. . . הייתי שואל את תלמידי מה דעתם, מדוע אין אצל הערבים הפלסטינים גדעון לוי כמו אצל הישראלים היהודים. האם זה מפני שאצלם אין אפילו אדם אחד הומני שמקבל את האחר ומזדהה עם מצוקותיו, או שמא הסיבה היא שהפלסטינים הערבים מבינים נכונה את המושג אויב כמי שיש להילחם בו עד חורמה ולעולם לא להתפשר אתו אם יודעים שבמסורת שלו קיים "הסכם קורייש" הבוגדני, שבו חותמים על הסכם שלום כשחלשים צבאית אבל מפירים אותו כשמתחזקים צבאית ומכניעים את האויב האהבל שחתם אתם בתמימותו על הסכם שלום. אין כל ספק שיש אצל הפלסטינים הערבים אנשים נאורים והומניים אך גם הם מבינים נכונה את המושג אויב, שלא כמו אצל היהודים בכלל ואצל יהודי בשם גדעון לוי בפרט, שחושבים שחייהם תלויים בהסכמת אויביהם לתת להם לחיות ורואים בעצם קיומם אשמה.

את מחשבותיי אלה כתבתי בקיצור נמרץ כתגובה למאמרו של גדעון לוי מלפני ימים מספר "אילו הייתי מורה" כך: " אילו הייתי מורה הייתי שואל את תלמידי: מדוע אין אצל הערבים הפלסטינים גדעון לוי? תחשבו על כך תלמידים ונדון בעניין." אבל הפלא ופלא, תגובתי לא הודפסה ואני הבנתי שגדעון לוי מוחק תגובות (טוקבקים) שאינן לפי רוחו; תגובות שמדגישות את חולשת טיעוניו. כי טענתו של גדעון לוי שצה"ל הוא צבא לא מוסרי, כמו טענת אותו מורה מרשת "אורט", היא אבסורד הזוי. יש חריגים בצה"ל והם מטופלים בצורה מוסרית. לאדם בעל יושרה יש אפשרות לראות מה עושה הצבא הסורי של בשאר אל אסאד ולהזדעזע מטיעוניו של גדעון לוי והמורה של רשת "אורט" נכד צה"ל. התלמידה שהתקוממה נגד טיעוניו של המורה שלה צודקת ומכבדת את הצעירים הישראלים שאינם מוכנים לשתוק מול הכתמת הצבא המגן על מדינתם. אם לוקחים בחשבון את העובדה שאותו מורה גם לא שירת בצה"ל, רואים בבהירות את המרחק של גדעון לוי והמורה מרשת "אורט" מן האמת.