לרגל יום השואה הבין לאומי החלטתי לכתוב כמה מילים על אחד הנושאים הכי חשובים שיש לנו כעם וגם אחד הנושאים שאני מוצא עצמי מהרהר בו המון ברמה האישית , והוא השואה של העם היהודי. הכול כבר נאמר על השואה ואם זאת אני תוהה האם הפקנו את כל הלקחים , ואולי יותר מהפקת לקחים האם אנו צאצאי הקורבנות, החלק שנותר ושרד את ניסיון השמדת העם היהודי עושים כל שביכולתנו על מנת "לנקום", את נקמת אלו שנרצחו באכזריות רק בגלל היותם יהודים? אחד מהלקחים החשובים שנלקחו מהשואה היא שהעם היהודי חייב שתהיה לו מדינה עצמאית , ושהיא חייבת להיות חזקה על מנת להגן על העם היהודי באשר הוא. אני אישית מאוד מתחבר ללקח זה , אך תוהה האם זהו הלקח היחידי ? או שמא ישנו לקח נוסף וחשוב שנראה כי אנו פחות מרגישים איתו בנוח והוא העובדה כי השנאה לעם היהודי הייתה נעוצה בעובדה כי הוא עם בעל יכולות יוצאות דופן אשר מביאות אותו להצליח ולהתבלט בהשוואה לעמים אחרים. וכי הניסיון של העם היהודי לאורך השנים להשתלב בחברה (הגלובאלית) ולהצניע את יהדותו ,ויכולותיו, לא עזרו לעם שלנו "להתחבב" על העמים האחרים אלא להיפך. לצערי החיים מלמדים אותנו כי לנסות להצניע משהו כלכך בולט במהות שלך כאדם או כעם אפילו אם הוא טוב לסביבה על מנת לא לעורר קנאה, לא רק שלא עוזר אלא לעיתים אף מייצר את המסר ההפוך של התנשאות, הסתרה של משהו ומגביר את תגובת הקנאה והניכור.
גם היום כאשר אני רואה את התהלותנו כיהודים בעולם , מחד אני רואה כמה אנחנו משפיעים לטובה על העולם בכלכלה, רפואה, מדע, חקלאות , ביטחון ועוד , כמה כישרון והצלחות יהודים משיגים בכל העולם גם כאלו שהם אינם אזרחים ישראליים ואינם קשורים כלכך למדינת ישראל ובכל זאת נדמה כי תחושת הרדיפה, הפחד, הצורך להצניע,
כשאני שומע על התגברות האנטישמיות בעולם , שבשנים האחרונות היא מתבטאת יותר בגילוי אנטישמיות ברמה פוליטית הצהרתית ופחות במקרי אלימות בדידים, ברור לי כי הדבר נובע מהדיסוננס שאנו מייצרים , מחד הכוח והיכולות שלנו כעם נראים לכול מתוך ההישגים השונים של יהודים , ומאידך החולשה שאנו מפגינים בשפיפות התנהלותית שלנו כעם מה שמאפשר לכל "מנהיג זב חותם" להתבטא כנגד העם היהודי. |