כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כי האדם עץ השדה

    כי האדם עץ השדה / נתן זך

    כי האדם עץ השדה.
    כמו האדם גם העץ צומח
    כמו העץ האדם נגדע.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא שואף למעלה
    כמו האדם הוא נשרף באש.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    אהבתי וגם שנאתי
    טעמתי מזה ומזה.
    קברו אותי כחלקה של עפר
    ומר לי, מר לי בפה.
    כמו עץ השדה.


    כי האדם עץ השדה.
    כמו העץ הוא צמא למים
    כמו האדם גם הוא נשאר צמא.
    ואני לא יודע
    איפה הייתי ואיפה אהיה.
    כמו עץ השדה.

    0

    פרק 5-האם אחרתי את הרכבת-חיי האדם כשמש

    0 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 09:24

     

     

    ''

     

    המוות בפרספקטיבה הלוגותרפיה


     

    קיקרו,בספרו "על הזקנה", באמצעות קאטו הזקן גיבור ספרו אמר:


    "באמת עלוב אותו זקן שלא גילה בחייו הארוכים כי יש לזלזל במוות.

    כי ממה עלי לפחד?

    שלא אהיה מסכן אחרי המוות,או אפילו מאושר?

    מי יכול להיות כל כך חסר בינה לחשוב כדבר מובטח שיחיה אפילו עד הערב-אף אם הוא אדם צעיר?כאשר המוות מגיע,וגם אם הוא מגיע אחרי 120 שנה,כל מה שהיה נעלם.

    נשארות רק התוצאות של מעשיך הנכונים והאמיצים בלבד.

    ואין ספק שהסוף היפה ביותר של החיים הוא כאשר מחשבתו של האדם עדיין צלולה.חושיו פועלים ללא דופי,ופתאום בא הטבע ומפרק במו ידיו את מפעלו שהוא עצמו הרכיב".

     

    אדם בריא בנפשו מקבל את המוות כדבר מה בריא.כפונקציה אחת מן הפונקציות של החיים.

     

    באמת עלוב הוא אותו אדם אשר לא למד בחייו הארוכים שאין לפחד מן המוות.

    שוטה הוא אותו אדם אשר חרד מעצם המחשבה על המוות בעודו בשיא פריחתו וכוחו.

    אדם כזה איננו יכול להבין את המוות,בדומה לשבע שאינו מבין את מושג הרעב.

     

    קיקרו אמר כי מה שצריך להישאר אחרי מות האדם הוא מעשיו הגדולים והאמיצים של האדם.


    אולם לא די בכך.

     

    לדעת מחבר הספר –עלינו להפוך את מושג המוות לחג של פרידה מן החיים,כמו במקסיקו.

    אם הזקנה היתה נתפסת אצל האדם המזדקן כתקופה מאושרת,ואילו היו תנאי חיים הוגנים ומספקים לכל אדם-ניתן היה להתייחס גם למוות בהיעדר חרדה ופחד.

    יש לראות במוות הזדמנות להיפרד מן האדם שנפטר,ולהתייחס לאדם זה כמי שיצא למסע לקראת עולם הנצח.

    אין להתייחס אל המת כמי שהפסיד במשחק החיים.

     

    אילו היינו תופסים את המוות בצורה חיובית באמת,היה ניתן לשמוח עם המת,שכבר סיים את דרכו בעולם הזה וכעת מצפות לו הרפתקאות חדשות שאין אנו אפילו מסוגלים לדמיין.

     

    רבי שמחה בונם,אחד מצדיקי החסידות הגדולים אמר:

    "האדם תמיד עובר דרך שתי דלתות:כאשר הוא עוזב את העולם הזה וכאשר הוא נכנס לעולם הבא,וגם משם פנימה והחוצה".

     

    רבי בונם הוסיף:

    "בראש השנה העולם מתחיל מחדש,ולפני שהוא מתחיל,מסתיים.כשם שלפני המוות הגוף משתדל בכל כוחו להחזיק בחיים,כך האדם שומר בראש השנה את חיי העולם בכל כוחו"

     

    כשהיה על סף מותו אמר לאשתו הבוכיה:

    "מדוע את בוכה?הרי כל חיי היו רק צורך ללמוד למות.."

     

    לו היינו משווים את חיי האדם לשמש-היינו חוזים במעגל.בבוקר עולה השמש ואוספת כוח עד הגיעה לצהריים במלוא אונה וחומה.ואז נוצר המשבר.

    מכאן ואילך התקדמותה אינה מוסיפה לה כוח כי אם ירידה לעבר השקיעה.הסוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אסתר רבקה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימה

      רשימה