מתי לאחרונה נתקלתם במנכ"ל חברה (לא חברה משפחתית\חברת ייעוץ לרכש ולוגיסטיקה) שהיה בעברו גם מנהל רכש?

ובכן, כנראה שרובכם לא נתקלתם ביישות נדירה זו. מוזר אך גם די ברור. הבעייה הגדולה ביותר של רוב אנשי הרכש באשר הם, היא העובדה שהם רואים בעצמם אנשי מטה, ולא אנשי עסקים הנמצאים בחזית האסטרטגית של ארגונם. למעשה, חלק לא קטן מאנשי הרכש אף מתגאה בעובדה שהוא איש מטה, שאמור להיות אמון על הצדדים התהליכיים של החברה, ליישם מדיניות הוצאות של החברה ובעצם אף לשמש מעין זרוע בירוקרטית שנועדה למתן את מנהלי החברה השונים, בראשם אנשי המכירות והפיתוח. מאחר וכך הם הדברים ברוב הארגונים, נצמד הרכש למתווה האפור יותר של גופי המטה הקלאסיים ובכך מצטייר כחזית עורפית בארגון ומתקשה לפרוץ את התדמית ברוב המקרים. במלים אחרות, אנשי רכש שרואים עצמם כשומרים על החברה, בעצם משמרים את מעמדם אך גם מונעים פריצה קדימה במעלה השלבים הניהוליים בארגון, שבדר"כ מקדם את "זאבי המכירות", "שועלי הפיתוח העיסקי" ואף, רחמנא ליצלן, "זבי החוטם מהכספים"...

בחלק מהארגונים הגלובליים, מנכל"ים עוסקים בניהול מרחוק של עסקי החברה, ומנהלי הרכש שלהם עושים את רוב העסקים האמיתיים, פנים-אל-פנים, עם ספקי ושותפי החברה. הדבר נפוץ במיוחד בקרב חברות יצרניות, בהן רכש חומרי הגלם והשירותים העסקיים מהותי במיוחד ומהווה את ההוצאה הכספית הגדולה ביותר בפעילות המוניטרית של הארגון.

מסקנה – בכדי לנפץ את המיתוס הזה, צאו לחזית בגאווה מקצועית, אל תצטנעו יתר על המידה, חישפו חזה לרוח העסקית הנושבת ותנהגו בתוך הארגון כפי שאתם בדר"כ עושים מול ספקים. מעכשיו, עושים רכש ומו"מ גם בתוך החברה פנימה!