כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    ערפל

    7 תגובות   יום שבת, 1/2/14, 12:30

    ''

    והאשה הזקנה ביקשה מאיתנו עזרה ושאלה אם נוכל ללות אותה עד קצה הכפר והיא אמרה בוודאי, מסתכלת עלי במבט של יאללה תחזיק לה את היד ותעזור לה  בירידה התלולה הזאת, מה לא שמעת? ואני, נזוף כהרגלי, אבל מלא חיים, מחליט הפעם להרים את הזקנה בשתי ידיים ולהעביר אותה את הדרך הקצרה למטה כדי שלא תירטב והזקנה, קלה כמו שמיכה, כל הזמן ממלמלת בחיים לא נשאו אותי על כפיים, אתה מלאך, ואני עונה לה מלאכים עפים בשמיים ואנחנו כאן למטה בתוך הבוץ הזה והזקנה אומרת, כן ,הרגשתי שאני צריכה עזרה כי עוד חורף כזה לא הייתי יכולה לעבור לבד והריח שלך, מזכיר לי את האוקראיני ההוא שהציל אותי ובתמורה בישלתי לו ושכבתי איתו עד סוף המלחמה ואתה יודע שהמוזר מכל היה שפעם בכלל לא שמתי לב לבוץ. זה היה חלק מהדרך שעברנו בה ולא עשינו מזה עניין ואילו עכשיו, קצת גשם ואני כבר לא יכולה.

    זה בסדר גיברת, אני לוחש אל השיער המדובלל שמתנפנף מול ראשי, השנים נהיות יותר קשות והבוץ טובעני, אובייקטיבית, זה קשה לכולנו, לא קשור לכלום והיא אומרת, קשור, בטח שקשור. העולם כולו מזדקן, מתבלה מהר מדי ולנו יש חלק רציני בזה, אי אפשר לתת לו למות לנו בין הידיים ואני ממשיך לצעוד את הדרך למטה והיא כבר לא כל כך קצרה ובכל עיקול אני מדבר פחות והיא נעשית יותר קלה, זה די מפתיע, כמו במסע אלונקות שלא נגמר וכבר אין לך כתף ואין ידיים ונשימות המאמץ הם כבר חלק ממך והמשקל שלה ושל התרמיל כמעט ואינם מורגשים ולבסוף כשאני מגיע לקצה הכפר ומוריד אותה בתחנת האוטובוס היא נשארת באויר, קלה כמו נוצה, אומרת לי תודה ונעלמת משם כמו ערפל בוקר צמרירי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/14 11:55:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2014-02-09 01:10:43

      אני הייתי תוהה... מי שלח אותה אלי. מה היא רצתה למר ולא הספיקה.
      כמה טוב שבאת הבייתה

       

      כמה טוב שאת בבית...

      אני הייתי תוהה... מי שלח אותה אלי. מה היא רצתה למר ולא הספיקה.
      כמה טוב שבאת הבייתה.

        3/2/14 15:24:
      התגעגעתי לזה יותר ממה שאני מוכן להודות... תודה
        3/2/14 06:59:
      יופי של מילים. יופי שאתה פה.
        2/2/14 16:25:

      כמו צמר גפן מתוק.
      למרות הערפל הכל מוחשי

        1/2/14 20:41:
      מרגש..כתיבה עם טעם של עוד
        1/2/14 18:08:
      אכן סיפור פנטסטי

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין