0

4 תגובות   יום שני, 13/1/14, 16:36

 

 

 

                                  חצי חצי

 

הצחוק והבכי ירדו צמודים אל האדמה. הם לא הבינו תחילה את כובד שליחותם ואת הקשר הבלתי מוסבר ביניהם . אט אט, משחדרו אל נשמתו של האדם החל מתחוור להם העניין.

יחד איתם ירדה חבורה שלימה של רגשות, אך חברותא כשלהם לא היתה בנמצא.

מדוע אנו מחוברים כל כך, לעזאזל? שאלו את עצמם ולא קיבלו מענה. אבל הסתבר שמי שחיברם יחד היה חכם מהם...

 

כבר משחר ימיהם היו רינה ורמי צמודים זה לזה. הם גרו זה ליד זה, היו חביבי הכיתה  וחברותם היתה מובנת מאליה בעיני כל מכריהם. למעשה הכל הצביע על צעידה יחדיו אל האופק הרחוק לעולמי עולמים.

כשסיימו את לימודיהם והתגייסו לצבא  נפרדה לראשונה דרכם.

בעוד רינה יושבת לבטח באחד ממשרדי השלישות זחל רמי במארבים לאורך גבול המדינה.

לפתע ביום בהיר אחד התפוצץ המזל הרע על מחלקתו ופגע בו אנושות . רינה קיבלה בפרץ בכי את הידיעה הטלפונית על פציעתו הקשה של בחיר ליבה בעודה מתבוננת בסירטון מצחיק עד דמעות הנקרא "עין אחת צוחה ועין שנייה בוחקת".

 

בינתיים במעמקי נשמתה של רינה חל מהפך. הבכי השתלט על הצחוק ומעך אותו עד לכאב. לא רוצה, לא רוצה זעק הצחוק, אבל לדאבונו לא היה לו שומע. רינה רצה לביה"ח ומצאה את רמי מרוסק כולו...

 

עברו חודשים רבים ורמי כמו רבים מחבריו מצאו עצמם ישובים על כסאות גלגלים  משותקים ומכוערים למראה. אט אט התרגלו למצב ולעתים אף צחקו עד לדמעות, אבל הכאב לא עזבם.לעתים בלילות, בהיותם מכורבלים במיטתם אף פרצו בבכי מר.

 

רינה שנשארה נאמנה לרמי עד כלות נשמתה, ובסופו של דבר אף נישאה לו, ישובה עד היום לידו ולעת מצוא הם מתבוננים, בפעם המי יודע כמה, בסירטון  הישן "עין אחת צוחה ועין שנייה בוחקת"  ותוך התפקעותם מצחוק הם פולטים: "השייקה הזה, מה זה מוכשר!"... ורינה מוסיפה כולה מתנדנדת:" הי רמוש, מוש מוש,היזהר, אתה עוד מעט נופל מהכיסא!"

 

דרג את התוכן: