כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    התנשאות

    83 תגובות   יום ראשון, 26/1/14, 20:51

    ''

    התנשאות 

     

    אינך ממש "יודע" דברים עד שלא שמים אותם לפניך, ערום ועריה, ללא מסכות או מילים "מולבנות", עד שהם נכנסים אליך לבפנים לנשמה. אחרי שנים רבות שגדלת על הרגלים ומוסכמות שונים, קשה לשנות דרך חשיבה, גם כשאתה "יודע" דברים מבחינה תיאורטית, הגיונית - "בראש".

     

    לפעמים אינך מבין עד כמה אתה עצמך טועה, מתנשא, פרימיטיבי, וחסר התחשבות. רובנו בודאי רואים את עצמנו כאנשים נאורים ומתקדמים, שמתחשבים בסביבה ובסובבים, וכך רואים או תופסים את עצמנו והחיים סביב.

     

    אנו לא רואים תמיד את המציאות כפי שהיא באמת, אלא יותר דרך העיניים, התובנות, המוסכמות, וההרגלים שלנו, וגם איך שנוח לנו לראותה לפעמים. בדומה למה שקורה עם התפיסה של הבן אדם ב"משל המערה" של אפלטון.

     

    בפעם ראשונה שהבנתי וקלטתי את מלוא המשמעות של הקטע הזה, זה הכה בי, ושינה הרבה דברים, אינני חושבת שאני אותו אדם מאז. מה שמעניין בדברים הללו, שאם אתה מסתכל עליהם בדיעבד, מהצד, הם נראים מקריים ושוליים. למרבה הפליאה פעמים רבות  דווקא דברים כאלה "מפילים את האסימון" ומשנים תפיסה של אדם, ומשנים בו מה שלא הצליחו לשנות דברים חזקים הרבה יותר..

     

    לאחד הטיולים באפריקה, למשל, יצאתי כ"אדם לבן תרבותי ונאור" אוהב טבע ובעלי חיים, וחזרתי מבוישת, נכלמת, לאחר שבכמה מקרים נוכחתי לדעת עד כמה טעיתי בכך שכך נהגתי לראות את עצמי.

     

    ישבנו כל הקבוצה באחד מבתי המרזח העממיים בקמרון, בחלק דובר הצרפתית, ובכוונה בסמוך לחבורת מקומיים באותו שולחן. שם אין שולחנות קטנים בודדים, רק ארוכים גסים כאלה, עם מקומות רבים. הייתי האדם היחידי בקבוצה שדובר צרפתית, אלא שאף אחד מהקבוצה לא ידע זאת, ולכן גם לא עשיתי בה שימוש בזמן הטיול.

    אחד המקומיים שישב לידי, והיה קצת "מבושם" (שיכור) פנה אלי פתאום כזה, בצרפתית, כאילו אנו שנינו "סחבקים" מזה ימים רבים, כשמשום מה היה ברור לו לחתולין  שאני יודעת צרפתית ומבינה אותו (איך?). הוא שאל אותי משהו אישי מאד, שנשתלתי קפואה במקומי. למרות שחייתי חודש שלם עם אנשי הקבוצה, בקרבה גדולה של טיול בתנאים לא קלים, אף אחד מהם לא הבחין במה שהוא הבחין תוך כמה דקות שישב לידי, ומבלי להכירני. מדהים הא?

     

    האמת שאני כרבים אני משערת, הסתכלתי עליהם כעל כפריים פרימיטיביים, ולא ציפיתי מהם לכלום. מהר מאד הבנתי שהשכלה אולי אין להם, אך באינטליגנציה טבעית ורגשית הם משיגים אותנו, ובעוד כמה דברים.

     

    ראינו אותם למשל כ"לא נקיים" כיון שהיו מאובקים, ואנו כישראלים במיוחד, אם לא הייתה לנו מקלחת כל יום היינו פשוטו כמשמעו מתחרפנים, ובתנאי שטח זו יכולה להיות בעיה. וכבר קרו מקרים די מגוחכים בשל הקטע הזה, שהמדריך עמד מולנו חסר אונים ומגחך. זה השתנה כשפעם בא בעדינות המדריך המקומי אל המדריך שלנו להעיר לו ש.....אנו, אנחנו לא נקיים.....

    מצחיק? גם אנחנו חשבנו כך, עד שהוסבר לנו שאת נייר הטואלט שלנו לא קברנו עמוק מספיק, וזה מלכלך את הסוונה, ובמקום לבזבז מים על מקלחות שבאזורים והזמן הללו יקרים מזהב, ואנו גוזלים אותם מחיות הבר, היינו יכולים לנקות את העור בחול כפי שהמקומיים עשו שנים. ממילא על עור לח האבק נדבק עוד יותר. אבל אנו חשבנו על עצמנו בלבד, לא על הצומח, או בעלי החיים ובזבזנו מים יקרים, לא בדיוק בטעם.

     

    במדינה אחרת, בקניה נכחנו במחזה מזעזע כשהמקומיים ערבבו לנוד עור קטן מחלבה של פרה עם דם שהקיזו מוריד בצווארה. הזדעזענו מהמעשה המחריד והפרימיטיבי, וכך תפסנו אותו.

    בארוחת ערב מאוחר יותר, סביב המדורה, כשנרגעו הרוחות מה"פרימיטיביות" הזו, הסביר לנו המדריך את מהות המעשה, ואיך שזה בכלל לא דומה למה שאנו רואים.....את המסקנות מי הפרימיטיבי באמת השאיר לנו...

     

    המקומיים דלים במזון ובאמצעים, במיוחד תושבי הסוואנה, ובסוף עונת היובש. אין צמחיה וגידולים, יש בצורת. הפרה היא האמצעי שלהם לשרוד ולהאכיל את התינוקות והילדים. יחד עם זאת גם בזמנים לא קלים כאלה, הם מכבדים את החיים שלה, חסים עליה, ומסיבה זו לא הורגים אותה (כמו שאנחנו עושים בצורה מאסיבית מסחרית ודי באכזריות). עדיף בעיניהם לגרום לה לאי נוחות זמנית בלקיחת דם מהווריד כדי שכולם יוכלו לחיות, גם הילדים וגם היא.

    בפעמים שהם חייבים להרוג בעל חיים כי אין ברירה אחרת, וזה בפירוש המוצא האחרון, ראיתי פעם איך אותו אדם כורע ברך לפני בעל החיים שזה עתה הרג והתפלל. נאמר לנו אח"כ ע"י המדריך המקומי שהוא מתפלל ומבקש סליחה שנאלץ להרוג אותו כדי לחיות.

     

    אתם רואים מי מאתנו נוהג בדומה כשאנו הורגים בלי סוף בעלי חיים בצורה מסחרית?

    באמת אנחנו יותר טובים ופחות פרימיטיביים מהאנשים האלה. במיוחד עם מה שקורה אצלנו ? (אדום אדום).

    מי הפרימיטיבי באמת כאן?

     

    מבלי להרגיש איך למה וכיצד, השתנתה ראייתי ותפיסתי את החיים ודברים רבים בחיים. הבנתי בין היתר שאין מראה עיניים מעיד על המהות, שבין בני אדם ויצורים חיים בכלל, אין מי שחייו שלו שווים יותר מהשני, ולו הוא חלש, חסר ישע, ובמיוחד אם הוא בעל חיים, והבנתי עד כמה האדם "המתורבת" אינו נאור כפי שהוא סבור, ובכלל שאין מה לאדם אחד להתנשא על השני, משום בחינה.

     

    בחברה של היום מבלי להרגיש אנו תופסים חלק מהיצורים החיים כנחותים מאתנו, שחייהם לא רק שווים פחות משלנו, אלא אינם שווים כלל.

    גם בני אדם מסוימים פעמים רבות "שווים פחות" בעינינו צורת הסתכלות זו של האדם בעידן הזה, כאילו חיים של מישהו אחד שווים יותר מחיים של מישהו אחר, לא מתאימה לעידן "הנאור".

    המדע והטכנולוגיה כפי שאתם רואים בדוגמאות רבות לא תמיד צועדים יד ביד ומתקדמים באותו קצב כמו ההומאניות והרוחניות.

     

    להתנשאות צורות ופנים רבות ומגוונות: העשיר על העני, בעל השררה והממון על אדם פשוט (ה"איפה ואיפה" קיימת אפילו בחוק), האדם על בעלי החיים והטבע, כשהוא משעבד את אלה לצרכיו וגחמותיו....

     

    הסיפור שבהמשך הוא סיפור מדהים ומרגש על התנשאות רבת היקף ושנים, שלמרבית השמחה הסתיימה בצורה טובה ומרגשת.

     

    מדוע למען השם להעביר יצורים חיים אחרים חיי שעבוד וסבל מלכתחילה? זו הרי לא הדוגמא היחידה....

     

     

    Elephants reunited after 20 years

    www.wimp.com

    After two decades, two former circus elephants, Jenny and Shirley, are reunited at The Elephant Sanctuary in Tennessee. The reunion is a bittersweet moment for everyone involved

    Watch to see the emotional encounter and response of the two friends

    http://www.wimp.com/elephantsreunited/

     

    התרגום והדברים מפיה של אורנה רינת, בפייסבוק, כאן

    (אורנה, שכל כך הרבה פעמים דבריה מרגשים אותי את דמעות)

     

    "אני לא יודע מי שם עליה שלשלאות אבל אני יודע שאני אהיה זה שמוריד אותן" - אומר המטפל של הפילה (הסרטון - בקישור) שאחרי 20 שנה בקרקס הובאה למקלט לפילים. הוא בוכה כשהוא עושה את זה".

     

    ואחר כך מוסיפה אורנה קורה דבר שאנשים נוהגים לקרוא לו "מדהים" אבל הוא בעצם לא מדהים בכלל, כשזוכרים מה שאמר למשל חוקר הפילים יחזקאל שושני ז"ל - "חקרתי את המוח של פילים, הוא דומה מאוד למוח האנושי... הם זוכרים יותר טוב מאתנו". הפילה ג'ני נפגשת עם שירלי, שאותה לא ראתה 20 שנה - והן מעקמות את הסורגים בניסיון לגעת זו בזו. 
    ואני פונה לכל האנשים שקוראים את זה במקרה ומדברים על "ככה זה בטבע" ו"איפה הגבול", ו"האנשה", כשהם מצדיקים את המשך השעבוד והדיכוי של בעלי חיים, למען עונג חיך או כל מטרה אחרת - תסתכלו על הדמעות של המטפל ותשאלו את עצמכם:

    למה אתם לא רואים את מה שהוא רואה.

    למה אתם לא מרגישים כלום בזמן שהוא מרגיש אהבה.

    ואם זה נשמע לכם כמו התנשאות - אולי אתם צודקים"

     

    ''

    שמעתי את האיש, בכיתי יחד אתו, ויחד אתו התביישתי.

     

     

    ''

     

    תודה לארז שהביא לידיעתי ולכאן את ה"ענווה" מ"ויקי"    ''


    דרג את התוכן:

      תגובות (83)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/10/15 14:17:
      פוסט נכון ומעניין
        10/3/14 23:36:

      תודה חברים על תגובותיכם, אל תהססו לומר מה אתם מרגישים בעקבות קריאת הדברים, פעמים רבות תגובות משלימות, מהנות, מחלקן אני בהחלט לומדת.
      תודה   

       

      חיוך

       

      צוחק

       

      מגניב

        2/3/14 15:33:
      מסכימה עם כל מילה, ותודה שהבאת!

      יקרה.

      בפועל את פתחת את תיבת הפנדורה של המין האנושי.

      בדרך כלל בני האדם "עוקפים ומתעלמים" ואת לא עקפת..

      בדרך כלל האינטרנט הוא אני ואני ועוד פעם אני.

      את עקפת את האני והבטת אל מחוצה לך..

      כל מילה נוספת ממני תהייה מיותרת.

      היי ברוכה.

      תובנה נכונה ופשוט מרתק, כל הכבוד. המשך יום מקסים
        15/2/14 06:17:
      יפה שהגעת לתובנה הזאת
        11/2/14 16:17:
      אהבתי מאוד
        3/2/14 18:48:

      צטט: המשרתותהמוזות מההר 2014-02-02 22:40:04

      מרתק!

      לקח לי זמן להיכנס לזה (הפרעת קשב...)

      אבל כל נושא שמקדם בעלי חיים הוא חשוב מאוד בעיני

      ולכן המשכתי עמוק לתוך הטקסט ונסחפתי לתוכו לגמרי.....

      סולאנז'

      -

      שלום סולאנג', תודה לתגובתך.

      הנושא הוא יהירות וממש לא רק לגבי בעלי חיים בהחלט גם לגבי דרך חיים ואנשים, הדוגמאות שנתתי אחת מהן כוללת את יחסנו לבעלי החיים. היהירות נמצאת בכל אחד מאתנו גם אם הוא יודע על זאת או לא, וסיפרתי את מה שקרה אתי במכוון, ובכל שטחי החיים.  קריצה

      ''

      מרתק!

      לקח לי זמן להיכנס לזה (הפרעת קשב...)

      אבל כל נושא שמקדם בעלי חיים הוא חשוב מאוד בעיני

      ולכן המשכתי עמוק לתוך הטקסט ונסחפתי לתוכו לגמרי.....

      סולאנז'

        2/2/14 19:24:

      צטט: יסינראל 2014-01-30 08:13:26

      מסר מרחיב דעת ולב. יש לך שפה להבין, עיניים לראות ולב להפיץ. תודה

       

      תודה רבה.

      את התצלום הזה מגוגל אינני זוכרת מהיכן, אם תגלי אשמח אם תאמרי לי.  צוחק

        2/2/14 19:21:

      צטט: OverCat 2014-01-29 14:27:59

      כל אחת ואחת מהתגיות ששמת בתגיות נכונות! 

      לי מאוד מתקשר לתמונה של הינשוף יוצא הדופן שיש לך בגלריה של התמונות ...

      -

      את הורססססתתת  !  איזה עוד גולש שם לב לתגיות שאני מתייגת וגם מגיב עליהן ! 

      ואיך זה מתקשר לינשוף בתמונות שלי?

      ולאיזה ינשוף?

      אשמח לרדת למסתרי האסוציאציות...

      ''

        2/2/14 19:17:

      צטט: אדיבפרידמן 2014-01-28 21:49:26

      מדהייייייייייייםםםםםםםם, מרגש עד הנשמה. תמונה אחת שווה אלף מילים. וסרט שווה אין סוף. יש לי רק מילה אחת לומר: וואוו....

       

      ''

        2/2/14 19:14:

      צטט: gamshefer 2014-01-28 21:28:40

      כל מילה בסלע והסרטון מושך את כל החוטים בלב...

       

      תודה.

      תארי לעצמך שיש מי שלחוטים אין מה למשוך אצלו....קריצה

        1/2/14 19:44:

      צטט: שימיארה 2014-01-28 20:10:15

      הי בונבוניטה, פוסט מרגש עד דמעות ^^ אין לי מה לומר, חוץ משזו האמת ועד שאנשים יתעוררו וישנו זאת, המצב הקיים לא ישתנה. כמה שזה כואב...

       

      תודה רבה ''

        1/2/14 19:42:

      צטט: עננות רכה 2014-01-28 17:51:23

      לכל יצור חי יש נשמה / רגשות.
      פוסט מרגש עם הרבה עומק הבאת לנו .

      מאד נהנתי מקריאתו .

       

      תודה

      ''

        1/2/14 19:41:

      צטט: דליהו 2014-01-28 17:49:38

      אני לא יודעת להגיד התנשאות אבל בורות ופחד מהשונה...

       

      וזה הרי אחד תוצאה של השני וקשור בו, לא?  ''

        1/2/14 19:40:

      צטט: * חיוש * 2014-01-28 11:47:18

      בוקר ניפלא בונבוניטה יקרה לליבי

      קודם כל - סליחה על תגובתי המאוחרת ( לא הייתי כאן )

      ראיתי את הסירטון וגם אני התרגשתי עד דמעות.

      ולגבי מה שכתבת - תודה שהארת את עיננו, וחידדת את אותו תת המודע

      שאיתו אנחנו נולדים - לראיה כל ילד נולד עם אהבה בסיסית לכל נפש חיה

      עד שהוא לומד מהסביבה שמנחש צריך להיזהר, ופילים נועדו להנעים לנו את הזמן בקירקס

      וחלב - מגיע בקרטונים ובבקבוקים.

      את האהבה הזו (שאולי בעיננו נחשבת פרימיטיבית) - לבעלי החיים  ניתן לראות גם במשקים

      שהם לא מסחריים.

      הבאת אותי למחשבה שהטמיעו בנו שמותר האדם מן הבהמה

      ואולי היוצרות התהפכו והאנשים חושבים שהם האלוהים - (זה שברא ויצר)

      ומרשים לעצמם להרוס וליטול חיים.

      והנה אחרי הפוסט שלך אני אומרת - אולי מותר הבהמה מן האדם?

      המון תודה לך יקירה על הפוסט הזה 

      פעם כתבתי שיר ( עוררת אותי להעלות אותו כאן בהזדמנות)

      ..." אוי עולם כמה מוזר ורע

            עדיף לחזור חזרה

            אל היערות והג'ונגלים

            שם נימצאת האהבה האמיתית

            אילו רק יכולתי לבקש מאלוהים

            שאת מוחינו יעזוב - אולי אם

            נהייה קצת פרימיטיביים וקדמונים

            יהיו לנו חיים

            הרבה יותר פשוטים ויפים."

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

      -

      תודה חיוש, לא צריכה לבקש סליחה הרי, עלמה? העיקר שאת כאן, שאת חשה טוב, ומקווה שנהנית למקרא הדברים.

      ''

      שבוע טוב חברה

        1/2/14 19:35:

      צטט: יורם.אל-קמינו 2014-01-28 08:31:30

      היי

       

      נגעת באחת הנקודת החשובות ביותר בכל הנוגע להתנהגות חברתית כיום וזו ההתנשאות או, ברשותך, אקח את זה למקום טיפה שונה - חוסר הצניעות. 

      זה לא רק אנחנו מול האפריקאים, או מול בעלי החיים .  זה אנחנו מול עצמינו.  החברה שדורשת מכל אחד מצויינות, הישגיות, הצלחה ועוד כאלה מין דרישות (טובות ומצדקות לכשעצמן) אבל בתוך כך הפקירה לגמרי את הצניעות. 

      אנחנו רצים בתוך קידמה טכנולוגית מטורפת ומפקירים את הבנאדם שבנו.

      בקיצור - נושא מורכב הרבה יותר מתגובה לפוסט, אבל  טוב שהבאת את זה.

       

      לקחת זאת בכלל לא למקום שונה, זו בדיוק כוונת הדברים שלי, אלא שאני הבאתי שניים שלושה אספקטים ממנה ואתה הבאת והוספת עוד אחד.

      שאפו, אהבתי את התגובה שלך.

      ''

        1/2/14 19:29:

      צטט: מושיקו החמוד 2014-01-27 23:00:46

      זהו הבדל הקטן בין יצורי האנוש לשאר היצורים על כדור הארץ

       

      כן,,,,זה ההבדל, אך הוא לא קטן, והוא לא היחידי....''

        1/2/14 19:28:

      צטט: סירפד מתוק 2014-01-27 21:41:26

      בני אדם החליטו כי לבעלי חיים אין רגשות ומתעלמים מהסבל שהם עוברים. הסרטון עם הפילים נוגע עמוק בלב ומוכיח שחיות חשות צער או שמחה או כל רגש אחר. תנו כבוד לכל היצורים החיים עלי אדמות.

       

      ''

        1/2/14 19:26:

      צטט: ורד אוריאל 2014-01-27 20:50:31

      כל אחד והתרבות שלו. אין פה נכון או לא נכון. אלא התרבות והמנהגים שאליה נולדנו. אני בטוחה שלחיות יש רגשות. לכל יצור חי יש רגשות ונשמה.

       

      ובכל התרבויות ישנם דברים שאינם כפי שצריך שיהיו. וגם במנהגים אליהם נולדנו רבים מהם במקורם טעות.

      הלב הוא שאומר מה נכון, אלא שהלב פעמים כה רבות מכוסה חומות של הרגלים, סטיגמות, אינטרסים, ומה לא....

      ''

        1/2/14 19:24:

      צטט: sari10 2014-01-27 19:58:07

      מרגש ונוקב.
      מה שרואים מכאן לא רואים משם ...
      תמיד טוב לזכור ולהפנים.

       

      תודה ''

        1/2/14 19:23:

      צטט: דויד קאופר 2014-01-27 19:32:27

      תודה על פוסט נוקב ועל סרט מקסים ומרגש.

       

      ''

        1/2/14 11:29:

      תודה על תגובתך בוניל'ה.

      אני אוהב לקרוא אותך כי את מעוררת אצלי מחשבות ושאלות.

      גם אם אנחנו חולקים לפעמים אחד על השני, בבסיס ישנה

      כמעט הסכמה.

       

         נראה לי שלהתנשאות אין "חיים משל עצמה" אלא היא באה

      כסימפטום של מחסור (אי שביעות רצון עצמי למשל, תחרותיות)

      או מעודף (עצלנות, שחיתות, ניצול וכ'ו). ז"א שאם לא היה

      לבן אדם עודף או מחסור, אז לא היתה לו סיבה להתנשאות.

       

        החיים שלנו הם כמו נדנדה.....אי אפשר עם התנשאות ואי אפשר

      בלעדיה. זה כולה רגש שכולנו עוברים דרכו והוא עובר בכולנו

      (שאף אחד לא ישחק אותה צדקן שאין בעברו כתם של התנשאות).

      לצערי הוא גרם ויגרום הרבה סבל וכאב ליצורים החיים פה.

       

      אז איך ממזערים את נזקי התנשאות ?

      איך בכלל נגשים אל בעיה שנמצאת אצל כל אדם ברמה זו או אחרת ?

      או שבכלל אנחנו עוסקים בעיוורון ולא בהתנשאות ?

       

        נראה לי שלנקוט עמדה נחרצת נגד התנשאות ולהאשים את הש.ג.

      הם אותה הגברת, אך אף אחד מהם אינו הפתרון.

      מה שכן, לצעוק גוואלד על כל רמיסת זכויות - היא בהחלט התחלה

      טובה שהלוואי וגם היה לה המשך עם שיניים.


       

        1/2/14 10:18:

      צטט: absalom 2014-01-27 18:16:27

      נאה דרשת

      הם פרימיטיבים. אנחנו טורפנים

      הפרימיטיב חי ומשמר את הטבע. הטורפן נהנה ומחסל אותו 

      נותר לבחור באיזה צד רוצים לחיות

       

      ''

      אני כנראה בחרתי מזמן בטרם ידעתי זאת אפילו.

       

        1/2/14 10:14:

      צטט: סגנון 2014-01-27 17:59:31

      מודה שקצת התבלבלתי בין שלושת הפוסטים שכתובים כאחד.

      הם כולם פוסט אחד עם כמה אספקטים של אותו דבר.

      בתחילה חשבתי שאת בעיניין של התנשאות האדם על המציאות

      בה הוא חי וחושב שהוא "יודע" ושולט בחייו עד שהמציאות טופחת

      על פניו ויהירותו נחלשת לרגע.

      אכן לזה התכוונתי, גם לזה

      אחרכך באו האפריקאים הפרימיטיביים שבעצם הראו אנושיות

      יותר מהאדם המערבי "הנאור".

      וזה אכן גם זה, אספקט שונה של התנשאות, והסיפור האישי שלי שם באפריקה, השעור הראשון שלי בנושא.

      ולבסוף באו הפילים לסגור מעגל ושוב להראות עד כמה הם אנושיים.

      וגם כאן זה אותו דבר, אותה התנשאות, דוגמא נוספת עגומה ונוגעת ללב.

      מוכרח לציין שכל אחד מאלו הוא נושא מרתק בפני עצמו, רק שאני

      המשכתי ישר בכל עיקול שעשית לנושא הבא, מכח האנרציה.....חח.

      אנסה ללכד את הפוסטים ולחזור אל תוך האדם.

      שלושת החלקים נובעים ובאים מאותו מקום, מתסכול, ומכאב על מה שמעולל האדם לסובב אותו מתוך אותה התנשאות. על איך שאנו גדלים על ערכים מסוימים שאינם כה נאורים כפי שנדמה לנו, והסיפור האישי שלי איך הגעתי לזה שהתחלתי לחשוב שונה.

      נראה לי שהתנשאות כמעט תמיד מתחילה בדעה טובה על עצמך,

      כיחיד, כמשפחה, יחידה בצבא, קבוצה / התארגנות או כעם סגולה,

      כתרבות כציוויליזציה או כדת, גזע ומין.  אם את לוקחת את עצמך

      ביותר מדי רצינות שלא חודרת דרכה קרן אור, אז את בכלל

      מודבקת טוב.

      לא תמיד זה ככה. אדם יכול לראות את עצמו באור חיובי ולהיות שלם עם עצמו ובכל זאת להשאיר פתח ללמידה אמיתית של השונה, להיות ביקורתי גם כלפי עצמו, לבחון דברים בראייה שונה משלו.

      בתכלס אנחנו קצת דומים לחיות ומאוד מאוד דומים לבני

      אדם אחרים.  קצת מרגיז לחשוב שחמש נשים הופיעו לאירוע עם

      אותה השימלה, אך זוהי המציאות היומית שלנו, רק שבכדי לא

      להיתקל באותן הגברות (במיוחד לא בגברת פדיחה), אנחנו

      מעדיפים לשייך את עצמנו ולשייך לעצמנו כל מיני תכונות

      ויתרונות על פני השאר, במקום להרגיש כחלק מ....אותו הדבר.

      לי אין סכנה כזו כי הלבוש והטעם שלי ממילא אינם קשורים לאופנה אלא לטעם האישי שלי....

       

      תודה רבה אמיתית על תגובתך הכנה באמת מכל הלב. אני מקווה שהצלחת בסופם של הדברים לראות איך הם כולם נדבקים וקשורים יחד בקשר בלתי יינתק, איך הם למעשה אותו דבר.

       

      ''

        1/2/14 10:00:

      צטט: מוטיש_ 2014-01-27 17:39:54

      כשהאדם יפנה את האחריות המוסרית שבו אל הטבע והחברה אולי אז נושע מתחושת האגו הגדול ומתחושת אני ואפסי עוד. מרגש לקרוא את המאמר דרך העניים שלך. תודה. נזכרתי בדברי א. גורדון ונשאת ביום ההוא סביב עיניך, בן אדם..וראית את הארץ ואת כל היקום אשר בה, וראית את השמים עם כל צבאם..עד לאין תכלית ואין חקר - והנה כולם כולם קרובים אל נפשך, והנה כולם נושאים לה ברכה. אז תשיג את הנצח שברגע. אז תדע, מה רב עושרך, מה רבה הברכה, אשר החיים נושאים לך.

       

      מרגשת התגובה שלך, מרגש שהדברים שלי הזכירו לך את זה...

      ''

       

        1/2/14 09:58:
      אני חושב שזה עניין יותר של בורות מאשר התנשאות. הסרט על ג'ני ושירלי מאד מרגש...
        1/2/14 09:57:

      צטט: באבא יאגה 2014-01-27 17:30:23

      נזכרתי בחברה טובה שלי, ילידת שוויץ שבלתה את מרבית ילדותה ונעוריה באפריקה. היא פתחה סוג אחר של אינטליגנציה רגשית, אינטואיציה ויכלת אבחנה בתכונותיהם של בני אדם, להתקנא בה. כשהיא מאבחנת דקויות, היא נדמית בעיני לידעונית, לדעתה זה בזכות האפריקאים שהיתה מוקפת בהם בילדותה.

       

      אני מבינה אותך בדיוק למה כוונתך.

      זה מה שהיה שם לתושבים, וזה מה שהשפיע עלי כל כך. לומדים את זה הרבה פעמים מבעלי החיים, מהטבע. כל מי שאוהב בעלי חיים, עוזר להם, חי אתם, רגיש אליהם יכול ללמוד מהם.

      וכשאתה מתחיל להיות בהבנה בקטע הזה, מתחיל לקלוט אותם, את בעלי החיים, אתה מבין כמה אתה לא יודע, וכמה עוד יש לך ללמוד מהם.

      ''

        31/1/14 19:23:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-01-27 15:35:58

      איתרע מזלי, וכבר כילדה רכה נאלצתי לכתת רגלי ממקום למקום. עקב השליחויות של אבי למדבריות שונים בעולם (היה מהנדס מומחה לתכנון השקיה) . כך יצא לי להיחשף לצ'אן צ'אן, צ'ימו ועוד בפרו, ליורובה בניגריה, ועוד ועוד. לחיות במקונות בהם היה עלי לכבד מנהגם של אחרים ושונים לגמרי. למשל, כשהבוס שלי (אנגלי דווקא, אני לימדתי אנגלית שם בגיל צעיר) חלה, וביקרתיו בביתו, ("מיע שאינו מבקר חולים שופך דמים"!) יצא לי שם שלח "הוללת" ולא הגונה, כי בפרו נערה צעירה לא הולכת לבית "סניר" גבר החי לבדו, בלי לקלקל את שמה הטוב. שם מנהגי החברה נתקעו לפני מאתיים שנה , וככה זה. אז לי דוקא ברור שיש פנים לכאן ולכאן, העניינים מורכבים. תודה שהפנית תשומת לבנו...:))

       

      יאללה שלך, כמה את לא בסדר מכבית. עם עבר פלילי עשיר כל כך ואינך מספרת לנו סיפורים על מקרים ואפיזודות שונות במקומות שונים, לא יפה !

      אני מגישה מחאה רשמית ! אני בכל מקרה מאד רוצה לשמוע.

      ''

        31/1/14 19:20:

      צטט: עמנב 2014-01-27 15:31:54

      סיפור נוגע ללב. אינני בטוח שתי הפילות נפגשו בעבר, אך עבור פילת הקרקס זו הייתה הפילה הראשונה שראתה מזה 20 שנה. כל טוב, עמוס.

      -

      מה שנראה לי חשוב הוא הקשר שנוצר כעת, והוא בכל מקרה מכמיר ונוגע ללב.''

        31/1/14 19:19:

      צטט: צחיתוש 2014-01-27 13:44:27

      תודה ששיתפת בפוסט יפה ומרגש המשך שבוע נעים צחית

       

      '' תודה רבה צחית, הרבה זמן לא ביקרת מקווה שאת ויקירייך מרגישים טוף.

        31/1/14 19:18:

      צטט: Gfaus 2014-01-27 12:50:19

      יפה ומרגש, אחד היפים שקראתי לאחרונה *

       

      '' תודה רבה

        31/1/14 19:17:

      צטט: דוקטורלאה 2014-01-27 11:56:31

      תודה לתגובתך דוקטור לאה
      אני סבורה שהיחס לטבע, כמובן גם לחיות בטבע, נובע מהעבר היהודי.
      חולקת עלייך לחתולין, לא רואה את זה קשור לדת של בן אדם, אלא לעובדה איזה אדם הוא.
      באופן יחסי אנחנו מעט מאד זמן כאן בישראל, מספר האנשים החיים בטבע ועוסקים בעבודה בטבע, נמוך ביחס לתושבי הערים. רובנו המכריע הגיע לכאן, (או ההורים, והורי ההורים) מחיים עירוניים. היהודים לא הורשו להיות עובדי-אדמה בגולה. לכל היותר הם חכרו אדמות חקלאיות והעסיקו פועלים מקומיים בעבודה. היהדות הגלותית היתה עירונית ברובה, בצורות שונות של עיר ועיירה. העליות לארץ בראשיתן, נועדו להחזיר את היהודים לעבודת האדמה. אבל מהעלייה הרביעית ואילך הגיעו עולים שבנו בארץ ערים, או פיתחו ערים קיימות. הטיולים בטבע, בראשית היישוב, היו בט"ו בשבט לנטיעת עצים. שנים כה רבות של ריחוק מחיי טבע יצרו אישיות עירונית שמטפחת , לכל היותר, חתולים וכלבים ביתיים. אני מאמינה שברבות השנים גם כאן יהיו אנשים החיים בטבע, והמעריכים אלמנטים שונים שהאדם העירוני לא נחשף אליהם.

      זה אכן אולי כך אך אין זה תירוץ ליחס או חוסרו לניצול המביש וליהירות בה האדם רואה את הטבע ובעלי החיים, נראה לי יותר שזה בשל הזמנים הללו. כי עובדה חלק חושבים ומרגישים כך וחלק אחרת, מכל שכבות האוכלוסיה, ובארצות שונות ובעלי דתות שונות.

      זו לא פעם ראשונה שאת חוזרת על הדברים כסיבה או תירוץ לדברים שונים, אינני רואה זאת כמוך.

      ''

        31/1/14 19:12:

      צטט: אהובה13 2014-01-27 09:46:09

      חזק!! אכן חובה להעביר אותו הלאה.....

       

      תודה, מקווה שחברים ייענו לרעיון.''

        31/1/14 19:10:

      צטט: HagitFriedlander 2014-01-27 09:03:12

      תודה בונבוניטה על הפוסט המרגש, על הסרט המדמיע, על שאת שמה מראה שלא תמיד מראה את היפה שבנו...את נוגעת ומכוונת גבוה למחשבה ולבקורת עצמית ♥

       

      תודה  ''   ''   ''

      חזק!!! וכתוב בכלכך הרבה רגישות. והתובנות.... אחחחח.... תענוג!
        31/1/14 09:44:

      צטט: ~בועז22~ 2014-01-27 08:47:09

      אין לי מילים, יקירתי. אין לי.

      אני חושב שככול שאכתוב יותר, במעמד זה,

      כך אחטא אל הראוי, ומבחינתי - ה"ראוי" זה לכתוב

      מהמקום הנקי, חף מכול פוזה או מסיכה.

      כתבת באופן כה רגיש, עד שמצאתי עצמי לא רגיש

      מספיק כדי להגיב, אלא רק - לומר לך, תודה.

       

      תודה רבה בועז יקר

      ''

        31/1/14 09:41:

      צטט: ofer ben z 2014-01-27 08:37:12

      פירוש יפה העלת כאן ותיארת התנשאות בכמה מובנים...

       

      תודה.

      יש כמובן התנשאויות באלף ואחת צורות, כאן הבאתי על קצה המזלג.

      ''

        31/1/14 09:35:

      צטט: . ארז . 2014-01-27 08:36:06

      משהו שצריך ללמד בבית ספר

       

      תודה רבה ארז, תרשה לי לצרף את זה לפוסט עצמו? אני מוצאת שזה משלים ומוסיף לו, ואומר את הדברים בצורה נוספת.

      ''

       

        30/1/14 20:48:

      צטט: אורי אביבי 2014-01-27 08:10:38

      בונבונייטה יקרה

       

      כרגיל רגישותך מדהימה

      הלוואי ועוד רבים יהיו כמוך

      וילמדו לראות

      ''

        30/1/14 20:45:

      צטט: אזוטריקה-יומן לימוד 2014-01-27 02:28:53

      תודה שאת ואנשים כמוך קיימים.

      אתם העתיד של הילד שלי.

      כך חינכתי אותו..

      להיות כמוכם.

      הוא אתם,

      הוא המחשבות היפות שבהן הוא גדל.

      מחשבות יפות של אנשים יפים.

      אני שוקע..

      אך שמח שיש עוד אנשים יפים..

      הוא ואתם לא לבד ואני איתכם.

      תודה. עמנואל.

      ''

        30/1/14 14:36:

      צטט: bonbonyetta 2014-01-30 10:39:34

      צטט: מיכאל 1 2014-01-26 23:55:36

      יפה כתבת, בונבונייטה יקרה. אנו נתקלים בהתנשאות בכל הזדמנות כמעט בחיינו. לא רק ב"תרבותיים" כביכול כלפי "פרימיטיבים." עשירים כלפי ענייים. במוסדות ציבוריים או פרטיים, יש מנהלים רבים המגלים התנשאת כלפי "עובדים פשוטים" מן השורה. לפעמים ההתנשאות כה פוגענית ומעליבה שבא לך להחזיר מלחמה שערה ואפילו יבולע לך לאחר מכן... ככה היה מקדמת דנא . ישנם רבים בקרבנו שהצניעות אינה נחלתם.

      -

      כן בהחלט, ואני מודעת לכך היטב ל"התנשאות" המבישה כמעט בכל תחומי החיים. 

      "אכלתי ניטים" בשלה שנים רבות ואני יודעת היטב על מה אתה מדבר. את המלחמה שערה יצא לי לצערי להחזיר הרבה הרבה שנים אחר כך אך בצורה אלגנטית הרבה יותר ממה ששיערתי.

      פשוט לא יכולתי לכלול את ההתנשאויות בכל שטחי החיים ולכן התמקדתי בכמה שטחים בודדים. 

      רגל בפה

       

      בכל מקרה, במקרים כאלה יש תמיד קרבן למתנשא. קרבן הפגוע מאד מבחינה רגשית.כיוון שאני מצוי כעת כבר כמה שנים בז'אנר הזה של ספרות ואמנות , לרבות בבראנז'ה שלהם, אני יכול לספר כאן שגם בין האמנים לרבות סופרים ומשוררים יש כאלה המתנשאים. הם בטוחים שמה שהם כותבים אלה דברי אלוהים חיים, ומה שזולתם - הכל הבל ורעות רוח. ודווקא אלה מכהנים בתפקידי מפתח. מרגיז וכואב אך אלה החיים.

        30/1/14 10:39:

      צטט: מיכאל 1 2014-01-26 23:55:36

      יפה כתבת, בונבונייטה יקרה. אנו נתקלים בהתנשאות בכל הזדמנות כמעט בחיינו. לא רק ב"תרבותיים" כביכול כלפי "פרימיטיבים." עשירים כלפי ענייים. במוסדות ציבוריים או פרטיים, יש מנהלים רבים המגלים התנשאת כלפי "עובדים פשוטים" מן השורה. לפעמים ההתנשאות כה פוגענית ומעליבה שבא לך להחזיר מלחמה שערה ואפילו יבולע לך לאחר מכן... ככה היה מקדמת דנא . ישנם רבים בקרבנו שהצניעות אינה נחלתם.

      -

      כן בהחלט, ואני מודעת לכך היטב ל"התנשאות" המבישה כמעט בכל תחומי החיים. 

      "אכלתי ניטים" בשלה שנים רבות ואני יודעת היטב על מה אתה מדבר. את המלחמה שערה יצא לי לצערי להחזיר הרבה הרבה שנים אחר כך אך בצורה אלגנטית הרבה יותר ממה ששיערתי.

      פשוט לא יכולתי לכלול את ההתנשאויות בכל שטחי החיים ולכן התמקדתי בכמה שטחים בודדים. 

      רגל בפה

        30/1/14 10:31:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-30 00:54:56

      את יודעת מה הבעייה? שאת כותבת לאנשים הלא נכונים! כל מי שקרא או כל מי שכיכב ו הגיב מבין בדיוק על מה את מדברת. הבעיה היא איפה כל האחרים הסנני

      -

       

      תודה יקרה, בהחלט יש משו בדברים.

      התכנים אצלי כולם פתוחים וחופשיים לכל, ואפשר להגיע לקרוא ולהגיב.

      ואכן מגיעים הרבה אורחים אך לצערי לא תמיד משאירים עקבות, ופורחים.

      מי שמרגיש וחושב כמוני ממוזמן ווגם אודה אם יזמין חברים שלו גם מהקפה וגם מחוצה לו, לקרוא בהחלט זה אפשרי.

      כך כולנו יחד נעזור להעביר את המסר גם "לאחרים".

      תודה   נשיקה

        30/1/14 10:15:

      צטט: מרב 1956 2014-01-30 07:09:46

      מסכימה עם דברייך.

      ואני מרגישה ממש בסדר עם עצמי, מאז נהייתי טבעונית.

      -

      להיות טבעוני זה צעד גדול וחשוב, ואני שמחה שאת מרגישה בסדר עם עצמך.

      עם זאת זה אינו כיסוי ולו לרגע לעוולות נוראות אחרות, כנטישת בעל חיים שחי בבית כל חייו, לעת זקנתו וחוליו, למרות שם אז הרגשת בסדר עם עצמך.

        30/1/14 08:24:
      שאלה: מאין הצילום של הפיל/ה והילדה?
        30/1/14 08:13:
      מסר מרחיב דעת ולב. יש לך שפה להבין, עיניים לראות ולב להפיץ. תודה
        30/1/14 07:12:

      צטט: נערת ליווי 2014-01-30 00:54:56

      את יודעת מה הבעייה? שאת כותבת לאנשים הלא נכונים! כל מי שקרא או כל מי שכיכב ו הגיב מבין בדיוק על מה את מדברת. הבעיה היא איפה כל האחרים הסנני האחרים מדגלים על הכתוב כאן, מכיוון שהם מתנשאים, זה לא נוגע בהם.

        30/1/14 07:09:

      מסכימה עם דברייך.

      ואני מרגישה ממש בסדר עם עצמי, מאז נהייתי טבעונית.

        30/1/14 00:54:

      את יודעת מה הבעייה? שאת כותבת לאנשים הלא נכונים! כל מי שקרא או כל מי שכיכב ו הגיב מבין בדיוק על מה את מדברת. הבעיה היא איפה כל האחרים הסנני

        29/1/14 20:01:

      צטט: eyalees 2014-01-26 23:09:08

      אני לא יודע מאיפה נפלת עלינו פוסט מדהים כל כך מזמן לא קראתי! ראוי שהפוסט הזה ינוע ברשת ויעיר את כל קוראיו. ריגשת אותי מאוד אכן אנחנו נגועים בהתנשאות, בחוסר תשומת לב לטבע בחוסר פרגון אמיתי וכנה לצומח לחי ולדומם הסובב אותנו. אנחנו חיים אבל מתים, אנחנו רצים אך עומדים, אין לנו מושג מה קורה סנטימטר מתחתינו. המילים החכמות העוטפות אותנו מכל עבר נותרו ריקות מכל תוכן, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל ולא יודעים כלום. תודה על התזכורת שעלינו להיות 'מרגישים' ולא יודעים ערב טוב

      -

      תודה רבה, זו אחת התגובות הכי מעוררות חיוך שקיבלתי לאחרונה.

      אתה יודע, זה לא ש"אני נפלתי עליך" זה בהחלט גם אתה שקלטת את הדברים. יכול אדם לדבר ולדבר ולדבר שנים על גבי שנים אבל אם זה מולו חירש ואינו רוצה לשמוע מה יעזרו המילים...? אתה  שמעת, הרגשת....

      תודה

      ''

        29/1/14 14:27:

      כל אחת ואחת מהתגיות ששמת בתגיות נכונות! 

      לי מאוד מתקשר לתמונה של הינשוף יוצא הדופן שיש לך בגלריה של התמונות ...

        28/1/14 21:49:
      מדהייייייייייייםםםםםםםם, מרגש עד הנשמה. תמונה אחת שווה אלף מילים. וסרט שווה אין סוף. יש לי רק מילה אחת לומר: וואוו....
        28/1/14 21:28:
      כל מילה בסלע והסרטון מושך את כל החוטים בלב...
        28/1/14 20:10:
      הי בונבוניטה, פוסט מרגש עד דמעות ^^ אין לי מה לומר, חוץ משזו האמת ועד שאנשים יתעוררו וישנו זאת, המצב הקיים לא ישתנה. כמה שזה כואב...
        28/1/14 17:51:

      לכל יצור חי יש נשמה / רגשות.
      פוסט מרגש עם הרבה עומק הבאת לנו .

      מאד נהנתי מקריאתו .

        28/1/14 17:49:
      אני לא יודעת להגיד התנשאות אבל בורות ופחד מהשונה...
        28/1/14 11:47:

      בוקר ניפלא בונבוניטה יקרה לליבי

      קודם כל - סליחה על תגובתי המאוחרת ( לא הייתי כאן )

      ראיתי את הסירטון וגם אני התרגשתי עד דמעות.

      ולגבי מה שכתבת - תודה שהארת את עיננו, וחידדת את אותו תת המודע

      שאיתו אנחנו נולדים - לראיה כל ילד נולד עם אהבה בסיסית לכל נפש חיה

      עד שהוא לומד מהסביבה שמנחש צריך להיזהר, ופילים נועדו להנעים לנו את הזמן בקירקס

      וחלב - מגיע בקרטונים ובבקבוקים.

      את האהבה הזו (שאולי בעיננו נחשבת פרימיטיבית) - לבעלי החיים  ניתן לראות גם במשקים

      שהם לא מסחריים.

      הבאת אותי למחשבה שהטמיעו בנו שמותר האדם מן הבהמה

      ואולי היוצרות התהפכו והאנשים חושבים שהם האלוהים - (זה שברא ויצר)

      ומרשים לעצמם להרוס וליטול חיים.

      והנה אחרי הפוסט שלך אני אומרת - אולי מותר הבהמה מן האדם?

       

      המון תודה לך יקירה על הפוסט הזה 

      פעם כתבתי שיר ( עוררת אותי להעלות אותו כאן בהזדמנות)

      ..." אוי עולם כמה מוזר ורע

            עדיף לחזור חזרה

            אל היערות והג'ונגלים

            שם נימצאת האהבה האמיתית

            אילו רק יכולתי לבקש מאלוהים

            שאת מוחינו יעזוב - אולי אם

            נהייה קצת פרימיטיביים וקדמונים

            יהיו לנו חיים

            הרבה יותר פשוטים ויפים."

      * חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

        28/1/14 08:31:

      היי

       

      נגעת באחת הנקודת החשובות ביותר בכל הנוגע להתנהגות חברתית כיום וזו ההתנשאות או, ברשותך, אקח את זה למקום טיפה שונה - חוסר הצניעות. 

      זה לא רק אנחנו מול האפריקאים, או מול בעלי החיים .  זה אנחנו מול עצמינו.  החברה שדורשת מכל אחד מצויינות, הישגיות, הצלחה ועוד כאלה מין דרישות (טובות ומצדקות לכשעצמן) אבל בתוך כך הפקירה לגמרי את הצניעות. 

      אנחנו רצים בתוך קידמה טכנולוגית מטורפת ומפקירים את הבנאדם שבנו.

      בקיצור - נושא מורכב הרבה יותר מתגובה לפוסט, אבל  טוב שהבאת את זה.

        27/1/14 23:00:
      זהו הבדל הקטן בין יצורי האנוש לשאר היצורים על כדור הארץ
        27/1/14 21:41:
      בני אדם החליטו כי לבעלי חיים אין רגשות ומתעלמים מהסבל שהם עוברים. הסרטון עם הפילים נוגע עמוק בלב ומוכיח שחיות חשות צער או שמחה או כל רגש אחר. תנו כבוד לכל היצורים החיים עלי אדמות.
        27/1/14 20:50:
      כל אחד והתרבות שלו. אין פה נכון או לא נכון. אלא התרבות והמנהגים שאליה נולדנו. אני בטוחה שלחיות יש רגשות. לכל יצור חי יש רגשות ונשמה.
        27/1/14 19:58:

      מרגש ונוקב.
      מה שרואים מכאן לא רואים משם ...
      תמיד טוב לזכור ולהפנים.

        27/1/14 19:32:
      תודה על פוסט נוקב ועל סרט מקסים ומרגש.
        27/1/14 19:21:

        27/1/14 18:16:

      נאה דרשת

      הם פרימיטיבים. אנחנו טורפנים

      הפרימיטיב חי ומשמר את הטבע. הטורפן נהנה ומחסל אותו 

      נותר לבחור באיזה צד רוצים לחיות

       

       

        27/1/14 17:59:

      מודה שקצת התבלבלתי בין שלושת הפוסטים שכתובים כאחד.

      בתחילה חשבתי שאת בעיניין של התנשאות האדם על המציאות

      בה הוא חי וחושב שהוא "יודע" ושולט בחייו עד שהמציאות טופחת

      על פניו ויהירותו נחלשת לרגע.

       

         אחרכך באו האפריקאים הפרימיטיביים שבעצם הראו אנושיות

      יותר מהאדם המערבי "הנאור".

       

       ולבסוף באו הפילים לסגור מעגל ושוב להראות עד כמה הם אנושיים.

       

        מוכרח לציין שכל אחד מאלו הוא נושא מרתק בפני עצמו, רק שאני

      המשכתי ישר בכל עיקול שעשית לנושא הבא, מכח האנרציה.....חח.

      אנסה ללכד את הפוסטים ולחזור אל תוך האדם.

       

        נראה לי שהתנשאות כמעט תמיד מתחילה בדעה טובה על עצמך,

      כיחיד, כמשפחה, יחידה בצבא, קבוצה / התארגנות או כעם סגולה,

      כתרבות כציוויליזציה או כדת, גזע ומין.  אם את לוקחת את עצמך

      ביותר מדי רצינות שלא חודרת דרכה קרן אור, אז את בכלל

      מודבקת טוב.

       

        בתכלס אנחנו קצת דומים לחיות ומאוד מאוד דומים לבני

      אדם אחרים.  קצת מרגיז לחשוב שחמש נשים הופיעו לאירוע עם

      אותה השימלה, אך זוהי המציאות היומית שלנו, רק שבכדי לא

      להיתקל באותן הגברות (במיוחד לא בגברת פדיחה), אנחנו

      מעדיפים לשייך את עצמנו ולשייך לעצמנו כל מיני תכונות

      ויתרונות על פני השאר, במקום להרגיש כחלק מ....אותו הדבר.

        27/1/14 17:39:
      כשהאדם יפנה את האחריות המוסרית שבו אל הטבע והחברה אולי אז נושע מתחושת האגו הגדול ומתחושת אני ואפסי עוד. מרגש לקרוא את המאמר דרך העניים שלך. תודה. נזכרתי בדברי א. גורדון ונשאת ביום ההוא סביב עיניך, בן אדם..וראית את הארץ ואת כל היקום אשר בה, וראית את השמים עם כל צבאם..עד לאין תכלית ואין חקר - והנה כולם כולם קרובים אל נפשך, והנה כולם נושאים לה ברכה. אז תשיג את הנצח שברגע. אז תדע, מה רב עושרך, מה רבה הברכה, אשר החיים נושאים לך.
        27/1/14 17:30:
      נזכרתי בחברה טובה שלי, ילידת שוויץ שבלתה את מרבית ילדותה ונעוריה באפריקה. היא פתחה סוג אחר של אינטליגנציה רגשית, אינטואיציה ויכלת אבחנה בתכונותיהם של בני אדם, להתקנא בה. כשהיא מאבחנת דקויות, היא נדמית בעיני לידעונית, לדעתה זה בזכות האפריקאים שהיתה מוקפת בהם בילדותה.
      איתרע מזלי, וכבר כילדה רכה נאלצתי לכתת רגלי ממקום למקום. עקב השליחויות של אבי למדבריות שונים בעולם (היה מהנדס מומחה לתכנון השקיה) . כך יצא לי להיחשף לצ'אן צ'אן, צ'ימו ועוד בפרו, ליורובה בניגריה, ועוד ועוד. לחיות במקונות בהם היה עלי לכבד מנהגם של אחרים ושונים לגמרי. למשל, כשהבוס שלי (אנגלי דווקא, אני לימדתי אנגלית שם בגיל צעיר) חלה, וביקרתיו בביתו, ("מיע שאינו מבקר חולים שופך דמים"!) יצא לי שם שלח "הוללת" ולא הגונה, כי בפרו נערה צעירה לא הולכת לבית "סניר" גבר החי לבדו, בלי לקלקל את שמה הטוב. שם מנהגי החברה נתקעו לפני מאתיים שנה , וככה זה. אז לי דוקא ברור שיש פנים לכאן ולכאן, העניינים מורכבים. תודה שהפנית תשומת לבנו...:))
        27/1/14 15:31:
      סיפור נוגע ללב. אינני בטוח שתי הפילות נפגשו בעבר, אך עבור פילת הקרקס זו הייתה הפילה הראשונה שראתה מזה 20 שנה. כל טוב, עמוס.
        27/1/14 13:44:
      תודה ששיתפת בפוסט יפה ומרגש המשך שבוע נעים צחית
        27/1/14 12:50:
      יפה ומרגש, אחד היפים שקראתי לאחרונה *
        27/1/14 11:56:
      אני סבורה שהיחס לטבע, כמובן גם לחיות בטבע, נובע מהעבר היהודי. באופן יחסי אנחנו מעט מאד זמן כאן בישראל, מספר האנשים החיים בטבע ועוסקים בעבודה בטבע, נמוך ביחס לתושבי הערים. רובנו המכריע הגיע לכאן, (או ההורים, והורי ההורים) מחיים עירוניים. היהודים לא הורשו להיות עובדי-אדמה בגולה. לכל היותר הם חכרו אדמות חקלאיות והעסיקו פועלים מקומיים בעבודה. היהדות הגלותית היתה עירונית ברובה, בצורות שונות של עיר ועיירה. העליות לארץ בראשיתן, נועדו להחזיר את היהודים לעבודת האדמה. אבל מהעלייה הרביעית ואילך הגיעו עולים שבנו בארץ ערים, או פיתחו ערים קיימות. הטיולים בטבע, בראשית היישוב, היו בט"ו בשבט לנטיעת עצים. שנים כה רבות של ריחוק מחיי טבע יצרו אישיות עירונית שמטפחת , לכל היותר, חתולים וכלבים ביתיים. אני מאמינה שברבות השנים גם כאן יהיו אנשים החיים בטבע, והמעריכים אלמנטים שונים שהאדם העירוני לא נחשף אליהם.
        27/1/14 09:46:
      חזק!! אכן חובה להעביר אותו הלאה.....
        27/1/14 09:03:
      תודה בונבוניטה על הפוסט המרגש, על הסרט המדמיע, על שאת שמה מראה שלא תמיד מראה את היפה שבנו...את נוגעת ומכוונת גבוה למחשבה ולבקורת עצמית ♥
        27/1/14 08:47:

      אין לי מילים, יקירתי. אין לי.

      אני חושב שככול שאכתוב יותר, במעמד זה,

      כך אחטא אל הראוי, ומבחינתי - ה"ראוי" זה לכתוב

      מהמקום הנקי, חף מכול פוזה או מסיכה.

      כתבת באופן כה רגיש, עד שמצאתי עצמי לא רגיש

      מספיק כדי להגיב, אלא רק - לומר לך, תודה.

        27/1/14 08:37:
      פירוש יפה העלת כאן ותיארת התנשאות בכמה מובנים...
        27/1/14 08:36:

      משהו שצריך ללמד בבית ספר

       

      ''

        27/1/14 08:10:

      בונבונייטה יקרה

       

      כרגיל רגישותך מדהימה

      הלוואי ועוד רבים יהיו כמוך

      וילמדו לראות

        26/1/14 23:55:
      יפה כתבת, בונבונייטה יקרה. אנו נתקלים בהתנשאות בכל הזדמנות כמעט בחיינו. לא רק ב"תרבותיים" כביכול כלפי "פרימיטיבים." עשירים כלפי ענייים. במוסדות ציבוריים או פרטיים, יש מנהלים רבים המגלים התנשאת כלפי "עובדים פשוטים" מן השורה. לפעמים ההתנשאות כה פוגענית ומעליבה שבא לך להחזיר מלחמה שערה ואפילו יבולע לך לאחר מכן... ככה היה מקדמת דנא . ישנם רבים בקרבנו שהצניעות אינה נחלתם.
        26/1/14 23:09:
      אני לא יודע מאיפה נפלת עלינו פוסט מדהים כל כך מזמן לא קראתי! ראוי שהפוסט הזה ינוע ברשת ויעיר את כל קוראיו. ריגשת אותי מאוד אכן אנחנו נגועים בהתנשאות, בחוסר תשומת לב לטבע בחוסר פרגון אמיתי וכנה לצומח לחי ולדומם הסובב אותנו. אנחנו חיים אבל מתים, אנחנו רצים אך עומדים, אין לנו מושג מה קורה סנטימטר מתחתינו. המילים החכמות העוטפות אותנו מכל עבר נותרו ריקות מכל תוכן, אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל ולא יודעים כלום. תודה על התזכורת שעלינו להיות 'מרגישים' ולא יודעים ערב טוב

      ארכיון

      פרופיל