אני אוהד את הקבוצה האנגלית מאותו יום שבו רוב שחקניה בנחיתת מטוס במינכן. תקופה לא קצרה. היא קמה לתחייה בזמן קצר הודות למאמנה האגדי. בובי צ'רלטון, אחד השחקנים הבודדים שנותרו מהתאונה ההיא, הוא חבר הנהלתה היום. נאמנות מופלאה. סיר אלכס פרגסון בחר, עם פרישתו, בדויד מוייס כמחליפו. האוהדים תלו באולד טראפורד שלט ענק שעליו כתוב - THE CHOOSEN ONE - שלאחרונה הורידו אותו. חלקם נוטשים את המגרש דקות ארוכות לפני תום המשחק כמחאה על תפקודו של המאמן החדש. מסתבר שבחירתו של פרגסון לא הייתה מוצלחת וקבוצת הפאר של הליגה האנגלית, שבתחילת העונה חשבתי שדויד מוייס יעשה ממנה קבוצה בינונית של אמצע הטבלה, דרדר אותה אל עברי פי פחת. זה מדאיג את עשרות מיליוני אוהדי הקבוצה ברחבי תבל כי המצב הפך לבלתי נסבל והגיע היום שהנהלתה תעשה מעשה ותציל את הקבוצה.

קשה להבין את המעשים הנואלים של דויד מוייס. ראשית, הוא לא שעה לעצתו של סיר אלכס להשאיר את צוות היועצים הוותיק שלו לתקופת מספר חודשים. הוא פיטר את כולו והחליפו באנשים משלו. זה נשמע הגיוני אילו לא היו תוצאות עגומות לראשית עבודתו עם הקבוצה. זאת ועוד. אין מעשה אחד של דויד מוייס שאפשר להבינו. אמנם נכון, הקבוצה סובלת ממכת פציעות. זה דבר שקרה לפרגסון עשרות פעמים אם לא יותר. אבל הוא הצליח להתגבר עליהם תוך שבועיים-שלשה. דויד מוייס מעלה את הקבוצה בכל משחק כמעט בהרכב שונה. הוא מעביר שחקנים לתפקידים שמעולם לא שחקו בהם ואין פלא שקיצוני ימני מוכשר כוולנסייה נכשל בתפקודו כאשר המאמן משליך אותו לתפקיד מגן. לחלוץ המוכשר מאד כמו השחקן הבלגי בן התשע עשרה, שאת שמו אינני מסוגל לזכור, הוא נותן דקות משחק מועטות ומרכיב את קגאווה באופן קבוע לתפקיד הזר לו. בחילופין במהלך המשחק הוא מחליף בדרך כלל שלשה שחקנים בבת אחת ונשאר בסוף עם עשרה או אפילו תשעה שחקנים כי כבר מילא את מכסת החלפות השחקנים. אבל המחדל הכי נואל שלו הוא השארתו באופן קבוע בהרכב את השוער הפורטוגלי המביא הפסדים - דויד דה חאה - שוער שיד מכריעה לו ברוב הפסדי הקבוצה.

על כן דרוש מעשה מידי ואולי בהול של הנהלת הקבוצה בחלון החילופין של חודש ינואר: להיפטר מעונשם של שני האהבלים - דויד מוייס ודויד דה חאה. כי לא מספיק להיות סקוטי ג'ינג'י כדי להיות סיר אלכס פרגסון.