שבוע חדש בפתח. יום ראשון. החורף כאילו הפסיק להפגין נוכחות. מותח אבריו. התבהרות ,השמש זורחת מלטפת עם קרניה בחום נעים .רוח קלה, מנענעת את צמרות העצים. מתגעגעת.... . יום חדש ואני חושבת.מה נשתנה מלבד שטף הנהרות. קווי מתאר של יערות. חופים. מדבריות. קרחונים. ביניהם רוחי משוטטת לה. נעלמת. שבה ומופיעה. מתקרבת ומתרחקת. הגוף מתחמם. הגעגועים , לב החיים . כים. מחזיקים באנשים שאינם. באירועים סביבם שנמוגו. הזיכרון מושך על פני מרחק מהודק כמראה. שעיקרו כאב. שעיקרו געגועים כנהר זורם. מה שנותר כאב... כמיהה . אולי חלום להעלות .... על פני מרחקי הזמן..... !  |