כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    סוכן פתיתים

    פוסטים אחרונים

    דייט עם הפחד

    4 תגובות   יום שני, 20/1/14, 16:14

     

    הוא שוב מתקשר , אני הלכתי לראות את הסכר שהתמלא לאחר שבועיים רצופים של גשם ירושלמי במיטבו,חיפשתי לשרוף  קצת זמן  בצהריי יום שישי עם הילדים," תוציא אותם קצת מהבית " ביקשה אשתי כמו אומרת במשפט אחד , הילדים היו הרבה בבית בשבועיים האחרונים מגיע להם להתאוורר, אני רוצה קצת שקט, תן להם להוציא אנרגיה אחרת הם יוציאו  אותה בבית וההמשך ידוע . יש לנשים כשרון להגיד כמה משפטים באותו משפט ולהבנתי זה גם הבסיס לחוסר התקשורת בין המינים , היא תמיד תוכל להגיד שהתכוונה לזה ולא לזה, מה פתאום לזה ? איך בכלל הגעת לזה.....


    אני לא מתלבט בכלל אם לענות לו ,למורת רוחם של ילדיי שרוצים קצת זמן אבא בשביל עצמם, אני חייב לענות למרות שלפעמים אני מאפשר לעצמי להמשיך להיות בשקט שלי או ברעש שלי, אבל אם אני רואה שהמתקשר לא מוותר זה כנראה חשוב ואני עונה ,אני מסמן לילדים עם האצבעות בתנועת רעידה, כמו הטלפונים של פעם שממש היו זזים בזמן הצלצול ושוכח שהם בכלל גדלו לעולם אחר, מבקש שימשיכו להקפיץ אבנים על המים וישימו עין על הקטנה בעוד אני חייב להיות כל כולי בעולמו, אני מחליק את האצבע על המסך ומאפשר לשיחה לשאוב אותי חזרה .


    אני מבין בדיוק כמה חשוב לו שאענה,שאגיד לו שהייתי במקום הזה,שהכול בסדר והוא לא היחיד שמבקר שם ,איך שלא יהיה יש נחמה לדעת שעוד אנשים שאתה מכיר היו או עדיין נמצאים בזה, נכון שזו לא התרופה אבל תמיד יותר נחמד להיות במקום חשוך עם מישהו, אפילו ביתי הקטנה לוחצת לי את היד חזק יותר שהאור במדרגות כבה ,זה כנראה משהו בטבע האנושי.


    אנחנו חברים כבר יותר מעשרים שנה, כל אחד במסלולו עבר דבר או שניים בחיים ואנחנו איך לאומר לא כל כך תמימים, נפגשים כמעט על בסיס שבועי עם בנות הזוג ומנסים לעשות RESET  לחיים באמצעות איזה שאכטה או כוסית , אוכלים אוכל טוב ובעיקר צוחקים הרבה , שדרגנו את זה לרמה של אומנות וכל סיפור מתובל באין ספור תיאורים שנותנים רוח גבית לסיפור שהופך ליותר ויותר מצחיק עד שלא פעם מישהו מאיתנו מתחנן שנפסיק כי אחרת באמת אפשר להיחנק מאוכל או לאבד את ההכרה , ולמי שלא חווה את פרץ הצחוק הזה לא נותר לי אלה לאחל לו מכל הלב שיגיע לשם.


    עכשיו מכולם בעולם אם יש אדם שהאסוציאציה הראשונה שלי היא צחוק מטורף זה עופר , ולכן ששמעתי את קולו  בפעם הראשונה שזה קרה הבנתי מיד , הוא לא היה צריך להסביר לי יותר מידי , הוא פרץ בבכי תוך שהוא משתף אותי, "יש לי התקפי חרדה" הוא אמר ונראה כאילו חיכה שאגיב בביטול ואחזור לסדר היום כאילו מדובר בדבר טכני ,המטפלת שלו ביקשה ממנו לשתף כמה שיותר אנשים ואני חייב לציין שהמלצתה בעצם חשפה אותי , אני לא זוכר איפה קראתי את זה אבל קרוב לשליש מהאוכלוסייה חוו התקפי חרדה וכך יצא שכן גם לי זה קרה, גם אני בתוך השליש הזה, הקשבתי לו, הזדהיתי עם הבלבול ,המבוכה,חוסר הידיעה,שיתפתי אותו באמת בפעם הראשונה במה שעבר עלי,לא ראיתי לנכון לשתף אותו כשזה קרה לי כי לא באמת הבנתי מה עובר עלי וחוץ מזה אני לא באמת חושב שהוא היה מבין, בעצם אולי היה לי חשוב לשמור אותו ניטרלי לאותם ימי חמישי של RESET, אבל היום אני חושב  שלא היה לי את האומץ שיש לו, או במילים אחרות פחדתי.


    אין הכנה לחרדה . אתה לא מטפל בה אם היא לא קיימת , אף אחד לא שותה אנטיביוטיקה אם הוא לא חולה, חוץ מאמא של אייל שמזמינה תור לארבעה רופאים מומחים לעוד חודשיים כי אולי היא תצטרך ואז לא יהיה , אז היא על ה SAFE SIDE  משריינת , לנסות להסביר לאדם שלא חווה חרדה זה כמו להסביר לרווק איך זה להיות הורים , אני זוכר שברגע שבני הבכור נולד משהו בתוכי השתנה משהו בפנימיות שלי ,כאילו כל הזמן זה היה שם וחיכה לרגע הזה ואז שבשלו התנאים הוא הופיע, קיבלתי את ההבנה הפנימית ללא שאלות ובטח ללא רצון להתנער חלילה את כל האחראיות עליו לכל החיים והמילה אחראיות לא סתם מתחילה ב א ונגמרת ב ת זאת אומרת כל מה שהילד צריך , הגנה , אוכל , חינוך, אהבה, אתה מבין את זה רק שזה קורה לך עכשיו לך תסביר את זה לזוג רווקים שמה שבאמת חשוב להם זה איזה פינת אוכל מאיקאה תתאים יותר לסלון הכחול שקיבלו מהדודה של הדוד .


    הדבר הזה שהיום אני יודע להגיד שזו חרדה מגיע, ואתה לא מבין מה קורה לך האינסטינקט הבסיסי שלך הוא לא להיות שם ,לברוח עם המחשבה והגוף למקומות אחרים ואתה מנסה להלחם בזה וזה מכווץ לך את הבטן מבפנים ,אתה מאמין שיש לזה הסבר הגיוני , אתה נמצא בסוג של שכנוע עצמי שהדבר הזה, מה שזה לא יהיה אפילו שהוא חדש לך הוא בר שליטה ,עד עכשיו אתה לא מכיר מציאות אחרת, אתה יודע שקורה  X עושים Y  אולי לא נעים אבל אתה בשליטה, מבין את הרציונל את סדר הדברים, אתה אומר לעצמך אם שתיתי יותר מידי אלכוהול כנראה שאני שיכור, מקסימום אני אקיא ארגיש נורא ואבאס לעצמי את הערב . אבל פתאום זה שונה  אתה לא מבין מה קורה לך אין רציונל ואין נעלים, לא עשיתי  שום X  אז איך אני מקבל וואחד Y. זה באמת אחת הפעמים הראשונות שהרגשתי קונפליקט חזק מאוד בין מה שאני מבין למה אני מרגיש, אני מבין שאני לא מבין כלום, אבל מרגיש כאילו נכנסה בי רכבת הרים שטסה על מסילה ולא משנה מה תעשה אתה תלוי על הפרונט של הקטר ואתה אפס קטן לעומתו ,מה כבר אתה יכול לעשות חוץ מלהחזיק חזק, להתפלל ,לחכות שהדבר הזה יעצור והסיוט יגמר,קפיצה מקטר שטס על 400 זאת לא אופציה.


     אתה יודע שזה אמתי שזה מדרגה יותר גבוהה מהבנה קוגניטיבית , אתה מרגיש את זה בבטן ,בגרון , אתה חושב שאתה עומד לקבל התקף לב,נכנס למצוקה נשימתית ,כל אחד והסימפטום שלו, רק כאן בניגוד להתנהלות אחרת  שלך ביומיום אתה לא זה ששולט בקצב, בתוכן, בזמן, באובדן השליטה, הכאוס הזה מערבב אותך כל כך חזק ואתה לא מצליח לגבש לעצמך דרך תגובה. או יותר נכון אתה נכנע בעיני עצמך לכך שאתה לא בשליטה ואין דבר מפחיד יותר, אתה בתוך סיוט רק שהפעם אתה יודע  שאתה ער, אתה לא מצליח להגיד לעצמך מתי זה יפסק ובעצם אתה מחכה שהקטר יכנס באיזה קיר וימעך אותך ,אתה מוכן לתת הכול אבל הכול כדי שזה יפסק ,אתה פשוט מתרסק.


    עכשיו כדי להפחיד אותך עוד יותר, כמו בסרטי האימה הכי מבעיתים החיים סביבך נמשכים כרגיל  כמו שאתה זוכר אותם ,רק עכשיו אתה על קטר מטורף מנסה להיאחז במשהו שנראה לך סביר, משהו שאתה מכיר, אתה הולך לחלון כדי שמישהו מדיירי הבית לא יראה אותך ככה כי אתה בטוח שאתה נראה כמי שקפאו שד ,אתה רואה דרך החלון ילד קטן אוכל גלידה , שכן מוריד זבל, אתה שומע את אשתך מצחקקת בטלפון עם חברה, נהג מונית עושה פרסה באמצע הרחוב,עולם כמנהגו נוהג ,זה כשלעצמו מטריף אותך עוד יותר אתה אומר לעצמך שזה לא ייתכן , אם יש רעידת אדמה כי כך אתה מרגיש בגוף אז איך זה שרק לך נשמטת הקרקע מתחת לרגליים  ורק עלייך נפלה התקרה, מההההה  קורה לי.....


    הבשורה הטובה היא שהקטר לא נכנס בכלום וגם לא ייכנס אתה לא מת זה עובר אחרי כמה זמן ,הבשורה הפחות טובה היא שאתה "תידרס" עוד כמה פעמים על ידי הרכבת הרים הזאת עד שתבין שאתה דוהר למחוזות נידחים בנפשך על קטר שהנהג שלו הוא בעצם אתה .לאחר כל ביקור של הקטר אתה מפחד שהוא יחזור שוב, אבל ברור לך ללא צל של ספק שהוא יחזור, זה כמו ילד אלים שהרביץ לך ומסתובב בשכונה ואתה יודע שתפגוש אותו שוב, אם לא היום מחר אבל בסוף אין מנוס הפגישה תגיע, עד לאותה הפגישה אתה דרוך, מנוטרל מהשגרה שלך ,אתה מרגיש כאילו החרדה השאירה בך גרורות שימשיכו לנבוט בך, היא אוגרת כוחות והנה כבר תמשוך אותך חזרה לאותו מקום.


    בשלב הזה לא מעניין אותך כלום, לא משקעי הילדות שאולי צצו פתאום וצריך לטפל בהם, לא הקרובים אלייך, לא העולם, היקום או כל דבר אחר, אתה פשוט מבועת . עכשיו אם יגידו לך שכדי להעביר את ההרגשה הזאת אתה צריך לאכול קילו שום טרי עם ארטיק שוקו בננה בתוך פיתה של דרוזים מכפר ספציפי בצפון אתה בהחלט תשקול זאת בחיוב.

    אני רוצה שזה ילך......


    לפני שאני מתחיל לספר את הסיפור שלי אני רוצה לכתוב לכם את הסוף, הסוף הוא טוב , לא הייתי מוכן לוותר על המסע הנפלא הזה שעשיתי בנבכי נשמתי ,אני יכול להגיד שגדלתי ,התחזקתי, החכמתי ואני מרגיש היום כמו פלדה, החיים אחרי התקפי חרדה שטופלו טובים יותר. מאלף ואחת סיבות אבל המרכזית שבהן היא הפרספקטיבה שאתה נותן להתרחשויות סביבך היום ,אותן התרחשויות שפעם היו מכניסות אותך לסטרס ,וגם אם מדובר במשהו זניח וקטן , הוא צובר מהירות ובסוף מתנפץ. לאחר ההתמודדות כל הפחדים היום הם כאין וכאפס לעומת מה שחווית ולכן התגובה שלך משתנה, אתה משתנה, אתה יותר שקול פחות פוחד, ויותר מכל חיי בשלמות עם עצמך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/14 09:52:

      צטט: aVivStav 2014-01-21 06:46:51

      מרגש מאד, חוויתי דרך המילים שלך משהו שלא קרה לי והכי מעודד לשמוע שיש אפשרות לסוף טוב, לגלות שאתה הנהג של הקטר הזה וגם אפשר לצמוח מן החוויה. מחכה כבר לפוסט הבא שלך !

       

      תודה רבה על המילים החמות , I learn from the best, i learn from you 

        21/1/14 09:49:

      צטט: ~שקט~@ 2014-01-21 09:15:04

      חתיכת אקספוזיצה... מרתקת, לא פחות. עושה מנוי, לקבל התראות להמשכים :)

      תודה,ריגשת אותי בתגובתך. מקווה להמשיך לרתק.

       

        21/1/14 09:15:
      חתיכת אקספוזיצה... מרתקת, לא פחות. עושה מנוי, לקבל התראות להמשכים :)
        21/1/14 06:46:
      מרגש מאד, חוויתי דרך המילים שלך משהו שלא קרה לי והכי מעודד לשמוע שיש אפשרות לסוף טוב, לגלות שאתה הנהג של הקטר הזה וגם אפשר לצמוח מן החוויה. מחכה כבר לפוסט הבא שלך !

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      טייסמשנה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין