כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    ימי לאה - חלק שני

    18 תגובות   יום שני, 27/1/14, 05:23

     

    רותי נסעה לגנון בטקסי ספיישל עם עוד ילדים. עם רוזנהים הנהג.  את כל הילדים דחסו בפנים.

    יום אחד היתה אזעקה והיו צריכים להכנס לבתים. ערבי בא לבקש מחסה בבית אצל אמא. היה לו ילד קטן. אמא נתנה להם להכנס וכשהם הלכו אמא ראתה שהשעון המעורר שהיה על המדף נעלם. האנגלים תפסו אותם עם השעון שהילד גנב. הערבי התנצל וביקש סליחה, הוא אמר שלא שם לב שהילד לקח.

    זה היה לפני שנולדתי כשעוד היו כאן בריטים.

    אכלתי ליד שולחן אוכל שאבא שלי בנה. רציתי לעשות הכל לבד, היום מודרני עם כסא לילדים. אותי שמו ליד שולחן. היה לי ארגז בחוץ בחצר. שיחקתי בחול היתה גדר רשת שלא יפריעו לי.

    כשהיית בעממי פרצה שרפה ענקית כמעט כל הבתים הלכו. ההורים עסקו בהתזת מים על הלול שלא ישרף. עד שמכבי-האש גילו את מקור האש. 3 שעות עמדו והתיזו מים שלא ישרפו התרנגולות. אותנו שמו למעלה בשורת הבתים העליונה שלא נישרף גם אנחנו. עץ התות האדום הלך אבל צמח מחדש לאחר כמה שנים. השרפה התחילה מהשדות.

    החקלאים של כפר ביאליק התנגדו לסלילת כביש בין כפר ביאליק לקרית חיים. היום כבר יש כביש, רואים אותו. הם התנגדו בגלל השדות שלהם. "כביש פתאום באמצע השדה" הם בוודאי קיבלו פיצויים על זה.

    להורים היה חמור כי לא היתה תחבורה. רק אמא רכבה עליו. כשהיתה בהריון עם רותי.

    ההורים קשרו אותו מאחורי הבית. אך מכיון שהוא לא רצה לעבוד הם החזירו אותו לערבי שמכר אותו.

    כשהיתה בהריון איתי היא חלתה בצהבת  והיתה רזה כמו גפרור, הרופא אמר שלא תשכב במיטה ושתאכל אשכוליות. אני יצאתי סמרטוט לגמרי. אני לא יודעת אם ינקתי ממנה בכלל.

    היא הצטלמה איתי ועם רותי אצל צלם בקרית ביאליק, גם זה הלך לאיבוד כשנגנב התיק.   (לאה נהגה לקחת איתה בתיק, כל הזמן, אלבומי תמונות. פעם אחת התיק נגנב  מ.נ.) הצלמים שברחוב ירושלים נפטרו ועשו מהצריף הזה מד"א.

    היא עוד הספיקה לסרוג לאבא סוודר כחול כהה עם ריצ'רצ'.

    צילמו אותנו איתו.

    קנו לי סיר לילה, הייתי נקיה. לא עשיתי במיטה.

    אני זוכרת הכל ממלחמת השחרור. הביאו אותי אל השכנים ברחוב כלניות. הם הושיבו אותי על הסיר. גם רותי היתה איתי. ההורים הלכו להלוויה של החיל השכן. הוא היה חובש השם שלו אלי דן. נדמה לי שהוא קבור בכפר מכבי.

    אבא עבד משמרות, ההסעה שלו יצאה מקרית חיים מהצריף. הוא קיבל אפילפסיה ובגלל זה עזב עם פנסיה מוקדמת. הוא גם קיבל פיצויים חד-פעמיים  מ"אתא".

    כשרותי היתה אחות חיילת בפוריה, היא היתה מתקשרת אליו ל"אתא" בלילות.

    רותי למדה מגיל 16 בתל השומר. היא גרה בצריף מעץ. היו שם 3 מיטות.

    ב1956 כשפרצה מלחמת סיני אני הייתי בכיתה ח'. למדנו אחה"צ במשמרות והיא היתה תלמידה בתל השומר.

    בצבא היתה לה דרגת קצינה. היה לה "פלאפל". היא עברה טירונות בבה"ד 12

    דר ברזילי המליץ עליה לרמב"ם שם עבדה 6 שנים בכל המחלקות. פנימית, כירוגית,

    ניתוחים. אח"כ הלכה לקורס אחיות בריאות הציבור.

    כשאני אושפזתי בעכו היא  עברה לבית ספר בעכו ב"ויצמן" וב"תומר".

    אושפזתי במחלקה 8. מחלקה פתוחה ואז היא עזבה את עכו. פיטרו אותה. היא עבדה גם בטיפת חלב ב"קוטב" אצל דר' כיאל. משם עברה ל"לין" שם עבדה הרבה שנים עד גיל 66 במחלקת אלרגיה. מאז היא פנסיונרית וגרה עם גבי בבית בקרית חיים.

