לכל אחד יש משהו מיוחד.לפעמים הם יותר מאחד שניים שלושה,אבל ליבנו יודע אותם, לפעמים ראשינו מתנגד ואומר בעצם"אני לא מכיר אותם" אבל כשאנו נפגשים במבט ,אנו יכולים לזהות את הנשמה התאומה שלנו, ולו בהבזק של מבט, בניצוץ,ואז קיבתנו מתהפכת, לא תמיד הצד שמנגד יכול לזהות והסיבות רבות, התזמון, החסימות האילוצים, ולכן קיים פחד שהזיהוי יכול להתמוסס,אבל הנשמות יכולות לזהות עצמן תחושהעולה שההכירות היא בעומק שאותו לא יכולה התודעה המודעת להכיר, זה בעומק ששמור לבן משפחה קרוב כמו אח בן הורה,ישנה תחושה של ביטחון ואמון גדול שמימד הזמן הוא לא משמעותי, אפשר במסכת חינו לפגוש לא פעם ולא פעמיים את אותן נשמות תאומות אנחנו רקצריכם להיות קשובים ,כי כשהן לידנו החברות היא בעלת ערך עליון ורצון הנתינה והאהבה הם אין סופיים, והם אכן ישנם עמנו ולידנו.