0
אריק: עוד סיפור קטן...
היה זה כמדומני בדצמבר 76', עת פרש אריק שרון מהליכוד שבין מקימיו היה פחות מארבע שנים קודם לכן והקים בקול תרועה את "שלומציון". אריק היה בשעתו עבורי שם "ענק" וכבוגר מלחמת יו"כ בסיני, הערצתי אותו והייתי מוכן להשתטח לרגליו, לו רק יבקש.. הייתי אז משוחרר צבא "טרי", עבדתי ולמדתי בת"א ושמעתי מחבר על מיפגש פעילים שמתקיים בדירה ברח' ש. בן ציון. החלטנו, חברי ואנוכי להידחף למיפגש הזה, מה שלא היה קשה במיוחד.. ופגשנו שם גרעין של פעילים, רובם אנונימיים עבורי וכמה אנשים מוכרים כמו פרופ' עזרא זוהר וד"ר יולי נודלמן. עמדנו מסביב והקשבנו, עת שרון דיבר במשפטים קצרים, מחלק הוראות וכולם מקשיבים. ואז, די במפתיע, כנראה נזכר שאינו בישיבת מטה אוגדה, וכאילו נולד מחדש... הוא עבר לדבר בנינוחות, שאל לדעתם של אנשים, נתן להם להתבטא ושידר לעבר הדוברים תשומת לב ממוקדת, הרבה מעבר לסתם הקשבה. אותי הוא שבה בקסמו ומיד התנדבתי לסייע בארגון מופעים המוניים וכו' עד שהתאכזבתי ונטשתי (למה? זה כבר סיפור אחר...), אך רק לאחר תוספת של שנים רבות ובעקבותיהן מעט חכמה – הבנתי שהאיש הזה פשוט כיבה והדליק מתג פנימי שאיפשר לו להפוך להיות למי שרצה... נזכרתי בכך כשהמסכים והמקלטים שפעו אנקדוטות וסיפורים נרגשים על אנושיותו וטוב ליבו, נזכרתי במקרה בו נכחתי ותהיתי עד כמה האיש היה פשוט שחקן אמן וכמה מתוך זה היה אמיתי. כי חלק מהתנהלותו החמה בוודאי היה אותנטי, והראיה,- כמות מעריציו גם מבין אלו שעבדו איתו צמוד, מירשם לניכור וטינה אצל אחרים... אנשים רציניים שאינם ילדים בני 23. עוד שאלה לגבי האיש רב הפנים הזה שתיוותר בלתי פתורה.
|