מה את מרגישה,בערב.
כש את עומדת מול מראה גדולה.
את מורידה את השימלה,
ומוחקת את האיפור.
ואיתו נמחק היום שלך.
עוד יום מחייך הולך לפח.
לסל כביסה ,שמלא בעוד ימים.
מאחורי עיניים נוצצות,
וחיוך עם שפתיים אדומות.
את עוד בן אדם.
כמו כולם,צוחקת ובוכה.
מולם את גיבורה.
אבל בעצם את ילדה.
שמחפשת הגנה.
קצת אושר ,שמסתתר בפינה.
שתדעי מה היא אהבה.
את,מה את מרגישה?
כש הערב מגיע,ואת רחוקה.
כל יום ,הכל מהתחלה.
משתנה, רק צבע השמלה. |