1 תגובות   יום חמישי, 2/1/14, 17:33

 

היום (02.01.2014) נתקלתי בכתבה שמביאה הלכה למעשה את התימוכין לטענות אותן הבאתי כבר לפני מספר שנים מתחילת המחאה החברתית בקיץ 2011 ועד היום בנושאים של יוקר מחיה באופן כללי ומחירי הדיור באופן ספציפי.

 

הכתבה שהתפרסמה ב ידיעות אחרונות http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4472420,00.html בעצם מביאה את העובדה כי למרות שמחירי הקרקעות בישראל ירדו באחוזים משמעותיים (בין אחוזים בודדים ועד ירידה של 45%) בשנים האחרונות, מחירי הדירות שנמכרו ע"י קבלנים לא רק שלא ירדו אלא עלו באחוזים מטורפים על עד 60% לאותה תקופה. הדבר בעצם שולל את הטענה המגוחכת של המון גורמים (בינהם אנשים שנקראים מומחים) כי בעיית מחירי הדיור נעוצה בעובדה כי אין מספיק קרקעות וכי מחיר הקרקעות יקר. אני מבלי להיות "מומחה" כבר כתבתי שני פוסטים בנושא מחירי הדיור בועה או מציאות? ו מחירי הדיור בועה או מציאות? רעיונות אחרים לפתרון בהם שללתי את ההצעה ל"שחרר" קרקעות בזול לקבלנים כי לי ברור בדבר שלא יפתור כלום ואף מדיף ריח רע של קומבינה שתיטיב עם הקבלנים כמו שגילינו עכשיו מהנתונים המוצגים בכתבה המדוברת......

 

הדבר גם מתכתב עם המסקנה המאוד ברורה שלי שאותה הבעתי בפוסט המחאה לחשוב מחוץ לקופסה שבעצם מדבר על כך שצריך להפסיק לחשוב בצורה נאיבית על פתרונות נקודתיים לפתרון בעיות עמוקות כמו יוקר המחיה כגון :

  • ·         בעיה : הקוטג' מתייקר – בואו נשים פיקוח על מחירי הקוטג' 
  • ·         בעיה: הדיור מתייקר – בואו נוזיל את מחירי הקרקעות או הבטון 
  • ·         וכולי וכולי  

 

אלא ניגש לנושאים מהמקום השורשי שלהם , יוקר המחיה נובע מהעובדה כי פעם אחת אין שקיפות על עלות ייצור (כולל חומרי גלם, ייצור, ותפעול ושיווק) והקשר בינו לבין המחיר לצרכן משמע מה אחוז הרווח אותו היצרן וכל המתווכים בדרך גוזרים על המוצר, ופעם שניה אין אמות מידה חברתיות למהו אחוז רווחיות סביר אותו ניתן לבקש. רק הסתכלות כזו תוכל למתן את המחירים מחד ולספק תחושת ביטחון לצרכן כי לא עושקים אותו. אך לצערי אני לא רואה אף גורם שמוביל פתרון

מהסוג הזה. אתן מספר דוגמאות והנחות ייסוד:

 

הנחת ייסוד אחת חשובה היא כי זה בסדר להרוויח , ואין אנו מצפים משום חברה גדולה קטנה שתמכור שירותים או מוצרים בהפסד כי אחרת לא ישתלם לה לספק שירות או מוצר זה וכולנו נפסיד.

 

הנחת ייסוד שניה חשובה היא כי אמנם זה בסדר להרוויח אך ישנו גבול מסויים של אחוז רווחיות שאם אתה עובר אותו אתה בעצם עושק את הצרכן.

 

כלכלנים מסורתיים יאמרו לכם כי הדרך לקביעת מחיר צריכה להיות "מנוהלת" ע"י כלכלת שוק, משמע היצרן או נותן השירות יזרוק מחיר והצרכן יחליט עם לקנות או לא, כמובן שברגע שיהיו מספר יצרנים/נותני שירות לאותו מוצר/שירות תיווצר תחרות והם יתחילו להוזיל את המחיר על מנת לזכות בבחירתו של הצרכן ובכך המחיר יתקבע על השווי שלו ע"פ היצע וביקוש. אבל כלכלנים אלו מתעלמים מהמציאות כי בפועל הדבר לא קורה במגוון גדול מאוד של מוצרים ושירותים מסיבות שונות כמו מונופולים, תיאום מחירים בין חברות או הטיית שוק (מכוונת או לא מכוונת) של שחקנים בעלי יכולת כמו למשל במקרה של שוק הדיור.

 

כך שהנחת ייסוד חשובה נוספת היא שצריך לשנות את השיטה למוצרים/שירותים מסויימים ולמצוא שיטה אחרת לתמחורם.

השיטה שאותה אני רואה כשיטה הנכונה היא ע"י קביעת "מחיר מומלץ לצרכן" שייקבע ע"י גורמים שיבצעו מחקר רציני על עלות ייצור ושיווק ויקבעו רף סביר של רווחיות, גורם זה יוכל לפרסם את הנתונים לקהל הרחב ואף לתת "תעודת הכשר" לחברות אשר עומדות במחיר זה והצרכן יוכל לבחור האם הוא רוצה לקנות מחברה אשר לא עומדת בתקן. בואו ניקח דוגמא: 


דיור : גוף זה יוכל לבצע מחקר על מה עלות קרקע באיזור מסויים , מה עלות בניה של דירה בגודל מסויים בסטנדרד מסויים , מה עלויות שיווק, מימון ועוד ועל זה לשים טווח ריווחיות למשל בין 20%-40% כך שניתן יהיה לייצר מחירון. כך קבלן לא יוכל לטעון כי הוא דורש 100% יותר בגלל יוקר הקרקע. 

 

אוכל : גוף זה יוכל לבחון מה עלות ייצור של חלב, עלות עיבוד החלב למוצר , עלות השיווק וכו' לשים על זה טווח רווחיות למשל בין 30%- 70% ומכאן להגיע למחיר.

כיצד קובעים את העלויות ? ע"י מחקר מקצועי ששום צרכן ממוצע לא יכול לעשות בעצמו , לכן רק גוף רציני וייעודי יוכל לעשות זאת בשביל כולם. האמת שלמירב המוצרים/השירותים הנפוצים המידע הנ"ל קיים כל שצריך הוא לאסוף אותו ולסדר אותו.

 

כיצד קובעים טווח רווחיות סביר? ניתן לעשות זאת במספר דרכים ממחקר השוואתי לגבי אחוז רווחיות מקובל במדינות דומות (חשוב להשוות למדינות דומות ולא לארה"ב שם כוח הקניה והייצור שונה לגמרי מזה הישראלי) למוצרים/שירותים דומים, ועד סקרים צרכניים לגבי מה הציבור בישראל חושב שצריך להיות (גם פה צריך לוודא כי יישאלו אנשים ממגון האוכלוסיה ובצורה ריאלית).

 

הטווח הוא חשוב , אסור לחשוב נאיבית כי לכל מוצר/שירות יהיה מחיר אחד ואחיד , חשוב לתת לחברות מרווח שיאפשר להם לגבות יותר או פחות בהתאם למיתוג שלהם או לרמת גימור/שירות אך גם זה חייב להיות בגדר הסביר. לא ייתכן כי חברה תגבה 100% יותר על מטבח שייוצר מחומרים דומים באיכות דומה רק בגלל שם החברה.

האם כל המוצרים והשירותים צריכים להיכלל במודל? בעולם מושלם כן , בעולם מציאותי כנראה שלא , אלא רק המוצרים החשובים המשפיעים על יוקר המחיה הכללי, לא רק לחם וגבינה צהובה אלא דיור, שירותים ועוד.

 

אני אישית לא חושב שצריך לחוקק חוק שיחייב את הייצרנים/נותני הישרותים לעמוד בתקן , זו יכולה להיות בחירה של כל אחד מהם, אך בדרך זו יוכל הצרכן לבדוק האם עושקים אותו ולבחור האם הוא רוצה לקנות את המוצר/שירות מאותה חברה. אני גם מאמין כי הנתונים יתעדכנו גם ברמת עלויות וגם ברמת טווחי ריווחיות בהתאם לתקופות השונות, ייתכן וגם המוצרים/שירותים שייבחנו ישתנו בהתאם לצורך.

 

רק כך ניתן יהיה בצורה שיטתית להשפיע על מחירים בצורה שלא תפגע בצרכן ותאפשר לו לקבל מחיר הוגן ותחושת ביטחון כי לא עבדו עליו מחד ותאפשר לחברות קטנות וגדולות להרוויח בצורה הוגנת מבלי להיתפס העושקת את הציבור.

דרג את התוכן: