0

האגדה על יוסף הקטן ומלאכי החבלה חסרי החמלה

0 תגובות   יום שישי , 24/1/14, 05:34

הָאַגָּדָה עַל יוֹסֵף הַקָּטָן וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה חַסְרֵי הַחֶמְלָה 

 

יוֹסֵף חַיִּים הַקָּטָן שֶׁנּוֹלַד מֵאַהֲבָה,

 

חַי בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵהָכִיל

 

וְאִמָּא אַבָּא שְׂמֵחִים לְהַרְעִיף

 

חִבָּה וְאַהֲבָה עַזָּה.

 

כִּרְבְּלוּהוּ וַעֲטָפוּהוּ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם,

 

בִּדְאָגָה

 

וְכָךְ הַטּוֹבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם,

 

בְּמוֹתָם לֹא נִפְרְדוּ,

 

אֶלָּא מֵתוּ,

 

יָצְאוּ לְמַסָּע אֶל עוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ

 

אוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וְגָז.



עָמוֹס, שֶׁחַי חַיָּיו בִּפְלִיאָה גְּדוֹלָה

 

מֵהַבְּרִיאָה,

 

יוֹשֵׁב חוֹשֵׁב, מְשַׂרְטֵט וּבוֹנֶה

 

בְּיַד אָמָּן שֶׁלּוֹ,

 

אֲבִיזָרִים.



עֶרֶב יְרוּשַׁלְמִי קַר

 

אִמָּא הִפְעִילָה חִמּוּם

 

וְרֵיחַ רַע סָבַב הָלַךְ סָבִיב

 

כְּאוֹתוֹ פֶּתֶן שׁוֹרֵק לָרֹעַ.

 

אַבָּא חִיֵּג לַחֶבְרָה

 

וְלֹא יָדַע כִּי הֵם הֵמָּה מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה.

 

הַמּוֹשִׁיעַ הֻטְעָה,

 

נִשְׁלַח

 

אֶל בֵּית הַשָּׁכֵן.



פָּנָיו שֶׁל עָמוֹס זָרְחוּ,

 

הוֹ, בְּעֶזְרַת מַפְסֵק קָטָן זֶה,

 

אַבְטִיחַ חַיֵּי הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים.

 

הָרֵיחַ הָרַע לֹא יְפוֹצֵץ מִבְנִים וַאֲנָשִׁים.



מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים

 

וְהוּא אָץ רָץ

 

אֶל הַיְּשִׁיבָה,

 

לְבַשֵּׂר אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה.

 

בַּיְּשִׁיבָה הֵסֵבּוּ מְחַבְּלֵי הָרֹעַ,

 

שָׁתוּ קָפֶה, אָכְלוּ תּוּפִינִים,

 

פִּטְפְּטוּ עַל הָא וְעַל דָּא

 

וְעָמוֹס שֶׁרָצָהּ לְסַפֵּר עַל הַדַּע,


פָּנָיו לָהֲטוּ,


מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה הַ"גְּאוֹנִים",

 

שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל "הַמַּשְׁאַבִּים בַּשָּׂדֶה",

 

רָאוּ רַק מִסְפָּרִים

 

זְהוּבִים.



יוֹסֵף חַיִּים הַקָּטָן

 

שֶׁנִּסְפָּה

 

וְכָל דַּיָּרֵי הַבִּנְיָן נִשְׁאֲרוּ

 

לִסְבֹּל הֶרֶס וְחֻרְבָּן,

 

לְאַחַר שֶׁפֶּתֶן רֵיחַ רַע

 

הִסְתַּחְרֵר סְבִיבָם

 

וּמָחַץ בְּפִיצוּץ אַדִּיר

 

מְעוֹנָם הַדַּל.



עָמוֹס נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ

 

אֲבָל הַוַּעֲדָה שֶׁל הַתְּקִינָה

 

שֶׁבָּהּ יָשְׁבוּ מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה,

 

רָאוּ מִסְפָּרִים

 

וְאָמְרוּ:

 

"אֵין סוֹף לְאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַמִּגּוּן,

 

כַּמָּה עֲלוּת הַחֶבְרָה יְכוֹלָה לִסְפֹּג?

 

הַחֶבְרָה קָמָה כְּדֵי לְהַרְוִיחַ,

 

לֹא כְּדֵי לְהַבְטִיחַ,

 

חַיִּים."



וְכָךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁפֶּתֶן הָרֵיחַ הָרַע סוֹבֵב

 

בַּחוּצוֹת,

 

עוֹמֶדֶת בְּעֵינוֹ שֶׁל עָמוֹס

 

דִּמְעָה זַכָּה:

 

"אִלּוּ קִבְּלוּ עֲצָתִי,

 

הַפֶּתֶן הָרַע לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַצִּית

 

מַלְאָכִים קְטַנִּים וַאֲהוּבִים"...



וּמַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה

 

יוֹשְׁבִים בְּוַעֲדַת הַתְּקִינָה

 

וְזוֹלְלִים וּמַשְׁמִינִים

 

וּמְבַלִּים...



"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ... וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס."*




* בראשית, ו', י"א




ר. מיפו.

דרג את התוכן: