כותרות TheMarker >
    ';

    כך אני רואה את המציאות

    לזכור את העבר לזכור את הנרצחים

    0

    סיפורה של תאונת דרכים אחת - 2007

    4 תגובות   יום שני, 20/1/14, 23:44
    (פוסט שכתבתי באתר אחר בשנת 2008)

    אמא של פרי
     

     סיפור אמיתי

     

    ב- 15 או 16 לנובמבר, בדיוק לפני שנה בשעות הערב ישבתי ליד המחשב ועדכנתי את אתר העמותה.  סימנתי לעצמי את כל התאונות הקשות שארעו ביממה האחרונה והעליתי אותן לאתר.

     

    כל תאונה והסיפור שלה, כאן פצוע קשה, שם שני הרוגים, וכל הזמן הסיכום מצטבר. כל יום הייתי מרכז גם את המידע שזרם אלי גם ממקורות אחרים, מד"א, בתי חולים, אנשי משטרה.

     

    במהלך זה קיבלתי את שיחת הטלפון שבדיעבד אני יכול להגיד שנגררתי לתהליך ממושך שנמשך עד לשיחה של היום.

     

    שלום, האם אני מדברת עם "אנשים באדום" ?

    -         כן, עניתי, את מדברת עם שמואל אייל

     ראיתי את האתר שלכם ולכן אני פונה אליכם חשבתי שאולי תוכלו לעזור לי, שמי מרים חדד.

     

    השם שלה היה מוכר מאיזה שהוא מקום והזכיר לי משהו אך לא הייתי בטוח.

     

    איבדתי את פרי שלי בתאונה ...

     

    נזכרתי בתאונה, המוח שלי התחיל לטחון, מיד תוך כדי האזנה שלחתי שאילתה לתוכנה שלי ומיד עלתה התאונה על המסך;-

     

     

    02:30    13/10/2007    כביש 215  ליד נתיבות    ההרוג מס`  342  מתחילת השנה
    אדם נהרג וחמישה בני אדם נוספים נפצעו בהתהפכות מכונית רכב שאירעה בכביש 
    215 סמוך לנתיבות בנגב. צוותים של מד"א פינו את הפצועים לקבלת טיפול רפואי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. נסיבות התאונה נבדקות.  הותר לפרסום שמו של הנער שנהרג בתאונת דרכים שארעה הלילה סמוך למושב תקומה שבנגב המערבי - פרי חדד, תושב המושב זמרת בן 16. מחקירת המשטרה עולה שכל ארבעת נוסעי המכונית לא היו חגורים בעת התאונה.

     

       הבנתי מי מולי.

     

    מרים, אני משתתף בצערך העמוק, במה אני יכול לעזור ?

     

    עכשיו כבר לא דיברו איתי. בכי, בכי קורע לב. והוא נמשך ונמשך דקות ארוכות, מתנצלת ובוכה, שוב מתנצלת ושוב בוכה.

     

    אני לא יכולה, לא יכולה בלי הפרח שלי .. בוכה .. פרי היה ילד פרח,.. כל כך כואב לי .. הוא לקח איתו את החיים שלי .. בכי .. וזה נמשך ונמשך ללא יכולת להשתלט על הבכי והרגשות הסוערות, אני מתביישת שאני בוכה לך ואתה לא מכיר אותי .. ושוב בוכה,

     

    -         את יכולה לבכות, זה לא מפריע לי, את צריכה לבכות כמה שאת מרגישה, 

    באמת, זה לא מפריע לי.

     

    והיא בכתה. אתם יודעים איך מרגישים במצב כזה ? לא, - טוב שלא.

    זו היתה אחת השיחות מני רבות שהגיעו אלי בהיותי מנהל האתר, התרגלתי לתהליך של השיחות מסוג זה.

     

    והבכי נמשך כארבעים דקות ארוכות וכואבות.

     

    אתה רוצה לעזור, לתמוך, לחבק, לייעץ, אך מה כבר אפשר לעשות כאשר מולך אמא שאיבדה את היקר לה מכל ? לגדל ילד 16 שנים ופתאום לקבל את ההודעה, הילד שלך מת.

     

    אפילו לא נתנו לה את ההזדמנות להיפרד ממנו.

     

    התחלתי לשאול אותה שאלות אישיות על מצבה האישי, כמה ילדים יש לה, מה הגילים שלהם, איפה היא גרה, שאלות כלליות שלאט לאט הביאו אותה להתרגעות ולחזור למציאות המחייבת.

     

    אם אפשר לבכות זו התחלה טובה.

     

    פרי השאיר במותו זוג הורים, 7 אחים, ומאות חברים. כולם מתגעגעים אליו עד היום.

     

    התאונה היתה בערב שבת אחר חצות, 13/10/2007, כבר שבת, זו היתה הפעם היחידה שפרי חילל שבת. מרים חושבת עד היום שאולי כל זה לא היה קורה אילולא...

     

    אח"כ במהלך השנה התנהלו הרבה שיחות נפש בינינו ולא הלאה אתכם בכל, התפוררות המשפחה, כעסים של הילדים לאמם, האב שהרגיש מוזנח ועזוב, מרים איבדה את הדרך וחזרה לאט לאט, בזהירות ובהיסוס.

     

    היום שוחחתי עם אישה  אחרת, שונה, אישה שנפלה עמוק לתהומות הכאב שניתן לדמיין וחזרה משם לאט לאט מחוזקת ומחזקת אחרים. אישה שאיבדה את כל עולמה אך שלב שלב, באיטיות, אספה את השברים והצליחה לגלות בעצמה יכולות וכוחות שאף לא ידעה שישנם בה.

     

    אני גאה באישה הזו, מרים חדד ממושב זימרת.

     

    בימים הקרובים מרים מתכוונת לפתוח בלוג בעזרתה האדיבה של לחישת הסנונית ששיתפתי אותה בפרטים ושם היא תוכל להביא לפניכם את הסיפור הנפלא של הכאב והשיקום.

     

    השיקום של משפחה חמה ואוהבת שעמדה לההרס כסיפור הפניקס האגדתי.

     

    סיפורה של תאונה אחת מני רבות

     

    אחת המצגות שחבריו המתגעגעים אליו עשו.

     

    וכאן מספר גדול של מצגות שחבריו יצרו.

     

    - איזה אובדן, בגלל טעות של שניה אחת


    בימים אלה פרי היה יכול להיות בן 22, אחרי שרות צבאי, עם חברה שהיה מביא אותה בערבי ימי שישי לארוחת השבת לבית הוריו, כולם יושבים מסביב לשולחן ומזמרים זמירות שבת ואורו היה מאיר את כל הבית.

    יהי זכרו ברוך 

                 ''                   

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/17 23:49:

      צטט: KaterinaLeibovich 2017-06-14 15:04:30

      כל כך מצער לשמוע על מקרים כאלה.. עורך דין תאונות דרכים זה אחד האנשים שפחות תרצה לראות בחייך :(

      בגלל כל כך הרבה מקרים מהסוג הזה "נאלצתי" לעזוב את העמותה. לא הייתי כבר מסוגל לספוג את כל כמות הכאבהמתלווה למלחמה בתאונות הדרכים

        14/6/17 15:04:
      כל כך מצער לשמוע על מקרים כאלה.. עורך דין תאונות דרכים זה אחד האנשים שפחות תרצה לראות בחייך :(
        23/1/14 09:15:
      כביש הוא מקום מסוכן מי שלא מבין זאת יש לו או למשפחתו בעיה גדולה נהגים בזמן הנהיגה עושים הכל חוץ מלהתרכז בנהיגה נהג חייב לצפות להפתעות בנהיגה ועם כל זאת ישנם מצבים שבהם אי אפשר להימנע מלהיות מעורב בתאונה. מזלך שהצלחת להימנע מהתאונה
        22/1/14 22:07:
      עצוב והעביר בי צמרמורות.. כמה כאב שאין לו סוף ולא יהיה לו אף פעם..מפחיד לחשוב שכולנו במרחק שניות מהמצב הזה, הכבישים היום כל כך לא בטוחים.. רק שבוע שעבר הייתי צריכה לומר ברכת הגומל אחרי שכמעט נכנסתי במהירות גבוהה ברכב שלפניי שבלם פתאום.. הוא היה כל כך עסוק בטלפון שלא שם לב שרכב עוצר בצד הדרך.. אני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה אם האיווקס לא היה מצפצף לי מיד.. מפחיד.

      ארכיון

      פרופיל

      eyalees
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין