כותרות TheMarker >
    ';
    0

    ה... הוא הפשע המושלם

    39 תגובות   יום רביעי, 8/1/14, 09:39

    הפעם זה הולך להיות משהו אחר לגמרי, אני מעידה על אשר אני עומדת לכתוב, quite truely לא ממש יודעת איך לומר את זה.

     

    משהו קרה לי, קורה לי.  qui c'est grave , ממש מזמן, מזמן  לא הרגשתי ככה. אם בכלל. משהו לא מוכר אופף אותי. זה  לא מסעיר, לא מרגש, אבל מתגנב רגש כזה רגוע והחלטי, בא בשלוה גדולה, משריש בי נטיה לבהייה ... צריך להתמודד עם הענין ולהישיר מבט, רוצה להתוודות.

    http://cafe.themarker.com/image/2631084/

     

    ''


    אז ככה. הדבר התגנב, והלך ונהייה.

    ואני, כסקפטית, שואלת את עצמי (כן, בסלנג. תארו לכם, גם העורכת חושבת ב..."עגה")

    מה נהיה?

    ירד יוקר המחיה?

    לא.

    יש לי מספיק עבודה?

    לא.

    השכן הנודניק נקה את שובך היונים המאולתר שמזהם את הכניסה?

    לא.

    אני מצליחה לראות את הנכד שלי כמה שאני רוצה?

    לא. אז מה זה?

    אני חושבת... זה מאז הפעם הראשונה עם...

    ומאז עברו כמה?

    עשרה ימים? תריסר? הדבר הזה הולך ונהיה די סולידי -עושה רושם שגם יישאר. כל מפגש מותיר בי מעין שלוה זחוחה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. ותסלחו לי, כי זה לא in  ולא יאה היום לומר דבר כזה.

    אבל זאת האמת. "נהייה" מצב, שעושה רושם שאולי אפילו יתייצב.

     

    אוי ואבוי.

     

    אני מאושרת...

     

    http://cafe.themarker.com/image/2736106/

    ולפעמים

    בלי התראה מוקדמת

    נוחת לו אושר קטן

     

    לרגע מרפרף

     

    משרה שלוה

     

    וגם בעין הסערה

     

    מזומנת נחת.

     

    זהירות, כמה זה פריך

     

    ובכל זאת

     

    זעֵיר פה זעֵיר שם

     

    קט


    משומר כיין


    מה הוֹיָה לנו?


    עדין לא נדע.

     

    (כל הזכויות שמורות למכבית אלדד: 

    http://stage.co.il/Stories/457377 )

     

    ''

     

     

    ''
    ***

     

     

    והנה עברו כמה ימים. לאושר מתרגלים...ומתייחסים אליו כמובן מאליו, כמו שאומרת כוכבת "כל החתיכים אצלי":

    ''

     

     

    ובלי ביקורת ספרות אי'פשר אז בבקשה:

    זה אך הנחתי מידיי את "בית קיץ עם בריכה", מאת הרמן קוך. הבנדם יודע לכתוב.

    מותח. כדרכי לא אתאר את העלילה, כי מה למה לכם לקרוא אם כבר ספרו לכם.

    אדון קוך מספר בגוף ראשון סיפורו של רופא אישי של אח"מים, רופא משפחה. יש לו משפחה לדוגמה, אשה נאה ובנות גם, (היה מעדיף בנים ובסופו של יום – סליחה, ספר, נבין למה).

    עצם השימוש בגוף ראשון – ז"א היות הספר "וידוי" הוא בעייתי, אליבא ד'מורתי ורבתי הנוראה אך מוכשרת פרופ' חנה נוה, זה משליך אוטומטית על אישיות בעייתית.

    ולא היא. כלומר, הגם שהאיש מתוודה למשל – על חוסר סובלנותו כלפי מטופליו – בכל זאת הוא מצליח לעורר אמפטיה.

    כדי לשמור על המתח – אמנם מספר בגוף ראשון אבל – לא מוסר את כל שהוא יודע וגם לעיתים "באמת" לא יודע.

    גיבורנו הוא "חרמן" גדול ונורא. אבל בימינו, מי לא?

    קטעים משעשעים השוברים במקצת את המתח, הם התיאורים שלו כיצד הוא מתענה בהצגות תיאטרון אליהן שנאלץ לבלות בהן.

    הספר – בצד היותו עלילה מותחת כדבעי, הוא מסמך של ממש באשר למצב החברה בת ימינו בענייני אישות, פדופיליה, שיווק וכדומה. וקוך אומר את דברודרך עלילה מרתקת מאד.

    נו, מה שאגלה לכם עוד? אין טעם. לכו תקראו!

    [קישור] http://www.text.org.il/index.php?book=12020316

    http://cafe.themarker.com/image/3041244/

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: שלויימה 2014-01-12 07:21:47

      מגיע גם לך ! אני מפרגן מכל הלב.

      תודה, שלוימה.

      והנה משהו מוקדש לאיש שלי:

      ''

        12/1/14 07:21:
      מגיע גם לך ! אני מפרגן מכל הלב.

      צטט: יסינראל 2014-01-10 23:08:15

      החלק הראשון נדיר ביופיו, מכבית. גם נדיר שהאושר קורם מילים ומשפטים. תודה על השיתוף בגיזת הזהב.

       

       

      תודה על המחמאות המפליגות, קצת הגזמתן. והרי מקור הביטוי המיתולוגי, גיזת הזהב של גרייבס:

      http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=39607#.UtBm4tJdVbo

      :))

      צטט: באבא יאגה 2014-01-10 21:30:35

      ראשית, בהצלחה, שנית, הזכרת לי, כמה התעניתי בתקופות, כש"הוכרחתי" בגלל בן זוגי אז, לצפות בהצגות של "הבימה" זאת אומרת, פשוט ישנתי, עד שהחלטתי שלא עוד. אני ישנה בבית, במיטה, בנוחות, והצגות "הבימה" יוק.. שבת שלום

       

       

      תודה. שינה מתוקה. אין מה 'לשות, ההצגה חייבת להמשך :

      ''

        10/1/14 23:08:
      החלק הראשון נדיר ביופיו, מכבית. גם נדיר שהאושר קורם מילים ומשפטים. תודה על השיתוף בגיזת הזהב.
        10/1/14 21:30:
      ראשית, בהצלחה, שנית, הזכרת לי, כמה התעניתי בתקופות, כש"הוכרחתי" בגלל בן זוגי אז, לצפות בהצגות של "הבימה" זאת אומרת, פשוט ישנתי, עד שהחלטתי שלא עוד. אני ישנה בבית, במיטה, בנוחות, והצגות "הבימה" יוק.. שבת שלום

      http://cafe.themarker.com/image/2891180/
      ורוצה להודות גם


      לעמי 100

      לאטיוד5

      לפינקסון


      לקליאופטרה9

      לבת יוסף


      ל OCN

      לנערת ליווי

      לנועם דיאמנט


      לגילהסטחי

      לאביה אחת

      לבריר

      ליאת 62


      ולכל עוד מי שהגיב בינתיים ואולי שכחתי....


      תודה ענקית - כייף אתכם!

      צטט: ד ר ו ר 2014-01-08 13:13:30

      אין דבר רע באושר מקומי, שעשוי גם להתפשט ולהישאר..

       

      תודה. לפעמים אנחנו מאושרים בלי לדעת זאת...שבת שלום 

      ''

      צטט: א ח א ב 2014-01-08 13:35:10

      נשמע כמו סרט וודי אלני...

       

      תודה, ואם כבר וודי אלן: 

       

      http://www.mouse.co.il/CM.movies_item_DVD,520,212,7809,.aspx

      צטט: sbhsport 2014-01-09 18:26:57

      אושר זה נפלא. אפילו במנות קטנות ובמינונים קטנים.

      נכון. קצת אושר. קצת פגישות. יותר טוב מכלום...
      ''

      צטט: n1free 2014-01-08 20:48:20

      שלוה שקטה ומאושרת. ככה טוב.

       

      וואללה. הנה כזה. שבת שלום.

      ''

      צטט: bonbonyetta 2014-01-08 10:56:34

      * שוב פעם את עושה את זה מה שלא צריך לעשות לדעתי, לשדך לפוסט אחד שני נושאים שאין קשר ביניהם. חבל. זה מקלקל. ממש מקלקל. חלק ראשון אהבתי, ממש משהו שכתוב היטב, בהומור, זחוח קצת - שממש אבל ממש אהבתי. ואת גם יודעת שכאשר אני לא אוהבת גם את זה אני אומרת. וכעת עניינית: התיחסות לחלק ראשון, משני אני מתעלמת כי אני לא אוהבת כאמור שמשדכים יחד מה שממש לא שייך... אז בהתייחס לחלק ראשון: היזהרי לך עם המצב הזה, אני מכירה את זה. גם לי היה וקרה פעם ככה. זה מקבל קביעות כזה, נתקע, ואת עלולה להישאר מאושרת כל החיים. חלאס סדר אומללות וקיטורים פולנייים כמו שאנו אוהבות, אם זה נשאר תצטרכי להיפרד מכל אלה לנצח. מה שיהיה מאד לא נעים. שימי לב וכלכלי צעדייך בתמונה , ולכל הפחות תקטרי קצת סתם כזה....

      תודה בונבונייטה. אני מבינה שלעולם לא נהיה תמימות דעים באשר לתכולת הפוסט שלי, אני אוהבת לצרף איזשהי ביקורת תרבות לתכן האישי ואת מעדיפה "שיהיה סדר" - לא לערבב. כל אחד וטעמו. ובעניין הפולניות - את צודקת. והרי קטע פולני קצר מבית טוב, לכבוד שבת: 

      ''

        9/1/14 18:26:
      אושר זה נפלא. אפילו במנות קטנות ובמינונים קטנים.

      צטט: שיח אחר 2014-01-08 10:29:06

      בהחלט מותר לך להיות מאושרת ואפילו בלי התראה מוקדמת וגם שיעשעת אותי עם המשפט-"גיבורנו הוא "חרמן" גדול ונורא. אבל בימינו, מי לא? ...יום נאה שיהיה לך

       

       

      חברי הטובים - בני כיתתי - אילן וירצברג ושמעון גלבץ הלחינו שרו ונגנו את יונה וולך ב"יש סקס אחר". אני בעד. אני מקדישה את השיר כעת לחברי ד"ר שלמה בליברג, מאותה קבוצת חבר'ה שלי, שנפטר אתמול, יהא זכרו ברוך. אלוהים לבדו יודע כמה השיר הזה יאה לאיש. ביי שלמה יקירי...

      ''

      צטט: עמי100 2014-01-08 10:28:10

      שינחתו עלייך הרבה ימים של אושר

       

      ...העצב אין לו סוף, לאושר יש ויש, " הלוואי שיקרה ההפך

      ''

      צטט: ד ר ו ר 2014-01-08 13:13:30

      אין דבר רע באושר מקומי, שעשוי גם להתפשט ולהישאר..

       

      אכן. למען האמת כתבתי פעם רומן מתח - או נובלה - בשם הלא מקורי "האושר הוא הפשע המושלם".זה אמור להיות משפט פרובוקטיבי. קטעים ממנו בתוך "הוא מסתכל על הנערה בפונצ'ו, שלי 

      http://cafe.themarker.com/image/2228890/

      צטט: איציק אביב 2014-01-08 12:32:04

      זה בטח בגלל החמוד שבידייך.

       

      טוף החמוד הזה אכן מוסיף לי לטעם החיים 

      http://cafe.themarker.com/image/3034606/

        9/1/14 07:25:
      הרגעים המרפרפים - יש לנצור בלב ובגוף
      חברים יקרים, אני לא מגיבה בשעות אלה - נודע לי על מותו של חבר ילדות, "ד"ר שלמה בלייברג, עסוקה בלעכל, אחזור לזירה השמחה הזאת בהמשך:))
        8/1/14 20:48:
      שלוה שקטה ומאושרת. ככה טוב.
        8/1/14 19:52:
      הכי חשוב לאמץ את האושר לכמה שיותר זמן :)
        8/1/14 18:52:
      לעיתים האושר מתגנב לו ברגעים הקטנים אך המתוקים ביותר.
        8/1/14 18:51:
      העיקר שטוב לך, יקירונת :-)))
        8/1/14 17:35:
      תודה לך על הפוסט , יקירה.
        8/1/14 17:07:
      מכביתה תודה על הפוסט ערב נעים
        8/1/14 15:59:
      כל מי שעזב, פינה את הדרך לדבר האמיתי, והחיים המצוינים שלך יהפכו למצוינים פלוס גבר..
        8/1/14 14:08:

      האושר אין לו סוף. לעשב יש ויש :)

       

      לא ככה?

      והנה עוד הפעם!

       

      ''

        8/1/14 13:42:
      שמחה על האושר שהתדפק על דלתך . צפיתי בתמונות של נכדייך המתוקים . הם גם אושר רב בשבילנו
        8/1/14 13:35:
      נשמע כמו סרט וודי אלני...
        8/1/14 13:22:
      האושר דפק אצלך בדלת ונתת לו להכנס. חכמה. ועשית לי חשק לקרוא את הספר. אלך לחפש אותו.
        8/1/14 13:13:
      אין דבר רע באושר מקומי, שעשוי גם להתפשט ולהישאר..
        8/1/14 12:41:
      * יפה שבוע טוב שיהיה
        8/1/14 12:32:
      זה בטח בגלל החמוד שבידייך.
        8/1/14 11:32:
      כיף לקרא, תיהני מכל רגע.
        8/1/14 11:12:
      לעניינך - שלא ייגמר. מזל טוב. לעניין הספר - כשיהיה לי זמן. בינתיים מסתמן שחסר. :-)
        8/1/14 10:56:
      * שוב פעם את עושה את זה מה שלא צריך לעשות לדעתי, לשדך לפוסט אחד שני נושאים שאין קשר ביניהם. חבל. זה מקלקל. ממש מקלקל. חלק ראשון אהבתי, ממש משהו שכתוב היטב, בהומור, זחוח קצת - שממש אבל ממש אהבתי. ואת גם יודעת שכאשר אני לא אוהבת גם את זה אני אומרת. וכעת עניינית: התיחסות לחלק ראשון, משני אני מתעלמת כי אני לא אוהבת כאמור שמשדכים יחד מה שממש לא שייך... אז בהתייחס לחלק ראשון: היזהרי לך עם המצב הזה, אני מכירה את זה. גם לי היה וקרה פעם ככה. זה מקבל קביעות כזה, נתקע, ואת עלולה להישאר מאושרת כל החיים. חלאס סדר אומללות וקיטורים פולנייים כמו שאנו אוהבות, אם זה נשאר תצטרכי להיפרד מכל אלה לנצח. מה שיהיה מאד לא נעים. שימי לב וכלכלי צעדייך בתמונה , ולכל הפחות תקטרי קצת סתם כזה....

      ''
      בינתיים תודה ל"זונת הדאר " ראשונת המככבים

        8/1/14 10:29:
      בהחלט מותר לך להיות מאושרת ואפילו בלי התראה מוקדמת וגם שיעשעת אותי עם המשפט-"גיבורנו הוא "חרמן" גדול ונורא. אבל בימינו, מי לא? ...יום נאה שיהיה לך
        8/1/14 10:28:
      שינחתו עלייך הרבה ימים של אושר