כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    האקדמיה הצרפתית - על מנהיגות והיסטוריה

    9 תגובות   יום חמישי, 31/1/08, 07:35

    לאחר שכל הימים האחרונים שלנו עסקו בשופט קטן קומה וראש ממשלה שפוף, חשבתי להרחיק עד למחוזות בהן הנפש יכולה למצוא לעצמה קצת מנוחה או עצה. הרחקתי לכת עד הכיפה הגדולה והמפוארת של "המכון של צרפת". הנמצא מצידו השני של גשר האומניות שמעל הסיין ומחבר את בניין האקדמיה הצרפתית למוזיאון הלובר בפריס.

    הבוקר (31.1)  ייערך טקס כניסתו של ההיסטוריון והסופר מקס גאלו לאקדמיה, למושב ה-24 במקום ז'אן פרנסואה רוול הפילוסוף הנודע, שהחזיר את נשמתו לבורא, בשנה שעברה, ופינה את כיסאו באקדמיה (הדרך, כמעט, היחידה לפנות כיסא באקדמיה הצרפתית) .

    בשנים האחרונות הם מתים בקצב מהיר באקדמיה והמוסד הישנוני והמכובד הזה מתקשה לעמוד בקצב ההחלפות. ארבעים איש מונה האקדמיה הצרפתית אשר הוקמה בשנת 1635 על ידי רשלייה והמינוי בה הוא לכל החיים. כרגע מספר המקומות הפנויים באקדמיה עומד על שישה כיסאות יתומים.

    האקדמיה הצרפתית היא המוסד התרבותי החשוב והמכובד ביותר בצרפת. תפקידה של האקדמיה דומה לאקדמיה ללשון אצלנו רק ללא היוקרה והחגיגות, והוא לשמר את השפה הצרפתית ולהעניק פרסים ספרותיים. אך לא פחות חשוב, תפקידה של האקדמיה היא להעניק את הכבוד הראוי והיוקרה המרבית למיטב יוצריה של צרפת (למרות פספוסים רבים בדרך). למשל, האישה הראשונה שהצטרפה למוסד זה הייתה מרגריט יורסנר וזה קרה  רק בשנת 1980 שאישה זכתה להיות חלק מן המוסד הצרפתי העתיק הזה. מאז המצב קצת השתפר (אך בקצב איטי מדי) ועוד ארבע נשים נוספות זכו לצעוד מתחת לכיפה המוזהבת.

    גם מאקס גאלו זוכה לכבוד הזה קצת באיחור בעיני רבים, ההיסטוריון בן ה-76 הוא דמות מפורסמת ומצליחה בעולם הספרות וההיסטוריה כבר שנים ארוכות. הוא פרסם עד היום מעל לתשעים ספרים ועוד הספיק בין היתר להיות חבר הפרלמנט האירופי, סגן שר ודובר הממשלה תחת נשיאותו של מיטראן ונשיא האזור של הרייבירה הצרפתית והאלפיים. מקס גאלו כתב רומנים, ספרי היסטוריה וביוגרפיות, אך השכיל תמיד בכתיבתו לפנות לקהל רחב וספריו ההיסטוריים, הבנויים כרומנים היסטוריים היו תמיד להצלחות כבירות. כמו שלושת הכרכים שהוציא ב-2003 המכילים מעל לאלף עמודים, על מלחמת העולם הראשונה, אשר כיכבו שבועות ארוכים במצעדי המכירות.

    מדוע בחרתי הבוקר לכתוב על מקס גאלו,  ששמו אינו אומר דבר כמעט לאיש במחזותינו? בעיקר בגלל שכאשר אתה מתבונן על האופן בו מתנהלת המערכת הפוליטית שלנו וכיצד היא מגלגלת לה מדרמות לספינים תקשורתיים, כיצד יועצי התקשורת והדוברים הפכו לפני הפוליטיקה ולמיצגיה, שאלתי את עצמי, האם אדם כמקס גאלו יכול היה להיות דובר הממשלה בבית ספרנו? או, מתי יגיע היום, שראש ממשלה שלנו יהיה אדם שגם יכתוב ביוגרפיה על יוליוס קיסר למשל  (או אפילו על נתניהו). וככל שהעמקתי לי בהרהורי על שאלת המנהיגות ועל שאלת האחריות נזכרתי במשפט של מאקס גאלו שקראתי באחד הראיונות אתו לאחרונה שבו הוא אומר בתרגום חופשי:

    "לדבר  על "אנשים גדולים" זה תמיד לדבר על האומה. התשובה לשאלה האם אדם גדול אפשרי כיום? נמצאת בשאלה האם קיים כיום גוף קולקטיבי לאומי המסוגל להכיר את עצמו באדם זה."

    זאת אומרת האם הלאום כיום מוכן לקבל קיומו של אדם שהוא מעל ההיסטוריה שצלו חורג מהיטל השמש? האם החברה מוכנה לראות את בבואתה שלה באדם זה או אחר, והתשובה לכך כיום בחברה הישראלית היא שלילה מוחלטת, אין אנו מוכנים להכיר את צלמנו באיש. ולכן הכמיהה שלנו למנהיגים גדולים היא תקוות שווא, נוסטלגיה נושנה שיש להיגמל ממנה.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/8/08 20:19:

      צטט: מולי בנטמן 2008-02-03 23:24:43

       

      צטט: ג'ו נ יור 2008-02-03 22:56:27

      אכן, קשה לנו לראות את הבבואה שלנו ב"מנהיגי" האומה, אבל כנראה שההשתקפות היא כל-כך אמיתית וכנה, שאנחנו בשלבים של הכחשה טוטאלית.

       

      זו לא בהכרח הכחשה זה חרונו של עם

      הרואה את בבואתו במראה

      ופושט לא אוהב את מראה עיניו

       

       

       ראשית, פוסט מצוין ומרחיב את הדעת.

      שנית, כדאי לעיתים להתבונן ב'בבואות' אחרות של אותו העם, לא אלה המובאות על ידי התקשורת שהופכת מיום ליום ליותר הסטרית, רדודה, שיכורה מכוח ובלתי מקצועית. אני מחפשת (ואפילו מוצאת) את האנשים האלה שלא רק חיים את חייהם אלא גם לא ויתרו על ערכים שפעם היו בעלי משמעות, ובדרכם השקטה הם ממשיכים לשאת בעול, לעשות ולתרום. למרבה הצער אני בטוחה שאם אותם אנשים יגיעו לאור הזרקורים התקשורת של היום תמצא כבר את הדרך להלעיג ולהגחיך גם אותם.

       

       

        3/2/08 23:24:

       

      צטט: ג'ו נ יור 2008-02-03 22:56:27

      אכן, קשה לנו לראות את הבבואה שלנו ב"מנהיגי" האומה, אבל כנראה שההשתקפות היא כל-כך אמיתית וכנה, שאנחנו בשלבים של הכחשה טוטאלית.

       

      זו לא בהכרח הכחשה זה חרונו של עם

      הרואה את בבואתו במראה

      ופושט לא אוהב את מראה עיניו

       

        3/2/08 23:23:

       

      צטט: קובי כהן 2008-01-31 23:23:34

      ראשית הרשה לי לומר שתמיד מענג לקרוא את טוריך.

      שנית, אני חושב שלאזרחי ישראל מגיע קצת יותר מדור העסקנים השולט כיום.

      אני מאמין כי ישנם אנשים טובים וגם אנשים גדולים שיכולים לסחוף אחריהם את ההמון, ולמרות שיותר חשוב שאדם יהיה טוב ואמיתי מאשר סתם כריזמטי, חושב כי המדינה תונהג ולא תסחף בזרם כפי שקורה לנו בשנים האחרונות (זו תחושתי על כל פנים).

      תודה על המחמאות

      אנשים טובים ישנם וגם בפוליטיקה עצמה ישנם אנשים טובים

      אך היכולת להיות מנהיג דרך הפילטרים התקשורתיים הולכת ופוחתת

      התקשורת הופכת את כולם לאנושיים, מגמדת אותם ומונעת מהם כמעט תמיד להיות גדולים מן החיים. רק מעטים צולחים את המסע הזה.

        3/2/08 22:56:
      אכן, קשה לנו לראות את הבבואה שלנו ב"מנהיגי" האומה, אבל כנראה שההשתקפות היא כל-כך אמיתית וכנה, שאנחנו בשלבים של הכחשה טוטאלית.
        31/1/08 23:23:

      ראשית הרשה לי לומר שתמיד מענג לקרוא את טוריך.

      שנית, אני חושב שלאזרחי ישראל מגיע קצת יותר מדור העסקנים השולט כיום.

      אני מאמין כי ישנם אנשים טובים וגם אנשים גדולים שיכולים לסחוף אחריהם את ההמון, ולמרות שיותר חשוב שאדם יהיה טוב ואמיתי מאשר סתם כריזמטי, חושב כי המדינה תונהג ולא תסחף בזרם כפי שקורה לנו בשנים האחרונות (זו תחושתי על כל פנים).

        31/1/08 12:27:

       

      צטט: *עדינה* 2008-01-31 09:12:13

       

      תודה על שיעור נחמד באקדמיה הצרפתית. מעניין.

      בגדול, אפשר להשוות אותה לאקדמיית הכנסת שלנו ...

      לא מסכימה שצריך להיגמל מהנוסטלגיה בקשר

      לכמיהה שלנו, מקווה שהיא לא לשווא.

      תמיד צריך לקוות!

      בוקר טוב

       

       

       אני לא תמיד בטוח שאנחנו צריכים להתגעגע לימים ההם

      בייחוד שבהגדרה כזו של מנהיג גדול, טמון תמיד גם שורש של סכנה.

      זו עיסקת חבילה שיש בה לא רק מן הרע

       

        31/1/08 12:27:

       

      צטט: נ.ר. 2008-01-31 08:49:27

      אאוצ'

      מסקנה כואבת,

      איפה התקווה?

      ללמוד מאחרים, לשאוף לגדולה, לראות את האור בקצה המדמנה.

      אין ספק שאתה צודק בכל מילה,

      יחד עם זאת אני מסרבת לאבד תקווה, ואולי זו גם התשובה.

      אולי תגיד שזו סוג של אופטימיות נאיבית, אבל זו ארצי מולדתי ואני אוהבת אותה למרות הכל.

      אחרי מטר כזה של אמונה אין לי אלא להסיר את הכובע

        31/1/08 09:12:

       

      תודה על שיעור נחמד באקדמיה הצרפתית. מעניין.

      בגדול, אפשר להשוות אותה לאקדמיית הכנסת שלנו ...

      לא מסכימה שצריך להיגמל מהנוסטלגיה בקשר

      לכמיהה שלנו, מקווה שהיא לא לשווא.

      תמיד צריך לקוות!

      בוקר טוב

       

       

        31/1/08 08:49:

      אאוצ'

      מסקנה כואבת,

      איפה התקווה?

      ללמוד מאחרים, לשאוף לגדולה, לראות את האור בקצה המדמנה.

      אין ספק שאתה צודק בכל מילה,

      יחד עם זאת אני מסרבת לאבד תקווה, ואולי זו גם התשובה.

      אולי תגיד שזו סוג של אופטימיות נאיבית, אבל זו ארצי מולדתי ואני אוהבת אותה למרות הכל.

      פרופיל

      mouli bentman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין