א-מ-א.א-מ-א. ניסתה היא לחזור על ההברות בניסיונה לעזור לילדה הקטנה שישבה על ברכה לשנן את המילה היקרה.והילד שניכר שהיה גדול מהילדה הקטנה אסופת השיער, אוחז בידו את ידה הרכה כאילו אוחז הוא בקניינו שלו פנה אח העלמה הצעירה בתמימות השמורה לילדים וללא היסוס בשאלה: אפשר לקרוא לך אמא?

ערב קודם כיסו את כל גופה המים.לעיני כל כיסו את גופה.פעמים רבות שידע גופה את שכשוך המים.ההנאה שבטבילה.רעננות, ילדות,טבילה של ים ושאון גלים מלאי חלומות אשר עוברים מעל לראשה מרגע טבילתה.

והפעם,בטבילה אחת, והיא בת עשרים ומחצה, נאלצה היא בטרם הוציאה את ראשה מהמים לצרור את ימי נערותה.ימי ילדותה והשחוק המתגלגל.לצרור את שעות הצפייה על קסם המדבר מחד ועל האופק הכחול הנושק לשמים מצידו השני.

טבילה שבה נולדה מחדש.נולדה מחדש לחיים מלאי משימה ושליחות שקיבלה עליה בעבודה משפחתה.בבת אחת נולדה מחדש להיות: רעיה ואם מסורה.מימי החבית נמהלו בדמעות של פרידה מילדות.משעות משחק וצחוק מתגלגל של חברותיה.פרידה מהשעות שהצטרפה לאביה בעבודתו בבית המטבחיים.מימי החבית נמהלו בניסיון נואש לזכור את כל המתכונים שלמדה בבית אמא ולרגע נשתכחו.

בצנעה ופחד יצאה מהחבית המלאה במים, נעטפת בכסותה.את שאריות צעירותה ניגבה בחיפזון, קלעה במיומנות ועטפה את עצמה במטפחת שהוכנה והובאה לה מבעוד מועד.ומאותו הרגע והילך הישירה מבטה אל פסגת שליחותה, אל הררי המשימה. מרחוק יכלה היא להביט על תלאות הדרך והסכנות האורבות. אך חוסנה האישי והביטחון להבטחה שמירה והגנה מכל רע שדקלמו לה נשות המקום רגע לפני כניסתה לחבית המים היטיבו עימה והיו לה לעזרה ברגע שמבטה פגש לו באופק את התלאות והקושי.לחשי הנשים שליוו אותה העניקו לה את החוסן להביט "לזאב  בעיניים", שהמתין בצפייה במורדות הררי המשימה, ללא מורא.

בפסיעותיה הזהירות, בגרם המדרגות המאולתר שהונחו על החבית.חבית המים ששימשה לה כמקווה מאולתר, נזהרת שלא למעוד בדרך למשימתה הראשונה והחשובה מכל.
להיות: א-מ-א.