משפט המפתח:
אדם שנכנס למחלוקת וסכסוך של אחרים עשוי למצוא את עצמו במרכז האש של הסכסוך, במידה והוא מעורב רגשית בתהליך הוא עשוי לסבול מתופעות לוואי פיזיולוגיות לא נעימות בגופו, אך גם אם הוא מעורב בתהליך הרגשי של הנושא הוא עשוי לסבול מאותן תופעות לוואי לא נעימות.

לחיות במשפחה שלי זה ממש כמו לחיות בשדה מוקשים, כל רגע אתה עלול לדרוך על מוקש.

בטקסט כאן אני אנסה להסביר מה קורה לי ברגעי בעיות וכמובן מה אני הולך לעשות כדי לשנות את זה.

שמתי לב על עצמי שאני תמיד "נכנס למלחמות שאני לא יכול לצאת מהן", אלו יכולות להיות מלחמות של אחרים, או מלחמות שלי שאני פתחתי אותן, שמתי לב שבכל פעם שאני מכניס את עצמי למלחמה של אחרים אני חווה תסמינים פיזיולוגים שבאים לידי ביטוי בכל מיני תחושות פיזיולוגיות לא נעימות לגוף, זאת אומרת סוג של "גוף שתוקף את עצמו".
 

בדרך כלל זה קורה כאשר אני נמצא בריב או במחלוקת עם אדם קרוב או לחילופין שומע או רואה את הבכי של אימי. אני אולי נוטה להתערב בגלל שאני מרחם על אימי או שאני פשוט באמת מנסה להטיב לאחרים ע"י עזרה לסובבים.

שמתי לב שאני מתנהג שוב ושוב בשיטתיות, זאת אומרת שבכל פעם שקורה מקרה כזה אני נוהג תמיד להתערב, כאילו משהו אסוציאטיבי מוטמע אצלי ומתנהג שוב ושוב באותה שיטה מבלי לשנות את ההתנהגות, הייתי רוצה פעם אחת לומר לעצמי "די אל תתערב", "העולם כמנהגו סובב" והכול יחזור לקדמותו תמיד איתך או בלעדיך.

ובאמת עכשיו אני הולך לנסות את השיטה הזו, פשוט לא להתערב בדברים ולא להיכנס למלחמות שאינן שלי, כן אני יודע שזה לא פשוט בגלל שאני גר בבית ההורים וכל המלחמות העקובות מדם מתנהלות בבית ההורים, אני ממתין בקוצר רוח לסיום תפקידי כאן בבית ההורים ולהתחיל לחיות חיים עצמאיים, אך כרגע אני נמצא כאן בלית ברירה.

אני חושב שאנחנו כבני אדם חוזרים על אותו דפוס התנהגותי שוב ושוב על סמך התנהגות העבר שלנו, זאת אומרת שהמוח שלנו למד כיצד התנהגנו בעבר והוא מבסס את ההחלטות שלנו ההתנהגותיות על סמך התנהגותינו מן העבר, אולי כדי לא לעקב תהליכים, כי סך הכול המוח הוא עצל, אך זו תכונה שהיא יחסית טובה כאשר משתמשים בה בצורה הטובה שלה, קחו לדגמא אדם שהכיש אותו נחש שהיה ילד קטן, הוא עתיד להזהר מנחשים כשיגדל, ודפוס התנהגותו יהיה מניעתי, ככה אותו דפוס למעשה מציל אותו.

איפה נעוצה הבעיה? כאשר אנחנו מתמודדים עם בעיות בצורה לא יעילה, או מקבלים החלטות בצורה שגויה, זה עשוי להיות נטע של הרס, אנחנו נחזור על אותן טעויות ואפילו לא נבין למה אנחנו עושים את זה או למה אנחנו לא מצליחים בחיים, ככה שלפעמים כל מה שצריך לעשות זה לשנות דפוס התנהגותי אחד כדי לגרום לרצף ההתנהגויות הבאות לאחר מכן להשתנות.

כן יש קושי לשנות את ההתנהגויות, איך אפשר לשנות התנהגויות בכלל? אלו 2 מערכות שונות אחת מערכת רציונאלית והשניה רגשית אסוציאטיבית, קשה לשנות את ההתנהגות כל עוד אין גם סיפור שמצדיק את זה, זאת אומרת אם חווינו משהו בעבר ודרך ההתמודדות שלנו היתה X וראינו שיש תגמול כלומר שההתנהגות שלנו "עובדת" אז אנחנו נמשיך באותו דפוס לדוגמא: אם אנחנו רגילים לתת לילד שלנו בן ה 7 מכות מתי שעושה דבר רע כדי לחנך אותו אז אנחנו נחזור על אותו דפוס ברגע שנראה תגמול "שהוא יותר שקט". קשה יהיה לנו לשנות את דפוס ההתנהגותי שלנו בתור הורים כל עוד אין לנו תגמול וסיפור שעומד איתן מאחרי זה.

את הסיפור והתגמול והערך צריך לבנות צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, לא בבת אחת, הסיפור קשה לבנייה וזה תהליך שהוא לא פשוט כי נדרש לשנות התנהגויות אסוציאטיביות שזה תהליך שהוא רגשי ומאוד כואב לבנאדם להתמודד איתו, אבל זה כן אפשרי כמובן כל עוד בנאדם רוצה לעזור לעצמו ולא להמשיך לשקוע בחרא של עצמו.

כוכב קטן יעודד אותי ברגעים קשים, האם תיתנ/י לי אותו?