בס"ד

פרשת תרומה למתפללי בית הכנסת תל יוסף – נלמד שאין הברכה שרויה אלא בדבר סמוי מן העין/

ביום שישי הקרוב חל ראש חודש אדר ייערכו תפילות בבית הכנסת שבקיבוץ  ביום שישי ושבת ב"ה

ספר הזוהר אומר שיום הכיפורים הוא רק כ-פורים כלומר, כמו פורים.  מכאן שהעלייה הרוחנית המושגת ביום הכיפורים היא רק חיקוי צנוע לעליה הרוחנית הניתנת להגשמה בפורים אדר –אני ה' רופאך .

מפרשת השבוע פרשת תרומה א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.  ג וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  ד וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.  ה וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.  ו שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.  ז אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.  ח וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. 

פָּרָשַׁת תְּרוּמָה היא פרשת השבוע השביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק כ"ה פסוק א ומסתיימת בפרק כ"ז פסוק יט. הפרשה עוסקת בהוראות לבניית המשכן וכליו. פרשת תרומה נקראת לרוב בשבוע שלפני תענית אסתר.

מעט על חודש אדר : אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש אדר 29 ימים. בשנים מעוברות ישנם שני חודשי אדר - אדר א' (30 יום) ואדר ב', שנחשב לאדר ה"רגיל" ובו חלים כל אירועי החודש חודש אדר ב נועד שחג פסח יחול באביב ותהיה התאמה בין החג לימות השנה החקלאית. 

השבת אני פונה למי ששנים לא הגיע לבית הכנסת בקיבוץ תל יוסף וקורא לכם  להגיע ולחלוק איתנו את החוויה היהודית ביום שישי ושבת הקרובים , ביום שישי בשעה חמש התפילה מתחילה בקריאת שיר השירים ובהמשך ידיד נפש ושירה של לכה דודי ועוד מזמורי שבת ועל ידי כך תהיו שותפים למעשה בראשית וביום שבת עליה לתורה כולם מוזמנים לעלות ולקרא מפרשת תרומה ולבקש רפואה על החולים והחולות היקרים להם וליהנות מעונג שבת בבית הכנסת ומחוויה שמלווה את העם היהודי מקדמה דנא  ככתוב בפסוק ממזמור תהילים צ"א, כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.

הפרשה עוסקת כולה בנושא אחד: הציווי של אלוהים למשה על בניית המשכן. בתחילה מצווה ה' את משה לאסוף מבני ישראל תרומות לבניין המשכן. ביחס לכל אחד מן הכלים מפורטים החומרים מהם יש לבנות את הכלי ומידות הכלי. התורה מצווה על איסוף חומרים רבים, בהם: זהב, כסף ונחושת, עורות וצבעים שונים, אבנים טובות בשמים ושמן. אחר מובאים בה בזה אחר זה הוראות מדויקות לבנייתם של המשכן וכליו, בסדר זה:

 -ארון הברית,

- הכפורת,

 - שולחן לחם הפנים,

 -המנורה,

- יריעות המשכן,

- קרשי המשכן,

- האדנים,

- הפרוכת,

- מזבח הנחושת,

- קלעי חצר המשכן.

הפרטים המובאים על מבנה המשכן מצביעים על כך כי המרכיבים המפוארים שבו, העשויים זהב או כסף, מצויים בתוך המשכן ואילו מחוצה לו המרכיבים נראים פשוטים לכאורה: הם עשויים מנחושת ומבדים.

הרב מרדכי אליהו כתב על כך במעייני הישועה לפרשת השבוע במאמרו מקום של ברכה צריך הסתר . כשם ש יעקב אבינו ציווה את בניו כאשר ירדו למצרים : "למה תתראו?", דהיינו, אל תראו את עצמכם לפני השכנים שלכם בני ישמעאל ועשיו שאתם עשירים ואינכם צריכים לקנות מזון ממצרים. לכו לקנות אוכל במצרים, שלא להראות את עושרכם ברבים. הנהגה זו של יעקב אבינו היא לנו לדורות. לא להחצין את העושר או כל מעלה אחרת שיש לנו. זה מה שנקרא צניעות, והיא הייתה בעיקר באמהות שניכרו ביופיין, ובשרה ורחל שניכרו גם בצניעותן. את המידה הזאת רואים אפילו בבית המקדש. עמודי המשכן היו מיוסדים על אדני כסף ואילו העמודים החיצוניים של החצר היו עשויים נחושת. בתוך המשכן, בקודש, הפנים של בית המקדש היה שולחן זהב. מנורת זהב ומזבח זהב. אבל בחוץ היה מזבח חיצון, מזבח העולה שהיה עשוי נחושת. בקודש הקודשים שהוא לפני ולפנים, שהוא סמוי לגמרי מכל עין, היה ארון שכולל שני ארונות זהב. אחד בתוך השני וכפורת זהב וכרובים זהב.

גם על הלוחות אמרו חז"ל שצריך להיזהר לא להראות ברבים. כך אמרו חכמינו למה הלוחות הראשונים נשתברו ואילו הלוחות השניים נשארו לדורי דורות? וענו כי הלוחות הראשונים ניתנו ברוב עם ובפרסום גדול - שלטה בהם העין, בני ישראל עשו אחר כך את העגל ונשתברו הלוחות הראשונים. ואילו הלוחות השניים שניתנו בקול דממה דקה ביום כיפור בצנעה, לא שלט בהם היצר הרע ונשארו עד היום.

השבוע נפתחה המגבית היהודית הראשונה. פרשת השבוע עוסקת במסע גיוס הכספים הראשון בהיסטוריה. משה יזם את גיוס הכספים כדי לבנות את משכן האלוקים במדבר, וכן כדי לרכוש את כל החומרים הנחוצים לכלים המיוחדים הנדרשים לקיום הטקסים המקודשים. זהו, אם כן, זמן הולם לשוחח על אמנות הנתינה.

ויקחו לי תרומה  זה שאמר הכתוב: אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב)וכתיב: ואת עשו שנאתי (שם שם ג).
מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא.
אמר לו: למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב ואת עשו שנאתי?
אמר לו: למחר אני משיבך.
למחר אמר לו, רבי עקיבא: מה חלמת זה הלילה ומה ראית?
אמר לו: בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס. אמר לו: לא קראת שם כלביך, אלא ושמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות.
אמר לו רבי עקיבא: ומה בינך לביניהם, אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך, כעסת?!
והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם. הוי, ואת עשו שנאתי!

הרב הקדוש ישראל מרוז'ין אמר שאמנם אנשים מסוימים טוענים כי "השוטה נותן ואילו הפיקח לוקח", אולם המסורת היהודית מלמדת אותנו שאלה שנותנים וחושבים שהם אך ורק נותנים, הם למעשה השוטים. אך אותם אנשים שנותנים ומבינים שבעת ובעונה אחת הם גם מקבלים, הם האנשים הפיקחים והחכמים באמת.

האמת היא, שבנתינה אנו למעשה מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. בצה"ל למדנו על הזכות שבחובה אנו מקבלים לא רק פיסת שמיים בגן העדן המרוחק, אלא כאן ועכשיו למדים שלתת זה לקבל . ברור שבמערכות היחסים שלנו – במשפחה, בעסקים או בקשרינו החברתיים – אנו לרוב מקבלים נדיבות תמורת נדיבות, ואנו מגלים כי הצד השני נענה ומשיב בדרך דומה של נתינה. אולם עצם העובדה שעשינו מעשה טוב, מעשה שהוא נכון, אמיתי ואצילי, מעניק לנו תחושת סיפוק רבה.

עובדה זו שופכת אור על הביטוי הלא שגרתי בדבריו של אלוקים למשה בפרשת השבוע, "ויקחו לי תרומה" – כלומר, והם יקחו עבורי תרומה. מדוע יקחו? הרי אין ספק שלתת תרומה יהיה מונח מדויק יותר. אולם מאחר שכשאנו נותנים אנו גם מקבלים, הרי המילה "יקחו" הולמת ומתאימה. מאותה סיבה, אנו מוצאים שהביטוי העברי "גמילות חסדים" מופיע תמיד בלשון רבים. כיוון שבכל פעם שבה מישהו עושה מעשה חסד אחד ויחיד, לפחות שני בני אדם מרוויחים מכך – הנותן והמקבל גם יחד.

מועדים עיקריים  החלים בחודש אדר

• א' באדר - בזמן בית המקדש היו מכריזים שיש להתחיל להביא את מחצית השקל לבית המקדש, וכן מודיעים שיש להסיר את זרעי הכלאיים מן השדות והכרמים, משום שבעונה זו יכול כבר האיכר להבחין בהם.
• ז' באדר - יום הולדת ופטירת משה רבנו, שנקבע על ידי הרבנות הראשית כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע. בקרב קהילות צפון אירופה ואיטליה נהגו חברי חברא קדישא להתענות ביום זה.
• י"א באדר - יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור ולחללי תל חי שעל שמו נוסד קיבוצנו תל יוסף.
• י"ג באדר - תענית אסתר
• י"ד וט"ו באדר - פורים ושושן פורים

בכל פעם שאתם חושבים שאתם עושים הרבה מפני שעשיתם דבר-מה למען מטרה נעלה, זכרו כי אתם מקבלים הרבה יותר משאתם נותנים. הבה נהיה כולנו נותנים ומעניקים, ונבוא על הברכה לתת מלשון לקבל .

ביום שישי הקרוב ובכול יום שישי בית הכנסת בקיבוץ תל יוסף פותח את שעריו והמתפללים את ליבם לכול עדת ישראל מקטן ועד גדול וקורא לכולם לעקוב אחר הפרסומים לפתיחת בית הכנסת בימי שישי ושבת .

בזמן שבית המקדש היה קיים התקיים קשר מיוחד בין עם ישראל והקב"ה שכינה הייתה ביניהם , גילוי אלוקות היה נחלת היהודי הפשוט ביותר והקדושה ביתה בכל מקום . משחרב בית המקדש –חרב גם הצינור דרכו נמשחה והוגדרה קדושה זו בעולם וכול קנין רוחני דורש מאמץ רב אך משנעשה המאמץ "מעסיס רימוני" הרימון רומז על תרי"ג מצוות . וקיום המצות ממשיך מלמעלה עסיס" כלומר תענוג עליון שהינו נחלת מתפללי קיבוץ תל יוסף וארהיב עוז שגם רבי עקיבה ,החזון איש ,החתם סופר, הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש היו מוצאים עונג שבת בבית הכנסת שבקיבוץ תל יוסף ובכך שותפים אנו למעשה בראשית .

אפי רברבי ואפי זוטרי .

ונבקש גשמים גשמי ברכה : בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, בקיץ: וְתֵן בְּרָכָה בחורף: וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עָל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּעֵנוּ מִטוּבָהּ (נ"א: "מטובך"), וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, בנוסח ספרד מוסיפים: כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

"ברך עלינו ה' אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה. ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה, ורוה פני תבל, ושבע את העולם כלו מטובך, ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך, שמרה והצילה שנה זו מכל דבר רע ומכל מיני משחית ומכל מיני פורענות, ועשה לה תקוה טובה ואחרית שלום. חוס ורחם עליה ועל כל תבואתה ופרותיה, וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה, ותהי אחריתה חיים ושבע ושלום כשנים הטובות לברכה, כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים. ברוך אתה ה' מברך השנים."

הַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ"