אל תקראו לי צמחונאצי

למה הדיון בזכויות בעלי חיים מוציא  אותנו מדעתנו?! למה אנשים אינטליגנטיים מעלים טיעונים הזויים ותלושים כשדנים בכך? למה מגדירים  טבעונים כ"קיצוניים" ואף "טרוריסטים"?  

דיון כיצד החברה מתמודדת עם ביקורת על העוול שהיא גורמת לחלשים.

די! הגיעה הקש ששבר את גב הגמל. אני לא יכול להתעלם מהכתבה שפורסמה במוסף  24 שעות של ידיעות אחרונות ב 31.12.13 .  כתבה של מנחם גנץ שעסקה בסטודנטית איטלקייה לווטרינריה בת 25, חולה, שרצתה לגייס כסף למחקר רפואי הכולל ניסויים בבעלי חיים, מחקר שבלעדיו לא הייתה שורדת את גיל 9, לדברי הכתבה. היא גם אוהבת מאד בעלי חיים.

למי שלא קרא את הכתבה, חובבי בעלי החיים המוגדרים כ"טרוריסטים" קיללו אתה ואף איחלו לה מוות והפכו אותה לאישה "המאוימת בעולם" לדברי המחבר. האומנם?

אז אני חייב לציין ,כטבעוני ואולי "טרוריסט", שאני סולד מאיחולי מוות לאדם חולה ואפילו מסתם קללות בלי  קשר אם אני מסכים עם ניסויים בבעלי חיים או לא . זו לא דרך ארץ ולא דרך בכלל, בטח בעולם מעוות  בו הגנה על בעלי חיים חסרי ישע יכולה להיתפס כ"טרור", התנהגות כזו לא משיגה שום מטרה חיובית.

לכן, אני גם לא מתכוון לעסוק בשאלה האם ניסויים הם אתיים או לא והאם יש להם מקום בעולמנו. אני רוצה לעסוק באבסורד הבלתי נתפס של יחס החברה למגני בעלי החיים. איך עיסוק בנושא גורם לכזאת היסטריה מוסרית, אולי באופן תת מודע, שגורמת לאנשים אינטליגנטים  להעלות טיעונים כל כך מופרחים, מגוחכים ולא רלוונטיים כדי להצדיק את העוול ואתן לכך דוגמאות בהמשך.

לנוכח הסבל הבלתי נתפס של בעלי החיים ראוי שלפחות נכיר בעובדה  שאנו עושים לבעלי החיים עוול נורא.

בלי להיכנס לשאלה אם מוצדק, מוסרי או מותר לעשות ניסויים בבעלי חיים או לגדלם בתנאים מחפירים לצרכי מאכל וביגוד יש עובדה מאד פשוטה, בעלי החיים סובלים סבל נוראי ובלתי נתפס בגללנו. רבים מהאנשים לא יודעים, לא רוצים לדעת, מזדעקים כשמישהו מנסה להראות להם עד כמה זה נורא ולהפריע לעצימת העיניים שלהם. כמה פעמים אנחנו שומעים תלונות על  "קיצוניים המעלים סרטי אימה לרשת" שמראים מה קורה  מאחורי דלתות המעבדה או בית המטבחיים .כמה הם מפריעים לנו וכמה נורא זה מה שהם עושים  בכך שמראים לנו מאיפה מגיע הסטייק או האפטרשייב  שלנו. התקשורת נמנעת בעקביות מלהראות את תמונות הזוועה הקשות ומסתפקת בזוועות פחות גרפיות כשהיא מחליטה לעסוק בנושא. לעומת זאת , לתקשורת אין שום בעיה להראות אב  סורי שמחזיק  את שתי  בנותיו המתות לאחר מתקפה כימית, בעיני, זה מזעזע יותר מכל חיה נשחטת או מחוברת לאלקטרודות. מוזר שצילומים כאלו לא גורמים לנו לכעוס או לשאול "איך מעיזים להראות לנו את זה?", לרוב הם גורמים לאמפטיה והאחראים גלובלית ביננו יגידו "חייבים להראות את זה כדי שידעו מה קורה בסוריה".

הסיבה לכך היא פשוטה, בתעשיית הניסויים והמוצרים מן החי בא אנחנו צורכים באופן ישיר את סבלם של בעלי החיים, אנחנו האחראים הישירים והכוח שמממן ומניע  את רכבת הסבל והעוולה כשאנו נמנעים באובססיביות מלהסתכל על השלכות מעשינו. מלחמה בסוריה, אונס בהודו, קטסטרופה באפריקה -  הדברים קורים בלי שום קשר אלינו, לפחות לא בקשר נראה לעין, אין לנו בע להישיר מבט אל הבעיה.

מסתבר איפה שלמרות התירוצים והמגננות, אי שם בחלקה נסתרת במוח האנושי שלנו, יש הבנה שיש פה בעיה מוסרית. הפסיכולוגים קוראים לזה "דיסוננס קוגניטיבי", זהו מצב בו יש סתירה בין מה שהאדם מאמין למה שהוא עושה. כתוצאה מחוסר ההרמוניה (דיסוננס) בין האמת הפנימית למעשה, יעשה האדם אחד משני הדברים: ישנה את עמדותיו (במקרה זה, יתרץ ויצדיק בכל דרך אפשרית את העוול אותו הוא גורם לבעלי החיים) או ישנה את התנהגותו (יהפוך לטבעוני...) וזאת כדי להקטין את חוסר ההרמוניה. עוד דרך להתרחק מהדיסוננס הצורם היא לעצום עיניים... ולכן אנחנו כל כך כועסים כשמישהו מנסה להראות לנו את האמת המרה.

בחזרה לכתבה, כשבשער הראשי מופיע "סכנת חיים, איך הפכה סטודנטית איטלקייה לאישה המאוימת בעולם (מנחם גנץ) "וגם למירב בטיטו נמאס מהטרור האלים של רודפי הצדק בעיני עצמם". בהמשך נכתב "האם הטרור שמפעילים התומכים בזכויות בעלי החיים עובר כל גבול?" וכן המושג "נאצי-אנימליסטי".

שם המשחק: "פרופורציה"

לפי הכתבה, ל 13,000 לייקים להם זכתה הסטודנטית הצטרפו כ 30 איחולי מוות ו 500 עלבונות שונים.

בהנחה שידיעות הוא עיתון רציני שמעסיק עיתונאים רציניים קצת קשה לי להבין איך 30 איחולי מוות ו500 עלבונות מפי אנשים שונים בעולם שאינם קשורים באופן מיוחד לפעילות אלימה כלפי אנשים , סתם אנשים, חלקם הגדול סביר להניח ילדים או בני נוער, איך הם הופכים אותה "לאישה  המאוימת בעולם" . אולי כדאי שיבדוק את הפייסבוק של אליה אל מהדי (נערה מצרית שהצטלמה בעירום) או סתם ידבר עם יצאנית בתחנה המרכזית בתל אביב ויבין מהו איום, כנראה שהעיתונאי הזה באמת לא קורא עיתונים... . "סכנת חיים" – מתי  פעילי בעלי חיים בעולם פגעו בחייו של מישהו?

ועכשיו נעבור למספר קטגוריות מודרניות לטרוריסט כפי שנמצא במספר מדינות וכפי שממהרים להגדירם בתקשורת:

אנס ילדה, רצח משפחה שלמה במהלך שוד מזוין, שדד זקנה – לא טרוריסט.

שיחרר תרנגולות מלול, שם ראש של עגל ליד מזרקה במרכז העיר – טרוריסט.

דרס הולך רגל בגלל שהיה שיכור, מוכר סמים לילדים – לא טרוריסט

עשה פיגוע התאבדות,  רצח אנשים על רקע לאומני, פרץ למעבדת ניסויים בבעלי חיים – טרוריסט

מוכר סרטי סנאף ופורנו ילדים באינטרנט – לא טרוריסט

תומך זכויות בעלי חיים שקילל בפייסבוק – טרוריסט

והרשימה עוד ארוכה... .

אך הכתבה החווירה ביחס לריבוע ההזוי בו מירב בטיטו מגדירה את מגני זכויות בעלי החיים כ"רודפי צדק טרנדיים", מסבירה במטפורות גרועות למה הם דומים לעדר זאבים ואח"כ לקרנפים ובכלל למה הם לא עוסקים במלחמה בסוריה או באונס בהודו ומשלבת ניתוח מגמתי של החברה המערבית.

אז קודם כל זה לא קשור. אפשר לחשוב שהשכן שלי שמקדיש את רוב זמנו למירוק הרכב החדש שקנה ואינו עוסק בזכויות בעלי חיים, טרוד כל שאר היום בסבלם של נשות הודו הנאנסות, הרעב באפריקה או המלחמה בסוריה. אדם מצפוני, אידאליסט ואכפתי לרוב רגיש  גם לעוולות אחרות ואינו מוגבל בהכרח לתחום אחד בלבד. נכון שיש כאלו שממוקדים יותר בנושא זה או אחר הנוגע לליבם, אבל ,אני די משוכנע שאם נבדוק את כלל תומכי זכויות בעלי החיים ולאו דווקא את הצעקנים שביניהם נראה שהרגישות שלהם לעוולות ,באופן כללי , רבה יותר.

אם רק נחשוב לרגע על כל קונטקסט אחר, האם היינו משתמשים באותו תירוץ עלוב "למה שלא תדאג לנושא יותר חשוב?" (משום מה אני נתקל בטיעון זה לעיתים קרובות). האם הייתם אומרים לארכיאולוג שמנסה לשמר עתיקות "למה אתה לא דואג לנאנסות בהודו?" או לשוטר  "מה אתה חוקר שוד? יש מקרי רצח" למה אתם לא דורשים מראש העיר להעביר את כל תקציב הגינון לטובת שרותי הרווחה ולמה אתם טסים לחול במקום לתרום את הכסף לאילן? תעצרו לכמה שניות ותחשבו עד כמה זה הזוי ועלוב להגיד למי שדואג לבעל חיים מסכן "אתה לא בסדר כי אתה לא דואג למשהו אחר" איך יכול להיות שהוא לא בסדר ומי שלא אכפת לו מכלום הוא כן בסדר.

כל אחד משקיע אנרגיות לכיוון שנראה לו ומדבר אליו וכל מלחמה נגד עוול מוסרי או רמיסת החלש היא מבורכת. מהטיעונים המופרכים של הגברת בטיטו נשמע כאילו כל אדם שני במדינתנו עסוק ברדיפת צדק גלובלי ועיסוק בזכויותיהם של בעלי החיים הוא בזבוז זמן יקר שהיה מתועל למטרות נעלות יותר .

העיוורון והשקר

מעבר לספק הגדול שיש לי אם מירב בטיטו וכלל האוכלוסייה מודעת בכלל עד כמה נורא הסבל שעוברים בעלי החיים. הרי אנחנו מתחמקים באופן אובססיבי כל כך ממבט כן וישיר אל תעשיית הרשע הזו ואנחנו נסערים מכל טיפת מידע שבטעות הגיעה אלינו. הביצים שאנחנו אוכלים מגיעות מהתרנגולת המחייכת שמצוירת על התבנית ונחה ברוגע על מצע קש ולא משלוש תרנגולות שחולקות תא ברזל קטנטן בו הן בקושי מסוגלות לשבת ולא נדבר על לזוז או למתוח כנפיים ושרגליהן פצועות מהברזל החלוד עליו הן דורכות כל ימי חייהן האומללים. אנחנו לא כועסים כשהיצרן רושם שהתרנגולות "המפונקות" שלו חיות באוויר הצח של הגולן (תנסו להיכנס ללול) ומביטות אל השקיעה. אנחנו לא כועסים כי הוא "מגן" עלינו מן האמת, בעזרת שקרים בוטים שאותם אנחנו כל כך רוצים לשמוע. מי שלא ראה, מומלץ להיכנס ליו טיוב ולראות סרטון ממרכז מבקרים של תנובה בו מסבירים לילדים איך החלב שהם שותים הוא מה שנשאר לאחר שהעגל סיים לינוק (נלקח מהפרה בלידה, הרבה פעמים הפרות בוכות וזועקות זמן רב אח"כ), איך הוא חי במרעה בכיף (לרוב, כלוב עגלים פצפון, לפעמים בבידוד ובמקרה של עגלי חלב מבודד בקופסה באורך 1.2 מטרים על 60 סמ) ושהפרות שמסיימות לתת חלב הולכות לבית אבות לפרות שם דואגים להם (בית מטבחיים).

עכשיו ,בכנות, הייתם מוכנים שבאיזשהו תחום אחר ישקרו לילדים שלכם באופן כל כך בוטה? יטעו אותם? ימסרו להם מידע שכל כך רחוק מהאמת לגבי העולם בו הם חיים? האם הייתם מוכנים לקנות מוצר שכתובים עליו שקרים כל כך בוטים? אני בספק.

