כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    כשנולד בני בכורי - ספור קצר

    102 תגובות   יום שבת, 18/1/14, 23:33

     

    ''
    אספר לך משהו, שלא ספרתי עד כה לאיש. את אשתי, אם שלושת ילדַי, שממנה התאלמנתי לפני עשר שנים, אהבתי מאד. היינו נשואים כעשרים שנה, אף פעם לא בגדתי בה,  אבל הקנאה העכירה את ימַי. בגלל הבושה לא ספרתי לאיש על המעשה, ועד היום, כשאני נזכר בו, אני בוש בשפלות שלי.

     

    היינו נשואים כשנתיים, רכוש, רהיטים לא היו לנו עדיין. היא כרעה ללדת, ואני ביליתי לילה ראשון בלעדיה. מתחת למיטה עמדה קופסת המכתבים שלה. הקופסה סקרנה אותי, אבל עד כה לא עלה על דעתי להציץ בה.

    לא ממש, המחשבה חלפה פה ושם במוחי, אבל דחיתי אותה. באותו לילה חרדתי לשלומה, לא דבר של מה בכך הוא להיות לאב. ההתרגשות היתה גדולה, שנתי נדדה, חשבתי עליה ועל התינוק שייוולד לנו. ואיכשהו, השטן הִשיא אותי להציץ בקופסה.

    הצצתי ונפגעתי.

     

    בזה אחר זה, בשקיקה, גמעתי את ערמת המכתבים. מכתבי אהבה של קודמִי. אמנם ידעתי, שלא הייתי ראשון אצלה, אבל לא דומה ידיעתי הראשונה לידיעתי אחרי הקריאה. ראיתי אותה בזרועותיו, לוחשת באוזניו את מלות האהבה שלחשה באוזנַי. אף שלא יכולתי לשאת את המראה, לא הרפיתי מהמכתבים, הוספתי וקראתי  עד האחרון שבהם.

    השעה היתה כמעט חצות. כשסיימתי את זממי, כיביתי את האור וניסיתי להרדם, לא לפני שהחזרתי את המכתבים למקומם, משתדל להניח אותם בסדר שבו נערמו קודם בקופסה.

    שוב הדלקתי את האור, חששתי שלא הנחתי אותם בסדר הנכון, וכך קראתי בהם שוב ושוב. לפנות בוקר נרדמתי, המכתבים פזורים על המיטה בערבוביה.

     

    ''
     

    שנתי היתה קצרה ורווית סיוטים. אינני זוכר מה חלמתי, אבל אחרי כשעה הקיצותי שטוף זיעה ומוטרד. מיד ראיתי את המכתבים הפזורים סביב. זִכְרון ליל אתמול דקר בתודעה. אספתי את המכתבים ושוב ערמתי אותם, הפעם לפי תאריך כתיבתם. יהיה מה שיהיה, סדר אחר לא זכרתי.

    השלמתי כל מה שהיה עלי לבצע באותו היום. הכל תוך כדי ערפול שלא התנסיתי בו קודם.

     

    בערב הייתי לאב, לבני הבכור. קניתי בהקפה זר ענקי של גלדיולות.

    ב"משגב לדך" ראיתי לראשונה את בני. אף על פי שנהמתי כמה מלות התפעלות סתמיות לסבר בהם את אוזנַי ואת אוזני אשתי, לא הרגשתי דבר.

    התינוק הביט בי ופיו התעוות. העווית התפשטה על פניו שהאדימו ונדמו בעינַי לפצע או לכוויה. הגוף הקטן פלט יללה, שלוותה בעוד יללה ובעוד אחת, עד שאי אפשר היה לראות דבר, מלבד גוש זעיר של בשר מתעוות וצורח. הייתי חסר אונים ונבוך. אשתי, לעומת זאת, חייכה באושר ובידענות, כאילו ידעה את המראה מימים ימימה, כאילו לא היתה בקיאה ממנה באורחות בשר צורח.

     

    "אתה מפחיד אותו", נזפה בי, הרימה את הצרור, קרבה אותו אל גופה, חלצה שד ודחפה את פטמתה השחורה והבשרנית, שהיתה עד אז שלי, אל פיו הצורח. גוש הבשר נדם, ינק ברעבתנות, ואני חשתי דקירה בחלצַי.

     

    אמנם סקרנותה של אשתי והתפעמותה לנוכח הפלא הצורח, השכיחו ממני כהרף עין את הדקירה, אבל עובדה היא, שאני נזכר בעצמתה, למרות עשרים ושמונה השנים שעברו מאז. עוד מישהו ינק כך משדיה, שבה אלי המחשבה, לא הרפתה.

     

    ישבתי אתה עוד כחצי שעה, אחזתי בידה, לטפתי בידי את גב כף ידה, דברתי דברי שטות, לכסות על הטינה שהתרוצצה בי משוגעת. אשתי ודאי הבחינה בפזור הנפש שלי, ודאי ייחסה אותו לאבהותי הטריה ולהתרגשות שנתפסתי לה. אבל כדרכה, היו דברים שהשתיקה היתה יפה להם, ואני, שכל ימי נוח היה לי בשתיקה, הייתי אסיר תודה לאשתי, שכך ולא אחרת קבעה את אורחות חיינו.

     

    מה אומר ומה אכביר מלים, נפרדתי ממנה בשעות הערב המוקדמות, כאילו שעתי דוחקת ולפנַי ערב גדוש פעילות.

     

    ואכן, אצה לי הדרך להגיע הביתה, אל תיבת הגהנום שמתחת למיטה. אבל השטן ארב לי, הסיט אותי מדרכי וכיוון את צעדַי, מִלט אותי מפתחו של חטא אחד, כדי להשליך אותי לפתחו של חטא גרוע שבעתיים.

     

    שנים התהלכה ברחוב בן יהודה. לפי הִלוכה הכבד, המתנודד, הכרתי אותה. הלכתי בצעד מהיר למדי, עינַי דבוקות לאבני המדרכה שלפנַי, פתאום ראיתי זוג רגליים כבדות, נִשאות על נעלי לכה גבוהות עקב. היתה איזו סתירה מתגרה בין כובד הרגליים לבין דקות העקבים, התפעלתי איך עמדו בעומס. איך אני אעמוד בו. תשוקה לא ידועה תפחה בין חלצַי. האם יעמדו בה חלציה. עקבתי אחריה, רציתי בה מיד, התשוקה תפחה עוד ועוד. היא הסבה את ראשה אלַי. הבינה. עכשיו החלפנו מקומות, הלכתי לפניה, מורה לה את הדרך. ברחוב בן-הלל פניתי ימינה לעבר ביתי. היא הוסיפה לפסוע בעקבותיי. מעולם לא הייתי עם זונה, חשבתי, ושוב ראיתי את פיו הרעבתן של התינוק צמוד לפטמת אשתי כעלוקה. אחר כך ראיתי אותה, איברו של קודמי עושה בה כבתוך שלו. הסבתי את פנַי, לוודא שהזונה עדיין בעקבותַי, משראיתי אותה, רווח לי.

     

    ''

    כשעברנו את סף דירתי, דחקתי בה בגסות להכנס לחדר השינה. מחשבה אחת בלבד לנגד עינַי, לטמא את מיטת כלולותינו, לנקום  על האהבה לאחר, שתשוקתו בערה בין השורות שנערמו מתחת למיטה והיתה למִכווַת אש בין חלצַי.

     

    "תתפשטי!" ציוויתי, איברי הזקור קורע את חלצי. היא שכבה על מטת הכלולות פשוקת רגליים, צייתנית, מחכה שאעשה בה מעשה, ריח נקבתה מעורב בריחו של או-די-קולון זול השיג את נחירַי. בבת אחת התפכחתי, בהשפלת עיניים  חשתי באיברי שנסוג. היא גִחכה.

     

    אף פעם לא ספרתי על כך לאיש, וגם היום, אף על פי שכמעט שלושים שנה עברו מאז, כל פעם, כשעולה בי זכר המעשה, איברי מתכנס, מבויש.

     

     כתבה באבא יאגה

     רשומים: Jose Luis Cuevas

     

    (C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה

    דרג את התוכן:

      תגובות (102)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/14 13:29:

      צטט: איילד1 2014-03-13 11:30:58

      חושני...מעורר מחשבה..

      תודה רבה, ומה המחשבה שהתעוררה?

       

        13/3/14 11:30:
      חושני...מעורר מחשבה..
        2/2/14 13:04:

      צטט: לכלילדמגיע 2014-02-02 11:47:39

      איך שאת כותבת...!!!!!!!!

      תודה את מחמיאה לי מאד

       

        2/2/14 11:47:
      איך שאת כותבת...!!!!!!!!
        29/1/14 19:55:

      צטט: שטוטית 2014-01-28 23:27:52

      אלופה בסיפור קצר. *

      ואוו, איזה כייף לשמוע

       

        28/1/14 23:27:
      אלופה בסיפור קצר. *
        26/1/14 08:28:

      צטט: גליתוש. 2014-01-26 03:23:44

      נפלאה הכתיבה! שמתי לב לדקויות; גוש בשר/פלא צורח איזה הבדל אדיר במינוחים ובעיניי המתבונן. והנקמנות. מטופשת, ויפה שהמבוכה היא באיזורו.

      תודה רבה, שמחה שאת מתיחסת לזה

       

        26/1/14 08:27:

      צטט: צ'ילי מתוק 2014-01-25 22:33:59

      חזק!

      ונתחזק! תודה רבה, חברה

       

        26/1/14 08:26:

      צטט: מריםרוזנצוייג 2014-01-25 22:27:45

      סיפור יפה וכתוב מקסים :-)

      תודה רבה, משמח מאד

       

        26/1/14 08:21:

      צטט: babta Bat-Simon 2014-01-25 16:48:08

      כתוב קצר וקולח. סיפור נחמד.

      תודה רבה, באבתא

       

        26/1/14 08:20:

      צטט: איציק אביב 2014-01-25 15:51:00

      סיפור יפה. ואישה וגם גבר לא צריכים להחזיק תיבת מכתבי אהבה של הקודמים. להחביא אותןם

       כן, תודה רבה, איציק, זה נכון, אבל לא רבים עומדים בזה

        26/1/14 08:19:

      צטט: חדוה ברנר 2014-01-25 15:43:21

      סיפור מרתק.

      הקנאה העבירה אותו על דעתו.

      אני לא רואה בזה אהבה, אלא רכושנות.

      ישנם גברים שמרגישים שהאישה היא סוג של חפץ שקנו.

       תודה רבה, חדוה, ברוכה הבאה למקומותי, זו תכונה אנושית לנכס את מי שאוהבים

        26/1/14 03:23:
      נפלאה הכתיבה! שמתי לב לדקויות; גוש בשר/פלא צורח איזה הבדל אדיר במינוחים ובעיניי המתבונן. והנקמנות. מטופשת, ויפה שהמבוכה היא באיזורו.
        25/1/14 22:33:
      חזק!
        25/1/14 22:27:
      סיפור יפה וכתוב מקסים :-)
        25/1/14 16:48:
      כתוב קצר וקולח. סיפור נחמד.
        25/1/14 15:51:
      סיפור יפה. ואישה וגם גבר לא צריכים להחזיק תיבת מכתבי אהבה של הקודמים. להחביא אותןם
        25/1/14 15:43:

      סיפור מרתק.

      הקנאה העבירה אותו על דעתו.

      אני לא רואה בזה אהבה, אלא רכושנות.

      ישנם גברים שמרגישים שהאישה היא סוג של חפץ שקנו.

        25/1/14 14:35:

      צטט: צלילי הלב 2014-01-25 14:14:44

      יפה אלואנורה, קראתי בנשימה אחת, תודה רבה.

      שמחה שקראת ונהנית, שבוע טוב

       

        25/1/14 14:34:

      צטט: אורי - אקרא לו 2014-01-25 06:05:41

      .

      כתבת מעניין...סיפור למחשבה.

      .

      .

      *

      מוזמן/ת להשתתף בקריאת

      סיפור חיי.

      http://cafe.themarker.com/post/3043724/create/comment/?q=17069217&qt=4

      .

      ''

      תודה רבה, אורי, חוץ מזה יפה הדפדוף אבל לא הצלחתי להכנס, אנסה שוב, בזמן האחרון יש לי תקלות בלי סוף בקפה 

        25/1/14 14:14:
      יפה אלואנורה, קראתי בנשימה אחת, תודה רבה.
        25/1/14 06:05:

      .

      כתבת מעניין...סיפור למחשבה.

      .

      .

      *

      מוזמן/ת להשתתף בקריאת

      סיפור חיי.

      http://cafe.themarker.com/post/3043724/create/comment/?q=17069217&qt=4

      .

      ''

        24/1/14 18:40:

      צטט: eyalees 2014-01-24 18:20:45

      סיפור יפה המסופר בצורה יוצאת מהכלל אהבתי

      תודה רבה, אייל, אתה חדש פה במקומותי, ברוך הבא

       

        24/1/14 18:39:

      צטט: הלנה היפה 2014-01-24 18:14:00

      אחד הסיפורים הטובים שלך, מאוד נהנתי.

      תודה רבה, לאה, לא דבר של מה בכך הוא לשמוע זאת מפיך.

       

        24/1/14 18:38:

      צטט: נעמה כאן 2014-01-24 16:53:27

      יש לך כישרון סיפורי מרתק..

      תודה רבה, נעמה, על ששמחת אותי 

       

        24/1/14 18:20:
      סיפור יפה המסופר בצורה יוצאת מהכלל אהבתי
        24/1/14 18:14:
      אחד הסיפורים הטובים שלך, מאוד נהנתי.
        24/1/14 16:53:
      יש לך כישרון סיפורי מרתק..
        21/1/14 22:04:

      צטט: פוצקלה 2014-01-21 20:50:25

      ספור כל כך אנושי. כתוב מקסים.

      תודה רבה, משמח מאד

       

        21/1/14 20:50:
      ספור כל כך אנושי. כתוב מקסים.
        21/1/14 18:38:

      צטט: זירעונית קוסמית 2014-01-21 16:11:07

      קינאה עיוורת:)) כתבת נפלא, תודה, ערב טוב:))

      זה נכון, תודב רבה, דבי, שמחה לשמוע

       

        21/1/14 18:31:

      צטט: mezra 2014-01-21 08:43:55

      מקסים, סיפור באמת עצוב , וכפי שכתבת זה קורה במשפחות הכי טובות

       תודה רבה, מאיר

      קינאה עיוורת:)) כתבת נפלא, תודה, ערב טוב:))
        21/1/14 09:55:

      צטט: טל בן עמי 2014-01-21 00:57:27

      אהבתי!

      תודה רבה, טל, שמחה שכך

       

        21/1/14 08:43:
      מקסים, סיפור באמת עצוב , וכפי שכתבת זה קורה במשפחות הכי טובות
        21/1/14 00:57:
      אהבתי!
        20/1/14 23:43:

      צטט: Tuli Gilai 2014-01-20 20:57:52

      לא יפה, לקרוא מכתבים של אחרים!!

      נכון, אבל מי יכול לעמוד בזה?!

       

        20/1/14 23:42:

      צטט: yoyo50 2014-01-20 20:14:08

      ערב מדהים לכולם ---------------- סיפור עצוב מאוד לצערי קורה במשפחות הכי טובות -------------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי כרגיל בנושא

      תודה רבה, אכן קורה במשפחות הכי טובות , ההמשך כבר נשגב מבינתי... 

        20/1/14 23:40:

      צטט: סירפד מתוק 2014-01-20 19:48:30

      כתוב בכישרון מיוחד שמרתק את הקוראים.

      תודה, סרפד, אתה יודע שלסרפד יש תכונות תרפויטויות!

       

        20/1/14 23:38:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-20 14:09:24

      צטט: באבא יאגה 2014-01-19 22:27:14

      צטט: כורך דברים 2014-01-19 20:22:07

      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.

      מעניין לי לקרוא מה שכתבת כאן, האמת שכתבתי זאת באופן הרבה יותר בוטה וערכתי ועדנתי, כי נבהלתי מהבוטות של עצמי. מה למשל, גבר לא היה אומר, אם יש לך סבלנות, מעניין אותי לשמוע. 

      אולי גבר לא היה מספר       זאת כך לגבר, אבל נדמה לי שלאשה כן היה מספר זאת כך

       

      לי נראה שגבר בהחלט יכל לספר לאשה. אולי לא במילים שאת כתבת. אלא במילים שלו. אולי פחות מעודן. או לפעמים דווקא יותר מסונן, אבל בהחלט יכל לספר לאשה..

      ויפה שהצלחת להעלות את הרישומים או התמונות. דברים מסתדרים בקצב שלהם.. 

      כן, גבר יכול לספר לאשה, ואפילו בעדון רב

       

        20/1/14 23:36:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2014-01-20 11:17:46

      נוגע ללב, סיפור על מה קורה בתוך בן אדם...

