פוסטים פופולאריים
-
שבועות – כיצד הציל שמשון את עם ישראל
19/5/17 | 105738 צפיות
-
מי ניצח בוש או בן לאדן
23/8/10 | 1569 צפיות
-
ליברמן - מסע סוד הקסם המסתורי
3/10/10 | 1153 צפיות
-
על העיוורון
7/3/15 | 1182 צפיות
-
רכבת העמק פרק ה
27/8/18 | 571 צפיות
-
יש לי סימפטיה
1/5/14 | 807 צפיות
שכר ועונש פרק ג' ניצני אחרית הימים
מסכת העונשין, נראתה כפתרון מושלם לחנך מאמינים, אפס השימוש באל כמעניש לא תמיד עבד . יש מקרים בהם רשע מצליח וצדיק נכשל כפי שמשרטט באופן מרשים ספר איוב. אחת הדרכים להצדיק בכל זאת את האמונה בשכר ועונש אלוהי היא לדחות את מועד הפירעון לעתיד מאוד מאוד רחוק – ובמילים אחרות לאחרית הימים. אחרית הימים במקרא המונח אחרית הימים מופיע 13 בתנ"ך פעם. 11 פעמים הוא מופיע במשמעות של "ביום מן הימים". כך לדוגמה בבראשית מ"ט, פתיחת הברכה של יעקב לבניו: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים." ברור לכל שהירושה לא אמורה להתממש רק בקץ הימים, אלא היכן שהוא בעתיד הנראה לעין. "אחרית הימים" קיבלה את המשמעות המקובלת שלה משתי ההופעות הנותרות – האחת בספר ישעיהו – והעתק מדויק שלה (כמעט מילה במילה) בספר מיכה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם...כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. (ישעיהו ב') כאן כבר מדובר בחזון שההתממשות שלו אמורה להגיע בעתיד מאוד מאוד רחוק, חזון שקשור לתהליך גאולה. אפס חובבי גאולה למיניהם בוודאי מזהים שמשהו חסר בחזון הזה. היכן הטון הזועם המבטיח עונש על החטאים, היכן האש ותימרות העשן האמורים ללוות את מסע הגאולה?
זרעי ה"אפוקלפסה" נבואות הזעם קיבלו טוויסט מעניין,כשנבוכדנצר כבש את יהודה והגלה את תושביה לבבל. השהות בבבל אפשרה ליהודים להתוודע ל"אמירותיו" של אחד בשם זרתוסטרא. ההיכרות העמיקה מן הסתם בשנת 539 לפני הספירה, השנה שבה כבש המלך הפרסי כורש את בבל, והפך את דתו של זרתוסטרא לדת הרשמית בממלכה. העיקרון המרכזי של דת זו הוא הדואליות. חלוקת העולם לשני קטבים טוב ורע. על הטוב אחראי האל הטוב (אהורה מאזדה) ועל הרע אחראי האל הרע (אהרימן). זהו כמובן רעיון שמתנגש בדת היהודית הדוגלת באל אחד. באופן מעורר השתהות מי שביטא את המחלוקת בין היהדות לזורואסטריות הוא לא אחר ממיודעינו ישעיהו, שכאמור חי כמתאיים שנה לפני שהיהודים פגשו במנהיג הזרטוסתרי כורש: "כֹּה אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ... אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה. “ (ישעיהו פרק מ"ה) במילים פשוטות אלוהינו הוא המקור גם לטוב וגם לרע – אין עוד מישהו אחר כפי שטוענים הזורואסטרים.
אם כל הכבוד לישעיהו ולהתייצבותו האמיצה לימין האל, נראה שגם הוא לא הצליח לעצור מהרעיון הדואלי לחלחל לתוך היהדות. העדות הטובה ביותר לכך היא השימוש במילה "שטן". לאורך רובו של התנ"ך המילה שטן מופיעה כמילה נרדפת לאויב. לדוגמא: "וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע... וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה" (מלכים א, יא). רק לאחר שבני ישראל שבים מפרס פתאום השטן הופך לישות בפני עצמה כמו בספר זכריה: “וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ ". (פרק ג). השימוש הנרחב ביותר במילה שטן כאל הרוע נעשית כמובן בספר איוב. הזמן בו נכתב הספר - תקופת שיבת ציון, ומקום מושבו של איוב – ארץ עוץ (הממוקמת בארם) לא מותירה ספק על הקשר בין הסיפור לדת הזורואסטית.
ומכיוון שבני ישראל כבר התוודעו לזורואסטריות מן הסתם לא נעלמה מעיניהם יחסה של אותה דת לסוגיית השכר והעונש. החלוקה הדואלית של זרתוסרטרא לא נעצרה רק באלים. למעשה כל מעשי הבריאה חולקו לטוב ורע. באותו אופן ממש חולקו גם בני האדם – אלו ההולכים אחרי הטוב ואלו ההולכים אחרי הרע. אבל באופן דומה ליהדות המצב הזה איננו גזירת גורל והרשות נתונה, או במילותיו של זרתוסטרא: " בחנו בראש צלול – איש איש לעצמו – את שתי הברירות העומדות לפניכם... ישנן שתי רוחות קדמוניות, תאומים אשר ידוע כי הם במאבק. במחשבה ובמילה, בפעולה, הם שניים: הטוב והרע. ובין שניהם אלה, המיטיבים בחרו נכונה, אך לא כך המרעים." (Yasna, 30.2-4)
כחלק מהשיטה הדואליסטית הזורואסטרים הפרידו גם בין הגוף הזמני לנפש הנצחית. כלומר הנפש ממשיכה להתקיים גם אחרי שהגוף מת. גם העולם שאחרי המוות נחלק לשניים מה שנקרה בלשוננו גן עדן וגהנום. הנה התחזית הזורואיסטרית לנפשות בני האדם לאחר המוות:
“in the fifty-seven years of Soshyant(המשיח הזורואסטרי) they prepare all the dead, and all men stand up; whoever is righteous and whoever is wicked... every one sees his own good deeds and his own evil deeds... Afterwards, they set the righteous man apart from the wicked; and then the righteous is for heaven (garothman), and they cast the wicked back to hell. “ http://www.avesta.org/mp/bundahis.html#chap30
במילים פשוטות הדת הזורואסטרית מצאה דרך מעניינת להתחשבן עם עושי הטוב ועושי הרע. החשבון יגיע בקץ הימים בהם יגיעו משיחים ( Soshyant), ובטקס רב רושם הטובים יוכנסו לגן עדן והרעים ישובו לגיהנום.(למעשה יש עוד המשך לטקס שבסופו כולם הופכים לנאמניו של האל מזדה).
מוחות גדולים חושבים דומה זה הזמן להיזכר באחד הטקסטים הקנונים – חזון העצמות היבשות ליחזקאל. "ויניחני בתוך הבקעה; והיא, מלאה עצמות.. ויאמר אליי, הינבא על-העצמות האלה; ואמרת אליהם--העצמות היבשות, שמעו דבר-יהוה... ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר, וקרמתי עליכם עור, ונתתי בכם רוח, וחייתם; וידעתם, כי-אני יהוה... וראיתי והנה-עליהם גידים, ובשר עלה, ויקרם עליהם עור, מלמעלה; ורוח, אין בהם. ויאמר אליי, הינבא אל-הרוח... והינבאתי, כאשר ציווני; ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על-רגליהם--חיל, גדול מאוד-מאוד. ויאמר, אליי, בן-אדם, העצמות האלה כל-בית ישראל המה; הנה אומרים, יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו--נגזרנו לנו. לכן הינבא ואמרת אליהם, כה-אמר אדוניי יהוה, הנה אני פותח את-קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם, עמי; והבאתי אתכם, אל-אדמת ישראל”. (יחזקאל ל"ז).
מה שמעורר השתהות בטקסט הזה הוא לא רק אמונה בתחיית מתים – אלא ההפרדה בין הגוף החומרי לרוח כאילו הדובר הוא כוהן זורואסטרי. ואולי מילה של הסתייגות. הרי הפרשנות הנפוצה היא לראות את דבריו של יחזקאל כמשל שבו גל העצמות הוא עם ישראל החי בגולה, ותחיית העם – היא חזרת העם לארצו. (אולי העדות היפה ביותר להתייחסות האלגורית לחזון העצמות נמצאת בהמנון הישראלי – בהתייחסות המפורשת "עוד לא אבדה תקוותנו"). רוח בהקשר של עם שונה מהרעיון הזורואסטרי של רוח הנפרדת מגוף. ובכל זאת גם אם מקבלים את ההנחה שמדובר בטקסט סמלי, קשה להתעלם מהדימוי הזורואסטרי שיחזקאל בחר להשתמש בו. זה היה יכול להפתיע לולא העובדה שהנבואה הספציפית הזאת ניתנה בזמן שיחזקאל שהה בבבל.
אבל העדות הטובה ביותר להשפעה הזורואסטרית נמצאת בדניאל יב: "רַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם”. (דניאל יב). מצד אחד מדובר בנביא דניאל איש אשכולות שיכול לגלות בזכות עצמו את התובנה ששכר ועונש ניתנים בעולם הבא. מצד שני מדובר באדם שהיה בעל תפקיד בכיר בחצר של המלך הפרסי דריווש. יכול להיות שמדובר בצירוף מקרים?
למרות האמירה המפורשת של דניאל, והמשל הסמלי של יחזקאל, מדובר כמובן ביוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל. למרות הממשק של בני ישראל עם הדת הזורואסרטית – קשה לומר שהתנ"ך אימץ את הרעיון של אחרית ימים הכולל תחיית מתים. כעבור מספר עשורים כאשר הרעיונות הללו ינבטו תהיה להם השפעה מרחיקת לכת על תפיסת השכר והעונש היהודית.
* עוד על הזוראסטרים http://tomerpersico.com/2008/11/16/thus-spoke-the-real-zarathustra/ http://www.segulamag.com/he/articles/view-article.asp?article=23 http://heritageinstitute.com/zoroastrianism/death/index.htm
|
בניחותא
בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.
פרופיל
תגובות אחרונות
-
גילהסטחי
בתגובה על מה לאכול בחג השבועות
-
דוד פלד, David Peled
בתגובה על אלטלנה - הקרב על הזיכרון
-
א ח א ב
בתגובה על אלטלנה - יום הדין
-
א ח א ב
בתגובה על מפלצת ושמה היסטוריה - אלטלנה פרק א
-
גילהסטחי
בתגובה על ספוליטיקה
-
גילהסטחי
בתגובה על אשה יפת תואר
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ניטשה השתמש בדמות של זרתוסטרא - לספרו כה אמר זרתוסטרא. אין לי מושג למה כי הטענות של זרטוסטרא הניטשאני היו שונות בתכלית ולעיתים סותרות את אלו של המקור.
מעניין...
כמה שאלות
אם כבר מענישים אחרי המוות למה צריך לחכות עד אחרית הימים. מדוע לא להעניש ישר אחרי המוות כמו הנוצרים?
האם אתה רוצה לומר שלולא גלות בבל - הרעיון של תחיית המתים לא היה קיים ביהדות?
והאם זו אותו זרטוסתרא של ניטשה?
ועוד משהו
אם ניקח את הפסוק שציטטת "כֹּה אָמַר יְהוָה, לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ... אֲנִי יְהוָה, וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ,עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע; אֲנִי ה', עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה. “ (ישעיהו פרק מ"ה)
עשה כל אלה.
כל
אני מסתכלת על המילים האלה כפשוטן. כל אלה. הטוב והרע. הכל.
כתבתי על זה פעם. "הטוב באכזריותו" זו הכותרת שנתתי לדברים ההם. כי כשהכל "בא מאותו מקור" אז ההבדל בין הטוב לרע מטשטש.
הכל בעצם טוב..?
כן. הכל טוב.
כמובן שיש הבדל ביניהם. לי הוא לא ברור מאליו..
קראתי גם פוסט נוסף שלך על עניין השכר והעונש.
אני לא באמת יכולה לאמר שאני יודעת על זה משהו. אף פעם לא באמת חקרתי את זה לעומק או התייחסתי אל זה כאל מקל וגזר. תמיד הרגשתי שהתפיסה של אלוהים כמעניש או מתגמל היא מפוספסת במידת מה. נראה לי קצת מגוחך להאניש אל. למה שירצה להעניש? למה שירצה לתגמל? למה שירצה שמישהו יתפלל? נראה לי שהכי קל להתייחס אל אל כמו שמתייחסים להורה וילדיו. הוא מעניש ומתגמל את הילדים בדיוק מאותה הסיבה. הוא רוצה שיהיה להם טוב. זה אם מאנישים את האל.
העונש הוא לא עונש והתגמול הוא לא פרס. בעיניי הם יותר נתפסים כמו צדדים שלנו, הדרך בה אנחנו תופסים את הדברים. ברגע שאנחנו עושים ביניהם הפרדה, בטח שעונש הוא מקל וגזר הוא פרס.
אם אלוהים יוצר הכל, טוב ורע, אזי הוא שלם. דבר וכל בו.
לגבי נבוכדנצאר, תוקף הנבואה שלנו כבר פג, לא?
לגבי "עוד לא אבדה תקוותנו" אנחנו גם שרים באותה נשימה "התקווה בת שנות אלפיים"
אז הנה, 2000 כבר נגמר, הגיעה זמן הגאולה ;)