חמש בבוקר ואני לא יכולה להירדם.

המון מילים, הרבה משמעויות, המון אני, בתוך עולם קטן.

חמש ודקה כבר, והבוקר עוד מעט עולה, ואני עוד מעט אפול, אל תוך הפוך הלבדי הזה.

הוא מריח רק אותי מזה זמן רב.

רק אותי.

לפני שני לילות ביקש להריח עוד גוף, אך איין.

רק אני שם. כאן. מתחת לפוך טהור, בתוך מיטה קדושה.

לפעמים היא המזבח שלי.

אני קרבן זוגי בלתי ממומש.

כבר הרבה זמן.

ומי שרוצה, אני מרחיקה.

ומי שלא רוצה, אני מרחיקה.

ומי רוצה?

ומי לא רוצה?

אני.

אני רוצה את עצמי עכשיו.

אבל מחובקת.

אהובה.

מאוהבת.

רוצה אהבה.

אבל איך ומתי ובשביל מה?

הרגישות חונקת את הגרון.

הלב מבקש את החום הראוי לו.

וכל כך ראוי לו.

וכל כך ראוי לי.

החום הזה. 

חמש בבוקר ואני לא יכולה להירדם.

בוקר טוב עולם.

עכשיו אני באמת רוצה.

את עצמי.