לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
הרוכל והאדונית...
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היא תעבור לבא בתור כמובן :-)
אצלי החשק לחו"ל הוא קבוע, זורם לו בדם...
וואו! חתיכת מחמאה! תודה!
זה מזכיר לי את נשיקת אשת העכביש.....
אני רק תוהה מה יהיה אחרי שהוא יגמר:)
עשה לי חשק לחו"ל...
יום יפה
תמי.
יפה.
לדעתי, אפילו ש"י עגנון היה נהנה.
נהדר גנדלף!!!!
עשית לי חשק למשהו מתוק... מרציפן אולי?
האלמנה השחורה שבכל אישה...
וגם גברים יודעים לאכול נשים לפעמים....ולא להשאיר כלום...
אוהבת את מקס
כי יש לו ידיים הכי הכי
ויש לו רגליים הכי הכי
ויש לו עיניים
הכי קטנות בעולם.
רוזה מרציפן
אוהבת את מקס
שישן איתה במיטה
ושר לה שיר ערש
מתוך קופסת גפרורים.
"אני אוכל אותך"
מקס אמר לרוזה
את הידיים אכל אכל
ואת הרגליים אכל אכל
מרוב אהבה,
אכל את כל המרציפן
אכל אכל אכל אכל
את כל המרציפן
יש לו לה לה לה לה
אבל..., אין אין אין אין
אין רוזה מרציפן