שלום לך, הייתי רוצה לבקש ממך לקרוא את המכתב הזה עד סופו. הוא מיועד לך אישית. והסיבה היחידה להראות אותו למישהו אחר תהיה בגלל שזה רצונך. רצונך. מלה יפה. רצונך. מלה מלאת משמעות. אחרי הכל, ההורים שלך יכולים לבקש ממך לעשות כך או אחרת. הם גם יכולים לנסות להכריח אותך לעשות כך או אחרת. גם המורים שלך יכולים לנסות להכריח אותך לעשות כך או אחרת. אבל שניהם, המורים וההורים, או כל מבוגר אחר לצורך העניין, לא יכולים להכריח אותך לחשוב כך או אחרת. בגיזרה הזאת, של החשיבה, שם נשמרת העצמאות שלך. שם העצמאות שלך מגיעה לידי ביטוי. ומשם מגיעים המעשים שלך. אי אפשר לתת למבוגרים לחשוב במקומך. הם הרי לא יותר חכמים, או נבונים, או ידענים גדולים. הם בסך הכל יותר מבוגרים ממך. גם לי אין שום זכות להגיד לך מה לעשות ועל מה לחשוב. אבל אני רוצה לנצל את הבמה שהואלת בטובך להקצות לי, כדי לבקש ממך להטיל ספק. תמיד להטיל ספק במה שאחרים אומרים. ביחוד אם הם טוענים ש"זאת עובדה". אני מאמין גדול בהטלת הספק. זאת הרגשה נהדרת, להטיל ספק. זה פתאום ממלא את היום, ובלילה קשה להרדם, כי הראש עסוק בלחשוב. עסוק במה היא האמת, ולמי להאמין, והאם זה הדבר הנכון. אלה החקירות והשאלות שבאות בעקבות הטלת הספק שהופכות את הטלת הספק לנהדרת כל כך. צריך להטיל ספק בכל. לא ערכים ולא מוסכמות ואפילו לא חוקים יכולים להיות פטורים מהטלת הספק בהם. כל אחד יודע שחוק אפשר לשנות בהצבעה של רוב. כל אחד יודע שרוב של היום יכול להפוך למיעוט בעתיד ולהיפך. לכן חובה עלינו להטיל ספק גם בחוקים של המדינה, אם התוצאה של חוקים אלה לא תואמת את הערכים שאותם אימצנו. אף אדם לא נולד גזען. למשל. ואם בחרת לכנות פליט בתואר מסתנן, אז האחריות מוטלת על כתפיך בלבד. כי זאת הבחירה שלך. ואי אפשר יהיה להתחבא מאחורי הכתפיים של ההורים שלך, או של המורים שלך, או של הממשלה שלך, ולהגיד זה הם, זה לא אני. כי זאת היתה הבחירה שלך. לא כי אמרו לך, ולא כי הכריחו אותך, ולא כי עבדו עליך. אלא כי הטלת ספק, חשבת, הגעת למסקנה, והחלטת שככה זה נכון. והתוצאה של הבחירה שלך היא שפליט שברח על נפשו מארץ שסועת קרבות הוא מסתנן, שיש לשים אותו בבית סוהר, אפילו בלי לבדוק אם הוא באמת פליט. אפילו בלי משפט. ואם הפליט עכשיו אסור, בלי משפט, ובלי בדיקה, אז האשמה, בין השאר, היא עליך. אבל האם אנחנו באמת יודעים שהפליט הוא מסתנן, ולא פליט? האם זאת עובדה בלתי ניתנת לעירעור? מאיפה השגנו את המידע הזה? מי היו הראשונים שהתחילו לכנות את הפליט כמסתנן? למה הם התחילו לכנות את הפליט כמסתנן? יש לנו כל כך הרבה שאלות שמתרוצצות עכשיו בראש, ותשובות, מסתבר, לא כל כך. והסיבה שאין תשובות מן המותן היא בגלל שאין תשובות פשוטות. וכדי לדעת אם הפליט הוא באמת פליט, יש לבצע בדיקה פרטנית, אישית, של כל אחד ואחד מהם. לא הגיוני? רק אז נדע באמת מי הוא פליט ומי הוא לא. אז אם הגעת עד כאן, וקראת את כל דברי, אז אפשר לנסות לשם התחלה להטיל ספק בטענתה של מדינת ישראל וממשלתה, שהפליטים הם מסתננים, ואם המדינה מתעקשת שהם מסתננים אז אפשר לבקש ממנה הוכחות שהם לא פליטים. ואחרי זה לשאול אם זו סיבה מספקת לאסור בן אדם ללא משפט.
זהו, רציתי לשתף אותך במחשבותי על בני אדם, על גזענות, על פליטים ומסתננים, על הטלת ספקות, ועל היופי שבחשיבה העצמאית.
שלך בנאמנות,
________________________________ פוסטים נוספים בנושא: |