    ''

    כשהייתי בת 4 רותי הרכיבה אותי על אופניים לגנון.

    אח"כ אבא החזיק לי בכסא וככה למדתי לרכוב על אופניים. מאז רכבנו יחד לבי"ס רותי  ואני. 30 שנה רכבתי על אופניים.

     

    היתי חיילת כשרותי וגבי התחתנו. כמעט ולא קיבלתי חופש. הרס"ר אמר לי שאני בתורנות שמירה ואז רותי הלכה לקצין העיר שנתן לי חופש. הרס"ר טוביה היה שמן עם כרס .

    בגיל 31 היה לה את ליאור. איזה תינוק שמן הוא היה ועכשיו הוא בתל אביב  בריא כמו שור גר ברחוב הלסינקי. היא עשתה ילדים בריאים. הביאה ילדים בריאים. תמר עובדת ברחוב הרצליה בחיפה מ8 בבוקר עד 16-17. באה הביתה לוקחת את התאומים מהמעון אמבטיות, משחקים ואוכל. היא אשה בריאה.

     

    לימודים

     למדתי עד כיתה ח'. אחרי ח' למדתי בויצו. כמו רותי. בבי"ס לבנות. היא כבר היתה בתל השומר.

     בויצו היה גדנ"ע. קפצנו מהגג של ויצו לברזנט.

     רק שנה אחת למדתי בויצו. עברנו לתיכון עירוני בקרית אליעזר, לא הייתי טובה בויצו. המורה שלי, האשה של שבח וויס.

    כל בוקר נסעתי לתיכון עירוני א'. ממנו עברתי לרחוב נורדאו לגמנסיה. למדתי שם רק כיתה י'. שנה אחת וזהו.

    בגיל 16 למדתי גרפיקה עם חבר. הוא רצה להתחתן איתי. הוא היה מאוסטריה. הוא דיבר גרמנית אוסטרית. אבל גם עברית. זה היה בחיפה בטכניכון פעמיים בשבוע בערב. בבקרים הייתי עוזרת להורים ועושה שיעור בית.

     היה לי מורה פרופ' גולדמן והיה גם מורה מהולנד בשם דאלי. היו שיעורי בית. המורה נתן רעיון למשל לצייר כלי נגינה. התמונה אצל חיה על הקיר. הוא התאהב בכשרון שלי.

    נדדתי  בין בתי ספר תיכוניים. הראשון היה בויצו מיקצועי על הכרמל ברחוב חנה סנש. זה היה בי"ס לבנות. גם רותי למדה שם שנה. אח"כ היא הלכה לתל השומר ללמוד להיות אחות.

    שנה אחת הייתי בויצו אח"כ בתיכון עירני א בקרית אליעזר. נשארתי כיתה לכן שם למדתי כיתה ט'. אח"כ לגמנסיה אבן פינה ברחוב נורדאו, קרוב לתיאטרון העירוני בחיפה .

    למדנו צרפתית. לא הייתי תלמידה טובה. לא קלטתי את הנוסחאות באלגברה. את הצרפתית כן קלטתי יש לי עוד ספר בצרפתית אצל גבי. ספר בעטיפה כחולה. היה לנו גם גדנ"ע שם בויצו. יריתי ב"עוזי" וב"צ'כי". בפעם בשבוע או פעם בחודש ירינו בנשק. הלבוש הכל היה חאקי. מכנסיים וחולצה.

    האשה של שבח וויס היתה המורה להיסטוריה השם שלה  אסתר.

     

    ימי לאה - חלק שלישי

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/14 21:38:

      צטט: qi 2014-02-25 12:49:06

      מאד מעניין נושא "הבריאות" לסוגיה שהעסיק אותה:

       

      "כשהיתה בהריון איתי היא חלתה בצהבת  והיתה רזה כמו גפרור, הרופא אמר שלא תשכב במיטה ושתאכל אשכוליות. אני יצאתי סמרטוט לגמרי. אני לא יודעת אם ינקתי ממנה בכלל."

       

      וזה לעומת הילדים הבריאים של רותי. יפה ששמת לב לזה. היא הוסיפה הרבה מאוד פעמים את התואר "בריא" לאנשים שהזכירה.

       


        25/2/14 12:49:

      מאד מעניין נושא "הבריאות" לסוגיה שהעסיק אותה:

       

      "כשהיתה בהריון איתי היא חלתה בצהבת  והיתה רזה כמו גפרור, הרופא אמר שלא תשכב במיטה ושתאכל אשכוליות. אני יצאתי סמרטוט לגמרי. אני לא יודעת אם ינקתי ממנה בכלל."

       

      וזה לעומת הילדים הבריאים של רותי.

       


        28/1/14 06:55:

      צטט: מאיה113 2014-01-28 05:52:12

      *מרתק תודה ♥
        28/1/14 05:52:
      *מרתק
        28/1/14 05:39:

      צטט: פרח יפה 2014-01-28 05:21:12

      בעיני זה מונומנט .המון פרטים שהאשה זכרה כמעט באובססיביות .מניחה שקיבלת את רשות המשפחה להעלות זאת בציבורי .איך חיים מתגלגלים להם ואדם הופך למה שהופך ..............יום מבורך לך  תודה פרח יפה. לא ביקשתי אישור מהמשפחה (אחות ו3 אחיינים). כאשר עוד היתה לאה חיה והצעתי לערוך מסיפורה ספר, הם לא רצו ואף לא גילו עניין לקרוא מה כתוב. כשניפגשנו בלוויה שלה והזכרתי את מה שכתבתי, אחת מהאחייניות, אמרה שתשמח לקבל את הקובץ בדוא"ל. אך לא עשתה שום מאמץ למסור כתובת דוא"ל או מספר טלפון בשביל לתקשר.

       

        28/1/14 05:21:
      בעיני זה מונומנט .המון פרטים שהאשה זכרה כמעט באובססיביות .מניחה שקיבלת את רשות המשפחה להעלות זאת בציבורי .איך חיים מתגלגלים להם ואדם הופך למה שהופך ..............יום מבורך לך
        28/1/14 04:41:

      צטט: fox angel 2014-01-28 00:13:23

      מחווה יפה לזכרה, לכתוב ולהנציח את דמותה. אני חווה אותה דרכך, דרך המילים , כנפש זכה, מיוחדת במינה. תודה סוזן. זכה וטהורה. כזו היתה
        28/1/14 00:13:
      מחווה יפה לזכרה, לכתוב ולהנציח את דמותה. אני חווה אותה דרכך, דרך המילים , כנפש זכה, מיוחדת במינה.
        27/1/14 20:47:

      צטט: מרב 1956 2014-01-27 20:09:54

      צטט: ורד אוריאל 2014-01-27 18:33:49

      יופי שאת מביאה לנו את סיפור חייה שלה בכמה חלקים. את מדהימה, שתיעדת את זכרונותיה. היא ממש זכרה הכל לפרטים. מזכירה לי את סבתי שזכרה הכל וסיפרה לי לפרטי פרטים את קורות משפחתנו.

      אם הבנתי נכון, ורד, גם את מתכוונת להוציא ספר הקשור למשפחה.

       

      נכון. סבתי היתה מספרת לי במשך שנים את קורות משפחתנו.

      בגיל 18 החלטתי שחשוב לתעד למען הדורות הבאים.

      מהזיכרונות החלטתי לעשות ספר ואני שמחה שמגשימה את החלום.

        27/1/14 20:44:
      קראתי את השני לפני הראשון..ונהניתי נורא :) עכשיו יש לי משימה...
        27/1/14 20:11:

      צטט: sari10 2014-01-27 19:47:12

      זיכרון מצוין יש לה ללאה, לפרטי פרטים ...
      זמנים של פעם ~~~

      אכן, שרי, היתה אשה נדירה.

        27/1/14 20:09:

      צטט: ורד אוריאל 2014-01-27 18:33:49

      יופי שאת מביאה לנו את סיפור חייה שלה בכמה חלקים. את מדהימה, שתיעדת את זכרונותיה. היא ממש זכרה הכל לפרטים. מזכירה לי את סבתי שזכרה הכל וסיפרה לי לפרטי פרטים את קורות משפחתנו.

      אם הבנתי נכון, ורד, גם את מתכוונת להוציא ספר הקשור למשפחה.

        27/1/14 19:47:

      זיכרון מצוין יש לה ללאה, לפרטי פרטים ...
      זמנים של פעם ~~~

        27/1/14 18:33:
      יופי שאת מביאה לנו את סיפור חייה שלה בכמה חלקים. את מדהימה, שתיעדת את זכרונותיה. היא ממש זכרה הכל לפרטים. מזכירה לי את סבתי שזכרה הכל וסיפרה לי לפרטי פרטים את קורות משפחתנו.
        27/1/14 17:09:

      צטט: בת יוסף 2014-01-27 06:19:40

      איך היא זוכרת את הכל ועוד בפרטי פרטים. מרתק.

       כן, בת יוסף, הזכרון שלה היה מדהים. היא זכרה את תאריכי ימי ההולדת של כל מי שהיה חשוב לה . שבועיים לפני שנפטרה ביקרתיה בבית האבות  והיא התעניינה בילדיי אחד אחד לפי שמותיהם.

        27/1/14 17:02:

      צטט: האיש והנקודה 2014-01-27 06:03:04

      סיפור מדהים,יש המשך? משמח אותי שיש תהודה ומתח מסויים. כן יש עוד 3 חלקים.

       

        27/1/14 06:19:
      איך היא זוכרת את הכל ועוד בפרטי פרטים. מרתק.
        27/1/14 06:03:
      סיפור מדהים,יש המשך?

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין