כל פעם לפני יציאה מחוץ לבית,

כשהיית עומדת מול המראה,

לבושה היטב,

ביקשת ממני לעזור לך לסגור את השרשרת שרצית לענוד,

אצבעותיי היו מגושמות את ידעת זאת היטב,

ובטעות חנקתי אותך,

בין מבט חטוף לעורף הרך שלך לבין המראה,

ראיתי איך את נהנת מהחניקה,

מחישוקי הזהב שהתחככו בצווארך,

גוון חיוור פשט בלחייך,

לא הפסקתי כי הופנטתי מחיוכך,

סוגר התכשיט נסגר ושיחררתי,

ואת,

היינו ישובים מול מקלט הטלוויזיה,

חדשות זימזמו בזמן שאכלנו,

היית חלשה ואנוכי זקן נאלצתי להאכיל אותך,

ידי שרעדה הייתה מניפה עצמה לכיון שפתייך,

כף מלאה עיסה מעובדת של תפוחי אדמה מילאה את פיך,

ראיתי איך עינייך נעצמו כשתחבתי את הכף המלאה עמוק לתוך הלוע שלך,

איך התחלת לחרחר בנשימתך,

דמעות של אושר על לחייך נתגלו,

את הריגוש שגרמתי לך ראיתי מהפטמות שהזדקרו מתחת לחולצתך,

הפסקתי וחזרה נשימתך,

בולעת את שארית המחית בחיוך,

מים ביקשת ופתחת שפתיים,

בקבוק המים שעמד על השולחן היה כבר בידי,

ממלא אותך במים,

חונק אותך,

שלולית המים הנופלים שהתווצרה,

התאחדה עם שלולית השתן שיצרת מרוב עונג,

פנייך החווירו,

עינייך עצומות,

נחנקות,

מקבלות את הכאב באהבה,

הפסקתי,

הסדרת נשימתך,

ושנינו שבנו לצפות בחדשות בטלוויזיה.