0

הבין לבין

0 תגובות   יום חמישי, 16/1/14, 13:38
אני פוסעת על חבל שקוף בין עולם הדמיון לעולם המציאות. עוצרת ומביטה למטה בבטן חזקה וזרוע ארוכה.
תוהה איך לפעמים הייתי מעדיפה לקפוץ אל תוך התהום שחותכת את האינסוף.
והחבל, כמו דוקרנים המדגדגים את כפות רגליי הפצועות. הכאב והסבל כבר נספגו בעורי כליטוף מענג.
ומכאן זה רק להמשיך לפסוע ולהרגיש את הענן מכרבל אותי בין זרועותיו הרכות.

''


הענן בטעמו המשכר כצמר גפן מתוק, מחזיק אותי ערה ושפויה. ואת הנעליים זרקתי אל האינסוף כבר מזמן.
אבל הן רודפות אותי ומשאירות אחריהן עקבות וראיות.
והחבל, כילד קטן המשחק ביויו בשעתו המתה. משחק בי ומפתל אותי מצד לצד. בטני מתהפכת ומזכירה לי שהקושי עדיין קיים.
אבל הענן לא תמיד יהיה שם. הוא עדיין מפתה אותי מעבר לפינה. מפזר עליי אבקת קסמים מתוקה.

אני פוסעת מתחת לצל קוביות משחק המרחפות מעליי וקובעות את גורלי. כי אני מזמן כבר לא שם, משחקת בתורי.
הערפל אופף אותי ומקבע אותי לרצפת החבל השקופה. בתעוזתו עוצם את עיני ובוחן את קצה גבול היכולת שלי.
הוא כבר למד אותי בעל פה. מה שאני לא.


''      ''     

אני תלויה באוויר בין 2 עולמות. רק צריכה לבחור לאן לזרוק את מפתח השלשלאות שאוחז ברגלי.
השאלה היא מי יבחר לתפוס אותו.

המציאות אינה ידועה.
ההגיון אומר-
אני.

IFrame

 

''

דרג את התוכן: