הפליטים והמהגרים, המתחסדים והרשעים!
כנגד 4 בנים דיברה פרשת השבוע, הלא היא פרשת המהגרים ("מחפשי המקלט") המפגינים: הפליטים: ללא ספק יש בין כ-60 אלף הזרים שחיים כאן, גם כמה מאות ואולי אלפים, פליטים "אמיתיים". אני פגשתי שניים כאלו שסיפרו לי סיפורי זוועה והראו ניירת שתומכת בסיפורים ולו חלקית. אני חי בפריפריה ולא מעסיק זרים ועדיין פגשתי 2 פליטים. כך שדי מוזר לי שבמשרד הפנים "בדקו" 250 בקשות בלבד עד כה, מתוך 1800 שהוגשו ולא מצאו ביניהם אף אחת אמיתית (?) – כך לפחות דווח בתקשורת. לכן חובה לתגבר את צוותי הבדיקה הללו ולהעניק מיד תעודות תושב וזכויות מלאות לפליטים בדיוק כפי שנהג בגין ז"ל לגבי הויטנאמים בשעתו. החובה הזו היא גם מוסרית ובפרט לנו כבני העם הנרדף וגם יש לה חשיבות מעשית, ברמה ההסברתית כלפי העולם ששש להוקיענו... המהגרים: אין הרבה מה להוסיף וכל בר דעת מבין שמדובר בסכנה קיומית וכל רפיון ידיים או נסיגה לאחור – רק תביא אל שערינו עוד רבבות אם לא מאות אלפים. לכן יש לחזק את ידי שר הפנים ואנשי רשות ההגירה ולתת להם לסיים את המהלך ההוגן בנסיבות אלו של ריכוז המסתננים במתקני השהיה ומתן תמריצים למי שיעזבו את הארץ. אגב, למתקנים יש הצדקה בחוק הבינלאומי, חד משמעית ! הם מעניקים תנאי מחיה ושהות סבירים והם לא מוקפים בגדר בת 6 מ"ר עם חודי זכוכית כמו בספרד , או נמצאים על אי נידח, כמו באוסטרליה. המתחסדים: אנחנו שומעים וקוראים דעות של מיתממים ומתחסדים למיניהם שליבם מדמם מצער, הישר אל תוך כוסות הקפה שלהם... כשהם ישובים בשכונות היוקרה ומתפלאים מדוע בדרום תל אביב, ערד וכו' חשים פחד ושנאה כלפי הזרים הללו. לו אני שר הפנים, הייתי משתיק קצת את הפטפטת הזו בדרך מקורית: יוזם הצעת חוק לפיה כל משכיר דירה המפרסם אותה, יהיה חייב לפרסם את המחיר המבוקש וסירוב להשכיר למי שמוכן לשלם את המחיר הנדרש – יהווה עבירה פלילית. בשלב הבא הייתי מארגן מימון לשכירת 10-20 דירות ברמת אביב ושיכון ל' וכו' ומזמין כמה עובדים זרים לגור בהן... הרשעים: בין המתבטאים למיניהם, יש מתחסדים וצבועים רבים, אך גם כמה רשעים גמורים. כיצד מעזים ישראלים להשוות בין מתקני השהיה בנגב למחנות ריכוז בכלל ולאלו של הנאצים בפרט? את אלו צריך להוקיע ולנדות ולהחרים, בכל דרך חוקית. אבל השבוע נחשפו גם כמה עשרות רשעים שהם גם רשעים וגם צבועים. אלו הם "המסעדנים" ובעלי עסקים דומים, שהתראיינו וטענו שהענף שלהם בסכנה כי העובדים הזרים שובתים (או חלילה יגורשו) וכי "מדובר בעבודות שישראלים לא מוכנים לעבוד בהן"... אינני תמים ויודעני שיש בעיה במציאת עובדים ישראליים למה שמכונה "עבודות שחורות". אלא שלו היו אותם מעסיקים משלמים למהגרים שכר חוקי מלא ומקפידים לשמור על זכויותיהם המלאות, החל משעות עבודה ומנוחה וכלה בהסעות, הפסקות, תנאים סוציאליים ואפילו הבראה – ניחא. אבל, כל ילד יודע שמדובר בניצול אכזרי ובהתפטמות של חבורת מתעשרים, על חשבון המהגרים מחד והשכבות החלשות בחברה הישראלית מאידך. חלקם גם נהנים כפליים, גם מתשלום שכר מגוחך וגם מהאפשרות לשלם "בשחור" ולהסתיר בכך את היקפי הפעילות האמיתית בעסק. וחזקה על מי שמוכן לשלם מבלי שיוכל לרשום ולנכות ההוצאה בספריו, הרי שמהכנסותיו הוא מעלים – הרבה יותר! קחו לדוגמה נושא כאוב אצל מעמד הביניים הישראלי, לפחות בחלקו העליון. נושא עוזרות הבית. כל מי שיכול להרשות לעצמו עזרה בעבודות הבית "יקטר" לכם על המחיר, המגיע כיום ל-55 ₪ לשעה ויותר. אלא שעד לאכיפת החוק החריפה בנושא העסקת זרים ומעצרים מתוקשרים – יכולתם ביישובים רבים למצוא מהגרים/ות ששמחו לעבוד בבתי ישראלים גם תמורת 30 ₪ לשעה והשמחה היתה הדדית... ומי עובדות כיום? ישראליות שמקבלות לפי חוקי ההיצע והביקוש שכר גבוה. ונקטר כמה שנקטר – עדיין לא שמעתי על זוג בעלי מקצוע והשכלה, שהחליטו כי אחד/אחת מהם יישאר בבית ויעסוק בניקיונו ותחזוקתו, במקום לעבוד במקצועו, יען כי "העוזרת יקרה"... ומכאן אני מסיק שאם במסעדות/פאבים ישלמו שכר ראוי, יימצאו העובדים הנדרשים. אלא שהם ידרשו שכר ויחס הוגן ולא יוכלו להתעמר בהם כבעבדים. ואם טוען בעל עסק ש"זה לא כלכלי" – מוטב שישאל עצמו תחילה האם יש לעסק שלו זכות קיום, אם הוא נשען כולו על ניצול? בתפיסת העולם שלי, הנחת היסוד צריכה להיות כי רק למפעלים המייצרים ליצוא, יש זכות לטעון לגבי עלויות השכר ולצפות לפתרון מערכתי לבעיה. בכל תחום אחר ובפרט בתחומי השרותים עתירי כח האדם, כולם מתחילים מבסיס חוקי שווה ולכן מי שמקים עסק, הרי "התוכנית הכלכלית" שלו צריכה להתחיל מהבסיס של שכר עבודה הוגן ואם הוא לא רווחי – אזי אין לו זכות קיום, חד משמעית!
|