קראתי ספר ניצוצות מהמבוע
קראתי ספר
ניצוצות מהמבוע
שירים כתבה חווה צוטרין נתן ציורים שמיה (חווה נתן) קוראי היקרים, בורכנו בספר חדש של שירים, שנולד במזל טוב לחווה צוטרין נתן. בבואי לספר על ספר זה, עולה בקיאותה הגדולה והעמוקה ברזי וסודות היהדות, הקבלה, כי על זה התחנכה וקבלה תארים אקדמיים, באים לידי בטוי בשיריה, אבל כל זה בטבעיות שבהם השירים כתובים, וכאן באה המהמורה, האם אדע להתנהל בעושר זה של ידע, אשר בהם השירים כתובים, בטבעיות כזו ואין דרך להבין אותם, אלא בפיצוח והבנת כל אותם סמלים ורעיונות המפוזרים כאן בצורה מושכלת ופיוטית ביד אמן. האם אדע להכנס לנבכי הידע הזה בסוד, כדי להגיע לפירוש ולדרש, וידיעותי בכל אלה חסכוניות וביסודות בלבד אני נעה בחומרים אלה. אנסה להביא לפניכם שני שירים כדי לפתוח בפניכם שער, אל עולם מופלא זה, של שיריה של חווה נתן. אבל תחילה אל שם הספר. נִיצוֹצוֹת מֵהַמַּבּוּעַ. כפי שציינתי השירים נכתבים תוך כדי האזנה למוזיקה ואז עולים הרעיונות, לכן, כמו בהצתת גפרור ניצוצות נדלקים למשל בשיר אסופים.
 המראה לנו מקום בצורת אגן, ששם בתוך המקום הזה נמצאים כל אותם פריטים שהם לא ממש חמר, כמו צלילים וצבעים והם במצב צבירה, הם במצב לא של ערות, הם במצב של נים ולא נים, עדיין אין מצב של ערות, אבל מתוך זה יכולים לעלות צרופים שונים, אם תתיר את מצבם שכעת הם עקודים למקום הזה, כלומר ברצונו של משהו יכולים אלה לעלות ולהשתנות, ואז באה הבקשה, אנא עשה משהו, כגון הוצא מר ממתוק, הפרד ניצוצות מתוך קליפות, כלומר בתוך הרע אפשר למצא את הטוב וברצונך תוכל להוציא את הטוב מתוך הרע. כל אלה נמצאים בתוך האגן, הוא הכלי או הכלים, אפשר להוציא שפע ומסתיימים הדברים הטובים שיכולים לצאת מתוך זה בשפע הטעמים, הניחוחות, שהם בשמי קטורת המוזכרים במקרא, שהשתמשו בהם בקדושת המקדש. כל זה ברצונו, אם ירצה בטוב.
מתחילה הגבלתי עצמי לשני שירים, אבל עכשיו אני רואה שלא אוכל לעמוד בסד עצמי זה. השיר למדנו "הנגון" מלמד אותי, שדבר אחד הוא התכנון, דבר אחר קורה בפועל. איך יכולתי לפסוח על שיר מלא כל כך בחיינו היום, שכל כלם מלאים בלמוד. השיר בכותרתו מבקש דבר פשוט, למדנו הנגון, זהו, רק נגון אבל מהו הנגון? והוא הכל, בנגון 
שיר זה הכה בי כבמכת הפתעה, היתכן? השאלה הגדולה שחווה שואלת ככה בחזית גלויה מול יה, איך עשית לנו את זה? למה? השיר מתחלק בעיני לשניים, ראשית השאלה נשאלת אל מול אבא אמא שהם חכמה ובינה, אחר כך עובר אל המעשה , העקדה, ללא חסד, הוא פשוט דין. והם במצוקה הנוראה שהתרחשה עליהם נשאו אליו שפתם, בשמו הלכו והוא הסתיר פנים מהם. ביד אמן מתארת חווה חלק מעשר הספירות, שהיו אמורות להיות כמו משען המשפחה לעם ישראל ולא היו. בחלק השני מתארת את העם שננטש לגורלו, על ידי מי שהיה אמור להיות מושיעו והסתתר ולא עזר ואלו הוא הסתתר בכנות ובשקיפות תמימה כשל ילדה, חווה שואלת: למה? והיא אישה מאמינה, ואין לה בעיה לשאול שאלה, שגדולים מפחדים לשאול.
ממעמקי הרחם 
שיר זה המתאר את יסוד החיים ועוד רחבה היריעה המשתרעת על פני הספר ולא אוכל להכנס לכל אותם נושאים מופלאים בעקר נושא הנגינה, המוסיקה, שהוא עולם שלם גדול ומקיף את המשוררת, עוטף אותה והיא מתכנסת בחומה של עטיפה לוטפת זו ומתרפקת עליה בריגשה גדולה. צד אחר בספר הוא הנחל על כל סמלי הזרימה שהוא נושא עמו. אולי ברשימה אחרת אוכל לספר על חלק מפנינים אלה.
דבר אחר שכבש אותי ואני מאמינה שכל אוהב ספר יכבש מיד בחינניותו היפה של הספר, מהסבה הפשוטה, שהספר מכיל תמונות ציורים של חווה, אשר חותמת על הציורים בשם "שמיה". הציורים גם הם מורכבים מסמלים, בנוסף ליופיים החזותי ולצבעים המרנינים. מיד בכריכת הספר מופיעה הצפור, אולי הכרום האגדי. הצפור, אלמנט חוזר בציוריה של שמיה. צפור שמנמנה, זהובה מפנה מקור אל על, אבל גופה המלא, במה? מתקשה להתרומם, רואים שהצפור מתאמצת מאד בהתרוממות זו, נוצות מנוצותיה נושרות באויר במעופה הקשה וזוג ידיים מופנות כלפי השמיים, לתפילה? כל הסצנה הזו, באה על רקע נוף אורבני מודרני מאד, האמנם אנחנו באורבניות הזו של ימינו מחפשים את הנפש, היא הרוחניות, צפור הנפש שתתרומם מעט.
 אני אהבתי במיוחד את הציור שבעמוד 21 הוא השער השני, הסליחה אתכם קוראי היקרים, אבל עד כה לא ספרתי, שהספר מחולק ל-שמונה שערים, בראש כל שער מתנוסס המוטו לשער מעל לתמונת ציור של חווה נתן. כן הציור החביב עלי הוא ציור המראה שלושה צפרים, אולי גוזלים נצבים בתנוחת הצפור שלהם מול קיר, נראה שהם מחכים למשהו, אולי אלה גוזלים המחכים להורים שיביאו פירורים, אולי הקיר שממול הוא פליאה להם? עם הקיר הדומם
 בעמוד 77 נתקלתי בציור שלא הבנתי משמעותו. לשמחתי הרבה יש לי פריוילגיה הנתונה ליחידים כמוני, היכולה לשוחח עם ידידתי הציירת, וכך נודע לי כותרת הציור שהוא קריעת ים סוף. מה, האומנם? ואז נודע לי על הסמליות הבאה לתאר את המעמד ההוא של הדברים הלא ידועים לנו, העומדים לפנינו כמו קריעת ים סוף לפני בני ישראל, שחוששים להכנס אל המעבר, אבל חייבים, כך גם אנחנו בחיינו העומדים לעתים לפני מעבר, ולפני זרם חזק העומד לפנינו ברגע זה ונותן אפשרות מעבר, חייבים לנצל אפשרות זו ושם מעבר לזה מצפים חיים אחרים. בציור, ממול
 לא אכביר עוד מילים רק אמליץ להתבונן בציורים שבספר המביאים לידי מחשבה רבה. כמו הידיים המורמות לתפילה, כמו האותיות הפזורות בציורים. יש ציורי תפילות, במיוחד תפס את תשומת לבי הציור בעמוד 89 זהו השער המסיים, שער שמונה, כותרתו: "יסוד עולם צפון בסוד" . הוא שייך לציורי התפילות, מיד במבט ראשון היה נדמה לי שזה ציור הלקוח מציוריו של מיכאל אנג'לו שצוירו בערוב ימיו, דמויות ארכניות שבמשיכות המכחול הארוכות מתארות את שמחה גדולה היתה לי בפגישה זו עם הספר של חווה נתן, מקווה שהבאתי לפניכם מעט מהתרשמותי זו.
ר. מיפו. |
