השבוע עשתה מערכת חדשות ערוץ 10 את שהיא מצטיינת בו- דיווח רדוד, עמוס בצבע ודל בפרטים או תובנות. לאחרונה החליטו עורכי המהדורה לשדר מדי שבוע סדרת כתבות המוקדשת לנושאים שונים הנמצאים על סדר היום הציבורי. סדרה אחת ,למשל, עסקה בתחלואות של מערכת הבריאות הציבורית בעוד שסדרה אחרת הוקדשה לישראלים שעזבו את הארץ בשל יוקר המחייה. השבוע היה זה תורם של פרשן ערוץ 10 לענייני ערבים, צביקה יחזקאלי, וראש דסק החוץ, נדב אייל, לסכם את שנת 2013.
ביום ב' שודרה כתבתו של יחזקאלי אשר עסקה במלחמת האזרחים המשתוללת מזה שלוש שנים בסוריה. כתבתה זו נפתחה במראות קשים ונסתיימה במראות קשים כשאר בין לבין חזר הפרשן על הקלישאות המוכרות אודות הטובח מדמשק. כמצופה, כתבתו של יחזקאלי גם לא העניקה לצופים מידע כלשהו וזאת בזמן שעבור רובינו רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור למתרחש בסוריה. איננו יודעים מהם יחסי הכוחות בסוריה, איננו יודעים אילו כוחות שולטים על חלקי המדינה השונים ואיננו יודעים מהי זהותם של אותם "מורדים" שככל הנראה נחלקו לקבוצות שונות כשאר לכל קבוצה מנהיג, אמונה ומטרה משלהם.
אך מה שהטריד אותי יותר מאיכות הכתבה של צביקה היה המסר עליו חזר שוב ושוב- לעולם כבר לא אכפת מן הטבח בסוריה (משום שאנו צופים במר יחזקלי מזה שנים נדמה לי שכבר מותר לנו לקורא לו צביקה). מרגע שהסכים אסד להתפרק מנשקו הכימי הפנה העולם הנאור את גבו לעם הסורי. טבח כימי-לא, טבח קונבנציונאלי-כן. לפי צביקה, מדי אחד עשרה דקות מת אדם בסוריה ומדי אחד עשרה דקות עולם כמנהגו נוהג.
אינני חולק על כך שהעולם מסרב להתערב צבאית בנעשה בסוריה. אינני חולק על כך שהיעדר השימוש בנשק כימי לא מצדיק את החטא המוסרי של העולם אשר מניח לרודן לטבוח בבני עמו. אך אני חולק כך שהעולם שכח את העם הסורי או שלעולם לא אכפת מן העם הסורי. נהפוך הוא, ישנן מעצמות עולמיות אשר שמו את המשבר הסורי בראש מדיניות החוץ שלהן.
מי שרוצה להבין מדיניות חוץ במאה ה-21 אינו יכול עוד להתעלם מן הערוצים הדיגיטאליים. כיום, יותר ויותר מדינות מפעילות ערוצי מדיה חברתית וזאת כחלק ממערך ההסברה הלאומי. בשנתיים האחרונות קמו להן יחידות לדיפלומטיה דיגיטאלית בעשרות משרדי חוץ ברחבי העולם. מדרום מזרח אסיה ועד למערב אירופה, הדיפלומטיה עוברת תהליך של דיגיטאליזציה.
בימים אלו בריטניה היא שמובילה את המאמץ לשינוי המשטר בסוריה וסילוקו של אסד. עיון מעמיק בציוצים של משרד החוץ הבריטי מראה שבעוד שהממלכה המאוחדת שוכנת בסוף מערב ליבה במזרח (התיכון). בחודשים האחרונים תרמה בריטניה 500 מיליון פאונד (למעלה משני מיליארד שקלים) לטובת פליטים סורים שברחו מן הקרבות למחנות בלבנון, טורקיה וירדן. כמו כן, בריטניה העבירה שמיכות וציוד חימום לאותם פליטים נוכח העובדה שהחורף אורב בפתח.
לאחרונה ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, שיבח את מדינתו על היותה התורמת העיקרית לפליטים הסורים וקרא לשאר המדינות להצטרף לבריטניה. בכירים ממשרד החוץ הבריטי אף מבקרים מדי שבוע במחנות הפליטים הסורים וזאת לא רק כדי לאמוד את גודל האסון ההומניטארי אלא גם כדי לגייס את הקהילה הבין לאומית לטיפול בפליטים אלו. כחלק ממאמץ זה, שיגרה בריטניה את כוכבת התכנית Downton Abbey לביקור ממלכתי במחנה פליטים בלבנון.
אך ציוצי שר החוץ הבריטי וראש ממשלת בריטניה מלמדים גם כי השניים נחושים לסלק את אסד מן השלטון. הבריטים נותרו בדעה כי ישנו פתרון אחד למלחמת האזרחים הסורית והיא העברת שלטון מידיו של הרודן לאלו של העם הסורי. כדי להגשים מעבר זה אירחה בריטניה החודש את פרום ה "11 של לונדון" או "חברי סוריה" שכולל אחד עשרה שרי חוץ מרחבי העולם המגויסים לפתרון המשבר הסורי.
בריטניה איננה היחידה במערכה זו, אך נראה כי היא זו שמובילה אותה.
צודק צביקה באומרו שקשה לדמיין תרחיש בו העולם מסלק בכוח את אסד מן השלטון. צודק צביקה כאשר הוא אומר שמתחולל שם טבח נורא. אך הוא טועה כשאר הוא קובע שהעולם שכח מן העם הסורי. וחמור מכך, בדיווחו הוא מטעה את צופיו וזהו אם כל חטאת של עיתונאי. |