"הפוסל במומו פוסל"

נחזור לגברת בטיטו שכחלק מהעיוורון מזלזלת בסבלם של בעלי החיים, רואה ברגישות אליו טרנד, וזה נראה לה כל כך מתייפייף  עד שדאגה עמוקה לאויבנו בסוריה (ולא שאני נגד, אבל פשוט תיכנסו לאינטרנט ותשמעו מה הם אומרים שהם רוצים לעשות לנו), זה נראה לה לא התייפייפות ולא טרנדי כשבמדינתנו יש כל כך הרבה ילדים רעבים הנמצאים מתחת לקו העוני (אה שכחתי, עכשיו כולם מדברים על סוריה, העיקר שהיא לא טרנדית)  ולא שאונס נשים בהודו לא קרוב לליבי, באמת, זה מוציא אותי מדעתי, לא פחות מהסחר בנשים שקורה ממש פה (באמת, זה משגע אותי שבמדינתנו יש דברים כאלו) אבל העיקר שהיא לא טרנדית. היא לא הולכת בעדר היא מודעת ורואה ורק מי שלא חושב כמוה הוא בעדר. אז סבבה, היא לא עדר, היא סוס עם רטיות על העיניים שלא יכול ראות לצדדים וגם הרטיות התקפלו לו קצת לתוך העין. אגב, מעניין אותי כמה כתבות על סוריה ונשים בהודו היא כתבה.

לסיכום

יש לי עוד הרבה מה לכתוב בנושא, אבל בכדי שיהיה עוד איזשהו סיכוי שמישהו יקרא את המאמר הארוך החלטתי לקצר... .

האדם רואה עצמו מעל בעלי החיים. בדיוק כמו שבתקופות שונות בהיסטוריה עמים מסוימים ראו את עצמם עליונים על עמים אחרים, כמו שלבנים ראו עצמם עליונים על שחורים וגברים ראו עצמם עליונים על נשים. מישהו מותח קו וקובע למי יש זכויות ולמי אין, הוא יכול לתרץ  את זה במיליון תירוצים. הנאצים הוכיחו "מדעית" שהיהודים נחותים. הגברים היו משוכנעים שנשים פשוט לא מסוגלות לאינטליגנציה גבוהה וקשה לי לא לחשוב שלפני יותר מ 200 שנה בארה"ב  היינו יכולים להחליף את הבוז שלו זוכים כיום  מגני בעלי החיים בבוז למי שהיה נלחם  אז על זכויות שוות לשחורים. הוא היה נתפש כהזוי, היו מסבירים לו שאין ברירה ושהעולם יקרוס אם העבדים לא יעבדו את השדות....  

כשגארי יורופסקי מזכיר את השואה-  כולם כועסים,  כשכותבים בעיתון נאצי-אנימליסטי – זה מושג ראוי.

אנחנו כל כך בטוחים בעליונות שלנו ושוכחים כמה סבל אנחנו גובים מאחר. יש כלל אחד שאסור לשכוח, עוולה שופטים מנקודת מבטו של הקורבן, תירוצים בכדי לעשות עוול למישהו אחר תמיד נמצא. כל הניסיונות  להעלות שאלות  כמו "מה הייתה עושה אם אתה הייתה חולה והניסויים היו מצילים אותך?" הם לא רלוונטיים ולא אינטליגנטיים. "האם הייתה הורג ילד אחר בכדי להציל את הילד שלך?" אני בטוח שהיו הרבה אנשים הגונים שהיו עושים זאת, אז מה? זה הופך את זה למוסרי?

הדגש במאבק על זכויות בעלי החיים הוא קודם כל על סבלם ולא בהכרח על חייהם, על כך שאנחנו משעבדים אותם, משנים אותם גנטית, מתייחסים אליהם כאל מכונה חסרת רגש ותחושה המשרתת את צרכינו תוך כדי שאנחנו מסבים להם סבל אדיר כל כך שאנחנו לא מסוגלים להכיל אותו. החברות הגדולות עוזרות לנו לעצום עיניים, הן מסתירות את האמת מעיננו בקנאות, משקרות לנו, נלחמות בכל ניסיון לחשוף את מה שקורה בין כתלי המשחטה או המעבדה ולעוזרות  לנו לשמר את העיוורון שלנו, שאנחנו רוצים בו.

החובה המוסרית הבסיסית  שלנו היא  לפחות לפקוח עיניים, לראות את הדברים כפי שהם באמת ולהיות מודעים למה אנחנו גורמים. לא לשגות אחר קונספציות שקריות בהן נשטף מוחנו במשך שנים.

בשביס זינגר, סופר יהודי וחתן פרס נובל שעסק בשואה (אמו נספתה בשואה), כתב "בשביל בעלי החיים בני האדם הם נאצים וכל יום הוא טרבלינקה". רבים חזרו על הציטוט הזה, רבים מכירים אותו. האם חשבנו לעומק מה המשמעות של אמירה כזו לגבינו ?