כותרות TheMarker >
    ';

    ציורים משולבים בציורים

    כל ציור שעומד סיפור מאחוריו. חלקם סיפורים ישנים וחלקם עוד לא נוצרו

    יום רע בתחנה

    4 תגובות   יום שישי , 10/1/14, 19:01

    "יום רע בתחנה"

         קצת היסטוריה, במחילה. וקצת משלי

    תחנת הרכבת הנעלמה. קצה קו הרכבת מיפו לירושלים. מהתקופה העותמאניות הייתה משך שנים עזובה. חבויה מאחורי מחנה צבאי. צמוד לכביש המחבר את יפו לתל אביב.  רחוב אילת של ימינו.

    התחנה בתוך אזור שבו בנו הטמפלרים את התשתית התעשייתית של מושבת הטמפלרים ביפו.

    ב 1868 עלו 700 צעירים גרמניים בני הכת שנקראה " אגודת הטמפלרים" . אגודה משיחית של נוצרים פרוטסטנטים. מונהגים על ידי הכומר כריסטוף הופמן. לקדם הקמת ממלכת ישו החדשה.

    מושבות הטמפלרים החקלאיות, מיושבות היום ומוכרות.  זו האחרונה  ביפו, עמדה כאמור עזובה . מספר מחסנים שאחד מהם שימש כמפעל למנועים בבעלות האדון ואגנר,גביר הקהילה . עוטפים את שרידי תחנת הרכבת .

    פעילות צעירי הישובים הטמפלרים בארץ, במסגרת המפלגה הנאצית .בשנות השלושים. גרמו בסופו של דבר לגרוש כל הישוב הגרמני בעיקר לאוסטרליה. על ידי השלטון המנדטורי האנגלי. מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

     חזרת הגולים אחרי המלחמה, התקבלה בכעס על ידי הישוב היהודי. רצח מנהיג הקהילה , אותו ואגנר ,בידי ההגנה .  גרם סופית לעזיבתם את הארץ. ונטישת רכושם. ב1948.עוד לפני סיום מלחמת השחרור.

    המקום  מוכר לי מזה זמן רב. ביקרתי בו מספר פעמים. ההריסות לא כיסו את ההיסטוריה עבורי. הם גם לא כיסו את האיכות של הבניה שהשאירו הטמפלרים אחריהם בארץ.

    תמיד חשבתי שמפעל התיישבותי כזה, באיכות חקלאית וארגונית כפי שהיה. אפשרי שמביא ברכה גדולה למפעל הציוני. אבל פוליטיקה דת וצעירים אידאולוגיים, משנים גורלות.

    את איטה בת זוגי, משכתי למקום פעם ראשונה בסתיו 2008. התקשיתי להאדיר את המקום בהריסותיו. עבורה המקום נראה  נטוש והרוס. נוסף לכל, בדרום העיר !. לא משהוא להתפעל ממנו." "שוב פעם אתה לוקח אותי לחורבות!"

    כזה הוא היה.  מה הופתעתי, ולשמחתי .המקום נפתח לקהל שנה מאוחר יותר כפנינת בילוי חדשה על גבול תל אביב ויפו. הרגשנו חלוצים. הפעם שנינו כמובן. לווינו את התרחבותו. בביקורים חוזרים ונשנים. המקום חידש הדרת פניו . אבנים גדולות מסותתות .אולמות גדולים הפכו מקום בילוי מרכזי בעיר.

    באחד הביקורים, איטה בהתלהבותה מכרכובי הדלתות המקושתים. של התחנה הטורקית הלכה אחורה לשפר את המבט.. נפלה ממדרגה ונחבטה קשות..  בציור להתאפשר לי להתעלם מאירוע זה.

    הרושם שלי מהמבנים. מעצי האיקליפטוס ופיקוס בנימינה הנפלאים במקום.  משפיעים עלי בציור זה. אבל מאז הנפילה, גם מקומו של ה"שלד" שמור לו בזיכרוני.

    http://cafe.themarker.com/image/3042447/

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/14 00:06:
      יפה הסיפור והציור
        11/1/14 23:07:
      לפחות כמה מגרשים שלא יקימו בהם עוד מגדלים שמנתקים את החיים מהאדמה בתל אביב.
        11/1/14 15:31:
      נהניתי לקרוא על מקום שהכרתי היטב בילדותי.
      הזכרונות צובעים את התמונות.

      ארכיון

      פרופיל

      amir_geva
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין