0
. חיים נחמן ביאליק - יום הולדת 141
. מְגִלַּת הָאֵשׁ/ חיים נחמן ביאליק הִנֵּה הִיא נוּגַת הָאוֹר וְזַכַּת הַנֹּגַהּ עֹמֶדֶת בְּזָהֳרָהּ וּבְטָהֳרָהּ כִּימֵי עוֹלָם, לֹא-יִכְבֶּה נֵרָהּ וְלֹא-יִכְהֶה רִשְׁפָּהּ, בַּשַּׁחַר בַּשַּׁחַר, כְּצֵאת אַנְשֵׁי הַפְּלָאוֹת, הַיְחִידִים הַגְּדוֹלִים וִיתוֹמֵי הָעוֹלָם, לִתְעוֹת בָּדָד בְּתוֹךְ עַרְפִּלֵּי עֲרָבוֹת וְלָסֹל בְּכַף פַּעֲמֵיהֶם אֶת-הַשְּׁבִילִים הָרִאשׁוֹנִים לְרָאשֵׁי הֶהָרִים – וְיָצְאָה הִיא, הַיְחִידָה וְהָרָזִית כְּמוֹהֶם, וְקִדְּמָה אֶת-עֵינֵיהֶם בְּאוֹרָהּ הַצָּנוּעַ, וּבְרָכָה אַחַת לָהּ תָּמִיד וְרֶמֶז אֶחָד לְעַפְעַפָּהּ: טְהָר, טְהָר, טְהָר! וְכִנְּסָה אֶת-נַפְשׁוֹת כֻּלָּם מֵאֲשֶׁר הֵם שָׁם אֶל-נְקֻדַּת זֹהַר אַחַת – אֶל נְקֻדַּת הַשָּׁחַר. וְאַהֲבַת אֱלֹהִים עַזָּה מִמָּוֶת שָׁטְפָה לִבּוֹ בְּיָם גַּעֲגוּעֶיהָ. וַיֵּשְׁתְּ אֶת-תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם בְּעֵינָיו וַיִּשְׁכָּר. וַיִּזְקֹף הָעֶלֶם קוֹמָתוֹ וַיָּרֶם יָד וַיִּקְרָא: כִּי-רָאָה אֶת-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר וְהִנֵּה הִיא צֹהֶלֶת לוֹ וְאוֹרָהּ יִשְׂמָח, וּבִרְכַּת אֱלֹהִים חֲדָשָׁה תִּנָּבֵא.
וַיַּאֲמֵן בְּכוֹכָבוֹ וַיִּבְטַח בּוֹ, וַיֵּדַע כִּי אֱלֹהִים קָרָא לוֹ וַיַּעֲנֵהוּ בְּאֵשׁ לְבָבוֹ, וְכִי מִנָּה לוֹ אֱלֹהִים דָּבָר בָּאִי הַהוּא וְלֹא יָדַע מָה הַדָּבָר. וַיִּישַׁר לָלֶכֶת עִם שְׂפַת הַנָּהָר לִקְרַאת הַנָּכוֹן לוֹ בְּלֵב בָּטוּחַ. קְרִיאַת הָאֵשׁ צָלְלָה בְאָזְנָיו וּבְעֵינָיו נָגְהוּ דִּמְדּוּמֵי הַשָּׁחַר. כִּי פֶּלֶא גָּדוֹל מִזֶּה יָרַד לִשְׁכֹּן בִּלְבָבוֹ – וַיֵּלֵךְ דּוּמָם וּמַחֲרִישׁ לִקְרַאת אַיֶּלֶת הַשָּׁחַר. .
. |