כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דיכאון בשם "כלב שחור"

    2 תגובות   יום שני, 13/1/14, 11:13

     

     

    במשך שנים יש ניסיון לדמות את הדיכאון לאלמנט שחור כלשהוא שמשתלט לנו על החיים. לפעמים זה ענן שחור, לפעמים זה מלאך בדמות שטן או כוחות הרשע, אבל הרעיון הוא כזה שיש גורם שלילי שצובע את החוויה של האדם שחווה דיכאון בצבעים מלנכוליים וכהים. 

     

    בפוסט אחר שכתבתי על מאניה דפרסיה סיפרתי על וינסטון צ'רצ'יל שסבל מהמחלה ונהג לקרוא להתקפי הדיכאון שלו "הכלב השחור שלי". לאחרונה נתקלתי בסרטון הזה שמדמה את הדיכאון לכלב שחור (יתכן אפילו שצ'רציל הוא ההשראה לסרטון...)

     

    _

    ''

     

     

     

    הדימוי של הכלב השחור הוא דיי מדויק, הדיכאון הולך עם האדם לכל מקום, מלווה אותו בסיטואציות שונות בחיי היומיום שלו, כמו כלב שמטייל איתו ברחבי הפארק.

    הדיכאון משפיע על השינה והתיאבון של האדם, על האופן בו הוא עובד וכן על האינטרקציות החברתיות והזוגיות שלו. וכך לאט לאט ובאופן הדרגתי הכלב הופך לחלק ניכר מחייו של האדם. בעלי הכלבים יוכלו להעיד בעצמם, כלב שהולך איתם יום שלם, לכל מקום, בכל זמן, יכול בשלב מסוים להכביד ולהקשות. ועל כן גם הדיכאון מקשה על התפקוד והופך מעשים יומיומיים שגרתיים למאמץ ולקושי רב. 

     

    העניין הוא שהרבה אנשים מתנהלים בעולם עם הכלב השחור הפרטי שלהם. מסתובבים ומהלכים איתו ומאפשרים לו להשפיע על חייהם. חלקם אפילו מתביישים וחוששים מהסטיגמה השלילית שתהייה לסביבה במידה וידעו על כך, וחלקם פשוט מיואשים ולא מאמינים שקיימים חיים אחרים ללא הדיכאון. 

     

    אבל כפי שניתן לראות בהמשך הסרטון, התקווה קיימת וכך איתה אפשרויות שונות לטיפול:

     

    1. ראשית, קיימים טיפולים תרופתיים בדיכאון הכוללים תרופות המעלות את רמת הסרטונין בגוף. טיפול תרופתי זה משפיע לאחר כשבועיים-שלושה על האדם ובאופן הדרגתי משפר את רמת התפקוד שלו.

     

    2. כמו כן, מחקרים עדכניים קושרים בין מחסור בוויטמינים, חומצה פולית ו- B12 לפגיעה במוליכים עצביים שונים המשפיעים על דיכאון. לכן, אם לא הייתה לכך סיבה מספיק טובה קודם לכן, כדאי לשמור על תזונה נכונה המכילה פירות וירקות, ולהימנע מאוכל משומר ומעובד. 

     

    3. כיום, קיימת גם שיטת טיפול חדשנית של גירוי מגנטי עמוק (DTMS) המבוססת על טכנולוגיה מתקדמת. בטיפול  מועבר גירוי לאזורים מוחיים המעורבים בהיווצרות והישמרות הדיכאון. טיפול זה הינו פריצת דרך משום שהוא מוביל לשיפור משמעותי במצבו של המטופל, תוך יתרון במניעת תופעות לוואי בולטות. 

     

     

    ככל הנראה, לכולנו יש כלב שחור בראש. אצל חלקנו הוא קטן וניתן  לשלוט בו ולנהל אותו, ולחלקנו הוא גדול וקיים קושי לשלוט בו.  אך כפי שניתן לראות זאת בסרטון באופן מוחשי מאוד, יש אופציות לטיפול ואנחנו לא חייבים לתת לו לנהל אותנו. 

     

    באמצעות טכניקות שונות ומגוונות ניתן ואף רצוי ללמוד כיצד לשים על הכלב השחור את הקולר ולהחליט מתי אנחנו מוציאים אותו, ומתי משאירים אותו בפנים. 

     

    _

    ''

     


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/9/14 02:54:
      אני שהשתחררתי כשנה מהדכאון שהיה "מנת חלקי" כל חיי, מבינה היום מהמקום שלי למה היה לי קשה במצבי דכאון לצורך הענין לקרוא ספר, לכאורה קריא, ברור, וקליט להבין וליישם. בעבר לא הבנתי את זה, להיפך זה עוד יותר העצים את העובדה של אולי אני באמת טיפשה, לא קולטת, ממש אטומה. אני מאוד הייתי רוצה לראות אם יש סיכוי שיצא ספר למשל איך להתמודד עם הדכאון או איך למנוע את הרגשת הדכאון, אבל מהמקום שהחולה קורא את זה וכל כך ברור לו ומובן לו, וגורם לו להאמין שכך יהיה ומצליח לקרוא בקיצור. כי הספרים בעצם או מאמרים נראה כאילו הכותבים/הסופרים או מי שכתב רק מצטט וחוזר על קודמיו, וגם החולה אומר לעצמו מה הם מבינים, איך אפשר מקריאת ספר לעשות הוקוס פוקוס ואין יותר דכאון. וזה מתייחס לכל דבר בחיים אשר יש ספרים שכותביהם מנסים להסביר את השיטה שלהם או איזה קורא וכל השאר, אני רוצה לומר שבעבר לא הבנתי מה רוצים ממני ה לא עזר לי רק גרם לי להרגיש טיפשה, זה שלאנשים לכאורה נורמטיבית זה יכול לעזור אפילו להציל מייד, אז לאנשים שכבר בתוך זה או אפילו בתחילה, יש פסימיות. כשקראתי ספר שלפני שנים רק גרם לי תסכול, קראתי אותו בחודשים האחרונים, התקופה בה אני הרבה יותר בריאה ולגמרי מאוזנת, וקראתעי אותו בשקיקה ואכן כן התחברתי לדרך שזה מסופר. ועוד דבר ואולי הכי חשוב, לא התייחסת בפוסט שלך לאחריות המטפל, אני גיליתי ושוב לצערי ממה שעברתי ועוברת, מה שלא ידעתי פעם וזה שפסיכולוג או פסיכיאטר בעצם אנו לא הולכיעם אליהם כדי להוציא מהלב ולעבד את מה שחווינו, כאב וכל השאר, אלא כדי לספר למטפל אם בכלל נצליח, אבל הנה המטופל מול המטפל וכל שעל המטפל לעשות זה פשוט להתחיל לעבוד, לצלם, להקשיב, לשמוע וגיליתי שאין דברים כאלו, לא רק שאין, הם עוד משתיקים את המטופולים כל הזמן עוד לפני שאמרו משהו. עצוב והכי קשה לקרוא שוב ושוב שחשוב ללכת לטיפול עוד בהתחלה ותכלס זה לא אנחנו אלו הם המטפלים [לפחות מהמקום שחוויתי שהוא בריאות הנפש]. לסיכום כתבת יפה ברור ואמת.

      קיבלתי הודעה שבגלישה עם דפדפן אקספלורר לא ניתן ללחוץ על הסרטון. הנה קישור נוסף: 

      I had a black dog, his name was depression



      ארכיון

      פרופיל