיפוטיות" עצמית

      וברגע שהכנסנו "שיפוטיות" - הכל הופך ליחסי

      וכל דבר שהוא יחסי - הינו מעצם הגדרתו - אישי

      כלומר - חסר ערך בעיני ה"אחרים"...

      אבל - האם אנחנו רוצים לחיות כמו שאר החיות ? לא נראה לי...

      ובכלל :

      האם קיימת הגדרה ברורה וידועה ומוסכמת למושג : "אנושיות" ???

      .

       

      נראה לי שאמרת פה משהו חשוב. יש לי שהרגשה שזה יכול להיות גם חשוב מאוד.

      הגדרת יפה את החיבור בין המרחב לזמן שמוליד את זכות הבחירה, שהכרחית כל כך לבני האדם.

      אני חושבת שבעלי חיים וצמחים ובכלל, העולם, חי בתנועת זמן אחרת. כלומר מושפע מתנועה אחרת, וגם מושפע מאיתנו, שמושפעים מתנועת הזמן במרחב. אבל אולי אני אומרת את זה כי גם אני חוטאת בחטא היוהרה של ייחוד האדם? ואולי זה נכון. 

       

      מי זה שמכניס שיפוטיות?

      מה זה אלמנט שמכיל? זכות בחירה זה שיפוט?

       

      כתבת "שיפוטיות עצמית", ואדם וחווה קופצים לי פתאום לראש, מסתתרים. עירומים. ואלוהים יודע שיש בהם יכולת להבדיל כי הם מסתתרים. כלומר הדעת היא היכולת להבדיל. 

      אבל מה היה באותו תפוח? מי הכניס את השיפוטיות? בחירה ושיפוט, זה אותו הדבר? נשמע לי מאוד דומה. אבל יש לנו זכות בחירה. לא בחירה. כי בחירה לבדה היא לא באמת ברירה, אלא הזכות לבחור. היא שמאפשרת לפחות 2 אפשרויות.

       

      האם ניתן לראות הבדל מבלי לדעת טוב ורע? אני מניחה שכן, הרי הוא אמר להם: זה עץ הדעת, ממנו לא תאכלו. מה זה זה? איך הם ידעו מה זה אם לא ידעו להבחין בין עץ כזה לאחר?

       

       

      להבחין... להבדיל... זה אותו הדבר?

       

      להבחין- לבחון

      להבדיל- לבדל.

       

      משהו חשוב אמרת פה. צריכה עוד לחשוב עליו. אוף, כמה יש לי לחשוב.

       

       

      לא ניתן לראות הבדל בלי להבחין בין טוב ורע

      גם כשנגמה לאנשים שהם מדברים על מאפיינים פיזיים לחלוטין,מנותקים מהרוח ומהנשמה,האבחנות שלהם מבוססות במידה ממש לא מעטה על הנחות מוקדמות באשר לטיבו של ההבדל בין הטוב והרע

      ולכן התפישות המיושנות של מדע כדבר המנותק מהמוסר והרגש והתשוקה

      כאילו היה אובייקטיבי

      הן אלה שאיפשרו לטכנולוגיה להתממש כרצחנות חסרת תקדים

        7/1/14 07:23:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 23:14:30

      צטט: (--)

       

      .

       

      זה שלא קיימת הגדרה ברורה וקיימת לאנושיות לא אומר שלא צריך לחפש אחרי הגדרה כזאת,בדיוק להפך,שיפוטיות נובעת מההנחה שיש ערכים שאינם יחסיים אלא מוחלטים ,ברור שהדרך לחפשם וליישמם אינה פשוטה בכלל וביותר מדי מקרים זה גורם בדיוק לתוצאות הכי הפוכות מאלה המוצהרות אבל לא רק שזו לא סיבה להפסיק לחפש איך לממש את ההבדל בין הטוב לרע אלא שלדעתי כנראה שפשוט אין לנו ברירה והפעם זה דווקא אתה שמפריז ביכולת הבחירה של האדם,שלא הוא בחר להבדיל בין הטוב לרע אלא שכנראה שהוא נבחר לכך מסיבה כזאת או אחרת ובכלל לא ברור על ידי מי או מה

      בלווא הכי ,האבחנה בין טוב ורע מאוד קידמה את האדם ואיני מבין למה אתה או אחרים רואים בעצם קיומה או בעצם הנסיון לקיימה בעייה

      אף אחד לא בא בטענות לאריה כשהוא טורף אבל אדם זה לא אריה

      אם אתה מכבד את העובדה שהאריה הוא אריה אני לא מבין מה הבעייה שלך עם כבוד לעובדה שהאדם הוא אדם וככזה שונה מהאריה או העורב

      .

      אני מסכים איתך לחלוטין "שצריך" לנסות ולהגדיר אנושיות... או להבין את המהות שלה בכל דרך שרק אפשר...

      אין לי שום בעיה עם העובדה שאדם הוא אדם כפי שהוא, על כל צדדיו, כולל על הכי "מכוערים" שבהם...

      הרי כל הוויכוח כולו, בין כל בני האדם באשר הם, החל מהפאסיבי ביותר ועד לאקטיבי הכי קיצוני שרק קיים...

      הינה בדיוק על ההגדרה העצמית של כל אחד ואחד...

      האחד מאמין ב"פאסיביות" כמעט מוחלטת וכל חייו לא עושה דבר מלבד מדיטציה במקום נידח שבו אף אדם אחר לא יודע כלל על עצם קיומו...

      השני, מנסה להשתלט על כל בני האדם, כל הכוכבים וכל היקום ולא בוחל בשום אמצעים...

      וכולנו - כל השאר - איפהשהו ביניהם, במקביל להם, או כל הגדרה שתחפוץ לתת לנו

      .

      היום (כמו תמיד), אנחנו מתחבטים בשאלות די מורכבות בסגנון :

      מתי אדם נקרא אדם ?

      החל מרגע ההריון... מתי ה"ביצית" יכולה להיות מוגדרת כאדם...

      ממשיך בדוגמאות כמו אריק שרון ואנשים אחרים הנתונים שנים בcoma - האם אלו בני אדם חיים או לא ?

      ממשיך בטכנולוגיה המתפתחת ל"אדם ביוני" כמו בסרטים העתיקים של "סטיב אוסטין" או "רובוקופ"... האם אדם עם רגל רובוטית, ידיים רובוטיות, עיניים רובוטיות, לב מכני ומה לא - הוא רובוט או אדם ?

      האם רובוט עם מודעות שנשארה לו מאדם "רגיל" שנפטר - הוא רובוט או אדם ?

      האם שיבוט זה אדם או מה זה ?

      אם נפגוש חייזרים ויהיו בני תערובת - איך נקרא להם ?

      וכ"ד

      כל אלו שאלות שלא כל כך דימיונייות בימינו ולא רחוקות בעידן של פנטזיה - אלא ממש נמצאות בפתח חיינו, בעוד 100 שנה ואף פחות

      אלו שאלות לגבי מהות האנושייות - ללא תלות בפעולות שאותם "אנשים/יצורים" עושים או לא עושים

      אלא מעצם קיומם הפיזי ו/או הרוחני

      אלו שאלות שאני "מתמודד" איתן בעוצמות, בתדירות, במידת האיכפתיות, במידת המעורבות וכ"ד - המתאימים לי אישית...

      ואם כבר יש משהו שאני הכי אוהב ביקום הזה...

      היא העובדה שיש בו מגוון עצום של דעות, אמונות, אנשים, מצבים ("טובים" ו"רעים" כאחד)

      יש לי דעות מאוד מוצקות לגבי מה אני "אוהב" ומה אני "שונא"...

      אבל אני רואה בזה עניין של טעם אישי - ומעולם לא מעבר לזה...

      .

       

      לדעתי אין דבר שהוא רק טעם אישי ומעולם לא מעבר לזה,אין אישי שהוא לא גם ציבורי ואין פרטי שהוא לא גם כללי,הדברים האלה מתקיימים בנו,ובכל דבר אחר במקביל,וקיימים אחד מכוחו של השני,ההפרדה המדומה היא שיוצרת את היוהרה האטומה

      יוהרה שגורמת לנו להעריך ולהעריץ ולהבחין רק בקיצוניות ולהתעלם דווקא מהמגוון האין סופי והאנושי והמוסרי של האמצע,של המתון והשקט באמת

      כי בין הפסיביות המוחלטת לאקטיביות הטוטאלית מסתתר לו בשקט האיזון בין שניהם,אנשים נוטים לראות רק את ההפרזה,את הכי גדול,את ההגשמה הכי קיצונית של הדברים,האבל האיזון בין הפסיבי לאקטיבי הוא גם האיזון בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי,בין הזכר והנקבה ,בין המוות לחיים,בין העבר לעתיד... וככזה הוא זה שמאפשר לך לממש בחירות הכי מדוייקות בהווה,בצורה שמשנה אותו לטובה

      לי אן דעות מאוד מוצקות לגבי מה אני אוהב ושונא

      בשבילי זו התלבטות שאולי כנראה שלא תיגמר לעולם

      אבל אני בסדר עם זה

      איכשהו

      כי אם השנים אני מבין שהבלבול הזה הוא חלק מהחיים ליד האמצע,זה גורלו של האדם המתון שהוא תמיד מתלבט ומתייסר ומשתתק ומדבר יותר מדי ופחות מדי,אבל בדיוק בגלל זה הוא חי ,לא רק כשלט של איזה שהיא גישה או תורה או תפישה או זהות לאומית או דתית או רפואית אלא פשוט כאיזה שהוא עצמי שהוא גם קצת ,מטבע הדברים,גם די נורא משוגע,לפעמים

      שאלות של הגבול בין החיים למוות,והעובדה שהגבול הזה זז כל הזמן,הם חלק חשוב מזה ויש קשר שאין מובהק ממנו בין הצירוף הפיזי-נפשי היחודי לכל אדם ולכל דבר ובין הצורה והאיכות של פעולותיו במרחב ובזמן המוקצב לו

      לגמרי

      לדעתי ההפרדות שאתה עושה כאן מאוד לא תקפות

      אולי אפילו הכי לא תקפות

      אני מאוד מאוד לא אוהב את העובדה שיש אנשים רעים בעולם

      הקיום מספיק קשה גם בלי החרא שלהם

       

        7/1/14 07:11:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-07 00:47:26

      צטט: (--) 2014-01-06 14:10:58

      צטט: אלו-נה 2014-01-06 14:08:13

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

       

      נראה לי שהם אומרים איך, בדרכם שלהם. יוגה, מדיטציה, כאלה, את יודעת. להתחבר לעצמך.

      לא אומרת שלהתחבר לעצמי זה קל, אבל זה בטח לא שווה ערך בו בזמן שמנהלת אינטראקציה עם אחר. 

       

      בסופו של דבר הדרך הכי טובה והכי מדוייקות להתחבר לעצמך זה דרך אינטראקציה עם מישהו אחר

       

      כתבת קודם שמאסטרים הם דבר מיותר. ומילים טובות לא צריכות להסתיים בשתיקה. אולי המאסטר, או הזקן לשיטתך הגדיר את אותה מתנה של הצעיר ההוא פשוט כיוהרה או אגו מיותר (גם אגו לא תמיד חייב להיות נורא רע) אבל יוהרה זה כבר סיפור אחר. או לא ממש.. יש ים אנשים שפשוט יודעים מה שהם יודעים. והם תמיד הכי צודקים. 

      מה שהם למדו תמיד קדוש. עד הרגע שהם למדו משהו אחר. אלא אם הם לא מוכנים לשמוע. אולי., 

       

      קח את האמירה ההיא ששתיקה משולה להסכמה. בכדי להוציא מילים צריך להשקיע אנרגיה.

      לפעמים בכדי לא להגיד את המילה האחרונה בעיקר למי שבטוח שהוא כבר יודע הכל - עדיף לא לבזבז אנרגיה לריק.

      ריק בחיריק. כן? לא מדברת עכשיו על חורים שחורים וננסים לבנים או אחרים, אותם אני אפילו יותר מחבבת :)

      גם אני הבנתי שהמאסטר הזקן הבין את הצורך של הצעיר להיות מאסטר כיוהרה של אגו מיותר

      לדעתי אגו תמיד חייב להיות דבר רע

      רק שלמדתי שאנשים שונים מגדירים אגו בצורה שונה ולאף אחד אין בעצם מושג מה זה בכלל(דעתי האישית שזה סכום הסתירות הפנימיות של האדם,שלכן גורמת לו לזהות את מה שהכי טפל ורע בו כמרכז זהותו,וזה גם קשור למה שכתבת על חורים שחורים,שאני בטוח שאין בכלל דבר כזה אלא שקיומם לכאורה אומר משהו על קצת יכולת התפישה שלנו ,כרגע)

      לפעמים שתיקה היא הסכמה ולפעמים היא יאוש והסתגרות ולפעמים כמו שאת מתארת כאן היא פשוט קמצנות

      ומנקודת מבט זאת העניין בדיאלוג,בבירור עניינים וירידה לעומקם של דברים יכול להתפרש דווקא הכי הפוך,בצורה כחנית,כנסיון להגיד את המילה האחרונה בעוד שבעצם דווקא אנשים שלא מאמינים במילה האחרונה נוטים תמיד לנסות להמשיך את השיחה,מתוך הבנה שאין לה קץ וגם לא צריך להיות לה קץ

      ואז מה שצריך לברר זה לא מה עדיף השתיקה או הדיבור אלא מהו היחס הנכון בין זה לזה


       

        7/1/14 02:26:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:19:13

      צטט: (--)

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

      .

      אני לא חושב שמה שכתבת כאן זה מטורף...

      אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו נתייחס למושגים כמו "טוב" ו"רע" כמילות תואר - זה לא ילך...

      אני חושב שאין אף אדם ביקום שמסוגל לבא בטענה לאריה (נניח), על העובדה שהוא אוכל זברות ולא דשא כמו הג'ירפות למשל... או על עורב שאוכל את הגוויות של חיות אחרות שהוא מוצא ברחוב...

      כי האריה זה אריה...

      והעורב הוא עורב...

      אבל אנחנו - בני האנוש - אוהבים "להפריד" עצמינו משא היקום ולטעון ש"מותר האדם מהבהמה"

      יכולת הבחירה (לכאורה) היא אחת הטענות שאנחנו מביאים כדי לתמוך בייחודיות שלנו ביחס לשאר בעלי החיים...

      אבל בעצם יכולת הבחירה (באם היא שכלתנית ו/או ריגשית ו/או אינסטינקטיבית) - יש כבר אלמנט של "שיפוטיות" עצמית

      וברגע שהכנסנו "שיפוטיות" - הכל הופך ליחסי

      וכל דבר שהוא יחסי - הינו מעצם הגדרתו - אישי

      כלומר - חסר ערך בעיני ה"אחרים"...

      אבל - האם אנחנו רוצים לחיות כמו שאר החיות ? לא נראה לי...

      ובכלל :

      האם קיימת הגדרה ברורה וידועה ומוסכמת למושג : "אנושיות" ???

      .

       

      נראה לי שאמרת פה משהו חשוב. יש לי שהרגשה שזה יכול להיות גם חשוב מאוד.

      הגדרת יפה את החיבור בין המרחב לזמן שמוליד את זכות הבחירה, שהכרחית כל כך לבני האדם.

      אני חושבת שבעלי חיים וצמחים ובכלל, העולם, חי בתנועת זמן אחרת. כלומר מושפע מתנועה אחרת, וגם מושפע מאיתנו, שמושפעים מתנועת הזמן במרחב. אבל אולי אני אומרת את זה כי גם אני חוטאת בחטא היוהרה של ייחוד האדם? ואולי זה נכון. 

       

      מי זה שמכניס שיפוטיות?

      מה זה אלמנט שמכיל? זכות בחירה זה שיפוט?

       

      כתבת "שיפוטיות עצמית", ואדם וחווה קופצים לי פתאום לראש, מסתתרים. עירומים. ואלוהים יודע שיש בהם יכולת להבדיל כי הם מסתתרים. כלומר הדעת היא היכולת להבדיל. 

      אבל מה היה באותו תפוח? מי הכניס את השיפוטיות? בחירה ושיפוט, זה אותו הדבר? נשמע לי מאוד דומה. אבל יש לנו זכות בחירה. לא בחירה. כי בחירה לבדה היא לא באמת ברירה, אלא הזכות לבחור. היא שמאפשרת לפחות 2 אפשרויות.

       

      האם ניתן לראות הבדל מבלי לדעת טוב ורע? אני מניחה שכן, הרי הוא אמר להם: זה עץ הדעת, ממנו לא תאכלו. מה זה זה? איך הם ידעו מה זה אם לא ידעו להבחין בין עץ כזה לאחר?

       

       

      להבחין... להבדיל... זה אותו הדבר?

       

      להבחין- לבחון

      להבדיל- לבדל.

       

      משהו חשוב אמרת פה. צריכה עוד לחשוב עליו. אוף, כמה יש לי לחשוב.

       

       

        7/1/14 01:58:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:07:25

      צטט: אלו-נה

      .

      למה עצוב? מה מוות בזה? עכשיו זה עכשיו, בזמן שאתה שואל מתקיימת התשובה.

      אני דווקא שמחה המון בשתיקות. אוהבת אותן.

      .................

      גם עם זה אני מסכים, אבל לא בעולם הווירטואלי

      בעולם הפיזי "האמיתי" - בהחלט

      שתיקה יכולה להתרחש אך ורק בין 2 אנשים הנמצאים במצב אינטימי

      כמו זוג אוהבים שיכול לשבת מחובק אל מול השקיעה במשך שעות בלי להוציא מילה...

      כמו הורה שמחזיק את ילדו בידיים במשך שעות בלי להוציא מילה

      וכ"ד

      .

      אבל בווירטואלייה...

      אם את כל פעם תעלי פוסט...

      וכולנו נשתוק...

      .

      אז?

       

      אגב, שתיקה יכולה להתרחש גם עם אדם אחד, אבל זו סתם התקטננות שלי עכשיו (:


       

       

        7/1/14 01:55:

      צטט: (--) 2014-01-06 14:31:22

      צטט: אלו-נה 2014-01-05 04:56:01

       

       

      "מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח."

      מסכימה. והייתי מוותרת בשמחה על זכות הבחירה ואוהבת את הכל מכל כל, ועדיין, בתוך עמי אני חיה וקשורה בעבותות אהבה. לכן, גם ההכרזה הזו, על אף שהיא כולה אמת צרופה שמגיעה מעומק נשמתי, אם הייתי רואה מישהו מכה ללא רחם את הילדה שעדיין אין לי, הייתי מתפוצצת עליו.

      החלק הכי קשה הוא לאהוב למרות זכות הבחירה.

       

      חושש שממש לא הבנת את מה שכתבתי,גרוע מזה,הבנת את זה הפוך לחלוטין, לוותר על זכות הבחירה זה לא לוותר על האבחנה בין הטוב והרע,בדיוק להפך,בעזרת וויתור על האשליה של עצמנו כמי שמסוגלים לקיים בחירה חופשית היכולת שלנו להבחין בין הטוב לרע משתפרת ולכן אין שום סתירה בין אהבה ובין למנוע מאדם רע להרביץ לילדה

      זה גם מהות הוויכוח ביני לבין ה7 שבע,שמבחינות,כאדם שטחי לחלוטין,אהבה היא דבר נטול אבחנה,אם אתה אוהב את צריך לאהוב כל הזמן ואת כולם,גם את האנשים שעושים דברים נוראים לחיות שאתה אוהב.מבחינתי זה ממש לא כך,אפילו להפך

      זה לא קשה לאהוב בעזרת זכות האבחנה

      להפך

      זה הכי קל בעולם

       

       

      יש לי המון מה להגיד על מה שכתבת פה. תובנות על תובנות שנצברו בי, שאספתי ופירקתי ובילבלתי והתבלבלתי וטבעתי והטבעתי אותן בתוכי. אני לא יודעת אם הן נכונות אבל הן מרגישות לי כל כך נכונות בעיקר כי הן מכילות בתוכן המון הפכים וניגודים וחיבורים ופרדוקסים שהגעתי איתם למקום בו הם נראים לי הגיוניים לגמרי. כאלה שמפרים קשרים.


      הרבה משיכול להכיל הדף. משיכולה אני לכתוב בדיוק.

       

      בטח שויתור על זכות הבחירה הוא ביטול האבחנה בין טוב לרע. אתה יודע בעצמך שקיים טוב מוחלט. 

      ויחד עם זה, זה לא סותר דבר ממה שכתבת.

       

        7/1/14 01:38:

      צטט: (--) 2014-01-06 14:10:58

      צטט: אלו-נה 2014-01-06 14:08:13

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

       

      נראה לי שהם אומרים איך, בדרכם שלהם. יוגה, מדיטציה, כאלה, את יודעת. להתחבר לעצמך.

      לא אומרת שלהתחבר לעצמי זה קל, אבל זה בטח לא שווה ערך בו בזמן שמנהלת אינטראקציה עם אחר. 

       

      בסופו של דבר הדרך הכי טובה והכי מדוייקות להתחבר לעצמך זה דרך אינטראקציה עם מישהו אחר

       

      הוא שאמרתי

       

        7/1/14 00:47:

      צטט: (--) 2014-01-06 14:10:58

      צטט: אלו-נה 2014-01-06 14:08:13

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

       

      נראה לי שהם אומרים איך, בדרכם שלהם. יוגה, מדיטציה, כאלה, את יודעת. להתחבר לעצמך.

      לא אומרת שלהתחבר לעצמי זה קל, אבל זה בטח לא שווה ערך בו בזמן שמנהלת אינטראקציה עם אחר. 

       

      בסופו של דבר הדרך הכי טובה והכי מדוייקות להתחבר לעצמך זה דרך אינטראקציה עם מישהו אחר

       

      כתבת קודם שמאסטרים הם דבר מיותר. ומילים טובות לא צריכות להסתיים בשתיקה. אולי המאסטר, או הזקן לשיטתך הגדיר את אותה מתנה של הצעיר ההוא פשוט כיוהרה או אגו מיותר (גם אגו לא תמיד חייב להיות נורא רע) אבל יוהרה זה כבר סיפור אחר. או לא ממש.. יש ים אנשים שפשוט יודעים מה שהם יודעים. והם תמיד הכי צודקים. 

      מה שהם למדו תמיד קדוש. עד הרגע שהם למדו משהו אחר. אלא אם הם לא מוכנים לשמוע. אולי., 

       

      קח את האמירה ההיא ששתיקה משולה להסכמה. בכדי להוציא מילים צריך להשקיע אנרגיה.

      לפעמים בכדי לא להגיד את המילה האחרונה בעיקר למי שבטוח שהוא כבר יודע הכל - עדיף לא לבזבז אנרגיה לריק.

      ריק בחיריק. כן? לא מדברת עכשיו על חורים שחורים וננסים לבנים או אחרים, אותם אני אפילו יותר מחבבת :)

        6/1/14 22:27:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 20:19:13

      צטט: (--)

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

      .

      אני לא חושב שמה שכתבת כאן זה מטורף...

      אבל אני מאמין שכל עוד אנחנו נתייחס למושגים כמו "טוב" ו"רע" כמילות תואר - זה לא ילך...

      אני חושב שאין אף אדם ביקום שמסוגל לבא בטענה לאריה (נניח), על העובדה שהוא אוכל זברות ולא דשא כמו הג'ירפות למשל... או על עורב שאוכל את הגוויות של חיות אחרות שהוא מוצא ברחוב...

      כי האריה זה אריה...

      והעורב הוא עורב...

      אבל אנחנו - בני האנוש - אוהבים "להפריד" עצמינו משא היקום ולטעון ש"מותר האדם מהבהמה"

      יכולת הבחירה (לכאורה) היא אחת הטענות שאנחנו מביאים כדי לתמוך בייחודיות שלנו ביחס לשאר בעלי החיים...

      אבל בעצם יכולת הבחירה (באם היא שכלתנית ו/או ריגשית ו/או אינסטינקטיבית) - יש כבר אלמנט של "שיפוטיות" עצמית

      וברגע שהכנסנו "שיפוטיות" - הכל הופך ליחסי

      וכל דבר שהוא יחסי - הינו מעצם הגדרתו - אישי

      כלומר - חסר ערך בעיני ה"אחרים"...

      אבל - האם אנחנו רוצים לחיות כמו שאר החיות ? לא נראה לי...

      ובכלל :

      האם קיימת הגדרה ברורה וידועה ומוסכמת למושג : "אנושיות" ???

      .

      HOW 2 SAVE A LIFE ???

      .

      זה שלא קיימת הגדרה ברורה וקיימת לאנושיות לא אומר שלא צריך לחפש אחרי הגדרה כזאת,בדיוק להפך,שיפוטיות נובעת מההנחה שיש ערכים שאינם יחסיים אלא מוחלטים ,ברור שהדרך לחפשם וליישמם אינה פשוטה בכלל וביותר מדי מקרים זה גורם בדיוק לתוצאות הכי הפוכות מאלה המוצהרות אבל לא רק שזו לא סיבה להפסיק לחפש איך לממש את ההבדל בין הטוב לרע אלא שלדעתי כנראה שפשוט אין לנו ברירה והפעם זה דווקא אתה שמפריז ביכולת הבחירה של האדם,שלא הוא בחר להבדיל בין הטוב לרע אלא שכנראה שהוא נבחר לכך מסיבה כזאת או אחרת ובכלל לא ברור על ידי מי או מה

      בלווא הכי ,האבחנה בין טוב ורע מאוד קידמה את האדם ואיני מבין למה אתה או אחרים רואים בעצם קיומה או בעצם הנסיון לקיימה בעייה

      אף אחד לא בא בטענות לאריה כשהוא טורף אבל אדם זה לא אריה

      אם אתה מכבד את העובדה שהאריה הוא אריה אני לא מבין מה הבעייה שלך עם כבוד לעובדה שהאדם הוא אדם וככזה שונה מהאריה או העורב

        6/1/14 14:31:

      צטט: אלו-נה 2014-01-05 04:56:01

       

       

      "מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח."

      מסכימה. והייתי מוותרת בשמחה על זכות הבחירה ואוהבת את הכל מכל כל, ועדיין, בתוך עמי אני חיה וקשורה בעבותות אהבה. לכן, גם ההכרזה הזו, על אף שהיא כולה אמת צרופה שמגיעה מעומק נשמתי, אם הייתי רואה מישהו מכה ללא רחם את הילדה שעדיין אין לי, הייתי מתפוצצת עליו.

      החלק הכי קשה הוא לאהוב למרות זכות הבחירה.

       

      חושש שממש לא הבנת את מה שכתבתי,גרוע מזה,הבנת את זה הפוך לחלוטין, לוותר על זכות הבחירה זה לא לוותר על האבחנה בין הטוב והרע,בדיוק להפך,בעזרת וויתור על האשליה של עצמנו כמי שמסוגלים לקיים בחירה חופשית היכולת שלנו להבחין בין הטוב לרע משתפרת ולכן אין שום סתירה בין אהבה ובין למנוע מאדם רע להרביץ לילדה

      זה גם מהות הוויכוח ביני לבין ה7 שבע,שמבחינות,כאדם שטחי לחלוטין,אהבה היא דבר נטול אבחנה,אם אתה אוהב את צריך לאהוב כל הזמן ואת כולם,גם את האנשים שעושים דברים נוראים לחיות שאתה אוהב.מבחינתי זה ממש לא כך,אפילו להפך

      זה לא קשה לאהוב בעזרת זכות האבחנה

      להפך

      זה הכי קל בעולם

       

       

        6/1/14 14:10:

      צטט: אלו-נה 2014-01-06 14:08:13

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

       

      נראה לי שהם אומרים איך, בדרכם שלהם. יוגה, מדיטציה, כאלה, את יודעת. להתחבר לעצמך.

      לא אומרת שלהתחבר לעצמי זה קל, אבל זה בטח לא שווה ערך בו בזמן שמנהלת אינטראקציה עם אחר. 

       

      בסופו של דבר הדרך הכי טובה והכי מדוייקות להתחבר לעצמך זה דרך אינטראקציה עם מישהו אחר

        6/1/14 14:10:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 00:38:40

      לא קראתי את "בחירתה של סופי" - כך שאיני יכול להתייחס לדברייך כלל, לא לאלו שכתבת בהתחלה ולא לאלו שכתבת לאחר קריאת התקציר... אולי אקרא לי את הספר - אבל זו הבטחה שלעולם אינני מבטיח, כי הסיכוי שאקיים אותה נמוך...

      .

      בהקשר לשיחה שלך עם המגיב הקודם... ולדבריו לגבי "עשיית דברים טובים"...

      באחד השיעורים שלי בקורס מורי היוגה... - המורה שלנו העלה בפנינו שאלה/אמירה די מוזרה בזמנו...

      היינו איזה 35 תלמידים מכל קצוות הארץ... הכי צפונית הייתה מטבריה, אני אז בדיוק גרתי כמה חודשים באשדוד, היו מירושלים, מנילי, וכמובן מכל ערי המרכז... והקורס היה בבית ינאי...

      אז המורה אמר לנו :

      כולכם באים לכאן במטרה להפוך למורי יוגה (או לפחות ללמוד לזה), ואנחנו לומדים כאן על הוליזם, ועזרה לזולת, ואהבת היקום כולו, וצמחונות, ואי פגיעה בשום דבר וכ"ו וכ"ו...

      אבל אתם כולכם מגיעים עם רכבים ממרחקים אדירים (יחסית), מבזבזים המון דלק, מוסיפים לזיהום הפלנטה, צריכים לעבוד בכל מיני עבודות הכדי להרוויח כסף לדלק, לרכב, לקורס עצמו וכ"ד... אתם "משתפים פעולה" עם העולם הקפיטליסטי החזירי, עם התחממות כדור הארץ והחור באוזון, עם סחיטת הפלנטה מהמחצבים שלה... וכ"ו...

      אם באמת אתם רוצים "לתרום" למען כדור הארץ והאוכלוסיה שלו - הכי פשוט שתשבו בבית !

      .

      מעשה כשלעצמו בפני עצמו - לא אומר מאומה על ההשפעות שלו לגבי היקום...

      למשל :

      אם אני רוצח ילד כי הוא הביט על החברה שלי (כמו שקרה אתמול בלילה) - כולנו נסכים שזה פסול ומחריד

      אם אני רוצח ילד, בזמן שאני מנסה למנוע ממנו לרצוח ילד אחר - זה כבר נתון לשאלה...

      אם אני רוצח ילד, שעטוף בחגורות נפץ ומנסה לקפוץ לתוך המון סואן ולפוצץ את עצמו... - השאלה מתחילה לקטון ו"ההגיון" במעשה מתחיל להתעורר...

      וכן הלאה...

      .

      אם אינדיאני רוצח בופלו, כדי לאכול וכדי שיהיה לו פרווה להתחמם כשיגיע השלג... - יש בזה "הגיון"

      אם צייד רוצח בופלו, כדי לפחלץ את ראשו ולתלות אותו בסלון שלו - זה לא לעניין כלל...

      וכאלו ללא סוף...

      .

      האינדיאנים לא נחשבו מעולם ל"יפי נפש"... - אבל החיבור שלהם לאימא אדמה היה מהחזקים שידעה האנושות

      כנ"ל כל תרבות "אבלון" בבריטניה העתיקה...

      אמירה - שאיני יכול לומר אותה על כל מיני צמחונים ו"לוחמי הירוקים" למיניהם...

      .

      התייחסות לאקט כלשהו...

      לא פחות חשובה מהאקט עצמו...

      .

      קוריוז מעניין בעניין זה, הינו סיפור ידוע הקשור ללהקה בשם 10000 maniacs שהזמרת שלהם הייתה ידועה באהבתה לחיות, לחמה נגד אכילת בשר וכ"ו... הם עשו קונצרט התרמה לנושא זה... הקונצרט בוצע בקרבת גן חיות, ובגלל הרעש ועוצמת הדציבלים - מתו עשרות חיות בגן החיות הזה...

      .

      לגבי "יכול הבחירה"... אפשר לדבר על זה אלפי שנים...

      אני אישית מרגיש, שאנחנו - בני האדם - נותנים לעצמינו קרדיט גדול מידי ביכולת הבחירה שלנו לגבי תגובה לארועים - יהיו אשר יהיו... אבל זה מהנושאים הבודדים שאיני אוהב לדבר עליו בפורומים ווירטואליים...

      .

      מסכים שאנשים מגזימים לחלוטין עם תפישתם כבעלי חופש בחירה,אלא שבאופן שעשוי להיות פרדוקסלי אז כמה שאתה מסוגל להבין ולקבל יותר את היותך בעצם נתין פסיבי למעשה של מערכים הגדולים בהרבה מיכולת תפישתך ככה יכולת ואיכות הבחירה שלך עולה,כי היכולת להיכנע למקומך כנתון שווה בערכו לכל נתון אחר על רשת ההקשרים שמרכיבה את היקום והחיים והזהות מאפשרת לך מבט יותר מחודד ועמוק לגביה טיבה של הרשת הזאת,וכשאתה פועל מתוך מודעות לה אז הבחירות שלך קרובות יותר לטוב,ומתוך אותה גישה,הטבעוני הוא זה שתופש את החשיבות של קיום קשר הדדי ככל האפשר עם החיה.
      זאת בדיוק התנשאותו של אוכל הבשר על החיה שמבטאת תפישה שחצנית וחסרת קשר אמיתי למציאות של בחירה חופשית,בחירה חופשית אפשרית רק מתוך התחשבות בכל דבר אחר,וכמה שאתה מתחשב יותר ככה יכולתך לזהות נתיבים ברשת ההקשרים המסועפת של יחסי הגומלים שמרכיבים את החיים משתפרת,ומכאן שלא רק שהחופש שלך לפעול לא רק בלי להזיק אלא משתפר אלא שגם הסיכוי שלך לחוות אהבה עשוי להיות מעט מציאותי יותר

      מסכים שכמעט 99 אחוזים מהתנועות שאנשים עושים בעולם הן מיותרות ומזיקות,אם היינו כולנו מסוגלים פשוט לשבת בבית אז העולם היא מקום נפלא שמוצף באהבה ובשפע אין סופי ואנשים לא היו מתים יותר לעולם

      אלא שמסיבות שאינן ברורות לנו לחלוטין לפחות רובנו חייבים להתרוצץ כל היום ולעשות בלא בלא בלא ולייצר חפצים נוצצים ו"להרשים" אחד את השני,אפשר לקבל גם את זה בסלחנות ראוייה,תוך נסיון להבין את המנגנונים שגורמים לנו לחיות כמו ליצנים במחזה סיוטי במידה שתאפשר לנו קצת להירגע ולו על מנת לכתוב מחזה מעט יותר טוב

       

      זה נכון שהטוב מאוד תלוי בהקשר,אלא שדרך ההבנה של עניין זה אפשר ליצור תשתית של הקשרים שלא תצריך להרוג בכלל,לא פרות ולא ילדים,אני יודע שזה נשמע מופרך ואפילו אידיוטי לחלוטין אבל לדעתי בסופו של דבר זה לגמרי בלתי נמנע,כשלומדים להבחין בין רצח טוב לרצח רע לומדים להתקדם לעולם שבו אפשר לחיות בלי לרצוח בכלל,זה מטורף אני יודע ואפילו מרגיז המון אנשים אבל זאת המציאות

        6/1/14 14:08:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

       

      נראה לי שהם אומרים איך, בדרכם שלהם. יוגה, מדיטציה, כאלה, את יודעת. להתחבר לעצמך.

      לא אומרת שלהתחבר לעצמי זה קל, אבל זה בטח לא שווה ערך בו בזמן שמנהלת אינטראקציה עם אחר. 

       

        6/1/14 14:05:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 09:39:53

      בעולם היוגה... ישנו ביטוי עתיק מאוד האומר :

      "כל שיחה טובה מובילה לשתיקה"

      :)

      ומכיוון שאני מסכים עם הדברים שכתבת - נוצר מצב מאוד עצוב שאין לי יותר מה לומר

      והתקשורת ביננו מתה בזה הרגע

      :)

      .

      כמו שאומר השיר :

      I JUST WANT U 2 KNOW WHO I AM

      ואז שואלים : אוקיי, הבנתי מי את/ה - מה עכשיו ?

      :)

      .

      אגב - כל המורים "השפויים" בעולם היוגה... לא מוכרים לתלמידיהם לוקשים על הארה וכאלו...

      כל מה שהם מבקשים מתלמידהם... זה לנסות להגביר את עוצמת וכמות המודעות שלהם למתרחש סביבם...........

      .

      למה עצוב? מה מוות בזה? עכשיו זה עכשיו, בזמן שאתה שואל מתקיימת התשובה.

      אני דווקא שמחה המון בשתיקות. אוהבת אותן. 

       

        6/1/14 14:00:

      צטט: (--) 2014-01-06 13:50:52

       

      כן,אני יכול,ודעתי שונה משלך ,לדעתי יש טוב ללא רע וזה שבינתיים אנחנו מזהים את הטוב רק כיחסי לא אומרת שהוא אינו מוחלט אלא בדיוק ההפך,האשה אינה תנועה של חלקיקים שיוצרת אשה,זו רק פרספקטיבה אחת,זאת של הפיזיקה,והיא משלימה לפרספקטיבות אחרות ולכן לזהות את האשה,או כל ישות או דבר אחר רק דרך התפישה הזאת זה לטעות בה ובו לחלוטין

      אני איני קשור בעבותות אהבה לשונאים,איני חי בתוך עמי ומצידי שהשונאים בתוך עמי ילכו לעזאזל ולא יחזרו לעולם,אם אנשים אחרים היו יודעים להגיד את זה בזמנים הרלוונטים,וגם היום זה רלוונטי,אז המון מהזוועות הכי מחרידות היו נחסכות מאתנו,מי שהעדיפו את עבותות האהבה לעמם על ערכים אחרים הביאו לזמנים שבהם תינוקות נופצו על הקיר בידי אנשים שאחרת היו אזרחים מהשורה

      האשה,הגבר,האדם משתנה לטובה דרך ובעזרת קידום של תפישות שמשנות את הנקודה והזווית שבה אנחנו בוחנים את המציאות כולה,ואותה בתוכה

       

      הטוב הוא מוחלט,הרע הוא יחסי,ולכן בסופו של דבר הטוב ישרוד והרע יעלם

       

      מסכימה, הטוב הוא מוחלט. הרע לא. 

      אם אתה חי במצב בו הרע לא משפיע עלייך, בשום דרך או צורה שהיא, אשרייך.

       

        6/1/14 13:54:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-06 11:14:49

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

      מאסטרים זה דבר מיותר,בסופו של דבר,ומילים טובות ונכונות לא אמורות להסתיים בשתיקה אלא להביא למילים עוד יותר טובות ועוד יותר נכונות,כאלה שיאירו את הרווחים ביניהן,את השתיקות,באור מדוייק יותר

      אולי המאסטר הבין בסופו של דבר שמעמדו ההיררכי סותר לחלוטין לעצם התבונה שהוא מנסה להעביר

      אז אם איזה ליצן שאפתן רוצה את מקומו אז יללא שילך על זה

        6/1/14 13:50:

      צטט: אלו-נה 2014-01-05 04:56:01

      צטט: (--) 2014-01-04 07:40:22

       

       

      ואילו אני מהרהר בקול על דברים שעדיין לא קיימים,את מביאה דוגמאות מהעבר,יש לזה משמעות אבל היא מוגבלת ולא שלמה,לא שונא את נובל ולא חושב שהוא עשה בהכרח מעשה רע,פשוט נדמה לי שאני מזהה ,מכל מיני טעמים וסיבות,התפתחות של חברה,ולכן גם התפתחות של מוצרים ותהליכים שבהם הטוב כבר מוטמע בדבר עצמו ולא מגיע בקיט נפרד,זה קיים במידה מעטה,כמו מעבר למוצרים אקולוגים,כבר בתוך המוצר גלומים תהליכים שגורמים לו להזיק פחות,שאלת הבחירה בין הטוב והרע נפתרה דרך המוצר והיוצר לא משאיר אותה כאפשרות בחירה של המשתמש,

      מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח.

      גם המגמה להטמעת אחריות חברתית בתוך ההתנהלות העסקית היא כזאת,החזירים שמתחזים לליברלים,כי גם הם תופשית את החופש כזכות לעשות הכל,אוהבים להפריד בין הדברים,ההפרדה מאפשרת להם לרדוף בצע ללא מעצורים ובדרך לדפוק למיליוני אנשים את החיים ואז להופיע בפניהם כאנשים טובים כשהם תורמים חלקים מכספם,לכאורה יש כאן זכות בחירה אבל בעצם יש כאן כניעה מוחלטת לדחפים נרקסיסטים 

      לעומת זאת,עסק שמראש פועל בלי לעשוק ולרמות ולנצל ולזהם מטמיע את הטוב לתוך כל התהליכים שלו,בשקט,ללא הכרזה הנה תראו כמה אני טוב אני תורם מיליארד דולר(שאותם שדדתי קודם מכל מיני מסכנים) אלא מראש הוא לא מתנהל כשודד,הטוב מוטמע בו במה שנראה לאנשים אטומים כדממה,לא בצורה שמכריזה על עצמה אלא בעצם התנהלותו בשיגרה,ואיכשהו זו מגמה שרואים יותר ויותר ממנה ככל שמספר האנשים המתפכחים מהחזירות הקפיטליסטית ומצגי השווא שלה עולה

      במקום להציג את הטוב מול הרע בצורה קיצונית המתממשת כתנודה חריפה בין ההורסת לבונה הטוב מתנהל בשלווה ללא ניגודו,אין צורך ברע בשביל שיהיה טוב,אין צורך בחושך בשביל שיהיה אור,יש צורך בחושך בשביל להבליט את האור אבל לא לעצם קיומו,אותו הדבר בשאלת הטוב והרע,הרע יכול להבליט את הטוב אבל הטוב לא צריך את הרע,יותר מזה,טוב אמיתי הוא כזה שלא מתנהל דרך הבלטתו,עצם פעולת ההבלטה,יחודו על פני הרקע,פוגמות אנושות במהותו

      לי אין ספק שעם הזמן נראה יותר ויותר מוצרים שיגלמו בתוכם את הטוב,מוצרים שאי אפשר להשתמש בהם לרעה או לפחות יהיה קשה מאוד לעשות זאת(אפשר כמובן גם לזהם את הסביבה עם כמויות עצומות של מוצרים מתכלים אבל זה הרבה הרבה יותר קשה לעשות את זה מאשר עם מוצרים שאינם מתכלים)

      התהליך הזה מטבעו להיות פחות צעקני ולכן רוב האנשים עדיין לא שמים את ליבו אליו אבל לי אין ספק שהוא הכי מהותי והוא צובר תאוצה

       

      בפרק האחרון של ד"ר הו הייתה גירסה ילדותית של העניין בדמות נשק שהוא הכי הרסני בעולם ולכן יוצריו סיפקו לו ניצרה בתור מוסר המוטמע במערת ההפעלה שלו

      הדוקטור שמנסה להפעיל אותו מפעיל את פרוצדורת המוסר של הנשק(בדמותה של אשה יפהפיה כמובן) ודרך שיחות איתה על העתיד הוא מגיע לאיזה שהוא פתרון בלתי אפשרי לכאורה שמאפשר לפתור את הבעייה שבה הוא נתקל בלי להפעיל את הנשק

      תחשבי על זה כמו על חומר נפץ שלא מסוגל להתפוצץ כשיש אנשים בסביבה(יכול להיות שזה כבר אפשרי אבל אין ספק שזה יהיה אפשרי בעתיד)

      או מערכות ומכשירים שמפסיקות לעבוד ברגע שאיש שררה או פוליטיקקי מתקרב אליהם

      בדיוק כמו שהאדם הנפיש חומרים לרמה של יכולת פילוסופית עמוקה ככה הוא יכול להנפיש אותם מוסרית

       

      בכל מקרה,לדעתי התקווה היא לא בטכנולוגיות של ניצרות אלא ביצירת מוצרים ותהליכים שהם פשוט טובים,לא ניתן לעשות בהם שימוש רע בכלל והם פשוט עושים טוב כי הם טובים,גם מוסרית ולא רק טכנית

      אין לי ספק שלשם העולם הולך

       

      התנודה בין הטוב והרע מתבצעת רק דרך תפישה נרקסיסטית וילדותית של חופש פעולה

      נאמר

      את אוכלת המון בשר ואז מחליטה לתרום כסף להצלת יערות הגשם

      אז כאילו יש לך 2 מופעים נוגדים,של טוב ורע,ושמים אותם על כף המאזניים ובודקים כמותית אם אכלת יותר חיות מאשר הצלת,

      וזה בדיוק ההבדל בין תפישה כמותית וליניאריות לתפישה איכותית המבוססת על היכולת לזהות את רשת ההקשרים שאותה כל אחד מפעולותינו,הקטנות והגדולות,מרעידה כגלי השפעה הסמויים מאתנו ,בינתיים

      כשאת ערה לרשת הזאת אז עצם השיגרה שלך משפיעה לטוב,ומושפעת ממנו,כי מה שקובע זה לא ההבדל בין גדול לקטן אלא המודעות להקשר,לזיקה שבין הדברים,לדרך שבה הם מחוברים בצורה שמעצימה את יחודם ומתחשבת בו

      במצב כזה התנודה החריפה בין הטוב לרע,שזו תנודה משתקת בסך הכל,הופכת לתנועה שותפת ומשפיעה יותר כי היא מבוססת על היכולת לזהות את ההדדי בכל דבר,ולכן הגבולות החוסמים מותמרים לגבולות שמציירים את מהות הזהות השונה של כל דבר ודרך השונות הזאת אפשר לראות איך הוא מתחבר לאחרים כדבר חי ולא מנוצל על ידי האחרים כדבר מת

      ההתנהלות הנוהגה כיום היא פשוט סוג של סרטן,נפשי וחברתי,שבו חופש נתפש כזכותו של תא אחד לא להתחשב בתאים אחרים,פעם חשבתי שאני המשוגע היחיד שרואה את ההקבלה הזאת אבל לא מזמן יצא ספר מאוד אינפורמטיבי של חוקר מאוד מנוסה וידוע בתחום ואיכשהו יצא שגם הוא מגיע למסקנות ואבחנות דומות

       

      הו, על הסרטן גם אני חשבתי בעבר (: אין ספק שהמציאות משקפת לנו את מצבנו הפרטי והכללי. ואין ספק שאני שותפה להלך הרוח החיובי שאתה משרטט. ואפילו אופטימית יותר.


      היום חשבתי על זה שבאסה להיות אשה בדור הזה, שבו עדיין מפלים בין גברים לנשים.

      אח"כ חשבתי על זה שמזל שנולדתי בדור הזה, שיחסית לכל הדורות לפניו, האשה נמצאת בו במצב הטוב ביותר.

       

      זה כל העניין, שבכל נקודת זמן (דור וכדומה) נזהה את עצמנו עומדים במקום הטוב ביותר ביחס להתפתחות החברה לפנינו. אם לא היינו מאמינים בזה, לא היינו מנסים לשנות.

       

      ההתפתחות של החברה שאתה מזהה, הם שינויים בתפיסה עצמה.

      האשה עצמה האם היא טוב או רע? היא לא זה ולא זה. היא תנועה של חלקיקים שיוצרת אשה. 

      והאשה משתנה בהתאם לתפיסות החברה. גם גבר. כל דבר, למען האמת. גם הדומם וכל הטכנולוגיה.

      כל התפיסות שקיימות בנו הן תפיסות שנמדדות ע"פ זמן.

       

      שאלת הבחירה בין הטוב והרע נפתרה דרך המוצר והיוצר לא משאיר אותה כאפשרות בחירה של המשתמש

      האם אתה באמת יכול להגיד שמעבר למוצרים אקולוגיים הוא מזיק פחות? האם אתה יכול לבחון את המשמעות של כל התהליך הזה בעוד מליון שנים על העולם בכלל או האנושות או היקום? או אפילו עד כמה זה רלוונטי ליקום כולו?

      הטוב תמיד קיים בדבר עצמו, תפיסת הטוב היא שמשתנה, כי היא שלובה בזמן, לכן אנחנו מגיעים למקומות נוראיים לפעמים. על אף שהטוב תמיד קיים בכל. כי יש לנו בחירה.

       

      "מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח."

      מסכימה. והייתי מוותרת בשמחה על זכות הבחירה ואוהבת את הכל מכל כל, ועדיין, בתוך עמי אני חיה וקשורה בעבותות אהבה. לכן, גם ההכרזה הזו, על אף שהיא כולה אמת צרופה שמגיעה מעומק נשמתי, אם הייתי רואה מישהו מכה ללא רחם את הילדה שעדיין אין לי, הייתי מתפוצצת עליו.

      החלק הכי קשה הוא לאהוב למרות זכות הבחירה.

       

       

       

       

      כן,אני יכול,ודעתי שונה משלך ,לדעתי יש טוב ללא רע וזה שבינתיים אנחנו מזהים את הטוב רק כיחסי לא אומרת שהוא אינו מוחלט אלא בדיוק ההפך,האשה אינה תנועה של חלקיקים שיוצרת אשה,זו רק פרספקטיבה אחת,זאת של הפיזיקה,והיא משלימה לפרספקטיבות אחרות ולכן לזהות את האשה,או כל ישות או דבר אחר רק דרך התפישה הזאת זה לטעות בה ובו לחלוטין

      אני איני קשור בעבותות אהבה לשונאים,איני חי בתוך עמי ומצידי שהשונאים בתוך עמי ילכו לעזאזל ולא יחזרו לעולם,אם אנשים אחרים היו יודעים להגיד את זה בזמנים הרלוונטים,וגם היום זה רלוונטי,אז המון מהזוועות הכי מחרידות היו נחסכות מאתנו,מי שהעדיפו את עבותות האהבה לעמם על ערכים אחרים הביאו לזמנים שבהם תינוקות נופצו על הקיר בידי אנשים שאחרת היו אזרחים מהשורה

      האשה,הגבר,האדם משתנה לטובה דרך ובעזרת קידום של תפישות שמשנות את הנקודה והזווית שבה אנחנו בוחנים את המציאות כולה,ואותה בתוכה

       

      הטוב הוא מוחלט,הרע הוא יחסי,ולכן בסופו של דבר הטוב ישרוד והרע יעלם


        6/1/14 11:14:

      אני למשל וזה נכון לרגע הזה. כולי תקווה שהאינטרנט שלי לא יקרוס לפני שאני אצליח לכתוב תגובה שלמה.

      שלמה במובן של מילים להבדיל משתיקה.

      אינטרנט אם אין אותו אז למקום הזה למשל זה גם כן סוג של אין תקשורת. או חוסר יכולת להביא דיעה...

       

      לי משהו מהתגובות דווקא הזכיר סיפור על איזה סמוראי זקן ואחד צעיר נורא. הצעיר החליט שמה שהכי חשוב לו בחיים זה לתפוס את המקום של הזקן.  למה? זה אולי לא העיקר. או שכן. כל אחד ואחת הלך הרוח שלו. או לא..

      הצעיר בא להלחם בזקן. ל יודעת אם הייתה לא חרב קטאנה ביד אולי זה לא העיקר. הזקן לא עשה דבר. יש מי שבאו לזקן אחרי שהוא לא הגן על עצמו  בטענות. ההוא הזקן ענה להם משהו שלחלק יכול להשמע חכם. לאחרים מוזר ואותו סמוראי זקן רק ענה לכל אותם מקטרגים: "אם אדם בא אליכם עם מתנה ואתם לא רוצים לקבל אותה, אצל מי נשארת המתנה?" <סביר שאני לא מצטטת במדויק>

       

      התשובה של אותו סמוראי. מאסטר אולי? יכולה להיות קשורה המון גם לשתיקות. גם לפעמים לתגובות לתגובות. גם למורים. למה הם כן ולא אומרים ואיך. 

       

      תכף נראה אם האינטרנט שלי לפחות כן היה ידידותי ולא קרס תוך כדי ~ מה שנקרא רוח טובה צוחק

      מאסטרים לפעמים הם מתים. לפעמים רק מתחלפים. לפעמים מחליפים דעות. . . 

        6/1/14 03:56:

      צטט: ARMAND 2014-01-06 00:38:40

      לא קראתי את "בחירתה של סופי" - כך שאיני יכול להתייחס לדברייך כלל, לא לאלו שכתבת בהתחלה ולא לאלו שכתבת לאחר קריאת התקציר... אולי אקרא לי את הספר - אבל זו הבטחה שלעולם אינני מבטיח, כי הסיכוי שאקיים אותה נמוך...

      .

      בהקשר לשיחה שלך עם המגיב הקודם... ולדבריו לגבי "עשיית דברים טובים"...

      באחד השיעורים שלי בקורס מורי היוגה... - המורה שלנו העלה בפנינו שאלה/אמירה די מוזרה בזמנו...

      היינו איזה 35 תלמידים מכל קצוות הארץ... הכי צפונית הייתה מטבריה, אני אז בדיוק גרתי כמה חודשים באשדוד, היו מירושלים, מנילי, וכמובן מכל ערי המרכז... והקורס היה בבית ינאי...

      אז המורה אמר לנו :

      כולכם באים לכאן במטרה להפוך למורי יוגה (או לפחות ללמוד לזה), ואנחנו לומדים כאן על הוליזם, ועזרה לזולת, ואהבת היקום כולו, וצמחונות, ואי פגיעה בשום דבר וכ"ו וכ"ו...

      אבל אתם כולכם מגיעים עם רכבים ממרחקים אדירים (יחסית), מבזבזים המון דלק, מוסיפים לזיהום הפלנטה, צריכים לעבוד בכל מיני עבודות הכדי להרוויח כסף לדלק, לרכב, לקורס עצמו וכ"ד... אתם "משתפים פעולה" עם העולם הקפיטליסטי החזירי, עם התחממות כדור הארץ והחור באוזון, עם סחיטת הפלנטה מהמחצבים שלה... וכ"ו...

      אם באמת אתם רוצים "לתרום" למען כדור הארץ והאוכלוסיה שלו - הכי פשוט שתשבו בבית !

      .

      מעשה כשלעצמו בפני עצמו - לא אומר מאומה על ההשפעות שלו לגבי היקום...

      למשל :

      אם אני רוצח ילד כי הוא הביט על החברה שלי (כמו שקרה אתמול בלילה) - כולנו נסכים שזה פסול ומחריד

      אם אני רוצח ילד, בזמן שאני מנסה למנוע ממנו לרצוח ילד אחר - זה כבר נתון לשאלה...

      אם אני רוצח ילד, שעטוף בחגורות נפץ ומנסה לקפוץ לתוך המון סואן ולפוצץ את עצמו... - השאלה מתחילה לקטון ו"ההגיון" במעשה מתחיל להתעורר...

      וכן הלאה...

      .

      אם אינדיאני רוצח בופלו, כדי לאכול וכדי שיהיה לו פרווה להתחמם כשיגיע השלג... - יש בזה "הגיון"

      אם צייד רוצח בופלו, כדי לפחלץ את ראשו ולתלות אותו בסלון שלו - זה לא לעניין כלל...

      וכאלו ללא סוף...

      .

      האינדיאנים לא נחשבו מעולם ל"יפי נפש"... - אבל החיבור שלהם לאימא אדמה היה מהחזקים שידעה האנושות

      כנ"ל כל תרבות "אבלון" בבריטניה העתיקה...

      אמירה - שאיני יכול לומר אותה על כל מיני צמחונים ו"לוחמי הירוקים" למיניהם...

      .

      התייחסות לאקט כלשהו...

      לא פחות חשובה מהאקט עצמו...

      .

      קוריוז מעניין בעניין זה, הינו סיפור ידוע הקשור ללהקה בשם 10000 maniacs שהזמרת שלהם הייתה ידועה באהבתה לחיות, לחמה נגד אכילת בשר וכ"ו... הם עשו קונצרט התרמה לנושא זה... הקונצרט בוצע בקרבת גן חיות, ובגלל הרעש ועוצמת הדציבלים - מתו עשרות חיות בגן החיות הזה...

      .

      לגבי "יכול הבחירה"... אפשר לדבר על זה אלפי שנים...

      אני אישית מרגיש, שאנחנו - בני האדם - נותנים לעצמינו קרדיט גדול מידי ביכולת הבחירה שלנו לגבי תגובה לארועים - יהיו אשר יהיו... אבל זה מהנושאים הבודדים שאיני אוהב לדבר עליו בפורומים ווירטואליים...

      .

       

       

      זה נכון. ואין ספק שמצריך מחשבה.

      נכון לכרגע יכולה רק לאמר שבמילים אחרות, כשאנחנו בוחנים את הרע אנחנו בעצם לא בוחנים את הרע בפני עצמו, כי כזה אינו קיים, אלא את הטוב שבו. אם להרוג מישהו אחד עושה טוב למישהו אחר, אז מצאנו את הטוב. עכשיו נמדוד את הטוב ע"פ המניע. מה מניע את המעשה הטוב הזה? אם זה תענוג (ובטח תענוג אישי)- אי אפשר לאמר שהטוב עולה על הרע, ולכן הגדרת הטוב שלנו בעייתית.

      כל אופציה אחרת שאינה תענוג אישי, היא סוג של "תגובה אוטומטית". אני הייתי משאירה את ההחלטות האלה ליצר ההשרדות שבי, כשאני מאמינה שיש בי גם יצר השרדות למען האחר, כמו שיעיד כל אדם שחזה בתאונת דרכים למשל- רגע לפני שהיא מתרחשת. ה"לאאא" הזה שצועק בך, כאילו מנסה להזהיר את האחר. אני מאמינה שאם היה לי טווח זמן שמאפשר תגובה, ה"לאאא" הזה גם היה מניע אותי לפעולה.

       

      זה גם מתקשר ליכולת הבחירה, שאני יכולה להבין למה קשה לדבר עליה. אני יכולה להעיד על עצמי, שעד כמה שאני נושמת, חיה וכל הוויתי מתבוננת בעולם ומנסה לפענח אותו (אני בהחלט כלולה בעולם הזה ולכן גם מפרקת את עצמי לאינסוף) עדיין, בהרבה יותר משלושה רבעים מהזמן שאני באינטראקציה עם בני אדם, המודעות שלי שואפת לאפס. ובאין מודעות, יכולת הבחירה היא כמו תעודת טייס שניתנה למישהו שטס רק על אוטומטי.


       

        5/1/14 23:45:

      צטט: אלו-נה 2014-01-04 00:40:52

      צטט: ARMAND 2014-01-03 23:42:37


       

       

      חזרתי עכשיו לתקציר על הספר ואני נדהמת מכמה תפסתי את הדברים אחרת מאיך שהיום התקציר נקרא בעיניי.

      סופי נתפסה בעיניי כילדה, כל השאלות הקיומיות שלה והחוויות שלה, התייחסתי אליהן כאל שאלות פילוסופיות, כלומר כאלו שמונעות מסקרנות, רצון להבין את העולם, לאוו דווקא מתוך שחוותה אותן. אע"פ שהיה שם עוצמות.ראיתי בה ילדה, כנראה בגלל שאני הייתי ילדה. אולי בגלל זה יכולתי לעכל את זה. כל המעברים בזמן והדילוגים בילבלו אותי, אבל הבנתי שעל מנת "להבהיר נקודה" יש לפעמים צורך במעברים שמנתקים אולי קשר אבל מאפשרים ליצר קשר אחר שלא התקיים קודם או לא נראה. לכן השתדלתי לעקוב אחריהם.

      לא ראיתי בספר הזה מדע בדיוני, כלומר, לא התעסקתי באם קרה או לא קרה, אלא ראיתי בו שאלות ותפיסות על העולם.

       

      כנראה שטוב שכך.

        5/1/14 04:56:

      צטט: (--) 2014-01-04 07:40:22

       

       

      ואילו אני מהרהר בקול על דברים שעדיין לא קיימים,את מביאה דוגמאות מהעבר,יש לזה משמעות אבל היא מוגבלת ולא שלמה,לא שונא את נובל ולא חושב שהוא עשה בהכרח מעשה רע,פשוט נדמה לי שאני מזהה ,מכל מיני טעמים וסיבות,התפתחות של חברה,ולכן גם התפתחות של מוצרים ותהליכים שבהם הטוב כבר מוטמע בדבר עצמו ולא מגיע בקיט נפרד,זה קיים במידה מעטה,כמו מעבר למוצרים אקולוגים,כבר בתוך המוצר גלומים תהליכים שגורמים לו להזיק פחות,שאלת הבחירה בין הטוב והרע נפתרה דרך המוצר והיוצר לא משאיר אותה כאפשרות בחירה של המשתמש,

      מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח.

      גם המגמה להטמעת אחריות חברתית בתוך ההתנהלות העסקית היא כזאת,החזירים שמתחזים לליברלים,כי גם הם תופשית את החופש כזכות לעשות הכל,אוהבים להפריד בין הדברים,ההפרדה מאפשרת להם לרדוף בצע ללא מעצורים ובדרך לדפוק למיליוני אנשים את החיים ואז להופיע בפניהם כאנשים טובים כשהם תורמים חלקים מכספם,לכאורה יש כאן זכות בחירה אבל בעצם יש כאן כניעה מוחלטת לדחפים נרקסיסטים 

      לעומת זאת,עסק שמראש פועל בלי לעשוק ולרמות ולנצל ולזהם מטמיע את הטוב לתוך כל התהליכים שלו,בשקט,ללא הכרזה הנה תראו כמה אני טוב אני תורם מיליארד דולר(שאותם שדדתי קודם מכל מיני מסכנים) אלא מראש הוא לא מתנהל כשודד,הטוב מוטמע בו במה שנראה לאנשים אטומים כדממה,לא בצורה שמכריזה על עצמה אלא בעצם התנהלותו בשיגרה,ואיכשהו זו מגמה שרואים יותר ויותר ממנה ככל שמספר האנשים המתפכחים מהחזירות הקפיטליסטית ומצגי השווא שלה עולה

      במקום להציג את הטוב מול הרע בצורה קיצונית המתממשת כתנודה חריפה בין ההורסת לבונה הטוב מתנהל בשלווה ללא ניגודו,אין צורך ברע בשביל שיהיה טוב,אין צורך בחושך בשביל שיהיה אור,יש צורך בחושך בשביל להבליט את האור אבל לא לעצם קיומו,אותו הדבר בשאלת הטוב והרע,הרע יכול להבליט את הטוב אבל הטוב לא צריך את הרע,יותר מזה,טוב אמיתי הוא כזה שלא מתנהל דרך הבלטתו,עצם פעולת ההבלטה,יחודו על פני הרקע,פוגמות אנושות במהותו

      לי אין ספק שעם הזמן נראה יותר ויותר מוצרים שיגלמו בתוכם את הטוב,מוצרים שאי אפשר להשתמש בהם לרעה או לפחות יהיה קשה מאוד לעשות זאת(אפשר כמובן גם לזהם את הסביבה עם כמויות עצומות של מוצרים מתכלים אבל זה הרבה הרבה יותר קשה לעשות את זה מאשר עם מוצרים שאינם מתכלים)

      התהליך הזה מטבעו להיות פחות צעקני ולכן רוב האנשים עדיין לא שמים את ליבו אליו אבל לי אין ספק שהוא הכי מהותי והוא צובר תאוצה

       

      בפרק האחרון של ד"ר הו הייתה גירסה ילדותית של העניין בדמות נשק שהוא הכי הרסני בעולם ולכן יוצריו סיפקו לו ניצרה בתור מוסר המוטמע במערת ההפעלה שלו

      הדוקטור שמנסה להפעיל אותו מפעיל את פרוצדורת המוסר של הנשק(בדמותה של אשה יפהפיה כמובן) ודרך שיחות איתה על העתיד הוא מגיע לאיזה שהוא פתרון בלתי אפשרי לכאורה שמאפשר לפתור את הבעייה שבה הוא נתקל בלי להפעיל את הנשק

      תחשבי על זה כמו על חומר נפץ שלא מסוגל להתפוצץ כשיש אנשים בסביבה(יכול להיות שזה כבר אפשרי אבל אין ספק שזה יהיה אפשרי בעתיד)

      או מערכות ומכשירים שמפסיקות לעבוד ברגע שאיש שררה או פוליטיקקי מתקרב אליהם

      בדיוק כמו שהאדם הנפיש חומרים לרמה של יכולת פילוסופית עמוקה ככה הוא יכול להנפיש אותם מוסרית

       

      בכל מקרה,לדעתי התקווה היא לא בטכנולוגיות של ניצרות אלא ביצירת מוצרים ותהליכים שהם פשוט טובים,לא ניתן לעשות בהם שימוש רע בכלל והם פשוט עושים טוב כי הם טובים,גם מוסרית ולא רק טכנית

      אין לי ספק שלשם העולם הולך

       

      התנודה בין הטוב והרע מתבצעת רק דרך תפישה נרקסיסטית וילדותית של חופש פעולה

      נאמר

      את אוכלת המון בשר ואז מחליטה לתרום כסף להצלת יערות הגשם

      אז כאילו יש לך 2 מופעים נוגדים,של טוב ורע,ושמים אותם על כף המאזניים ובודקים כמותית אם אכלת יותר חיות מאשר הצלת,

      וזה בדיוק ההבדל בין תפישה כמותית וליניאריות לתפישה איכותית המבוססת על היכולת לזהות את רשת ההקשרים שאותה כל אחד מפעולותינו,הקטנות והגדולות,מרעידה כגלי השפעה הסמויים מאתנו ,בינתיים

      כשאת ערה לרשת הזאת אז עצם השיגרה שלך משפיעה לטוב,ומושפעת ממנו,כי מה שקובע זה לא ההבדל בין גדול לקטן אלא המודעות להקשר,לזיקה שבין הדברים,לדרך שבה הם מחוברים בצורה שמעצימה את יחודם ומתחשבת בו

      במצב כזה התנודה החריפה בין הטוב לרע,שזו תנודה משתקת בסך הכל,הופכת לתנועה שותפת ומשפיעה יותר כי היא מבוססת על היכולת לזהות את ההדדי בכל דבר,ולכן הגבולות החוסמים מותמרים לגבולות שמציירים את מהות הזהות השונה של כל דבר ודרך השונות הזאת אפשר לראות איך הוא מתחבר לאחרים כדבר חי ולא מנוצל על ידי האחרים כדבר מת

      ההתנהלות הנוהגה כיום היא פשוט סוג של סרטן,נפשי וחברתי,שבו חופש נתפש כזכותו של תא אחד לא להתחשב בתאים אחרים,פעם חשבתי שאני המשוגע היחיד שרואה את ההקבלה הזאת אבל לא מזמן יצא ספר מאוד אינפורמטיבי של חוקר מאוד מנוסה וידוע בתחום ואיכשהו יצא שגם הוא מגיע למסקנות ואבחנות דומות

       

      הו, על הסרטן גם אני חשבתי בעבר (: אין ספק שהמציאות משקפת לנו את מצבנו הפרטי והכללי. ואין ספק שאני שותפה להלך הרוח החיובי שאתה משרטט. ואפילו אופטימית יותר.


      היום חשבתי על זה שבאסה להיות אשה בדור הזה, שבו עדיין מפלים בין גברים לנשים.

      אח"כ חשבתי על זה שמזל שנולדתי בדור הזה, שיחסית לכל הדורות לפניו, האשה נמצאת בו במצב הטוב ביותר.

       

      זה כל העניין, שבכל נקודת זמן (דור וכדומה) נזהה את עצמנו עומדים במקום הטוב ביותר ביחס להתפתחות החברה לפנינו. אם לא היינו מאמינים בזה, לא היינו מנסים לשנות.

       

      ההתפתחות של החברה שאתה מזהה, הם שינויים בתפיסה עצמה.

      האשה עצמה האם היא טוב או רע? היא לא זה ולא זה. היא תנועה של חלקיקים שיוצרת אשה. 

      והאשה משתנה בהתאם לתפיסות החברה. גם גבר. כל דבר, למען האמת. גם הדומם וכל הטכנולוגיה.

      כל התפיסות שקיימות בנו הן תפיסות שנמדדות ע"פ זמן.

       

      שאלת הבחירה בין הטוב והרע נפתרה דרך המוצר והיוצר לא משאיר אותה כאפשרות בחירה של המשתמש

      האם אתה באמת יכול להגיד שמעבר למוצרים אקולוגיים הוא מזיק פחות? האם אתה יכול לבחון את המשמעות של כל התהליך הזה בעוד מליון שנים על העולם בכלל או האנושות או היקום? או אפילו עד כמה זה רלוונטי ליקום כולו?

      הטוב תמיד קיים בדבר עצמו, תפיסת הטוב היא שמשתנה, כי היא שלובה בזמן, לכן אנחנו מגיעים למקומות נוראיים לפעמים. על אף שהטוב תמיד קיים בכל. כי יש לנו בחירה.

       

      "מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח."

      מסכימה. והייתי מוותרת בשמחה על זכות הבחירה ואוהבת את הכל מכל כל, ועדיין, בתוך עמי אני חיה וקשורה בעבותות אהבה. לכן, גם ההכרזה הזו, על אף שהיא כולה אמת צרופה שמגיעה מעומק נשמתי, אם הייתי רואה מישהו מכה ללא רחם את הילדה שעדיין אין לי, הייתי מתפוצצת עליו.

      החלק הכי קשה הוא לאהוב למרות זכות הבחירה.

       

       

       

        4/1/14 07:40:

      צטט: אלו-נה 2014-01-04 01:11:36

      צטט: (--) 2014-01-02 13:36:03

      צטט: אלו-נה 2014-01-02 13:18:11

      צטט: (--) 2014-01-02 12:24:04

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 23:12:23

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

      אנחנו לא שבויים בתוך הדמיון שלנו כי הדמיון שלנו הוא גם זה שמוציא אותנו לחופשי

      הנאצים השתמשו בדמיון בשביל לבצע זוועות

      ניוטון השתמש בו בשביל להרחיב את דעתה של האנושות ולשחרר אותה

      מה שאומר שלא הדמיון הוא הבעייה אלא יכולת הבחירה בין הטוב לרע

      מי שבוחר בטוב ישתמש בדמיון על מנת להיטיב עם אנושות

      מי שבוחר ברע ישתמש בו על מנת להרוס אותה

      ואפשר להשתמש בדמיון גם על מנת לנסות לחקור למה ואיך אנשים מסויימים בוחרים ברע ואחרים בטוב

      או מה בכלל ההבדל בין הטוב לרע

       

      הדמיון הוא לא בעיה. 

      הסברתי למה אני חושבת שהתבוננות על העולם מרחיבה את הדעת.

      כשאלפרד נובל גילה שערבוב חומר כימי מסויים עם חומרים אחרים מאפשר לפרק סלעים, הוא שמח שמצא דרך לקרב בין בני האדם, לכרות מנהרות בצורה מהירה, לאפשר מעבר רכבות, לקדם את העולם.

      הוא לא חשב על זה במונחים של רע. אחיו הקטן נהרג במהלך הנסיונות שלו להבין מה הוא רואה. הוא לא חשב שזה באשמת החומר עצמו.

      רע או טוב זה הדרך בה אנחנו עושים שימוש בדעת.

       

      אני רוצה להרחיב את דעתי.

       

       

      כוונתי הייתה שדעת,ולכן גם הדרך שבה אנחנו מרחיבים אותה,אינה מנותקת מההבדל בין הטוב והרע,האבחנה הזאת מוטמעת בה,היא חלק ממנה,ידע זה גם רגש ומוסר,הנסיון להפריד בצורה נוקשה בין הידע ככלי לבין הדרך שבה אנחנו משתמשים בכלי הזה הוא בעייתי ,תהליך הרחבת הדעת מהותית שיתנהל תוך תשומת לב לדרך שבה הטוב והרע מהווה חלק מהדעת עצמה

      הדעת אינה נפרדת מהמוסר

      היא לא כלי

      היא הדבר עצמו

      נובל ,בדיוק כמו רוב המדענים האחרים של זמנו ושל זמננו,עוד לא ידע לחשוב על דעת גם במונחים של רגש,התפתחותה של הדעת תאפשר ליותר ויותר אנשים ליצור גם דרך ובשילוב ההיבט הרגשי והמוסרי

      ההפרדה אינה תקפה

      את שמה גבולות ומעבירה קווים בדיוק במקומות שבהם הכי מזיק לעשות זאת

       

      כשאחיו הקטן של אלפרד נובל מת, אלפרד לא חשב שהדינאמיט הוא רע, אלא השימוש הלקוי שלו בחומר, הוא שהיה שגוי. הוא המשיך לעשות נסיונות, גם אחרי שאחיו מת, כי הוא האמין שהוא יכול להשתמש בידע שלו טוב יותר. מישהו אחר ראה טוב בתועלת אחרת שסיפק החומר.

       

      במרחק הזמן, אי אפשר לשנוא את אלפרד ולהגיד שהוא עשה שימוש רע בדעת.

      אלו אנחנו שבחרנו להשתמש בדינמיט, באותו הידע מאותה הדעת, למלחמות.

       

      טוב או רע זה השימוש שאנחנו עושים בדעת.

       

      אני מהרהרת בקול. ואם העולם יתפרק בגלל זה, יש גם סיכוי שהוא יפרח בגלל זה.

      סתם כי כנגד "אשה הורסת" יש גם "אשה בונה".

      ואילו אני מהרהר בקול על דברים שעדיין לא קיימים,את מביאה דוגמאות מהעבר,יש לזה משמעות אבל היא מוגבלת ולא שלמה,לא שונא את נובל ולא חושב שהוא עשה בהכרח מעשה רע,פשוט נדמה לי שאני מזהה ,מכל מיני טעמים וסיבות,התפתחות של חברה,ולכן גם התפתחות של מוצרים ותהליכים שבהם הטוב כבר מוטמע בדבר עצמו ולא מגיע בקיט נפרד,זה קיים במידה מעטה,כמו מעבר למוצרים אקולוגים,כבר בתוך המוצר גלומים תהליכים שגורמים לו להזיק פחות,שאלת הבחירה בין הטוב והרע נפתרה דרך המוצר והיוצר לא משאיר אותה כאפשרות בחירה של המשתמש,

      מי שתופש חופש בצורה אינפנטילית,כזכות לעשות הכל,כאומניפוטנטיות חסרת גבולות,עשוי להתאכזב ואפילו להתמרמר מכיוון כזה כי כאן הרי נשללת זכות הבחירה מהאדם,אבל מי שתופש חופש כאהבה ישמח.

      גם המגמה להטמעת אחריות חברתית בתוך ההתנהלות העסקית היא כזאת,החזירים שמתחזים לליברלים,כי גם הם תופשית את החופש כזכות לעשות הכל,אוהבים להפריד בין הדברים,ההפרדה מאפשרת להם לרדוף בצע ללא מעצורים ובדרך לדפוק למיליוני אנשים את החיים ואז להופיע בפניהם כאנשים טובים כשהם תורמים חלקים מכספם,לכאורה יש כאן זכות בחירה אבל בעצם יש כאן כניעה מוחלטת לדחפים נרקסיסטים 

      לעומת זאת,עסק שמראש פועל בלי לעשוק ולרמות ולנצל ולזהם מטמיע את הטוב לתוך כל התהליכים שלו,בשקט,ללא הכרזה הנה תראו כמה אני טוב אני תורם מיליארד דולר(שאותם שדדתי קודם מכל מיני מסכנים) אלא מראש הוא לא מתנהל כשודד,הטוב מוטמע בו במה שנראה לאנשים אטומים כדממה,לא בצורה שמכריזה על עצמה אלא בעצם התנהלותו בשיגרה,ואיכשהו זו מגמה שרואים יותר ויותר ממנה ככל שמספר האנשים המתפכחים מהחזירות הקפיטליסטית ומצגי השווא שלה עולה

      במקום להציג את הטוב מול הרע בצורה קיצונית המתממשת כתנודה חריפה בין ההורסת לבונה הטוב מתנהל בשלווה ללא ניגודו,אין צורך ברע בשביל שיהיה טוב,אין צורך בחושך בשביל שיהיה אור,יש צורך בחושך בשביל להבליט את האור אבל לא לעצם קיומו,אותו הדבר בשאלת הטוב והרע,הרע יכול להבליט את הטוב אבל הטוב לא צריך את הרע,יותר מזה,טוב אמיתי הוא כזה שלא מתנהל דרך הבלטתו,עצם פעולת ההבלטה,יחודו על פני הרקע,פוגמות אנושות במהותו

      לי אין ספק שעם הזמן נראה יותר ויותר מוצרים שיגלמו בתוכם את הטוב,מוצרים שאי אפשר להשתמש בהם לרעה או לפחות יהיה קשה מאוד לעשות זאת(אפשר כמובן גם לזהם את הסביבה עם כמויות עצומות של מוצרים מתכלים אבל זה הרבה הרבה יותר קשה לעשות את זה מאשר עם מוצרים שאינם מתכלים)

      התהליך הזה מטבעו להיות פחות צעקני ולכן רוב האנשים עדיין לא שמים את ליבו אליו אבל לי אין ספק שהוא הכי מהותי והוא צובר תאוצה

       

      בפרק האחרון של ד"ר הו הייתה גירסה ילדותית של העניין בדמות נשק שהוא הכי הרסני בעולם ולכן יוצריו סיפקו לו ניצרה בתור מוסר המוטמע במערת ההפעלה שלו

      הדוקטור שמנסה להפעיל אותו מפעיל את פרוצדורת המוסר של הנשק(בדמותה של אשה יפהפיה כמובן) ודרך שיחות איתה על העתיד הוא מגיע לאיזה שהוא פתרון בלתי אפשרי לכאורה שמאפשר לפתור את הבעייה שבה הוא נתקל בלי להפעיל את הנשק

      תחשבי על זה כמו על חומר נפץ שלא מסוגל להתפוצץ כשיש אנשים בסביבה(יכול להיות שזה כבר אפשרי אבל אין ספק שזה יהיה אפשרי בעתיד)

      או מערכות ומכשירים שמפסיקות לעבוד ברגע שאיש שררה או פוליטיקקי מתקרב אליהם

      בדיוק כמו שהאדם הנפיש חומרים לרמה של יכולת פילוסופית עמוקה ככה הוא יכול להנפיש אותם מוסרית

       

      בכל מקרה,לדעתי התקווה היא לא בטכנולוגיות של ניצרות אלא ביצירת מוצרים ותהליכים שהם פשוט טובים,לא ניתן לעשות בהם שימוש רע בכלל והם פשוט עושים טוב כי הם טובים,גם מוסרית ולא רק טכנית

      אין לי ספק שלשם העולם הולך

       

      התנודה בין הטוב והרע מתבצעת רק דרך תפישה נרקסיסטית וילדותית של חופש פעולה

      נאמר

      את אוכלת המון בשר ואז מחליטה לתרום כסף להצלת יערות הגשם

      אז כאילו יש לך 2 מופעים נוגדים,של טוב ורע,ושמים אותם על כף המאזניים ובודקים כמותית אם אכלת יותר חיות מאשר הצלת,

      וזה בדיוק ההבדל בין תפישה כמותית וליניאריות לתפישה איכותית המבוססת על היכולת לזהות את רשת ההקשרים שאותה כל אחד מפעולותינו,הקטנות והגדולות,מרעידה כגלי השפעה הסמויים מאתנו ,בינתיים

      כשאת ערה לרשת הזאת אז עצם השיגרה שלך משפיעה לטוב,ומושפעת ממנו,כי מה שקובע זה לא ההבדל בין גדול לקטן אלא המודעות להקשר,לזיקה שבין הדברים,לדרך שבה הם מחוברים בצורה שמעצימה את יחודם ומתחשבת בו

      במצב כזה התנודה החריפה בין הטוב לרע,שזו תנודה משתקת בסך הכל,הופכת לתנועה שותפת ומשפיעה יותר כי היא מבוססת על היכולת לזהות את ההדדי בכל דבר,ולכן הגבולות החוסמים מותמרים לגבולות שמציירים את מהות הזהות השונה של כל דבר ודרך השונות הזאת אפשר לראות איך הוא מתחבר לאחרים כדבר חי ולא מנוצל על ידי האחרים כדבר מת

      ההתנהלות הנוהגה כיום היא פשוט סוג של סרטן,נפשי וחברתי,שבו חופש נתפש כזכותו של תא אחד לא להתחשב בתאים אחרים,פעם חשבתי שאני המשוגע היחיד שרואה את ההקבלה הזאת אבל לא מזמן יצא ספר מאוד אינפורמטיבי של חוקר מאוד מנוסה וידוע בתחום ואיכשהו יצא שגם הוא מגיע למסקנות ואבחנות דומות


        4/1/14 01:11:

      צטט: (--) 2014-01-02 13:36:03

      צטט: אלו-נה 2014-01-02 13:18:11

      צטט: (--) 2014-01-02 12:24:04

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 23:12:23

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

      אנחנו לא שבויים בתוך הדמיון שלנו כי הדמיון שלנו הוא גם זה שמוציא אותנו לחופשי

      הנאצים השתמשו בדמיון בשביל לבצע זוועות

      ניוטון השתמש בו בשביל להרחיב את דעתה של האנושות ולשחרר אותה

      מה שאומר שלא הדמיון הוא הבעייה אלא יכולת הבחירה בין הטוב לרע

      מי שבוחר בטוב ישתמש בדמיון על מנת להיטיב עם אנושות

      מי שבוחר ברע ישתמש בו על מנת להרוס אותה

      ואפשר להשתמש בדמיון גם על מנת לנסות לחקור למה ואיך אנשים מסויימים בוחרים ברע ואחרים בטוב

      או מה בכלל ההבדל בין הטוב לרע

       

      הדמיון הוא לא בעיה. 

      הסברתי למה אני חושבת שהתבוננות על העולם מרחיבה את הדעת.

      כשאלפרד נובל גילה שערבוב חומר כימי מסויים עם חומרים אחרים מאפשר לפרק סלעים, הוא שמח שמצא דרך לקרב בין בני האדם, לכרות מנהרות בצורה מהירה, לאפשר מעבר רכבות, לקדם את העולם.

      הוא לא חשב על זה במונחים של רע. אחיו הקטן נהרג במהלך הנסיונות שלו להבין מה הוא רואה. הוא לא חשב שזה באשמת החומר עצמו.

      רע או טוב זה הדרך בה אנחנו עושים שימוש בדעת.

       

      אני רוצה להרחיב את דעתי.

       

       

      כוונתי הייתה שדעת,ולכן גם הדרך שבה אנחנו מרחיבים אותה,אינה מנותקת מההבדל בין הטוב והרע,האבחנה הזאת מוטמעת בה,היא חלק ממנה,ידע זה גם רגש ומוסר,הנסיון להפריד בצורה נוקשה בין הידע ככלי לבין הדרך שבה אנחנו משתמשים בכלי הזה הוא בעייתי ,תהליך הרחבת הדעת מהותית שיתנהל תוך תשומת לב לדרך שבה הטוב והרע מהווה חלק מהדעת עצמה

      הדעת אינה נפרדת מהמוסר

      היא לא כלי

      היא הדבר עצמו

      נובל ,בדיוק כמו רוב המדענים האחרים של זמנו ושל זמננו,עוד לא ידע לחשוב על דעת גם במונחים של רגש,התפתחותה של הדעת תאפשר ליותר ויותר אנשים ליצור גם דרך ובשילוב ההיבט הרגשי והמוסרי

      ההפרדה אינה תקפה

      את שמה גבולות ומעבירה קווים בדיוק במקומות שבהם הכי מזיק לעשות זאת

       

      כשאחיו הקטן של אלפרד נובל מת, אלפרד לא חשב שהדינאמיט הוא רע, אלא השימוש הלקוי שלו בחומר, הוא שהיה שגוי. הוא המשיך לעשות נסיונות, גם אחרי שאחיו מת, כי הוא האמין שהוא יכול להשתמש בידע שלו טוב יותר. מישהו אחר ראה טוב בתועלת אחרת שסיפק החומר.

       

      במרחק הזמן, אי אפשר לשנוא את אלפרד ולהגיד שהוא עשה שימוש רע בדעת.

      אלו אנחנו שבחרנו להשתמש בדינמיט, באותו הידע מאותה הדעת, למלחמות.

       

      טוב או רע זה השימוש שאנחנו עושים בדעת.

       

      אני מהרהרת בקול. ואם העולם יתפרק בגלל זה, יש גם סיכוי שהוא יפרח בגלל זה.

      סתם כי כנגד "אשה הורסת" יש גם "אשה בונה".

        4/1/14 00:40:

      צטט: ARMAND 2014-01-03 23:42:37

      קראת את הספר בגיל 14-15 ??? שאפו !!!

       

      אני חושבת שזה היה יותר כמו 16, על מה השאפו? זה ספר שמיועד גם לילדים (:

       

      גם את בחירתה של סופי קנו לי בגיל 12. פתאום השם קופץ לי לראש. חבר של המשפחה. הוא אמר לי קחי, תקראי, את תאהבי אותו, והמבוגרים אמרו, יו איזה יופי, ספר! (לא בציניות, הייתי תולעת ספרים) אבל אתה לא חושב שמעון שאולי זה קצת כבד בגילה? ולי הם אמרו, אם יהיה לך כבד, מכסימום אולי עוד כמה שנים (לא השתמשו אז במילה כבד, לא זוכרת את הדברים במדוייק) והוא ענה, אני חושב שהיא תאהב. תאהב- תאהב. לא תאהב, היא יכולה להחזיר לי אותו (: ואני הפכתי סקרנית. ועילעלתי קצת וזה נראה לי נחמד, כי היו שם שיחות ויכולתי להבין את השפה, אז אומנם הוא היה עבה וענק אבל ספרים גדולים לא הפחידו אותי מאז ומעולם. אהבתי לטייל בדמיון.

      ופתחתי את הספר והייתה שם ילדה, והיא מספרת, ואז מצטרף עוד איש, ויש ביניהם שיחות, והבנתי את המלל. לפעמים הוא ריתק אותי ולפעמים לא הבנתי כלום. בסגנון, מה? איך הגענו לזה? בעיקר בין השיחות. קצת השתעממתי לפעמים אבל נזכרתי שהוא אמר לי שאני אוהב את זה. אז המשכתי לקרוא. זה בהחלט היה כבד. לקח לי כמה שנים לקרוא אותו. מעניין מה לקחתי איתי, אני כבר לא זוכרת את הספר.

       

      יש מצב ששמעון שינה את חיי? ((:

       

      אני פתאום חושבת על זה שזה נשמע נורא מתיימר כל הסיפור הזה. כאילו אני מעידה על עצמי משהו אבל ההיפך הוא הנכון, אני חושבת שכשמתייחסים לילדים כמו אנשים קטנים, עושים להם עוול. יש להם יכולות קליטה ועיבוד וחוויה בעיקר, הרבה יותר מיומנות מלמבוגרים, שהתקבעו בזהותם.

      תינוק בן שנתיים קולט הרבה יותר ממה שאנחנו מסוגלים לשער.

       

      כולה קראתי ספר (:

       

        3/1/14 20:54:

      צטט: ARMAND 2014-01-03 20:42:59

      לגבי הקטע שאת מעדיפה שלא יהיה...

      זה נראה לי קצת מוגזם לבקש ש"הכל יהיה מושלם"

      השאיפה לשלמות הינה שאיפה אבסורדית בעיני - היא נוגדת לחלוטין את טבע האדם

      גדולתו האדירה של האדם היא בדיוק בחוסר השלמות שלו...

      בספר "האלכימאי"... מדובר הרבה על "ייעוד" ועל תפקידה של האהבה...

      אחד הדברים שנאמרים בו... שכשאוהבים - תמיד משתדלים להיות טובים יותר...

      וכשמשתדלים להיות טובים יותר - מקדמים כל "אלמט" לעבר הייעוד שלו...

      לקראת סוף הספר... ישנו פרק בו "הנער" פוגש במדבר ברוח בשמש ומדבר איתם על "נשמת היקום" ועל אהבה... קראתי עכשיו שוב את הקטע הזה... אבל הוא ארוך מידי לציטוט וחלקים גדולים מהקטע לא רלוונטיים בצורה ישירה לנושא הרוח... אבל אני מאוד ממליץ על קריאת הקטע הזה ועל הספר בכלל...

      .

      וחוץ מזה אני תץמיד אוהב מוסיקה...

      אז כתבת על הרוח ועל השינוי האינסופי והתמידי...

      מתבקש... לא ?

       

      כשקראתי את האלכימאי, זוכרת שסגרתי את הספר ושאלתי את עצמי... נו...? כלומר.. את זה כבר ידענו. לא מתוך מקום של זלזול אלא השתאות על ההדים שהוא עורר. 

       

      מסרתי אותו, את הספר, הלאה. יש לך לינק להפנות אותי לקטע הנבחר? בכל זאת עברו איזה 20 שנה (:

       

      גם השיר, החזיר אותי לאיזה סלואו מכיתה ו' 

       

      דיוק אני מבקשת מעצמי, לא שלמות, קטונתי (:

        3/1/14 13:34:

      צטט: ARMAND 2014-01-03 12:21:10

      הבאתי את השיר הזה "בגלל" המילים שלו...

      שיר שאני אוהב מימי ילדותי העתיקה (של להקת king crimson)

      .

      Said the straight man to the late man
      Where have you been
      I've been here and I've been there
      And I've been in between.

      I talk to the wind
      My words are all carried away
      I talk to the wind
      The wind does not hear
      The wind cannot hear.

      I'm on the outside looking inside
      What do I see
      Much confusion
      Disillusion
      All around me.

      You don't possess me
      Don't impress me
      Just upset my mind
      Can't instruct me or conduct me
      Just use up my time

      I talk to the wind
      My words are all carried away
      I talk to the wind
      The wind does not hear
      The wind cannot hear.

       

      כן, גם לשיר שמתי לב. יש בו משהו, במילים שלו, לא בכדי הוא "סוג של קלאסיקה" שהדהדה להרבה אנשים. ואולי זה מרגיש ככה כי הוא מדורנו (:

       

      הייתי מוותרת על

      You don't possess me

      Don't impress me

      Just upset my mind

      Can't instruct me or conduct me

       

      זוכר את הסיפור כשהיינו קטנים על העשבים שנשאו את הסוד? אני פתאום נזכרת בו (:

      הרוח נושאת הכל

      גם לראשונים וגם לאחרונים, זכרון לא יהיה להם (:

       

       

        3/1/14 03:53:
      הרבה פעמים העולם נראה לי כמו ציור שנע כשהמציאות עולה ביופיה על הכל.
        3/1/14 03:06:

      צטט: ARMAND 2014-01-03 03:03:43

      סיבכת לי את המחשבות לחלוטין :)

       

      לי זה דווקא הרגיש כאילו.. פשיווו.. נפתר לי משהו (:

      ופתח ערפל חדש

        3/1/14 02:46:
      וואוו...
        2/1/14 17:52:

      צטט: Gimi707Ron 2014-01-02 17:09:57

      הפעם שלא כהרגלך לא נצמדת לקוהלת ...

      והוא הרי אומר: 
      ה. "וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם.   ו. הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. "

      ההקבלה בין זריחת השמש (דהיינו אור השמש ) לבין הרוח , שעושה קוהלת בשני פסוקים עוקבים רק מוכיחה שמקרה אחד להם ...מול האור בא החושך, -העדר אור.....  מול הרוח באה דממה דקה - העדר הרוח ...חוסר רחישה ...

      משל השווינו בין מי שרוח חיים באפיו...לבין מי שחסר רוח חיים ...
      גם כאן הרוח קיימת אבל במהירות השואפת לאפס ...עד כד כך שאין באפשרותינו לחוש ברוח ...

      אלא רק כשתתגשם הנבואה "בואי הרוח ופחי בהרוגים "..ודוק ..!

       

      אני לא חושבת שהוא מקביל ביניהם, אני חושבת שהוא מתאר את תנועת הבריאה. 

      אני מתחבטת רבות בעניין הזה.

      הרוח היא לא אלוהים. היא התנועה של הדברים.

      קהלת כמו מתאר לנו את הבריאה. אלוהים אדירים, הוא כל כך חכם.

      יש גם הבדל בין הֶבֶל ל- הֲבֵל .

      כל כך הרבה דקויות שמה אני יודעת?

       

      אני יודעת שהוא מדבר על השמש, על הים, על הנחלים. כשאני קוראת את דבריו, לתחושתי זה הרבה מעבר לרוח, לשמש או לעצמים. זה תאור של הבריאה, הרבה מעבר לארץ, שמיים ועננים, הרבה מעבר לעצמים. 

       

       ז כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים--שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.

      הדוגמא הזו שוות ערך לדוגמא של השמש. ויש תוספת. וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; יש לה חשיבות.

       

      ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. 

      סירקולציה.. אותה הדוגמא

       

      ט מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

      כי בכולם נוגעת הרוח.

       

      ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.

      מעבר לתנועת השמש עצמה, מעבר לזריחה ולשקיעה, מעבר למעגליות שגם היא הבל, הוא גם מסביר איך זה עובד.

      וְאֶל-מְקוֹמוֹ--שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.

       

      טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם-לִבִּי, לֵאמֹר--אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר-הָיָה לְפָנַי עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה וָדָעַת.  יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת:  יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ.  יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.

      גם החוכמה, גם הדעת, גם הם "כפופים" לתנועת הרוח. גם דעת, גם מכאוב.

       

       ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

       

       

      דממה דקה. אני אוהבת את צירוף המילים הזה כל כך. 




        2/1/14 17:09:

      הפעם שלא כהרגלך לא נצמדת לקוהלת ...

      והוא הרי אומר: 
      ה. "וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם.   ו. הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח. "

      ההקבלה בין זריחת השמש (דהיינו אור השמש ) לבין הרוח , שעושה קוהלת בשני פסוקים עוקבים רק מוכיחה שמקרה אחד להם ...מול האור בא החושך, -העדר אור.....  מול הרוח באה דממה דקה - העדר הרוח ...חוסר רחישה ...

      משל השווינו בין מי שרוח חיים באפיו...לבין מי שחסר רוח חיים ...
      גם כאן הרוח קיימת אבל במהירות השואפת לאפס ...עד כד כך שאין באפשרותינו לחוש ברוח ...

      אלא רק כשתתגשם הנבואה "בואי הרוח ופחי בהרוגים "..ודוק ..!

        2/1/14 13:36:

      צטט: אלו-נה 2014-01-02 13:18:11

      צטט: (--) 2014-01-02 12:24:04

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 23:12:23

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

      אנחנו לא שבויים בתוך הדמיון שלנו כי הדמיון שלנו הוא גם זה שמוציא אותנו לחופשי

      הנאצים השתמשו בדמיון בשביל לבצע זוועות

      ניוטון השתמש בו בשביל להרחיב את דעתה של האנושות ולשחרר אותה

      מה שאומר שלא הדמיון הוא הבעייה אלא יכולת הבחירה בין הטוב לרע

      מי שבוחר בטוב ישתמש בדמיון על מנת להיטיב עם אנושות

      מי שבוחר ברע ישתמש בו על מנת להרוס אותה

      ואפשר להשתמש בדמיון גם על מנת לנסות לחקור למה ואיך אנשים מסויימים בוחרים ברע ואחרים בטוב

      או מה בכלל ההבדל בין הטוב לרע

       

      הדמיון הוא לא בעיה. 

      הסברתי למה אני חושבת שהתבוננות על העולם מרחיבה את הדעת.

      כשאלפרד נובל גילה שערבוב חומר כימי מסויים עם חומרים אחרים מאפשר לפרק סלעים, הוא שמח שמצא דרך לקרב בין בני האדם, לכרות מנהרות בצורה מהירה, לאפשר מעבר רכבות, לקדם את העולם.

      הוא לא חשב על זה במונחים של רע. אחיו הקטן נהרג במהלך הנסיונות שלו להבין מה הוא רואה. הוא לא חשב שזה באשמת החומר עצמו.

      רע או טוב זה הדרך בה אנחנו עושים שימוש בדעת.

       

      אני רוצה להרחיב את דעתי.

       

       

      כוונתי הייתה שדעת,ולכן גם הדרך שבה אנחנו מרחיבים אותה,אינה מנותקת מההבדל בין הטוב והרע,האבחנה הזאת מוטמעת בה,היא חלק ממנה,ידע זה גם רגש ומוסר,הנסיון להפריד בצורה נוקשה בין הידע ככלי לבין הדרך שבה אנחנו משתמשים בכלי הזה הוא בעייתי ,תהליך הרחבת הדעת מהותית שיתנהל תוך תשומת לב לדרך שבה הטוב והרע מהווה חלק מהדעת עצמה

      הדעת אינה נפרדת מהמוסר

      היא לא כלי

      היא הדבר עצמו

      נובל ,בדיוק כמו רוב המדענים האחרים של זמנו ושל זמננו,עוד לא ידע לחשוב על דעת גם במונחים של רגש,התפתחותה של הדעת תאפשר ליותר ויותר אנשים ליצור גם דרך ובשילוב ההיבט הרגשי והמוסרי

      ההפרדה אינה תקפה

      את שמה גבולות ומעבירה קווים בדיוק במקומות שבהם הכי מזיק לעשות זאת

       

        2/1/14 13:18:

      צטט: (--) 2014-01-02 12:24:04

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 23:12:23

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

      אנחנו לא שבויים בתוך הדמיון שלנו כי הדמיון שלנו הוא גם זה שמוציא אותנו לחופשי

      הנאצים השתמשו בדמיון בשביל לבצע זוועות

      ניוטון השתמש בו בשביל להרחיב את דעתה של האנושות ולשחרר אותה

      מה שאומר שלא הדמיון הוא הבעייה אלא יכולת הבחירה בין הטוב לרע

      מי שבוחר בטוב ישתמש בדמיון על מנת להיטיב עם אנושות

      מי שבוחר ברע ישתמש בו על מנת להרוס אותה

      ואפשר להשתמש בדמיון גם על מנת לנסות לחקור למה ואיך אנשים מסויימים בוחרים ברע ואחרים בטוב

      או מה בכלל ההבדל בין הטוב לרע

       

      הדמיון הוא לא בעיה. 

      הסברתי למה אני חושבת שהתבוננות על העולם מרחיבה את הדעת.

      כשאלפרד נובל גילה שערבוב חומר כימי מסויים עם חומרים אחרים מאפשר לפרק סלעים, הוא שמח שמצא דרך לקרב בין בני האדם, לכרות מנהרות בצורה מהירה, לאפשר מעבר רכבות, לקדם את העולם.

      הוא לא חשב על זה במונחים של רע. אחיו הקטן נהרג במהלך הנסיונות שלו להבין מה הוא רואה. הוא לא חשב שזה באשמת החומר עצמו.

      רע או טוב זה הדרך בה אנחנו עושים שימוש בדעת.

       

      אני רוצה להרחיב את דעתי.

       

       

       

        2/1/14 12:24:

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 23:12:23

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

      אנחנו לא שבויים בתוך הדמיון שלנו כי הדמיון שלנו הוא גם זה שמוציא אותנו לחופשי

      הנאצים השתמשו בדמיון בשביל לבצע זוועות

      ניוטון השתמש בו בשביל להרחיב את דעתה של האנושות ולשחרר אותה

      מה שאומר שלא הדמיון הוא הבעייה אלא יכולת הבחירה בין הטוב לרע

      מי שבוחר בטוב ישתמש בדמיון על מנת להיטיב עם אנושות

      מי שבוחר ברע ישתמש בו על מנת להרוס אותה

      ואפשר להשתמש בדמיון גם על מנת לנסות לחקור למה ואיך אנשים מסויימים בוחרים ברע ואחרים בטוב

      או מה בכלל ההבדל בין הטוב לרע

       

        1/1/14 23:40:
      לא יודע מה ההגדרה של רוח, אבל לא אלך לספר זאת לאנשים בטייפון או שיטפון
        1/1/14 23:12:

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

       

      פעם הייתי בשיעור "תרבות המערב".

      המרצה סיפרה על עליית הנאציזם. הוא נבחר בבחירות דמוקרטיות, הידעתם? שנים לפני שהנאציזם עלה, חברי המפלגה, שעוד לא הייתה חלק מהשלטון, עשו כל שביכולתם בכדי להפיץ את האג'נדה שלהם.

      הם שלחו כרוזים לכיכרות מרכזיות, שעמדו וקראו בקול גדול שהיהודים מפיצים מחלות כמו עכברושים, בסתר. שהם משתלטים על עמדות המפתח. שהם מסוכנים לעם הגרמני.

      לעיתים הם הגיעו 2-3 לכיכר כשאחד קורא בקול גדול והשני מאתר יהודי חלש ומתעמר בו לעיני הקהל.

      הם הכינו שלטים ושכנעו בעלי עסקים שיוטב להם אם ינקו מהמסעדה שלהם יהודים.

      ואח"כ הם הוסיפו "וכלבים/ בע"ח"

      15 שנה מאז שהיטלר נכנס למפלג ועד שהם נבחרו לשלטון.

      15 שנים בהם הפיצו וחשפו יותר ויותר את משנתם.

      6 שנים עברו מאז שהנאצים עלו לשלטון ועד ש"פרצה" השואה.

      6 שנים בהם הנאציזם הוא המפלגה השלטת. הפעילות כנגד יהודים הולכת וגוברת ופושטת על כל תחום כמעט. ליהודים ברור שצריך להזהר.

       

      בסוף השיעור הלכתי למרצה ושאלתי אותה: איך, איך איך? איך הם לא ברחו משם?

      "מה הדבר הכי רע שיכול לקרות לעולם?" היא שאלה אותי.

      "תעצמי עיניים רגע ותחשבי, מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות בעולם?"

      שואה? פצצה גרעינית? התנגשות מטאורים? היא קראה את המחשבות שלי.

      כל דבר שתחשבי עליו, היא אמרה, הוא מוכר לך מאיפושהו. מגבולות הדמיון שלך.

       

      שואת עם לא התקיימה לפני זה. לא ככה, בצורה מסודרת, עם מחנות ורכבות ותאי גזים. אף אחד לא העלה בדמיונו שזה מה שיקרה. מי שברח, התמזל מזלו.

       

       

      אני מאמינה שאנחנו שבויים בתוך התודעה שלנו.

      המציאות שלנו משתקפת בגבולות הדמיון שלנו.

       

      כל דבר שהמצאנו, כל השפה שאנחנו משתמשים בה לתאר את המציאות, כל המילים שלנו משקפות המציאות שלנו.

      כל דבר שהמצאנו נבנה מהסתכלות שלנו על העולם. מגבולות הדמיון שלנו.

      ניוטון ישב מתחת לעץ כשהתפוח נפל.

      אולי הוא בכלל נגס בו כשהוא שאל את עצמו "רגע.. למה הוא בכלל נפל?"

      גבולות הדמיון מתרחבים כשהעולם מעורר בך גירוי אינטלקטואלי.

       

      זו הסיבה שאני שואלת.

       

       

       

       

        1/1/14 20:51:

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-01 20:08:17

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

      לא בטוח שאת לא טועה בעניין זה,יכול להיות שנמצא שיש דווקא ערך רב ומשמעות גדולה בנסיונות ליישם את מה שנכון למדעי הטבע גם למדעי החברה

      ויכול להיות שיש ערך רב ליישם דווקא את מה שהכי מופשט בחיי השיגרה

      עצם ההגדרה של פרגמטי משתנה עם הזמן ולא בכדי

        1/1/14 20:08:

      במדעי הטבע, משתדלים להגדיר מושגים שונים, כדי לברר את מהותם ואת הקשרים בינם לבין האחרים. בחיי היום-יום שלנו, ההגדרות הללו, אפילו המדוייקות, אין להן ערך. הפעילות האנושית השגרתית , החשיבה, פועלים בלא כפיפות להגדרות של חוקי הטבע. היחסים בין הפעילות והטבע נגזרים מהנסיון המצטבר. לדוגמא - "בלילה אי אפשר לקרוא ללא תאורה". לכן צריך לדאוג לנושא במועד. כוונתי לומר כי הדיון שהעלית אין לו ערך פרגמטי. זה נסיון להגדרת מושגים מופשטים. לשם מה? לא זיהיתי מטרה ברורה לכך. כמובן שזה לגיטימי לנסות ולהגדיר מושגים מופשטים, אבל רצוי להסביר לקורא מה המטרה לכך.

        1/1/14 14:32:

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 11:23:09

      צטט: מי אתה, ישראל ? 2014-01-01 11:17:11

      לאלונה ולכולם שלום

       

      יש רוח נכונה ויש רוח לא נכונה.

       

      כל אחד אמור לדעת להבחין ביניהם.

      רוח לא נכונה מביאה את האדם לעשות מעשים לא נכונים ולתוצאות לא טובות.

       

      רוח נכונה באה אך ורק מאלוהים.

       

      אין דבר מלבדו

       

      לאלונה ולכולם שלום 

       

      טוב שאת מבינה שאין עוד מלבדו, אולם יש לזה משמעיות נוספות.

       

      אלוהים בחר בעם ישראל ויעד אותו לתפקיד מיוחד.

       

      על מנת למלא את התפקיד נדרשת אמונה  ו ..... .

       

      מצ"ב קישור לפוסט בעניין.

      http://cafe.themarker.com/post/2899524/

       

        1/1/14 14:28:

      צטט: (--) 2014-01-01 12:30:01

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 11:22:26

      צטט: (--) 2014-01-01 10:12:48

      גבולות הרוח הם החופש שלה

       

      אין בי צורך להגדיר לה גבולות. לא בנתיים

       

      עובדה שיש לך כי זה מה שאת מנסה לעשות כאן כל הזמן,ולדעתי זה טוב,רק שאולי היה עדיף לעשות את הדברים בדעה צלולה ובהכרה צלולה במקום להתכחש להם

       

      פרה פרה, צריכה לעכל קודם את מה שחושבת. צריכה "לבחון את הרוח" מכל זוית אפשרית ולראות שהיא "מתקיימת תמיד במשוואה" לפני שמגדירה אותה

        1/1/14 12:30:

      צטט: אלו-נה 2014-01-01 11:22:26

      צטט: (--) 2014-01-01 10:12:48

      גבולות הרוח הם החופש שלה

       

      אין בי צורך להגדיר לה גבולות. לא בנתיים

       

      עובדה שיש לך כי זה מה שאת מנסה לעשות כאן כל הזמן,ולדעתי זה טוב,רק שאולי היה עדיף לעשות את הדברים בדעה צלולה ובהכרה צלולה במקום להתכחש להם

        1/1/14 11:23:

      צטט: מי אתה, ישראל ? 2014-01-01 11:17:11

      לאלונה ולכולם שלום

       

      יש רוח נכונה ויש רוח לא נכונה.

       

      כל אחד אמור לדעת להבחין ביניהם.

      רוח לא נכונה מביאה את האדם לעשות מעשים לא נכונים ולתוצאות לא טובות.

       

      רוח נכונה באה אך ורק מאלוהים.

       

      אין דבר מלבדו

       

        1/1/14 11:22:

      צטט: (--) 2014-01-01 10:12:48

      גבולות הרוח הם החופש שלה

       

      אין בי צורך להגדיר לה גבולות. לא בנתיים

       

        1/1/14 11:20:

      צטט: ~בועז22~ 2014-01-01 06:20:11

      יש לי חבר שמשתמש במילה "לא", בבואו לתאר מילה הופכית.

      למשל "לא-מותר", או "לא-חושך"...

      שאלתי אותו לפשר הדבר. הוא צחק.

      ראה, כך אמר לי, כשאתה מחפש מילה מתאימה, הופכית למילה

      אחרת, אתה מתייגע לא מעט..., וכשאתה מוצא ואמר אותה, אתה

      נאנח בהקלה כאילו הייתה מילה הזאת, מילת הצלה..., אז..., למה

      למה להסתבך?, הרי המילה "לא" מציינת את ההקשר השלילי מן

      החיובי..., פשוט, לא?

      מרחב? לטעמי, לראות-עיניי?

      זהו דבר חסר-גבולות, בלתי-גשיר..., כול עוד הוא נתפס כך. הוא מצטמצם

      ומתכווץ (ואפילו, נעלם...) בהתאם למעשיו של הפרט, בו...

      זמן?

      לטעמי הוא אמת-מידה קונסטנטית לחלוטין. היא אינה משתנה. כזאת היא

      ולעולם תהיה כך. הזמן לא עובר. אנחנו (בני האדם...) הם אלו שעוברים...

      (:

       

      שינסה הפוך, תגיד לו. למצוא את המילה "החיובית" ולהצמיד לה לא (:

      קונסטנטי זה קבוע? בגלל זה הזמן נדמה לנו כליניארי למרות שהוא איננו

       

        1/1/14 11:17:

      לאלונה ולכולם שלום

       

      יש רוח נכונה ויש רוח לא נכונה.

       

      כל אחד אמור לדעת להבחין ביניהם.

      רוח לא נכונה מביאה את האדם לעשות מעשים לא נכונים ולתוצאות לא טובות.

       

      רוח נכונה באה אך ורק מאלוהים.

        1/1/14 10:12:
      גבולות הרוח הם החופש שלה
        1/1/14 06:20:

      יש לי חבר שמשתמש במילה "לא", בבואו לתאר מילה הופכית.

      למשל "לא-מותר", או "לא-חושך"...

      שאלתי אותו לפשר הדבר. הוא צחק.

      ראה, כך אמר לי, כשאתה מחפש מילה מתאימה, הופכית למילה

      אחרת, אתה מתייגע לא מעט..., וכשאתה מוצא ואמר אותה, אתה

      נאנח בהקלה כאילו הייתה מילה הזאת, מילת הצלה..., אז..., למה

      למה להסתבך?, הרי המילה "לא" מציינת את ההקשר השלילי מן

      החיובי..., פשוט, לא?

      מרחב? לטעמי, לראות-עיניי?

      זהו דבר חסר-גבולות, בלתי-גשיר..., כול עוד הוא נתפס כך. הוא מצטמצם

      ומתכווץ (ואפילו, נעלם...) בהתאם למעשיו של הפרט, בו...

      זמן?

      לטעמי הוא אמת-מידה קונסטנטית לחלוטין. היא אינה משתנה. כזאת היא

      ולעולם תהיה כך. הזמן לא עובר. אנחנו (בני האדם...) הם אלו שעוברים...

      (: