כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מידגארד

    ישראלי, יהודי-פולני והומו תל-אביבי. זו לא התחלה של בדיחה, אלא חלק מהגדרות העל שלי, ולרוחן ניתנת לי הגושפנקא להיות ולכתוב שחור-לבן, ציני, חם וצבעוני. החיים שלי (במידה ויש לי), התחום המקורי שלי (שהפך להיות נחלת העבר אבל אולי אחזור ובגדול!), והבועה שמסרבת להתנפץ (כי אחרת איזה בסיס יש לדירת חדר ב-2700 ₪ ללא חשבונות), יעסיקו לי את השורות כאן מפעם לפעם כשאתקל בהם. אם בא לך לוותר על שעת פסיכולוג, תתחיל/י לקרוא.

    תגובות (3)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      17/1/14 21:33:
    תודה :-)
      15/1/14 20:09:
    צודק לגמרי
      15/1/14 19:32:
    *מילים כדורבנות
    0

    בושת הריאליטי בישראל

    3 תגובות   יום רביעי, 15/1/14, 00:00

    אני מאוד אוהב טלוויזיה. לא לחינם, ולא בחינם, השקעתי במותג איכותי, גדול אינטשים וסאונד פורה. בתמורה לאגרת החשמל המסחרית אני זוכה למעט מאוד עדנה ויזואלית בעידן בשורת ערוץ 2 המתקדם. תשומת הלב שלי לכך עולה דגש בתוכניות הריאליטי בעיקר, המקומי והמיובא, כאשר הדמיון התוכני-טקסטואלי-ריטואלי מאבד איתו בעצם את כל מהות הריאליטי עבור הצופה והאתגר ההפקתי, ומציג בסופו תוכנית צפויה, מפוהקת לעיתים, נטולת חידוש ורגש ממשי.

    הרבה זמן לא כתבתי פה. ואני עוד אחד שעברו ופרנסתו בכתיבה. כך שכנראה משהו באמת לא עובד מאחורי המסך "האמיתי" שלנו, עד כדי שבאתי לבשר לאומת הקוראים את אכזבתי המרה עד נפש מביתי ערב-ערב של שידורים מבטיחים ללא קיימא.

    תוכניות הריאליטי כבשו בכל העולם את פסגות הרייטינג, יצרו פרסומות זהב יוקרתיות והולידו כוכבי השקות לסוגיהם, חלקם עשו מזה כסף ותהילה, חלקם נשכחו אחרי הסימוס האחרון. אבל הם לא באמת הביאו משהו מיוחד מעבר לעיבוי דפי צהובונים ושעות שידור נוצצות בתוכניות בידור. לצערם, לא הם אשמים בכינוי "פליטי ריאליטי". כינוי דיי זניח ומעליב לאור תרומתם האדירה לכלל מרוויחי הכסף הגדול של הז'אנר. זאת, כי כל אורח בעצם שנצפה כמה דקות בתוכנית או כתבה חדשותית הוא כבר סוג של כוכב שמזוהה אחר כך ברחוב והופך לסלב על הסקאלה שבין "זוכר את ההוא ש..." לבין "את לא מאמינה מי יושב שולחן לידי במסעדה". תעשו רגע גוגל "לירן חולצה אפורה" ותחזרו אלי. עצוב, אבל זו היתה רק דוגמת מופת למתרחש.

    את האשמה הגדולה והמביכה אני מפנה אל היוצרים ואל ההפקה שמחרבת, או מחרבנת בשפת הריאליטי, כל אמת במציאות וכל עניין בלא ידוע לכאורה. אני אפילו אשווה בבושת עיניים את התוצרים הישראליים (כולל אלו המיובאים), לאלו שנראים מרחק כטיסה טיסה מפה, או לפחות חיבור לוויוני מתוחכם. ואם תרצו כותרת- עולם שלישי. כן, זה שאנחנו, הישראלים וישראל, כל כך רחוקים ממנו לפי סקרים ודירוגי אשראי של כל מיני איגודים ותאגידים בנ"ל נאורים שולטים, כשבת'כלס אנחנו מסתובבים ברחובות מלוכלכים בהם הולכים לא מעט עניים, פגועי זכויות בסיס והרבה שנאה דתית ועדתית. לא חסר קרעים.

    אבל אנחנו אוהבים לדבוק בתדמית של עולם ראשון. עזבו אתכם מה שקורה בשכונות. עוד שניה יהיה שם פינוי-בינוי. כי זה הריאליטי במיטבו. הכל נוצץ, הכל יקרה, הכל יפתיע, אין פה במאי על ומאות גורמי הפקה שמטרתם האחת היא לשמור על טהרת הפרומו שאין לו שום קשר מציאותי לתוכנית ולתוצאות אחרי שהעונה הסתיימה.

    לפער הכה מעצבן ומטריד הזה שאינו פוסק משום מה לאור הדוקטורט שהוענק לצופים אחרי כל כך הרבה שנים לכאורה תמימות צפייה וציפייה, יש מספר נידונים לגיליוטינה: הראשון שבהם הוא זלזול עצום של קובעי ההחלטות בקהל הצופים. מצד אחד נקבע כמעט תמיד כי הצופה הממוצע הוא באמת ממוצע, וגילו הצעיר, זה ששולט על השלט בבית, מצריך מעט מאוד השקעה מחשבתית וכספית בגירויים ותוכן מורכב. דווקא אחת האומות הכי מציאותיות ומעורבות בעולם, נחשבת בעיני מנכ"לים טלוויזיוניים כתת רמה מוחית והשכלה כללית, לעומת האמריקאים שאין להם מושג מה קורה מטר מהחלום שלהם ומשחקים אותה הדבר הכי חזק בעולם. בנוסף, גם כשהריאליטי מתהדר בהפקות ענק וזוהר בין לאומי, קמה לה גרסה מקומית מקוממת, נטולת כישרונות שבאמת יכולים להיות הדבר הבא בישראל ולפאר במות ולא רק מדורי רכילות.

    שלא לדבר (אבל נדבר) על התוכן השיווקי הבלתי נשלט, החצוף באחוז חשיפתו הדוחה והמורידה. זה רק מוכיח כמה הריאליטי שלנו עני וזקוק לתמיכה גם כשיש תקציב מהגדולים שידעה מדינת ישראל. בחו"ל, מעבירים לצופה בצורה עדינה ומדודה מאוד עד כי הדבר הופך את הדבר לסביל ולבולט לא פחות. אבל כרגיל בישראל אוהבים אגרסיביות ופמפום אדיר (כמו ההתנהגות שלנו כנראה), כי אין לנו הרי מספיק מזה, ואחרת לא נבין חס וחלילה מה אנחנו אמורים לקנות מחר במיטב כספינו.

    מעבר לכך, מועברות אלינו עונות שלמות, בליווי והנחיה שגרתית, הן בסדר הכרונולוגי והן במלל. וכמה זיוף, הו! כמה זיוף וליקוק. זה לא מציאותי כבר. טלפרומפטר שמריץ טקסט לא חינני, לא מחדש, לא מפתיע, עם אותו אוצר מילים שלא מייצר שום מתח, שום הלם, שום הרמה להנחתה מלבד ביקורת זולה עוד יותר במדורי התקשורת שכך כל אוהבים לקרוא ולהזדהות כצופים מרומים, ואף- אחד- לא- קולט- שזה- לא- לרעתם- זה- לטובתנו- אבל- כלום- לא- משתנה. כי נוסחה מנצחת לא משנים. אבל זו לא הנוסחה. זה הכלא הרב ערוצי שאינו מספק אלטרנטיבות יחד עם החשש המטופש שנהייה היחידים שלא מבין על מה מדברים מחר במשרד ונצא כל כך לא מציאותיים שפספסנו את הדבר המדהים שקרה.

    לא קרה כלום ולא יקרה כלום. מה שקורה הוא שהטלוויזיה תמשיך לדלוק על הערוצים הנכונים, אבל מהסיבה הלא נכונה. לאחרונה אני שם לב שאני יותר משתמש בטלוויזיה כרעש רקע ופוסטר זז, מאשר כלי צפייה. במקביל אני עסוק במחשב ומרים את הראש כששומע שאגות קהל מובנות היטב בתסריט, ומבין שסתם צעקו בפעם המיליון לסמס למועמד שיזכה אולי במיליון אם לא נסמס לו. אגב, מישהו מוכן כבר להודות שבמציאות הריאליטי מדובר למעשה ב-750,000 אלף שקל?

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      י...וש/יק/ינקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין