רגעים כאלה של חוסר ריכוז.

מביטה בעצמה במראה ואז, השניה הזאת, בה כאילו רק צדודית פניה משתקפת, כמו מודבקת. קפואה, ללא תזוזה ובו זמנית נשמתה מתעופפת למחוזות אחרים, אליה פחדה פעם להתקרב ואילו היום, מגיעה אליהם נקיה ושקופה. חזקה ומנצחת.

הרגע בו מצליחה להביט אל תוך עצמה, להתבונן בכל מה שהצליחה להכיל, ישן וחדש, זר ומוכר.

אחרי שניערה את הרשע ובחרה לקבל אליה את הטוהר.

מרגישה כאילו כל החושים סוערים ומשתוללים בה, כמו מכונת מסטיקים עגולים שמשקשקים בערבוביה כשמשלשלים אליה מטבע.

הכל סער בה.

ההגיון בלא לחשוב בהגיון.

ההחלטה.

העובדה שאחרי כל כך הרבה שנים, הכל סביבה הפך קסום ואפילו כבר לא שינה לה שלא מצאה הסבר לכל דבר. לא צריך יותר.

רק לנשום את התמורות, להתרגל לצלילות ולצלילים, לחום ולטעמים, לשלמות. לא. זאת לא מילה גסה, שלמות...

פתאום למדה לחיות את הקסם. להטמיע אותו בתוכה.

מוצאת עצמה צובעת את הקשת בלי צבעים אמיתיים, רק עם חום הלב, אודם התשוקה, סומק ההתרגשות, הכחולים מהם מורכבות ההילות המקיפות את שניהם, לובן ההכלה, שלמות.

מרגישה את הלב רוקד בה. צוללת עמוק בתוכו מבלי שתצטרך לזוז ממקומה. וגם הוא. 

הכל נכון.

הכל נורמלי.

הכל הגיוני.

הכל שלהם.

התרגשות של ילדים והיא כבר מזמן לא ילדה. רק שלו.

טועמת את הטעם המתוק ביותר שנברא אי פעם, מבלי לאכול או לעלות במשקל. רק ללקק אותו, לגמוע אל תוכה, להתענג על כל סנטימטר משובח שבו.

מרגישה איך נוגעת בו, עוטפת אותו בכולה, איך שניהם הופכים גוף אחד, גם אם נמצא רחוק.

מקשיבה לקולו קורא אותה, בונה סביבה חומת הגנה, פורט בה סונטה של נשימות עמוקות, כזו שחוץ ממנו , רק המלאכים יכולים לפרוט צליליה ,בנבל של זהב.

משתכרת מהצלילים, מבלי שיצטרך לפצות את פיו.

נוגעת באנרגיות המבריאות ביותר ביקום, המייעדות את שניהם בדיוק למקום הנכון עבורם, מבלי שיצטרכו לדעת את הכיוונים מראש.

וכאן, בעולם הארצי הזה, אחרי שמצאו, אחרי שמצאה, מרגישה מוקפת עננים.

הידיעה שתמיד יהיה.

תמיד יקשיב.

תמיד יכיל.

שלעולם לא תמצא עצמה מחוברת לאחר. מבחירה.

כי הכל מצטרף לפאזל שלם. מושלם. נצחי.

האהבה.

בעיקר האהבה.

סוף סוף למדה מה פירוש המילה.

סוף סוף הרגישה.

למדה אותה דרכו. הצליחה לראות אותו. את כולו ועדיין להרגיש את עצמה.

הביטחון, שגם אם תתערער, תמיד יהיה שם, להזכיר לה, לאהוב אותה יותר ויותר ויותר.

כמו שלא הכירה מעולם, כמו שלא חלמה שתוכל לאהוב בעצמה.

וככה זה.

מעכשיו ולתמיד.

הכל שונה.

היא לא לבד. גם הוא לא.

שוב מצליחה להביט בעצמה במראה בעיניים מוארות

כשחיוכו משתקף לה

באישונים.