      תודה רבה, שוש

       

        20/1/14 20:57:
      לא יפה, לקרוא מכתבים של אחרים!!
        20/1/14 20:14:
      ערב מדהים לכולם ---------------- סיפור עצוב מאוד לצערי קורה במשפחות הכי טובות -------------------- בטח יש משהו רק לחברים שלי כרגיל בנושא
        20/1/14 19:48:
      כתוב בכישרון מיוחד שמרתק את הקוראים.
        20/1/14 14:09:

      צטט: באבא יאגה 2014-01-19 22:27:14

      צטט: כורך דברים 2014-01-19 20:22:07

      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.

      מעניין לי לקרוא מה שכתבת כאן, האמת שכתבתי זאת באופן הרבה יותר בוטה וערכתי ועדנתי, כי נבהלתי מהבוטות של עצמי. מה למשל, גבר לא היה אומר, אם יש לך סבלנות, מעניין אותי לשמוע. 

      אולי גבר לא היה מספר       זאת כך לגבר, אבל נדמה לי שלאשה כן היה מספר זאת כך

       

      לי נראה שגבר בהחלט יכל לספר לאשה. אולי לא במילים שאת כתבת. אלא במילים שלו. אולי פחות מעודן. או לפעמים דווקא יותר מסונן, אבל בהחלט יכל לספר לאשה..

      ויפה שהצלחת להעלות את הרישומים או התמונות. דברים מסתדרים בקצב שלהם.. 

      נוגע ללב, סיפור על מה קורה בתוך בן אדם...
        20/1/14 09:42:

      צטט: Eroit 2014-01-20 00:38:12

      אני מציע לשרוף את מכתבי האהבה הישנים, למה אם שומרים זה תמיד יגרום לחשדות.

      כן, כפי הנראה, גם בועז הציע כך

       

        20/1/14 09:39:

      צטט: Benj 2014-01-20 00:25:51

      זה הקטן לא יהיה גדול

       אכן,לפעמים קשה להודות אבל גם לו  יש גבולות!

        20/1/14 09:35:

      צטט: צוריאל צור 2014-01-19 23:30:33

      מעולה הסיפור,
      ולא יאומן הצירוף מקרים , בדיוק רשמתי משהו כזה על מכתבים ושמירתם גם כשתם הקשר שבגינו הם נכתבו !
      מה יש להגיד אכן עזה כמוות האהבה, וקשה כשאול הקינאה !

      תודה רבה, שמחה שאהבת, ובאמת, איכשהו, הדברים שאנחנו עושים מתקשרים לדומיהם, הנה, עובדה

       

        20/1/14 00:38:
      אני מציע לשרוף את מכתבי האהבה הישנים, למה אם שומרים זה תמיד יגרום לחשדות.
        20/1/14 00:25:
      זה הקטן לא יהיה גדול
        19/1/14 23:30:

      מעולה הסיפור,
      ולא יאומן הצירוף מקרים , בדיוק רשמתי משהו כזה על מכתבים ושמירתם גם כשתם הקשר שבגינו הם נכתבו !
      מה יש להגיד אכן עזה כמוות האהבה, וקשה כשאול הקינאה !

        19/1/14 23:12:

      צטט: נומיקן 2014-01-19 22:38:11

      זווית גברית מענינת ותגובה מורכבת יפה יפה שזה מלוכלך ולא מיופיף

      תודה רבה, אבל לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך

       

        19/1/14 23:10:

      צטט: קביאר 2014-01-19 22:45:44

      צטט: כורך דברים 2014-01-19 20:22:07

      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.

      אני חייבת להודות שזה מה שעבר לי בראש תוך כדי קריאה. חשבתי שזו הייתה בחירה שלך לספר את הסיפור מנקודת מבטו של גבר שחש פגוע על שגבר אחר היה משמעותי כל כך בחייה של אשתו עד ש טרחה לשמור את מכתבי האהבה שלו. במקרים כאלו אנשים לא פעם חשים צורך לפגוע בצד השני, להרגיש שגם הם מכניסים לחיי הנישואין שלהם גורם שלישי ושאולי האישה בחרה לספר את סיפורו של בעלה שחש נבגד

      לא,  אשה לא בחרה לספר את ספור בעלה , על כל פנים לא כפי שהדברים הצטיירו בדמיוני, אבל זאת אופציה מענינת.

        19/1/14 22:45:

      צטט: כורך דברים 2014-01-19 20:22:07

      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.

      אני חייבת להודות שזה מה שעבר לי בראש תוך כדי קריאה. חשבתי שזו הייתה בחירה שלך לספר את הסיפור מנקודת מבטו של גבר שחש פגוע על שגבר אחר היה משמעותי כל כך בחייה של אשתו עד ש טרחה לשמור את מכתבי האהבה שלו. במקרים כאלו אנשים לא פעם חשים צורך לפגוע בצד השני, להרגיש שגם הם מכניסים לחיי הנישואין שלהם גורם שלישי ושאולי האישה בחרה לספר את סיפורו של בעלה שחש נבגד
        19/1/14 22:38:
      זווית גברית מענינת ותגובה מורכבת יפה יפה שזה מלוכלך ולא מיופיף
        19/1/14 22:27:

      צטט: כורך דברים 2014-01-19 20:22:07

      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.

      מעניין לי לקרוא מה שכתבת כאן, האמת שכתבתי זאת באופן הרבה יותר בוטה וערכתי ועדנתי, כי נבהלתי מהבוטות של עצמי. מה למשל, גבר לא היה אומר, אם יש לך סבלנות, מעניין אותי לשמוע. 

      אולי גבר לא היה מספר       זאת כך לגבר, אבל נדמה לי שלאשה כן היה מספר זאת כך

        19/1/14 22:21:

      צטט: bonbonyetta 2014-01-19 19:14:47

      *
      במרחק זמן הכל נראה שונה שאתה מתפלא על עצמך איזה משקל נתת ליתוש קטן.

       

      כן, זה כפי הנראה נכון, אבל לא במקרה הזה

       

        19/1/14 22:20:

      צטט: sbhsport 2014-01-19 19:07:10

      יופי של סיפור, גברת יאגה, במרחק השנים, המעשים שאנשים עושים ברגעים שבהם הרגשות גוברים על המחשבה, נראים קצת עצוב, קצת פתטי. תודה על השיתוף.

      זה נכון, תודה על הקריאה וההתיחסות, חבר

       

        19/1/14 22:18:

      צטט: טלי פרי 2014-01-19 18:02:01

      קשה כשאול קנאה... טלי*

      נכון, טלי, תודה

       

        19/1/14 20:22:
      גבר לא היה מספר סיפור כזה, לא עם תכנים כאלה, לא עם מלים כאלה. בולטת העובדה שמדובר בכתיבה נשית עם כאילו זה גבר שמדבר.
        19/1/14 19:14:

      *
      במרחק זמן הכל נראה שונה שאתה מתפלא על עצמך איזה משקל נתת ליתוש קטן.

        19/1/14 19:07:
      יופי של סיפור, גברת יאגה, במרחק השנים, המעשים שאנשים עושים ברגעים שבהם הרגשות גוברים על המחשבה, נראים קצת עצוב, קצת פתטי. תודה על השיתוף.
        19/1/14 18:02:
      קשה כשאול קנאה... טלי*
        19/1/14 17:05:

      צטט: עמנב 2014-01-19 13:12:15

      היטבת לספר! שבוע טוב, עמוס.

      תודה על הקריאה ועל המחמאה, עמוס

       

        19/1/14 17:05:

      צטט: שחר י 2014-01-19 12:22:26

      אכן, כתוב נהדר. בדל של חוט שמוביל לחוט שמוביל לזה שקשור אליו בקצה. מן שרשור....

      תודה על התאור הפיוטי, שחר

       

        19/1/14 17:04:

      צטט: גייסוןג'ייסון 2014-01-19 12:06:47

      כתוב נפלא!

      תודה רבה, ג'ייסון, שמחת אותי מאד

       

        19/1/14 13:12:
      היטבת לספר! שבוע טוב, עמוס.
        19/1/14 12:22:
      אכן, כתוב נהדר. בדל של חוט שמוביל לחוט שמוביל לזה שקשור אליו בקצה. מן שרשור....
        19/1/14 12:06:
      כתוב נפלא!
        19/1/14 10:38:

      צטט: תמי ליבנה 2014-01-19 10:32:11

      כתיבה יפה.

      תודה רבה, תמי

       

        19/1/14 10:37:

      צטט: barir 2014-01-19 09:58:34

      כתיבתך מרתקת ומרגשת, תודה!

