הבנקאי הראשון עימו היה לי שיג ושיח בתחילת דרכי המקצועית היה יחזקאל, מנהל הסניף המיתולוגי שלי, בסניף "לב דיזנגוף", ששכן – אותם ימים – ברחוב דיזנגוף, קרוב לרחוב גורדון. באתי אל חדרו בסניף במטרה לבקש ממנו הלוואה כשיסדתי את משרד עורכי הדין שלי. לא היה לי שפע מזומנים מיותרים וחלקות הנדל"ן היחידות שזיקה של בעלות משנה הייתה לי אליהן, היו נחלות הקבורה של שני הוריי ז"ל, בקרית-שאול. "מה הערבויות שיש לך כדי להבטיח את החזר ההלוואה?", שאל אותי יחזקאל כשביקשתי ממנו הלוואה לתקופה של מחצית השנה. "ערבויות?", ספק שאלתי, ספק תמהתי. "ערבויות?", חזרתי ושאלתי. "אה, כן", התעשתתי ואמרתי, "השם הטוב שלי?".

יחזקאל הבנקאי העיראקי המשופשף והשנון, הביט בי – נער שזה עתה סיים את בחינות לשכת עורכי הדין, דל לקוחות ודל ניסיון בשיג והשיח הכלכלי, באותם ימים. כנראה משהו בכנות ובישירות שלי מצא חן בעיניו. יחזקאל אישר בקשתי להלוואה לכמה עשרות אלפי שקלים, ללא כל בטחונות שהם. אז עוד יכלו יחסים אישיים לכסות על חסרון בטחונות. משהגיע מועד הפירעון והעסקה שחיכיתי כי תתממש טרם התממשה ולא יכולתי לפרוע ההלוואה שנטלתי במועדה, ביקשתי מיחזקאל ארכה למחצית שנה נוספת. יחזקאל נענה בחיוב. לבסוף, ארבעה חודשים קודם המועד המוארך לפירעון ההלוואה, התממשה העסקה, קיבלתי את חלקי וקורן כולי רצתי לחדרו של יחזקאל בסניף, לפרוע חובי לבנק.

לא היה מאושר ממני אותם ימים. יחזקאל שלף ממגירת שולחנו בקבוק עם משקה אלכוהולי תוצרת בית ושנינו יחד שתינו לחיי הצלחתי בעתיד. מאז, כמעט ולא נזקקתי להלוואות מהבנק. וכשנזקקתי, קבלתי אותן תמורת בטוחות ראויות, בחפץ לב ובהסברת פנים. כשהודיעו לי שהסניף "שלי" עובר לדיזנגוף סנטר, הודעתי למנהל הסניף התורן על הטלת חרם ועל כך שאני עוזב את הסניף. לא היה לי חשק לחנות בחניון דיזנגוף סנטר, כל פעם שנזקקתי לשירותיו השוטפים של הבנק, אם לצורך הפקדת המחאה ולא לכל צורך אחר. לבסוף מצאנו סידור שהניח דעת שני הצדדים. בקיצור, גדלתי עם בנק דיסקונט וסניף זה היה ביתי השני.

כשאליס מאיר עברה לנהל את סניף השרון סירבתי "לאשר לה" לעזוב. לא עזרו הסבריה שדליה אברבנאל שהחליפה אותה טובה הימנה. לבסוף, דליה הוכיחה עצמה – ובגדול! היא הצמידה אלי את טלי ברוך כפקידת אח"ם אישית ובזכות שתיים אלה ושאר עובדי סניף "לב דיזנגוף" של בנק דיסקונט, נהניתי – עד לפרוץ העיצומים – משירות שוטף נפלא.

ופתאום הודיעו על עיצומים ושביתה חלקית בבנק דיסקונט. בתחילה לא ייחסתי לכך כל חשיבות, מה לי ולהם. מה לי ולסכסוך עבודה בין הנהלה לציבור עובדי הבנק. עד שבאו ריקי בכר וחברי ועד העובדים "הגאוני" של הבנק והוכיחו לי, באותות ומופתים, שוועד עובדים יכול גם לחבל – לטעמי ולהבנתי שלי – בפרנסתם של מי ששלחו אותם לייצגם. אפילו שמליצות ומלים גבוהות – גבוהות עד מאוד – בפיהם. פתאום איני יכול עוד להפקיד המחאות בבנק שלי. פתאום נאלץ אני לסור, כל יום – מחדש – לבנק מרכנתיל ולהציג עצמי בפני פקיד האשנב, כי בבנק זה אין מכירים אותי ואת עובדי משרדי וכל פעם שאני נאלץ להפקיד המחאה עלי לעמוד שעות בתור, בסניף בנק מרכנתיל המצוי באיזור ככר רבין, בו משרתים שני פקידים (ולעתים שלושה) ציבור של עשרות לקוחות נזעמים של בנק דיסקונט. לקוחות אלה הוכרחו בעקבות פעילותו של ועד עובדי בנק דיסקונט "למען עובדי הבנק" להפסיק עיסוקיהם השוטפים ולהזדהות בפני פקידי האשנב בסניפי בנק מרכנתיל השונים ברחבי הארץ, כדי להפקיד ממסרים בנקאיים אישיים שלהם.

הבוקר, כפי שנמסר לי הרי יהיה סניף הבנק שלי – סניף "לב דיזנגוף" – סגור לחלוטין עקב החרפת העיצומים לאור הוראות חברי ועד עובדי בנק דיסקונט, שבראשו עומד ה"ה ריקי בכר. יושב ראש ועד עובדים מיליטנטי זה, כפי המפורסם בעיתונים, עומד לסיים את תפקידו בבנק דיסקונט בשלהי חודש מרץ 2014.

מאז ומתמיד הייתה לי סימפטיה לחלש ולנגזל. דומה בעיני שאין זו המציאות בעניינם של עובדי בנק דיסקונט. גם אם טועה אני וזו הינה המציאות בעניינם של עובדי בנק דיסקונט, הרי ההתנהלות המיליטנטית בה מולכים עובדי בנק זה, בידי חברי הוועד שלהם, מסירה כל אהדה מליבי הניתנת לשובתים ואפילו שביתתם מוצדקת, אם בכלל. שביתה הפוגעת בלקוחות בנק דיסקונט, על ידי עובדי בנק דיסקונט, בגיבויים של חברי ועד העובדים של בנק זה, אינה יכולת להיות מוצדקת בעיני כלל וכלל, ואפילו אם הבסיס לה הוא צודק מלכתחילה. מי שפוגע בלקוחות מעבידו, אל יצפה להבנה ולסימפטיה מלקוחות מעבידו ובענייננו אנו, מלקוחות הבנק. הגיע הזמן לשים קץ, בכל הכבוד הראוי, להפקרות זו של עובדי בנק דיסקונט, הפוגעים בלקוחות הבנק בחסותה של "קדושת השביתה".

שיא השיאים התרחש, מבחינתי אני, יום אתמול. עייף ומיוזע שבתי לתל אביב בתום דיון מפרך ומתיש, בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון. מזכירתי הבהירה לי, כי טרם שלמה מלאכתי ועלי לחוש לסניף בנק מרכנתיל, כדי שיזהו אותי אישית ואוכל להפקיד המחאות שיכללו בהכנסות השנתיות שלי, בשנת הכספים 2013, ביום האחרון שניתן לעשות כן, יום אתמול - תאריך 31.12.2013. כמה המחאות היו המחאות מוגבלות שלא ניתן היה להסב אותן, אלא אך ורק בסניף האישי שלי. הפקידה האדיבה בבנק מרכנתיל הציעה לי להפקיד ההמחאות במעטפת "אלתור" ולשלשלה באשנב בסניף הבנק שלי. היה ברור לי שאת הזיכוי לשנת המס 2013 כבר הפסדתי. לא רציתי להסתכן בכך שמעטפה זו תאבד, או – במקרה הרע – תיגנב, כפי שאירע למי מלקוחותיי, במקרה דומה, בבנק אחר. באוזני עוד הדהדו מילותיו של לקוח זועם של בנק דיסקונט שהטיח אותן בפני פקידת האשנב של בנק מרכנתיל דווקא ואמר: "אתם לא מבינים שאתם מזיקים לעצמכם. מיד בתום השביתה אני עוזב את הבנק".

אין אני יפני ואין אני מבצע חרקירי כלכלי בנכסיי הכלכליים. אם בעת העיצומים וגם/או השביתה הקודמת של עובדי בנק דיסקונט – שהייתה אגרסיבית פחות מעיצומים וגם/או סמי שביתה נוכחית זו – רק שקלתי לפתוח חשבונות בבנקים נוספים ולא ביצעתי זאת, הפעם ברור לי שאעשה זאת, מיד כשאתפנה מעיסוקיי המקצועיים השוטפים. לא ריקי בכר ולא אדם אחר מעובדי בנק דיסקונט יפגע בי כלכלית ומקצועית, בבזבוז זמן עבודה יקר, בעמידה מיותרת בתורי בנק מרכנתיל וגם/או באי יכולת להפקיד ממסרים בנקאיים במועד, בשל "קדושת השביתה" שלהם.

ואתן, דליה אברבנאל, טלי ברוך יקרות ומסורות שלי ושאר עובדי סניף "לב דיזנגוף" המסורים של בנק דיסקונט, אל תצפו שאתחשב בבנק "שלכם", ושעה שיציע לי בנק אחר מבצעים אטרקטיביים, דוגמת "בנק ירושלים", אתעלם מהם ואפסיד הטבות, בזכות "השירות הטוב המוענק לי בסניף". סביר שבבנקים החדשים שבהם אפתח – עוד היום! – חשבונות חדשים ומקבילים, ינסו לפתות אותי בהטבות שלא יוכל בנק דיסקונט לתת לי ואני מודיע לכם – מראש ובשער בת-רבים – כי אפתה להן גם אפתה.

התנהגותם של ריקי בכר ושאר חברי ועד העובדים של הבנק שלכם – שלכם! ולא שלי! – הוכיחה לי שהייתי והתנהגתי עד כה כפראייר גמור. אף אחד לא אוהב להיות פראייר ואפילו לא אני עצמי. היו שלום בנק דיסקונט והיו שלום ריקי בכר ויתר חברי ועד העובדים המיליטנטי של בנק זה, שבהתנהגותכם כורתים אתם את העץ שעליו אתם יושבים. ריבכם אינו ריבי. מלחמותיכם אינן מלחמותיי ומכאן ואילך – אין מצפה אני לשום הבנה מכם.

יחזקאל, מנהל סניף הבנק שלי, מצוי – זה שנים – בעסקים פרטיים, ומדליה אברבנאל מונעים אתם, ממילא, מלתפקד במלוא יכולותיה, כמנהלת סניף בנק אוטונומית ומוכשרת. אם תמשיכו בדרך "חכמה ויצירתית" שכזו, לא רק ריקי בכר יעזוב סופית את הבנק, בסוף חודש מרץ 2014. גם אנחנו, הלקוחות הנאמנים והטיפשים של הבנק, נעזוב אתכם, בלי להסתכל – אפילו פעם אחת – לאחור.

ואל תשלחו אלי את עובדי הסניף שלי – אל תעזו להציע לי לפתוח תוכניות חסכון או לקחת הלוואות בתנאים מצוינים – אל תפנו אליי בכלל, מהסניף או מכל גורם אחר שהוא בבנק דיסקונט, מיוזמתכם אתם, שלא לצורך שמירת ענייני האישיים הבנקאיים, מכוח חוק, כל כדי למנוע ממני טריקת טלפון בפניכם. לכם – לכם בלבד אני עדיין רוחש טיפת כבוד ואיני רוצה לנקוט בדרך זו, אולם גם טיפת כבוד זו היא – מכאן ואילך – טיפת כבוד על תנאי.

* הכותב הוא השותף-המייסד של חיים שטנגר משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דיני מעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודיני משפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחני ומקרקעין.