כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שבועיים אחרי הצלחה כל כך מרגשת של פרוייקט ההאדסטרט- סיכום חודש של הגשמת חלומות

    8 תגובות   יום שישי , 24/1/14, 03:03

    בתודה ענקית לכל 180 שותפי לחלום

     

    זה היה חודש של מסע מדהים, עם עליות, ומורדות, והבנות, וישום כמעט כל מה שאי פעם למדתי והפנמתי.

    מסע במנהרת אי הוודאות, עם המון רגעים שלא היה נראה בהם שיש סיכוי להצליח.

     

    המטרה נראתה רחוקה והזמן קצר מכדי להגשים אותה. (או כמו שאמרה אתמול תלמידה שלי- נכנסתי ארבעה ימים לפני וראיתי שאת עומדת על פחות מ- 70% מסכום הגיוס, ושאלתי את עצמי 'באיזה סרט היא חיה")

     

    אז אני יודעת שהרבה אנשים שאלו את עצמם – באיזה סרט היא חיה, כי היו זמנים שהיה ברור שאין לזה סיכוי, ועדיין האמינו, ידעו שזה יקרה, גם מבלי לדעת ולהבין איך.

    גם אני לא ידעתי איך, אבל ידעתי שזה יקרה.

     

    במבט לאחור, החודש המדהים של הגיוס, היה אימון הכי אינטנסיבי בכל מה שאני מאמינה, בכל מה שאני מלמדת ולומדת כבר כל כך הרבה שנים. אימון שהכריח אותי כל הזמן להישאר במרכז של עצמי, ולדעת שאני עושה את זה, בדיוק כמו שאני יודעת.

     

    אז כדי להזכיר לעצמי, שזה לא מקרי, אלא לגמרי "טכניקות" שאפשר לחזור אליהן שוב ושוב, מסדרת את המילים, כדי לזכור תמיד מה היה בחודש הזה, ואיך באמת מגשימים חלומות:

     

    מחשבות יוצרות מציאות:

    הפרויקט הזה היה הזדמנות מדהימה לראות עד כמה מדויק המשפט הזה. עבורי זו היתה מציאות שהתבטאה בגרפים בצורה מתמטית לגמרי.

    היו שעות, היו גם ימים, בהם לא היתה כל תנועה בגרף, או תנועות מזעריות ביותר.

    הגיוס דרך האתר הזה מוגבל בזמן, והוא פועל בשיטת הכול או לא כלום, משמע, אם אין את כל הסכום, אין כלום, הפרוייקט נכשל. אי אפשר לקחת חלק מהסכום שהצטבר.

    הקצבתי זמן גיוס קצר מאד (25 יום, לגיוס 34 אלף ₪, הסכום הנדרש ליצירת הספר) כך שכל יום ללא תנועה משמעו שהפרויקט בדרך לכישלון.

     

    זיהיתי מהר מאד שהזמנים האלה, השעות האלה של העצירה, היו זמנים של נפילה בתוכי. זמנים שכבר לא ממש האמנתי. וככל ששקעתי בתוך עצמי, עם רגעי כעס, רגעי ייאוש, אכזבה, הגרף נשאר סטטי ויציב, מוכיח לי בדיוק מה שהרגשתי- אין לזה סיכוי.

     

    הבנתי שאני חייבת ליצור את השינוי בתוכי, ועשיתי אותו. התחברתי להתרגשות שבתוכי, והתחלתי להגביר אותה (מדיטציה מופלאה שפיתחתי, שעיקרה לנשום לבטן, למרכז התשוקה, ולהניע אותו, לחזור להתרגש, מתוך עצמי, מכל הפלא הזה)

    התחברתי להודיה, ו- וואוו, היה לי כל כך הרבה על מה להודות. עשרות רבות של אנשים שהתגייסו, במיוחד בשבילי, כדי לעזור, לדחוף, לתמוך, בכל דרך אפשרית. מילים מדהימות, כל כך מרגשות, שכתבו כל אותם תומכים, תוך כדי שהם מעבירים את הקישור לחבריהם (אחרי 800 שיתופים, הפסקתי לספור, היו הרבה הרבה יותר) המון אנשים שמזמן לא הייתי איתם בקשר, ויצרו קשר, דרך כך שראו את האתר, הצעות עבודה שנפתחו, דברים מדהימים.

    ידעתי שגם אם הפרויקט לא יגייס, הוא הביא לי כל כך המון מתנות, שאני כל כך מבורכת. ועשיתי עוד כמה דברים שהחזירו אותי להתרגשות, להתלהבות, לעצמי.

    כשסיימתי לעשות זאת, הגרף החל לעלות מיידית. זה היה מדהים. בחלק מהמקרים בדקתי את עצמי, והקפדתי שלא לעשות שום פעולה חיצונית במשך כמה שעות, רק עבודה פנימית, כדי לראות בצורה מובהקת, שהיא זו שעשתה את כל ההבדל.

     

    לא היה לכך שום הסבר במציאות החיצונית. זה אכן היה תדר שהשתנה בי, ואנשים קלטו אותו, והתגובה היתה מיידית, בעליות ברורות ותלולות של מספר התומכים והכספים שנכנסו. היתה לי הזדמנות לבדוק כמה פעמים את התנועה הזו, של עצירת הגרף, מתוך דעיכה זמנית שלי, וקפיצות עליזות וברורות כלפי מעלה, כשהעליתי את האנרגיה של עצמי.

     

    זיהוי הפחדים תוך כדי תנועה:

     

    בתוך זמני הירידה, יכולתי בחלק מהפעמים לזהות פחדים שלי שצפו, חלקם ישנים, וחלקם כאלה שהתעוררו ישירות מתוך הפרויקט.

    הם שאבו אותי כלפי מטה, וחייבו לעצור, להתייחס למה שקורה, ולטפל בהם מיידית, כדי לא לגרום לעצמי לעצור את כל הפרויקט.

    כך למשל, קלטתי שחלק מהאנשים שמזמינים עכשיו את הספר, ויראו אותו חודש אחרי, יקראו בו על מיכל שהם לא מכירים. מול חלקם, שעכשיו לא היו קהל אנונימי שמגיע לחנויות, אלא אנשים שאני ממש מכירה, זה היה מבהיל.הרגשתי חשופה, רציתי לסגת את כל הדרך, והכי פשוט לעשות את זה דרך בלימה לא מודעת של הפרויקט, ואם לא יגויסו הכספים, ממילא הכל יתעכב, ויהיה קטן יותר, ופחות חשוף.

     

    הצפתי את הפחדים האלה, ואחרים, בתוכי, הסכמתי לכל מה שעתיד לקרות, שרובו בעצם בגדר לא נודע, והמראתי שוב כלפי מעלה.

     

    לא ידעתי שזה יכול שלא להצליח:

     

    קצת לפני סיום הפרויקט, הבנתי שרבים רבים מאתגרי הגיוס האלה נכשלים. מה שאנחנו רואים, שמפורסם, הם סיפורי ההצלחה, אבל יש מאחוריהם גם רבים שלא הצליחו.

    לא בדקתי סטטיסטיקות קודם שיצאתי לדרך, השקעתי ביצירתיות של בניית העמוד, של בניית הדרך שלי לכיוון הצלחת הפרויקט, של יצירת מאמרים חדשים, ותקשורת עם המון מקומות.

     

    סביר להניח שאם הייתי עוסקת בעובדות, בסטטיסטיקות, ובהגיון, לא הייתי עושה את הצעד הראשון. בחרתי שלא לדעת את האמת, אז ידעתי רק את האמת שלי- זה הולך להצליח.

     

    כבר קראו לי הרבה פעמים בחיי – חסרת אחריות, כי אני לא בודקת את הנתונים קודם ליציאה לדרך. בדרך כלל חוסר האחריות הזה מצליח לי, כי הוא מאפשר לי לצאת לדרכים שאם הייתי יודעת לאן הן עלולות להגיע, לא הייתי יוצאת אליהן, ומפסידה המון.

     

    שחרור היאחזות:

     

    ממש ממש רציתי שפרויקט הגיוס יצליח בדרך שבה בחרתי. היא נראתה לי הכי נכונה והכי רוחנית, וככזו היא ריגשה אותי.

    יחד עם זאת ידעתי, שאם לא בדרך הזו, זה יקרה בדרך אחרת, ומה שהכי נכון, יפתח בפני.

    יודעת שהדרכים חכמות הרבה יותר ממני, והן מראות את עצמן, תפקידי רק לצעוד בהן, מתוך התרגשות ואמונה, ולא מתוך פחד של – זה חייב לקרות.

    כי כשזה חייב, ואסור שלא, הכוחות הם רק שלי, והם דלים, כשאני סומכת על הדרכים, נפתחת הרבה יותר תנועה, של המון כוחות נוספים, שזורמים באותם נתיבים, ומאפשרים את התנועה הלאה.

     

    אז ממש רציתי, אבל לא נאחזתי במחשבה שזה חייב לקרות, ובעיני, רצונות, תשוקות, לרוב מתגשמים, דברים שחייבים, ואוי ואבוי אם לא יקרו- לרוב לא קורים.

     

    אני מאמינה בספר הזה-

     

    וואוו, כמה שאני מאמינה בו. אם לא הייתי יודעת שאני מציעה משהו שאני כל כך שלמה איתו, שכל כך הייתי שמחה לקבל אותו בעצמי, אין סיכוי שהייתי יכולה להעביר התלהבות כל כך אותנטית.

     

    מלאכת הכנת הספר נמשכה שלוש שנים, של התאמה מדוקדקת, של בחירת טובי השותפים (של התשה של חלק מהם)) כדי להביא משהו שאני ממש שמחה בו, ולהיות יכולה להגיד לכם- תהיה תמורה מלאה להשקעה שלכם בי.

    אין לי ספק שאם לא הייתם קולטים את ההתרגשות האמיתית שלי, לא הייתם באים איתי. אי אפשר לזייף כאן.

     

    עבדתי ממש ממש קשה))

     

    כן, כתבתי בסעיף הראשון על אמונה, היא היתה כוח עצום שהניע, אבל בלי עבודה ממש קשה, זה לא היה קורה.

    ישנתי מאד מעט בחודש הזה, כדי להמשיך לעשות את כל מה שאני ממילא עושה, וזה הרבה, וגם להשקיע שעות רבות ביממה, כדי לדחוף את הפרויקט.

    חידשתי את כל הבלוגים שאי פעם הפעלתי, ופתחתי גם מקומות חדשים. העליתי כתבות, עדכונים, מידע שוטף כל הזמן, מפעילה יצירתיות בכל כיוון שאפשר, מבלי לדעת איזה מהם יעילים, ואיזה מהם בזבוז זמן. לא בררתי, לעולם אי אפשר לדעת מאיפה יגיעו הדברים, ואיזה הקשרים יווצרו, פשוט פעלתי בכל כיוון שבו אפשר היה ליידע, לעניין, להניע.

     

    קיבלתי סימנים ברורים מאלוהים, והאמנתי בהם:

     

    אני ממש יודעת שכשדברים נכונים, יש סימנים ברורים מהעולם, כדי לחזק ולאשר את נכונות הדרך.

    ביממה הראשונה שהפרויקט עלה הוא גייס יותר מ- 10% מהסכום. זה היה מפתיע, וכל כך מרגש, והגיע מהחברים הכי קרובים לי, כאלה שלא ציפיתי מהם, כי הם ממילא היו מקבלים את הספר, במתנה.

     

    ההתחלה הברורה הזו, היתה סימן ראשון לכל כך הרבה אהבה ותמיכה שרק גדלה והתרחבה בהמשך, והוכחה, מאלוהים ומאנשים סביבי, שהדרך נכונה, ושזה יקרה.

    הייתי צריכה לזכור את המסר הזה בזמנים בהמשך, כשהיה נראה שהדברים חסרי סיכוי.

    כמכורה לדד ליין, ויודעת שברגע האחרון, כשאין יותר זמן, דברים קורים הכי נכון והכי מדויק, הזכרתי לעצמי, בזמני האמצע, שגם זמן הסיום יהיה נקודת תפנית דרמטית, ואכן כך היה.

     

    פעלתי כמו שאני יודעת שאני הכי במיטבי (וברוב המקרים בניגוד לדעתם של רבים סביבי, שחשבו שצריך ונכון אחרת).

     

    בחרתי זמן גיוס כמעט מינימלי (25 יום) לרוב נותנים לפרויקטים כאלה לפחות זמן כפול. אני פועלת עם כוחות אש, ויודעת שאני הכי במיטבי בריצות קצרות, תחת לחץ זמן, בלי שיש לי יותר מידי מרחב להתעייף או להתרווח.

    גם דרך הצגת הדברים היתה כזו של להציג את הפרויקט, לקהלים כמה שיותר גדולים, לחשוף, ולהיחשף, ולהזמין את מי שהדברים קוראים לו, להגיע. לא פניתי לאף אחד באופן אישי, לא ביקשתי (אני חייבת לציין שחלק מחברי כן עשו זאת, על דעת עצמם, וללא ספק הגיעו להישגים מרשימים וגיסו המון תומכים, עבורי. משמע הדרך הזו נכונה, היא רק לא היתה אפשרית לי, והתמזל מזלי שיש סביבי הרבה מלאכים שעשו זאת בדרכם, עבורי. אני נשארתי בדרכי, פועלת רק כמו שמרגיש לי נוח ואפשרי. זה הצליח בסוף, אז כנראה שגם אני צדקתי))

     

    יש אנשים מדהימים מדהימים סביבי, והם שגרמו לזה להצליח.

     

    אחד מחברי הקרובים שהיה מאלה שהפכו עולמות כדי שזה יקרה, אמר לי כמה ימים לפני הצלחת הפרויקט – "בסוף תגידי שאת עשית את זה".

    אז אני אכן כותבת כאן מה בי אפשר שזה יצליח, אבל אין לי ספק שמה שאנשים סביבי הניעו, הוא זה שגרם לפרוייקט להגיע לכאלה היקפים, וכזו הצלחה.

    לא פניתי לאף אחד, לא ביקשתי מאף אחד, ורבים כל כך מכם התחברתם לתשוקה שבי, והפכתם אותה לשלכם, ובכך שותפים פעילים להגשמת החלום הזה. הגעתם עם אהבה עצומה, וכמויות מדהימות של מרץ ויצירתיות, דחפתם בזמנים שאני קצת נפלתי, פעלתם בדרכים שונות משלי, ויש מי שממש עבדו בזה, חודש שלם.

     

    הייתי בתודה ענקית, בהתלהבות, וכמעט לא מאמינה איך יכול להיות שכל השפע הזה מגיע אלי. הרגשתי הכי מבורכת שאפשר. מרוגשת כל כך עכשיו, כשאני כותבת את המילים האלה. ועל הסעיף הזה, האחרון, אני לא באמת יכולה להגיד- מה בי אפשר את זה. איך זכיתי.

    אני אכן מאמינה שיצירה גדלה וצומחת מתוך תמיכה הדדית. יודעת שכשאני חיה עם כל כך הרבה אהבה ותודה בלב, היא גדלה ומתרחבת, אבל עדיין קשה לי להאמין שהאמונות האלה שחיות בי (ובטח עוד כמה ששכחתי) מביאות כזה שפע לא מובן מאליו. וגם אם אני לא מבינה עד הסוף איך נתתם לי כל כך הרבה, כך, בלי חשבון, באהבה כזו, אני פשוט מודה, מודה, מודה, גם מבלי להבין.

     

    וביום האחרון, אחרי שכל כך הרבה אנשים הפכו שותפים שלי למסע של אי ודאות (אני בחרתי בזה, כשם של הספר, ודרך חיים, רובכם לא בחרתם בדרך הזו, ועדיין עברתם איתי מסע לא ודאי, שעד ממש הרגע האחרון, לא היתה שום ודאות לאן הוא יגיע), אני יודעת שלפחות 180 אנשים שתמכו יחד איתי בספר, בפרויקט הזה, ישבו מול הגרף העולה, ועובר את קו ההצלחה, וממש הריעו להצלחה הזו, שהפכה לסיפור הצלחה של כולנו.

     

    קיבלתי כל כך הרבה טלפונים מתרגשים, והודעות מקסימות של שותפים אמיתיים שהיו שם איתי, בכל רגע, ורק ביקשו שלספר הבא אקרא בשם קצת יותר ודאי, כדי לא לעבור שוב גלים כאלה של אי ידיעה, בדרך אל הידיעה הנפלאה הזו.

    אז מבטיחה כבר עכשיו, הספר הזה כבר בדרכו לעולם, והוא נושא את השם "בחרתי בחיים של אי ודאות" לספר הבא יהיה שם קצת יותר ודאי.

     

    תודה ענקית ענקית וכל כך אוהבת.

    למי שלא היה באזור בחודש וחצי האחרונים, ולא יודע על מה אני מדברת, הנה קישור לאתר ההאדסטרט, שבו זה קרה. הוא דומם עכשיו, ומופיע בקטגוריית "פרויקטים שהצליחו" בתוך האתר, אבל אפשר לראות כאן קצת ממה שהיה בחודש המרגש הזה:

     

    http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=7175

     

    ולמי שרוצה להזמין את הספר, עדיין במחיר מוזל, אפשר לעשות זאת בשבועיים הקרובים, דרך הקישור המצורף, והספר יגיע אליכם, עם יציאתו לעולם, בתחילת פברואר 2014


    https://sites.google.com/site/gazitmichali/home/choose-life

     

    http://cafe.themarker.com/image/3037071/

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      ללא מילים.

      היי ברוכה.

      עמנואל.

      אין עליך....נסיכה.....מלכה ....אלופה מת עליך קסם שאת
        24/1/14 23:39:
      שאפו
        24/1/14 20:58:

      תותחית-על! את מדהימה!! השראה אמיתית וגם הספר - כולו השראה!! שמחה שהחיינו והגענו לזמן הזה נשיקהנשיקהנשיקה

        24/1/14 13:39:
      ...בזה הרגע פרגנתי לעצמי מתנה ליומולדת שלי ...אי שם בפברואר....תודה. בהצלחה..!!!
        24/1/14 11:12:
      מיכל, מרגש מאוד לראות את דרך העבודה שלך, שאותה את מלמדת במרץ רב, פועלת. גם קודם האמנתי בדרכך ועכשיו איך לא? תמשיכי בדרכך זו ותמשיכי להצליח. שבת קסומה אורית
        24/1/14 07:51:
      ראשית - בהצלחה! ציינת שמחשבות בוראות מציאות ואני אוסיף שגם הרגשות ובעיקר העשיה ...שבת של שלום!
        24/1/14 04:16:
      וואו. מאד מרגש. איזו דרך מדהימה עשית. זו, בוודאי, תחושה נפלאה לדעת שהצלחת למרות כל הקושי.