נולד בי רצון עז לשבת בסן פרנסיסקו על המים, בדיוק כמו המילים של השיר. הרצון לפרוש כנף מתעצם מזמן ריק לזמן חיים, מתעבה בתוך כתלי הנשמה שלי, אני עף והכיוון מערב. עגורי זהב מלווים את מסלול המעוף, סוללים עבורי שובלי חיים ולי נותר לספור את הנופים שנמהלים בדמיוני. בכול לגימה מכוס היין, אני מניף את כנפי הנשר ונוסק ומחשב את הזמנים הלוך ושוב,תנועה שזורה בתנועה. לכול אחד מהזמנים שנוטשים אותי אני מעניק תשורה, מעין משחק חיים.

סן פרנסיסקו מדממת מתוכי החוצה.

 אולי זה הזמן להתבונן לתוכי ללא חשש, איני מוצא אמות זמן מותאמות, כנראה בשל זאת אני עדיין מכיל את הנפש החבוטה שלי, משפר תנועות,ע ושה קפיצות מדרגה קבועות ,מקפץ כטיל בליסטי מעל הזמנים שעוברים בעיניי רוחי, סן פרנסיסקו מתרחשת בדמיוני.

 אימי טענה שאני מביט יותר מידי,מ בטי מחוצף. מצד שני אימי לא מפסיקה לומר עלי מילים, לא תמיד הן היו מדויקות דבר שהעלה בי מחשיד שהיא מאד אוהבת אותי. בעצם מי לא אוהב אותי? אני וופל פסק זמן מלא בשוקולדים וסוכריות מתפוצצים ולבסוף נותרתי דפוק.

אני מקשיב בהתמדה ליכולת שלי לעוף,לא נראה שאוכל לוותר על התנועה האופקית, ניצב ומבונן בתוך האיסוף שלי, מביט וחושב האם? מקשיב למוסיקה שלי וכול יום אני אוסף צליל חדש ,הסקרנות מתעוררת בי למראה צלילים מאגדים .

גילתי את האור לאחר החיפוש המתמיד שדופק את חיי, אני חוזר לצליל של שמלווה אותי עצוב כמו ג'וני חושב כמו יאנג ומשתומם כדילן, אבני יסוד בהחלט.

היצירה היא חלק בלתי נפרד מהמבנה היצרי שבו אתה קיים, אתה יוצר וצר על פני הזמנים, זמן עבר נבלע בזמן עתיד, זמן כאב בזמן תשוקה

ועכשיו יש לי רצון עז מאד לשבת בסן פרנסיסקו על המים.

חיבורי המילים שאני מחבר יוצרים פסיפס, צלילי המוסיקה שאליהם אני מקשיב עושים זמני יסוד מעולים בגופי.

מיקוד, מקוד וחדות

מיקוד וחדות מדייקת הופך אותנו פחות זרים לעצמנו, לא מחמיצים את הזרעים שנשתלו

 עגור הזהב משרטט את שובלי הזהב...סן פרנסיסקו על המים.

http://www.youtube.com/watch?v=fbflT6G9DMs