.

.

.

יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין והשפעתה עליו

.

דיוקנו של ביאליק בצעירותו, ורשה

.



ביאליק עזב את וולוז'ין וחווה את העולם שמחוץ לה,

השכיל ובנה חיים רחבים יותר משאפשרה לו הישיבה,

אך מאידך, השפעתה של הישיבה עליו הייתה עמוקה.

.

דואליות זו באה לידי ביטוי בשירים המאוחרים של ביאליק:

 "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ"^[6], "הַמַּתְמִיד" ו"לְבַדִּי"^[7],

שבהם מתאר ביאליק בעמקות את עולמו של בן הישיבה

המקדיש את זמנו ללימוד תורה, מחד גיסא,

ובסלידה מהצמצום והקיבעון של תלמידי הישיבות,

מאידך.

שירו של ביאליק "הַמַּתְמִיד" הוא משיריו הידועים,

והוא בלדה המתארת את דמות "המתמיד" בישיבה הליטאית של הימים ההם.

.

השיר פותח צוהר ליחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין ולמדניה ולמסורת הלמדנות הליטאית בכלל.

.

ישנן דעות שונות אודות יחסו של ביאליק לישיבת וולוז'ין כמייצגת של טיפוס הישיבה הליטאית ויחסו למסורת בכלל.

.

כמו מרבית יצירותיו השיריות של ביאליק,

גם פואמה זו כתובה במשקל שירי בעל הגייה אשכנזית מלעילית.

המשקל הוא מסוג אמפיברכוס, שבו המקצב הוא תלת הברתי:

הברה לא מוטעמת - הברה מוטעמת - הברה לא מוטעמת, וחוזר חלילה.

.

בדוגמה שלהלן מובאות שתי השורות הראשונות בפואמה, כשההברות המוטעמות כתובות בהדגשה:

"עוד יש ערים נכחדות בתפוצות הגולה

בהן יעשן במסתר נרנו הישן"

.

צטט: ~גאיה~ 2014-01-09 19:04:26

אכן כן. גדול המשוררים העיבריים בעת החדשה. יזכר לנצח נצחים.

.

בישיבת וולוז'ין

.

 ביאליק הצעיר הגיע בשנת ה'תר"ן, כשהיה בן 17, לישיבת וולוז'ין,

עת עמדו בראשה הנצי"ב ורבי חיים מבריסק,

ושהה בה כמעט שנה וחצי.

.

לימוד תלמוד לא היה הסיבה המרכזית בגינה הגיע לישיבה,

אלא במטרה לרכוש השכלה כללית^{[דרוש מקור]}.

.

בתחילה חשב ביאליק שהוא מגיע לישיבה שבה לומדים גם "שבע חכמות ושבעים לשון" – לימודי חול –

אך התאכזב כשגילה כי בסדרי הישיבה לומדים רק תלמוד.

.

עם זאת, במהלך החודשים הראשונים לשהותו בישיבה חל בו מהפך,

והוא החל ללמוד תלמוד בהתמדה כאחד התלמידים המסורתיים‏^[3].

מצב זה ככל הנראה לא נמשך יותר מכמה חודשים,

ולבסוף השתלב ביאליק בחברה ה"משכילית" שבישיבה

והפך לפופולרי בחברת התלמידים ה"משכילים".

.

אבא בלושר, סופר ותלמיד ישיבת וולוז'ין‏^[4],

מספר על אודות אותה חבורה של תלמידים "משכילים" שהייתה בישיבה.

בתוך דבריו מתאר בלושר את אישיותו של ביאליק ואת מעמדו החברתי בתוך הקבוצה:

"אורח שכיח ומצוי בחדר זה (של החבורה) בשעת כינוס ושלא בשעת כינוס,

היה בחור שבישיבה קראו לו "הז'יטומירי" וחבריו היו קוראים לו "חיים נחמן"...

הוא לא נמנה עם הלמדנים הוותיקים אלא על המשכילים שבה

וכבר יצא לו מוניטין של בעל תנ"ך ולשון,

 מושך בעט וסופר לכשירצה...

בשעת כינוס הוא כמעט תמיד ראש המדברים,

ראשון למתחילים ואחרון לגומרים,

והכל היו עושים אוזנם כאפרכסת לשמוע את דבריו, שהיו תמיד מלאים עניין".

.

בישיבה כתב ביאליק את שירו "אל הציפור", ונמנה עם מקימי האגודה הציונית הסודית "נצח ישראל".

כחלק מפעילותו באגודה, שלח ביאליק את מאמרו "רעיון היישוב" בנוגע ליישוב ארץ ישראל,

לעיתון "המליץ". מאמרו זה ככל הנראה היה בוסרי ולא אופייני לסגנונו המאוחר של ביאליק,

והוא פורסם באופן חלקי בלבד תחת ראשי התיבות "ח.נ.ב."‏^[4].

.

בלושר כותב שבעת הסכסוך שפרץ בישיבה בין הנצי"ב – ראש הישיבה –

לבין חלק מהתלמידים באשר למינויו של הרב חיים ברלין (בנו של הנצי"ב) לראשות הישיבה,

לא התערב ביאליק, אך השאיר לנצי"ב מכתב עלום שם, מנומס ובעברית מליצית

(שלא כמו תלמידים אחרים שמכתביהם הכילו דברים מתריסים).

.

הנצי"ב נהנה מהמכתב והתפאר לפני אורחיו בעברית שבה כותבים בישיבתו.

הוא גם הבטיח פרס לתלמיד שיחשוף את זהות כותב המכתב.

.

הסכסוך הגדול שפילג את הישיבה גרם לתלמידים רבים לנטוש את הלימוד ולהתמקד בסכסוך.

.

הישיבה איבדה את קסמה, האווירה בה נעכרה ובכל יום היו עוזבים אותה כמה תלמידים.

.

על רקע מצב זה עזב ביאליק את הישיבה

והפופולריות הרבה שלו גרמה לכך שילוו אותו יותר ממאה תלמידים (יותר מרבע תלמידי הישיבה)

"שתי פרסאות" עד תחנת הרכבת.

.

על סיטואציה זו ועל געגועיו לחבריו מתקופת הישיבה,

כתב ביאליק מאוחר יותר:

"אך עודני זוכר את כולכם, את כולכם. תמונתכם תלווני, לא תמוש מלבי" ("הַמַּתְמִיד"^[5]).

.

עדות להערצה כלפיו היא אותה גבעה מעליה נפרד ביאליק מתלמידי הישיבה מעריציו,

שנקראה מאוחר יותר, כשהתפרסם ביאליק, בשם "גבעת ביאליק".

.

צטט: מאיה113 2014-01-09 18:44:25

*ענק

.

 נולד בכפר ראדי הסמוך לז'יטומיר, בחבל ווהלין

שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (במאה ה-21, בשטח אוקראינה)

לדינה ויצחק יוסף ביאליק.

.

כמקובל במקומו, נוסף לשמו של ביאליק השם יוסיפוביץ' - שמשמעו בנו של יוסף,

ולכן במקומות רבים הוא מוזכר כחיים יוסיפוביץ' ביאליק.

.

בגיל 6 עבר עם הוריו לעיר הגדולה ז'יטומיר,

ואביו פתח שם בית מרזח.

אך בשנת המעבר התייתם מאביו,

ועבר לגור אצל סבו הקפדן והאדוק – ר' יעקב משה ביאליק.

.

ההתייתמות וחוויותיו ממראות בית המרזח,

שבו התבזה אביו בהענקת שירותים לגויים שתויים,

באו לידי ביטוי אצל ביאליק ביצירותיו באותם הימים,

ובין היתר בשירים "שִׁירָתִי"^[2] ו"יתמות.

.

.

חיים נחמן בְּיאליק

 (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873‏^[1] - כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934),

מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה,

מסאי, סופר, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית.

.

ביאליק זכה לתואר "המשורר הלאומי".

.

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים, כתב עליו כי

"גם ביאליק, אשר במודרניות אמיתית שבשיריו ובמיוחד בשירתו הפרסונאלית ובשירי תוכחה,

משתווה לסופרי העולם הגדולים ביותר".