צטט: נונבכרך 2014-02-05 16:06:16

הסימטריה הרגשית המבוקשת על ידך לא תשרור בקרב הפלשתינאים כשם שאינה שוררת במצרים וירדן, המדינות איתן חתמנו על הסכמי שלום. מבחינת הערבים, מדינת ישראל הוקמה בתחבולות רמייה ע"י מדינות אירופה, שרצו להיפטר מבעית היהודים והשליכו אותה לפתחם, ליטרלי. סדאת וחוסיין באו להסכם מכוח שליטתם בצבא ובשירותים החשאיים ומתוך תפיסתם הם את טובת מדינותיהם. ההמונים קיבלו את הדין אך לא שינו את רגשותיהם כלפי ישראל. כל שאנו יכולים לייחל לו הוא שתקום הנהגה חזקה ובעלת שליטה אצל הפלשתינאים שתוכל להוביל אותם להסדר עם ישראל. לדאבון לב, לא נראה לי שממשלתנו פועלת בכוון זה. נהפוך הוא, היא מנסה לקעקע את שלטונו של אבו-מאזן, המנהיג הנוח יחסית והנתמך ע"י ארה"ב ואירופה. היא עושה זאת משום שאינה רוצה או יכולה לשלם את מחיר ההסדר. דהיינו, נסיגה לשטחי-כינוס והחזרת מתנחלים ארצה. התבונה של בן גוריון ומפא"י ההיסטורית - שידעו מתי העיתוי הנכון לוותר ומתי להתעקש. כיום, נסתלקה התבונה.

אני מסכים איתך בשורה התחתונה: בימים אלה נסתלקה התבונה. אין כבר חשיב בנ-גוריונית. אבל מצד שני למען ההגינות נאמר שאמנם עשינו שלום עם סאדאת, ולא עם עמו, ולרגע כאשר ממשיכו מובארכ סולק מן השלטון ומורסי החליף אותו, החסרנו פעימה שמא הוא לא מחוייב להחלטות קודמו. יכול להיות שאבו-מאזן מוכן לסוג של הסכם אבל אם "העם" שלו יחליף אותו, אז מה , חתמנו על קרח את ההסכם? 

אז נכון שההצעה שלי לסימטריה רגשית במזרח התיכון זאת דרישה מוגזמת, כי המקופח לא יוותר על תחושות הקיפוח שלו, לכן זאת משאלת לב שאני העתי אפילו ציפיה לא רצינית מצידי.

הסכסוך הזה הוא על לגיטימיות קיומית של שני הצדדים. לחיות או לחדול -תוך הכרה עולמית שלא תשאיר ספק למאנדהו, על עצם קיומם של שתי ישויות אתניות כל אחד בעיני עצמו.. אם קרי היה משקיע את כל מאמציו בשכנוע העולם ומטייל בין בירות אירופה ויתר היבשות ומסכם כעיקרון ראשון שתקומנה שתי מדינות שאחת תוגדר כ י ה ו ד ית והשניה כפ ל ס ט י נ י ת לפני כל צעד מעשי נוסף לפני יוכרז על כך באו" ם שרוב מכריע של העצרת תכיר בכך, אין מה לדבר על תת סעיפים

צטט: Sherlock 2014-02-02 20:35:53

מה זה בדיוק סימטריה ריגשית? אני שונא אותך בדיוק, אבל בדיוק באותה המידה שאתה שונא אותי, ואם זה לא בדיוק בדיוק אז אין על מה לדבר?

אני אגדיר מה אני מבין בסימטריה רגשית. קודם כל זאת לא מה שהוא שאפשר להשיג(אולי אפשר לשאוף אליה ...אולי .). 

כאשר צד אחד מרגיש "מקופח" עם צבת לא תוציא ממנו את התחושה הזאת.. לכן, הוא צריך לקבל פיצוי מעשי, רגשי, מתמיד ולבסוף הוא ימשיך להרגיש מקופח. זה יכול לנבוע גם מקנאה, או מהעדר יכולת ללכת בקצב של ה"החזק" יותר. 

אם בצד אחד קיימת תחושת קיפוח לא ניתן להגיע לסימטריה רגשית. זאת דעתי האישית.

ג'ון קרי הוא לא שר החוץ האנטיפט הראשון אצל האמריקאים. הקדימו אותו ויליאם רוג'רס ז"ל, וג'אמס בייקר ייבדל לחיים --שהיו יותר גרועים, מהנוכחי.

הבעיה של כולם שלא ממש הבינו את המזרח התיכון. קשה לעשות כאן "בליץ-פוליטיק". מעין זבנג וגמרנו. זה לא עובד כך באזורינו. ככל שניסו לקצר את התהליך העניין רק התארך ועיצבן את המעורבים בעניין.

שלום צבי,

מי ש-"מארגן" את החרם של בנקים בסקנדיביה עלינו, זה המשיח הש-קרי, ועוד קומץ יהודים בממשל.

ורק הם.

הם גם מציעים לקנות את יוצאי מדינות ערב בכסף, וגם כנראה להשתקת התביעות של הערבים (פצויים מול פצויים).

סתכל על הטפשים: הם מאיימים עלינו בחרם.

70 שנה אחרי הם עוד מאיימים עלינו בחרם.

וואלה עושים לנו טובה.

מה שעצוב שכמה יהודים יוצאי אירופה איתם ביחד באיום הזה.

ממש איום, אחרי כל ה-6.

ואין לך מה לחפש סמטריה רגשית. שכח מזה.