      זה כייף לשמוע, תודה על הקריאה ועל השבח

       

        19/1/14 10:36:

      צטט: n1free 2014-01-19 09:40:17

      סוחף. נבכי נפש במערומיה. כתוב מצוין. תודה.

      תודה רבה, נעים לקבל מחמאות

       

        19/1/14 10:32:
      כתיבה יפה.
        19/1/14 09:58:
      כתיבתך מרתקת ומרגשת, תודה!
        19/1/14 09:40:
      סוחף. נבכי נפש במערומיה. כתוב מצוין. תודה.
        19/1/14 09:23:

      צטט: שולה ניסים 2014-01-19 09:01:07

      הנקמה שלא הצליחה...

      נכון מאד, שולה

       

        19/1/14 09:23:

      צטט: face 2014-01-19 08:58:55

      כתוב מצוין.

      ואת יודעת, שמתי לב [לא יודעת למה], אבל מילים של קינאה למרות שהכתיבה היא בלשון גבר, אותן מילים הן עדיין נקביות ממש כמו שם: "לכסות על הטינה שהתרוצצה בי משוגעת" ... זה אומר משהו? על השפה, או עלינו הנשים או השד יודע מה...? כתוב נפלא. אני אשוב לראות אם הצלחת להעלות תמונות. תודה!

       

      תודה רבה, מעניין לבדוק ממש, עם עוד כמה מלים שמבטאות רגש, אבל נדמה לי שזה לא אומר עלינו, אלא על השפה, לא יודעת, בעצם.

       

       

        19/1/14 09:01:
      הנקמה שלא הצליחה...
        19/1/14 08:58:

      כתוב מצוין.

      ואת יודעת, שמתי לב [לא יודעת למה], אבל מילים של קינאה למרות שהכתיבה היא בלשון גבר, אותן מילים הן עדיין נקביות ממש כמו שם: "לכסות על הטינה שהתרוצצה בי משוגעת" ... זה אומר משהו? על השפה, או עלינו הנשים או השד יודע מה...? כתוב נפלא. אני אשוב לראות אם הצלחת להעלות תמונות. תודה!

       

        19/1/14 08:45:

      צטט: א ח א ב 2014-01-19 08:12:57

      כתוב יפה מאד.

       

      תודה רבה, אחאב, משמח

        19/1/14 08:44:

      צטט: עמי100 2014-01-19 07:55:56

      נדהמתי מהסיפור על הבוקר..

      תודה, עמי, אני נדהמתי ממנו לפני שנים

       

        19/1/14 08:43:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-01-19 07:47:27

      אוי. סיפור מצויין. משהו בו מזכיר לי את "הרופא וגרושתו" מאת עגנון וגם את שלי: http://stage.co.il/Stories/429024

       

      תודה רבה, מכבית, ללא ספק גם לי, הרי זו קלסיקה של ספור קנאה,ועגנון לעיני תמיד,  אבל קטונתי מלהשוות, עפר לרגליו.

        19/1/14 08:41:

      צטט: Gfaus 2014-01-19 07:36:38

      יש בחיים זיכרונות שאפשר להתגאות בהם וגם זכרונות שאפר ללמוד מהם. יפה כתבת ! *

      זה נכון מאד, גרפוב, תודה רבה

       

        19/1/14 08:40:

      צטט: rossini 2014-01-19 07:32:30

      אהבתי.

      גם הניקיון המגירות של בועז.

      תודה רבה, רוסיני, נקיון המגרות של בועז הוא מלאכה של מלאכים, קשה מאד לבצע אותה לבני אדם, עד כמה שאני למדתי להכיר אותם!אנחנו מטבע הדברים משאירים עקבות, לפעמים במודע, לפעמים בתת מודע

      אגב, את "נשף המסכות" ראית? הענינים משתפרים שם מרגע הכניסה אל מאורתה של המכשפה!

       

        19/1/14 08:35:

      צטט: esther K 2014-01-19 07:32:11

      את מדהימה בסיפורך!!

      תודה, אסתר, זה משמח

       

        19/1/14 08:34:

      צטט: מושיקו החמוד 2014-01-19 06:47:12

      חביב ומרגש

       

      תודה, מושיקו

        19/1/14 08:34:

      צטט: מרב 1956 2014-01-19 06:09:04

      וואווו !!!!

      איך בכזו רגישות את כותבת כאילו את גבר.........

      סיפור מדהים.

      תודה מרב, כפי שכתבתי לשלויימה, זו לא בעיה להבין לליבו של אחר, על כל פנים לי, כשאני פותחת דמיון ולב, אני מסוגלת להכנס לתוך קרביים של אחר

       

        19/1/14 08:31:

      צטט: ~בועז22~ 2014-01-19 04:32:43

      סיפור לא קל, ומסופר באופן מרתק.

      (~:

      ואם לרדת לפרטים...,

      גילוי נאות:

      יש לי מנהג מגונה.

      משמסתיים לו קשר עם אישה שאהבתי, אני

      מנקה את מגירותיי מכול סממן שהוא שהוקדש

      לה ממני ולי ממנה.

      אני יודע שישנם אחרים שלא עושים כך, שגם הם

      שומרים וצוברים מכתבי-אהבה, פתקים וכול מיני

      שמונצ'ס אחרים...

      מתוך היכרות "מסויימת" את נפש האדם, יש בכך

      טעם לפגם..., ולטעמי - מי שלא מנקה את מגירותיו,

      גם ליבו אינו מתנקה..., שהרי אוהב/אהוב אינו מעוניין

      בפינה חמה בלב אהובתו/אהובו - הוא/היא מעוניין

      בכול ליבה/לבו...

      (~:

      תודה רבה, בועז, אתה נוהג בתבונה, עד שכמעט נדמה לי, שאינך אדם בשר ודם, אלא נבראת מחומר של מלאכים. ומעט מאד מלכאי בשר ודם, אני מכירה.

       

        19/1/14 08:28:

      צטט: שלויימה 2014-01-19 00:35:35

      מעולה, אפשר לסלוח - אולי בגלל מרחק הזמן, מדהים יותר איך הצלחת לכתוב את הכל מנקודת השקפתו של הגבר- זו התעלות.

      תודה רבה, שלויימה, זה אפילו קל משנדמה לך, אם מפעילים דמיון ופותחים את הלב אפשר להיות הכל!

       

        19/1/14 08:26:

      צטט: פרח יפה 2014-01-19 00:12:26

      יש עוד כמה צדיקים בסדום ..........

      אכן, יש, אלא אם כן, מיטב הספור כזבו.

       

        19/1/14 08:12:
      כתוב יפה מאד.
        19/1/14 07:55:
      נדהמתי מהסיפור על הבוקר..
      אוי. סיפור מצויין. משהו בו מזכיר לי את "הרופא וגרושתו" מאת עגנון וגם את שלי: http://stage.co.il/Stories/429024
        19/1/14 07:36:
      יש בחיים זיכרונות שאפשר להתגאות בהם וגם זכרונות שאפר ללמוד מהם. יפה כתבת ! *
        19/1/14 07:32:

      אהבתי.

      גם הניקיון המגירות של בועז.

        19/1/14 07:32:
      את מדהימה בסיפורך!!
        19/1/14 06:47:

      חביב ומרגש

        19/1/14 06:09:

      וואווו !!!!

      איך בכזו רגישות את כותבת כאילו את גבר.........

      סיפור מדהים.

        19/1/14 04:32:

      סיפור לא קל, ומסופר באופן מרתק.

      (~:

      ואם לרדת לפרטים...,

      גילוי נאות:

      יש לי מנהג מגונה.

      משמסתיים לו קשר עם אישה שאהבתי, אני

      מנקה את מגירותיי מכול סממן שהוא שהוקדש

      לה ממני ולי ממנה.

      אני יודע שישנם אחרים שלא עושים כך, שגם הם

      שומרים וצוברים מכתבי-אהבה, פתקים וכול מיני

      שמונצ'ס אחרים...

      מתוך היכרות "מסויימת" את נפש האדם, יש בכך

      טעם לפגם..., ולטעמי - מי שלא מנקה את מגירותיו,

      גם ליבו אינו מתנקה..., שהרי אוהב/אהוב אינו מעוניין

      בפינה חמה בלב אהובתו/אהובו - הוא/היא מעוניין

      בכול ליבה/לבו...

      (~:

        19/1/14 00:35:
      מעולה, אפשר לסלוח - אולי בגלל מרחק הזמן, מדהים יותר איך הצלחת לכתוב את הכל מנקודת השקפתו של הגבר- זו התעלות.
        19/1/14 00:12:
      יש עוד כמה צדיקים בסדום ...........

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין