"עצבות נועלת שערי שמיים, תפילה פותחת שערים נעולים, והשמחה בכוחה לשבר חומות! - הבעל שם טוב

פרשת מִשְׁפָּטִים היא פרשת השבוע השישית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"א פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ד פסוק י"ח. רוב הפרשה מפרטת מצוות ודינים רבים, בעיקר כאלו הקשורים לתחום המשפטי. בסוף הפרשה מסופר על טקס כריתת ברית של בני ישראל עם אלוהים ועל עליית משה להר סיני.

בחלק מהשנים קוראים את פרשת משפטים בשבת הסמוכה לראש חודש אדר, ולפיכך קוראים בה גם את הפרשיה הראשונה מ"ארבע פרשיות" - פרשת שקלים.

אני פונה אליכם ולליבכם , חברי קיבוץ תל-יוסף היקרים מקטן ועד גדול  , חברים ושותפים לדרך,

ומזמין אתכם לשוב ולהיות שותפים לחוויה היהודית בפעילותנו הברוכה בבית הכנסת ביום שישי .

וכן בכל זמן ומועד שתחפצו, ובוודאי ביום ו' הקרוב בפרשת משפטים ולחוש בתנופת הצמיחה וההתחדשות שאנו חווים,

בבית הכנסת אנו שומרים לכם מקום בבית הכנסת ובלב ומקווים שתצטרפו לתפילתנו ,

כי בית נשאר בית וכולנו משפחה ברגעי השמחה וברגעי הכאב וכדברי משה רבנו "מי לה' אליי!".

על אף עבודתו וייגעתו הנוראה, סיפר פעם רבנו נחמן מברסלב : "שעיקר מה שהועיל לו, ועיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה, היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והריצויים והפיוסים, שהיה רגיל מאוד להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך והיה מרצה ומפייס אותו יתברך, בכמה מיני תחינות ובקשות, שיזכהו ברחמיו לקרבו לעבודתו יתברך"

מסיפורי רבנו רבי נחמן מברסלב ניתן ללמוד על זה העולם ולהחכים :

+מעשה באבידת בת מלך-הוא הסיפור הראשון בספר סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב. הסיפור עוסק במסעו של משנה למלך, היוצא לחפש את בת המלך שאבדה המתח בין האידאה הא-לוקית לבין המציאות המעשית

+אורה ויסקינד אלפר / פשר מעשה בבן מלך ובן שפחה שהתחלפו

+מעשה בבן מלך שהיה מאבנים טובות

+מעשה בבערגיר ועני

+מעשה בחיגר

+מעשה בחכם ובתם

יש לזכור את מה שאמר רבי נחמן על עצמו, כפי שנמסר בין חסידי ברסלב בעל פה: "רבינו אמר: אני סוד. ואפילו כשאני כבר מגלה את הסוד, אף על פי כן אני נשאר סוד". דומה שכל מי שיעיין בליקוט הנרחב מתורתו שהבאנו בדף  זה, וגם כל מי שיעמיק יותר בספריו, רק יגלה יותר ויותר את אמיתות האמרה הזו.

בפרשת משפטים יש אוסף גדול של חוקים, שניתנו גם הם על הר סינַי. החוקים עוסקים בתחומים שונים - דינֵי נפשות, נִזקֵי גוף, דינֵי גניבה ורכוש, דינֵי נזקים הנגרמים על ידי בהמות או אש, חוקים נגד מנהגי אלילים ועוד. בפרשה גם דינים הקשורים בחגים ובשבת, ובשנת השמיטה.  משה בונה מזבח לה', ועל ידי העלאת קורבנות וזריקת דמם על המזבח נכרתֶת ברית בין העַם לה' ועכשיו שלא ניתן להקריב קורבנות בבית מקדש התפילות הן התחליף להקרבת הקורבנות שהיו מקרבים אבותינו בית המקדש שעתיד להבנה במהרה בימנו . 
משה עולה אל הר סיני כדי לקבל את הלוחות, ושוהה שם ארבעים יום וארבעים לילה אמרו חכמי תורת הנסתר כי כל נשמה של יהודי יש לה שורש באות אחת מאותיות התורה,שכן ראשי התיבות של המילה "ישראל" הן: יש ששים ריבוא אותיות לתורה!.בראשית ברא את בראשית ברא אות כול אחד מישראל הוא עולם ומלואו תדר  .

המספר שישים ריבוא מוזכר מספר פעמים במקרא. בראשונה הוא מוזכר בתיאור יציאת מצרים, כמספר בני ישראל (הגברים מגיל עשרים) שיצאו ממצרים: " וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ל"ז).

בעוד בפרשנות המסורתית מקובל לראות במספר זה תיאור מדויק, יש מבין מבקרי המקרא הרואים במספר זה מספר טיפולוגי- סימבולי בלבד, כלומר, שכך ראוי שיהיה, ולדעתם מספר העברים שיצאו ממצרים מנה, כנראה, רק אלפים או רבבות לכל היותר, דבר היכול להסביר את נדודיהם במדבר, ויוצר מתאם טוב עם סדרי הגודל של העולם העתיק.

בשני המפקדים בספר במדבר, המספר הכללי של בני ישראל קרוב מאוד למספר זה.

כאשר עמדו ישראל לפני הר סיני לא כתוב ויחנו בני  ישראל בלשון רבים , אלא בלשון יחיד "ויחן "ישראל

אומר ראשי כאיש אחד בלב אחד כך אנחנו רוצים אתכם איתנו בבית הכנסת כאיש אחד בלב אחד לב בשר ודם  .

כאשר עם ישראל מנה אז שישים ריבוא , וכמו כן בתורה ישנן שישים ריבוא אותיות כך שלכל אחד מישראל יש אות אחת בתורה ורמז בראשי התיבות יש ששים ריבוא אותיות לתורה –ישראל הארי הקדוש אמר האדם הראשון שלא עמד במצוות עשה ולא תעשה ואכל מפרי עץ הדעת נתפצלה נשמתו לשישים ריבו לתקן אותו קלקול בעולם הזה .

מסע נפש לתיקון התכלית מלב אבן  "דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד": ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:

  לסוד הכלי ללב בשר משאת נפש  "[ונתתי לכם לב חדש, ורוח חדשה אתן בקרבכם] והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בסר" (יחזקאל ל"ו כ"ו),

"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה":כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי  (יְשַׁעְיָה מ"ג) "אל תקרי 'לב בשר' אלא 'לב בסר', שיהיה לב כל אחד בוסר בחלקו של חברו [כלומר אינו מקנא בשל חברו]" (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנ"א, ופירוש זית רענן שם), 'לב בסר' אותיות 'ברסלב' (חיי מוהר"ן של"ט).

כל אדם עוטה אור הבוקע ועולה השמיימה, וכשנפגשות שתי נשמות אשר זו לזו נועדו מתלכד אורן לאלומה אחת וקרן אור גדולה שבעתיים מבהיקה מהוויתן האחת. - הבעל שם טוב

"עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט, יהיה חידוש גדול כמו הבעל שם טוב." ~ חיי מוהר"ן תנד

"אילו היו יודעים העולם על מה אני נוסע, היו נושקים את דריסת הרגלים שלי. בכל פסיעה ופסיעה שלי אני מכריע את כל העולם כולו לכף זכות" חיי מוהר"ן סימן קנה

"מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד. כי כשהולך לו כראוי בוודאי טוב לו. ואפילו כשאינו כך גם כן טוב. כי הוא בטוח שאף על פי כן ה' יתברך ירחם עליו להבא וייטיב אחריתו, כי מאחר שהכל מאיתו יתברך ודאי שהכל לטובה. אבל מי שאין לא אמונה חס וחלילה חייו אינם חיים כלל כי תכף כשעובר עליו איזה רעה אין לו שום חיות כי אין לו במה לנחם עצמו כלל מאחר שאין לו אמונה כלל ואין לו חיות וכו'." ~ שיחות הר"ן נ"ג

כשמתייחסים למסעות החיים כשגרת מציאות, המסע בעצמו עלול להפוך לקלקול אמונה; אם הטרדות וההתרוצצויות מביאות עצבות וכעס, תסכול וכאב, שוב איבדנו את האמונה במהלך הדרך. מסע של תיקון חייב להתנהל כמו מ"ב [-42] מסעות קודש בדרך לארץ ישראל: מתוך אמונה שכאן ממש טמון תיקון לקלקולי האמונה, כך ייהפך המסע לתורה. (שער ברסלב) "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות. "ואמר לר' נתן שכל חייו כשהיה בעצבות היה מחייה עצמו במה שהיה בארץ-ישראל"

"לא לדעת" איננו עונג גדול. זו דרך ייסורין. זה קשה (ש"י). מסע אמיתי אל האין סופי, אל המקור של הדברים כרוך – כך בסיפור הנסיעה של ר' נחמן – בייסורין, בפרידות, בכאב (אילן).

"ואמר, המקום שלי הוא רק ארץ-ישראל; מה שאני נוסע, אני נוסע רק לארץ-ישראל, ולפי שעה אני רועה בברסלב"

חיי מוהר"ן סימן קנו

אחת מהסיבות למעלת ספר תהלים, מבאר רבי נחמן, היא היותו כלול מ"עשרה מיני נגינה", הלא הם עשרה "תדרים" של קדושה, המכוונים כנגד עשר ספירות, ואשר בכוחם לתקן את עשרת כוחות הנפש ולהזרים לתוכם רוחניות ושמחה, עד שיפתחו כל הערוצים החסומים בנפש. ביום שישי אנחנו שרים את לכה דודי וכן את ידיד נפש ועוד מזמורי שבת

מתפללי קיבוץ תל-יוסף מרכינים ראש עם פטירתו בטרם עת של
מנחם גל-עוז ז''ל נתפלל ונבקש  לעילוי נשמתו טובך וחסדיך ילווהו לעולם
בעלה של חוה גל-עוז, יו''ר הקיבוץ

מזמור מט לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם. גַּם בְּנֵי אִישׁ. יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת. וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי. אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע. עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם. וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ: אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ. לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶצַח. לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ. יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ. וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם.

ההשקפה היהודית, המושתתת על יסוד האמונה בהישארות הנפש ובחיי העולם הבא, רואה את ההסתלקות מן העולם הזה כנקודת מעבר בלבד – מחיים בעולם החומר החולף לעולם שכולו טוב.

"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה". כבר במלה הראשונה, העוסקת ביצירת האדם הראשון, "וייצר", באה לידי ביטוי ההפרדה שבין הגוף והנפש; שכן חכמינו ראו בשני היו"דים שבמלה את הרמז לשתי היצירות, הגלומות באדם – הרוחנית והחומרית, וכן רמז להפרדה שבין הגוף והנפש. בקהלת, פרק י"ב, נאמר: "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה". הגוף אמנם שובק חיים לכל חי, אך הרוח – שהקדוש ברוך הוא נפחה באפנו – תהיה צרורה בצרור חיי הנצח.

העם היהודי – כפרט וככלל – ידע להסתגל למשברים ולהיחלץ מהם. באיוב נאמר: "ה' נתן וה' לקח – יהי שם ה' מברך". משפט זה אינו בא לבטא השלמה בטליסטית בדיעבד, אלא הוא מביע השקפת עולם מוצקת, הרואה בנשמה פיקדון שקיבלנו עלינו לשמור, ואותו אנו שמחים להשיב לבעליו בשלמותו ובטהרתו, יחד עם זאת רבים דיני האבלות בהלכה היהודית, כי מלבד הכאב שבפרידה מאדם יקר, שנלקח מאתנו, יש בדינים אלה דרבון להפקת מוסר השכל וחשבון נפש, בבחינת "והחי – יתן אל לבו".הפוסקים נחלקו ביניהם בשאלה, אם דיני האבלות הם מן התורה, או הם הוראת חכמים בלבד, שהסתמכה על פסוקי המקרא.

+בשבת שהייתה שבת יתרו ליוונו את רועי שמאלי מעין חרוד לעליה לתורה וחגגנו עימו בר מצווה היה מרגש לראות אותו קורא בתורה ולשמוע את הסיפור המשפחתי של מי שגר עימנו והוא דור חמישי לבוני הארץ ולמפריחי  העמק וצהל נכדו של צבי שמאלי מפקד הנח"ל בין השנים 1966-1969  .

+בקיבוצנו הייתה תפילה נפלאה ומיוחדת ביום שישי כולנו כאיש אחד שרנו ובירכנו ומרדכי בוזגלו קידש יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות: סַבְרִי מָרָנָן.
                                                     אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא:
                                תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלום בָּעולָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלום בָּנָיִךְ:

ולעתיד כולם נהיה תלמידיו של רבנו נחמן מברסלב – מבסר הלב ובשמחתנו נשבור חומות בין האנשים .