0

0 תגובות   יום חמישי, 16/1/14, 13:35

קיבלתי היום פרצוף של ״עוד הפעם את״. הפרצוף הזה כבר היה לי מוכר בעבר.
העיניים שלה לא התנגשו לי בלבן של העין. הן חדרו לי לתוך הפופיק. ומיד גלגלו את עצמן בחזרה לחוריהן.
הפופיק החזיר לה קריצה והוציא לה לשון.
השפלתי מבט, ועברתי אל השניה והשלישית בפני צבי. מנסה ללטף אותן, אבל בעצם מרגיעה את עצמי.
כי ככה אני. עושה מה שרוצה שיעשו לי, ולא עושים.


''


הענן השחור חזר אל מעל לראשי. ובכוח מנסה לדחוף אותי אל כנגד המדרכה.
מזל שהייתי כבר אחרי 4 צ׳ייסרים ומסיבה חסרת אינטראקציה וחסרת לבנים בעיניים. כבר הפופיק התעייף מלזעוף פנים.

הענן השחור מאיץ בי מלקבור את עצמי מתחת לאדמה. הוא אמר לחורף שהגיע הזמן שהוא יהיה גבר, כדי שאני אוציא את כל הסוודרים מהארון ואתכסה בקרעים של פראנויה ואשמה. אולי ככה אתהלך בראש מורם. לידן. 
אבל אני יודעת שראשי מסרב לנהל רומן עם בהונות רגליי. כי ככה הילדה שבי לימדה אותי כל השנים.
חוצמיזה, יש ביניהם היסטוריה ארוכת שנים. הם גם הולידו ילדים ונכדים. אבל הם יצאו שונים. קצת נכים.
אבל הם נלחמים.


''


אני ילדת ענן. ואני נלחמת את המלחמה היומית שלי. אני תמיד צריכה לזכור ולהזכיר שאני לא שם. אני פה.
ויש לכם טעות. אני אמנם שייכת לדקה ה90. אבל לא באמת. והמילה ספונטני? היא סיפור אהבה רק ביני לבין עצמי. תודה.

וכשזה קורה. כשהן לא שם. עם כל התשובות והתירוצים האינסופיים, אני הכי שם. עומדת יציבה על הקרקע.
ואני הכי רוצה א-ו-ת-ו בעולם.
הענן מתחלף ללבן וממטיר עליי אלפים של גזעי חיצים. גזעים שמשתרשים מהם עלי תלתן וורודות. כמו לבבות. והם דוקרים אותי בגוף איפה שהכי כואב וחודרים לתוך הבועה שלי, להזכיר לי שאני לא רק ילדת ענן. אני מחזיקה את הענן שלי לבד לבד. מבלי לבקש עזרה. השרירים נפוחים וכואבים ספק מסופקים.

ברגעים מסוימים כשהיא נוטה לברוח מהמציאות ומרגעי הרצינות, היא נהפכת לאישה. השמלה מתהדקת ושפיצים ודוקרנים מתפרצים לה מן עצמות העקב. היא מתעוררת לרעש נפץ הבועה. ואז היא הכי מבינה. שאם היה הוא, הוא תמיד היה שם. לחבק אותה חיבוק דוב שלג ולהחזיק לה את היד הלבנה. גם כשה-ן חותכות אותה במסור ומשאירות אותה מחוררת ומדממת. 

היא נהפכת עיוורת לנוכח השלשלאות השקופות המחברות בין גופם, בזמן שהיא יוצאת להתרפק על עברה העצוב והנוסטלגי מול העולם כולו. אבל ברגעים שהענן השחור שלה מנסה לדרוס אותה ב180 קמ"ש, היא הכי מעוניינת בשלשלאות העוגן הכבדות. הן מחזירות אותה לקרקע מוצקה ובטוחה. ולעובדה שה-ו-א תמיד יהיה שם בשבילה.  ואולי כל הקיטש ומה שהחברה מכתיבה. יש לזה סיבה.


''

IFrame
דרג את התוכן: