ומצאתי את עצמי מול שוקת שבורה.

את יודעת יפתי, עינייך עמוקות מיני ים והקשבתך שבתה את ליבי

אך איך אצלול אם שכחתי את עצמי בחוף?

היו ימים בהם מחשבותי היו של ממש

אמונתי, ידיעתי, הן נגעו במה שמעבר לזמן ולמקום,

היה בהן משהו מיסטי, סוחף,

וכעת נפלטתי אל החוף, אל חוף המלא רדידות ושממה.

אולי מחר אשוב לצלול,

אולי מחר...