כותרות TheMarker >
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    0

    רוקמת הציפיות ..

    19 תגובות   יום ראשון, 19/1/14, 23:51

    ''

     

     היא כתבה לו מכתבים כשהיו צעירים,

    את כול החלומות והתקוות היא רקמה במילים

    וארזה במעטפה.


    הוא, אהב אחרת..

    אז הוא ענה לה על המכתבים, אבל לא על הציפיות.

    והיא, רק בקשה תמונה .. 

    כדי לזכור אותו, אחרי שהוא ישכח.

     

    הוא שמר את כול המכתבים שלה וגם של אחרות.

    ממרחק הזמן,  הבין את מה שהיא רצתה.

    חלומות ותקוות של נערה אוהבת,  

    לא זורעים בדמעה מלוחה.

     

    הנערות המתוקות של שנות ה - 80, הפכו לאימהות.

    גם שדיהם החצופים, נכנעו לכובד החיים.

    כול מה שהיה- עבר, חלף, נשכח.

    ורק ואסילי החתול, בחצר עוד בוכה על חלב שנשפך.

    ***

    שיר למענך...

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/1/14 14:18:
      נוגע רומנטי וגם אמיתי צוריאל. זה דור אחר, דור שהצטיידות בתקווה נתן את התקווה להמשיך. היום כמעט ולא כובתים מכתבים:) הכל נשמר בהרד דיסק של המחשב.
        24/1/14 20:53:

      צטט: איה הג'ינג'ית 2014-01-24 20:15:21

      גם שדיהם החצופים, נכנעו לכובד החיים. משפט לא קל. למה בחרת דווקא בו?

      מקווה שזאת לא שאלה בקטע פמיניסטי..
      אל תחפשי פה כוונות נסתרות, פשוט עול החיים שמצטבר עם השנים, מכניע את הכול.
      פיזי ונפשי.
      צעיר זה זקוף ומתגרה.. אחר כך, הגרוויטציה עושה את שלה.
      הכול מיתבלה ורק הבינה גודלת .
        24/1/14 20:26:
      כתבת לפחות שיר למען רוקמת הציפיות....יפה
        24/1/14 20:15:
      גם שדיהם החצופים, נכנעו לכובד החיים. משפט לא קל. למה בחרת דווקא בו?
        24/1/14 08:19:
      אכן חוויתי את התופעה ההמתנה והצפייה למענה. וכן זכיתי בכל הקופה כמו שאומרים. כל טוב והצלחה בהמשךאני חי עם האחת שלי כבר 56 שנים ללא חרטות וזה מה שחשוב.
        23/1/14 22:28:
      http://www.youtube.com/watch?v=5cnIQHJ169s תודה.
        22/1/14 20:15:
      פוסט מרגש. להביט על הדברים במבט אחר ולהבין את מה שלא הבנו אז. לפעמים גם להתגעגע.
        21/1/14 19:33:

      תודה רבה :)
      אכן היה משהו במכתבים, כתיבתם קבלתם והציפייה הארוכה..
      שונה כול כך מ s.m.s של היום ..
      ושמירת זכרונות, כולל הפיזיים (מזכרות)
      זה די תלוי בטעמו - אם מתוק או מר
      ועד כמה היה אותו אדם יקר.

      געגועים למכתבים:))
        21/1/14 16:11:

      מה שהיה היה.

      אם כי לא נשכח

        21/1/14 00:25:
      "..עוד שיר אחד אני שומר למענך אני רוצה להקיפך במילותי ... אני נותן לך את השיר עשי בו כרצונך ושעותייך יתקרבו אל שעותי .." (: יפות המילים מעל המצופה ....
        20/1/14 13:05:

      נורא יפה :) הכל. 

      למרות שאנו יודעים שעדיף לא לפתח ציפיות כדי לא להתאכזב, אי אפשר לצוות על הלב..
        20/1/14 10:47:
      מכתבים, על נייר.... מהתענוגות של פעם, לב שבור - קצת פחות
        20/1/14 10:06:
      הזיכרונות, לסוגיהם השונים, הם אבני הבניין של עברנו. חלקם ישפיע גם על עתידנו.
        20/1/14 08:20:
      מכתבים....של פעם.
        20/1/14 05:44:
      *אהבת נעורים
        20/1/14 05:43:

      מרחק הזמן..., אכן, מדד חיוני להבנת אירועים.

      שהרי רק בדיעבד, ומתוך איחור נונ-שולנטי, לומדים

      להעריך אירוע מסויים על כול מורכבות פשטותו (או פשטות מורכבותו...)...,

      ובקשר לשמירת הזכרונות הפיזייים:

      אני לא ממש בעד. כלומר, אני מבין את הצורך..., אבל הצורך?

      גם הוא מתגלה (בדיעבד...) כמציאה לא כול-כך גדולה...

      (~:

        19/1/14 23:58:
      היות ואת הגלגל לא ניתן להשיב - אז נתרפק על הזכרונות , וטוב שהיו מתוקים ומלאי חוויות - גם אם לא מומשו כולם במלואם