כותרות TheMarker >
    ';

    הגירוש מגן-עדן

    ידוע שעיקר האמונה היהודית נעוץ בקיום עולם הבא על כל הנגזר ממנו: גן-עדן, גהינום... מי שעושה מצוות, קונה לו לאחר 120 מקום טוב בגן-עדן, ואבוי למי שעושה רע ומה שמצפה לו בעולם הבא... מאידך, רואה האמונה היהודית בעולם הזה כפרוזדור, היינו כמעבר זמני שמשמש את האדם לתקן בו את מידותיו ולקנות בהם את חייו האמיתיים והנצחיים בעולם הבא.

    אם כן, "עולם הזה" הוא מרחב "החיים הזמניים" של האדם, "עולם הבא" הוא מרחב "החיים הנצחיים", כאשר "המוות" (הסתלקות האדם מהעולם הזה) מפריד בין שני העולמות. זו כאמור עיקר האמונה של הדת היהודית ושל עוד דתות; ומי שכופר בעיקרים האלה - כופר בעיקר.

    נכנסנו כבר למאה ה-21, ימי הביניים מאחורינו. הדמוקרטיה היא בשורת העידן המודרני והביאה עימה את חופש הדעה והאמונה: כל אדם באמונתו יחיה... כלומר זה לא ביג דיל לכפור היום בקיום אלוהים או בקיום עולם הבא; אף אחד לא יעלה את הכופר על מוקד, ואפילו קיימת האפשרות להיות נאור וכופר וכשר ויהודי למהדרין; בחר באחת הקומבינציות, כולן תקניות.

    דווקא בגין הפתיחות הזאת, עלה קרנו של מוטיב ההגיון ומילא את מקומה של "האמונה העיוורת": אני מאמין כי אמונותי נגזרת מההגיון. גם הכופר לא נותר חייב והטעים את דבריו בהגיון ובשכל הישר.

    פירצה נפרצה בדת היהודית - קוננו חכמינו את העת החדשה והתקוממו על פיתחון הפה שניתן לכופרים בשם ההגיון וגרורותיו... אולם גם עליהם לא פסחה הפתיחות, ומוטיב ההגיון חדר גם לחדרי חדריהם. הם נזכרו לפתע שעיקרי הדת היהודית מבוססים גם הם על ההגיון ועל השכל הישר, ואם כן מדוע להשאירם חבויים בתוך ארבע אמות האמונה העיוורת! הבה נוציא את מוטיב ההגיון אל אוויר העולם ונראה אותו לכול! שכל העולם יידע על מה מבוססת האמונה היהודית, וכל יהודי יידע מהי דתו ועל איזה בסיס היא עומדת. מהפירצה המבורכת הזו יצאו ביאורים ודרשות עם ניחוח שונה המסבירים איך למה ועל מה... מהפירצה הזאת יצאו הרבה רבנים והצליחו בעזרת הקוד החדש של ההגיון לחדור אל מודעות האנשים ולדבר אליהם בגובה העיניים... זהו מקור המספר העצום של החוזרים בתשובה דווקא בעידן הפתיחות זה.

    מהפירצה הזאת יצא גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק, נפתחו תחנות רדיו דתיות, ועידן האינטרנט נפל בזמן... ההגיון והשכל הישר יצאו לאוויר העולם לאחר שנים של מסתור. האור הצפון בדת היהודית יצא לדרך.

    מהפירצה הזאת ביקשתי גם אני להשקיף על דתי היהודית, על דת אימי ואבי ודת ילדי. פתחתי את תורתי, את תורת אימי ואבי ורבותי, ועמדתי על ההגיון והשכל הישר פנים אל פנים; שם ראיתי עד כמה מאסה התורה במושג האמונה העיוורת, ועד כמה ביקשה להרחיקנו מנגררותיו.

    אבל ראיתי שם דבר אחר הרחוק שנות אור מהאמונה היהודית המקובלת שגדלתי עליה אני ואבי ומורי ורבותי. ראיתי בפרוש שגן-העדן הוא היקום שאנו חיים בתוכו, ולא צריך למות בשביל להכנס אליו; נהפוך, מי שנשאר מחוץ לשערי הגן קורס ומת. כלומר, גם בתעודת הפטירה של משה רבינו נכתב- "הנ"ל נפטר כי יצא משערי גן-עדן בכוחות עצמו ולא הצליח להחזיק מעמד מעל ל-120 שנה בחוץ". גם אבותינו אברהם יצחק ויעקב נפטרו מהעולם מאותה הסיבה, ואת תעודת הפטירה הציגה התורה לעיני כל באופן המפורט והברור ביותר, למען נראה ונלמד ונפנים...

    פתחתי את התורה וראיתי עד כמה התרחקה היהדות מעיקרי הדת היהודית, דורות על דורות... כה התרחקנו מתורת משה בן עמרם. כה כפרנו בעיקרי הדת הזאת, לאורך דורות ודורות... במאמר להלן אני עתיד להביא את נוסח העיקרים כפי שהופיעו בתורת משה, שהוחלפו בטיפשות ובמצח נחושה על ידינו.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    "עמלק" – פרק ז'

    0 תגובות   יום שני, 3/2/14, 17:33

     

    תקציר המאמר: 

     

    דגש על כל מילה: שום עצם במציאות של היקום האינסופי אינו יכול לזוז או לנוע לכאן או לכאן, וזה כולל גופנו וכל דבר במרחב. "תנועת העצמים" ביקום האינסופי היא לא חוקית ע"פ החוקים הפיסיקלים שכל העצמים בטבע כפופים להם, וההגדרות הפיזיקליות שהיגענו אליהן בעמל רב מאשרות את זאת.

     

                                                      ''

                                                      דוד וגולית – [צילום: ויקיפדיה]

     

                                                                                              -       -       -

     

     

    "האינסוף" הוא מונח שסותר למעשה את מציאותנו כבני אנוש, כי כל הידוע לנו במציאות וכל מה שאנו שואפים לדעת- כל האינפורמציה האנושית מבוססת על "ההגדרה", בעוד המונח היחיד שיוצא מתחום ההגדרה הוא "האינסוף" שאין לו הגדרה, ומכאן הרתיעה שלנו מהמונח הזה שאיננו יודעים איך לעבד אותו ולהתמודד עימו ובאיזו תיקייה נאחסן אותו... בעברית צחה- איננו יודעים איך לאכול את המונח המוזר הזה של האינסוף, וזו למעשה הסיבה המקורית לאימוץ התפיסה הסופית של היקום ע"י האדם לדורותיו.

     

    אבל מה לעשות והתפיסה הסופית שאימצנו היא לא חוקית מבחינה פיזיקלית גרידא, ודווקא ההגדרות הפיזיקליות שהגענו אליהן מאלצות אותנו לדחות את התפיסה הסופית לטובת האינסופית. ומה זה אומר?

     

    זה אומר, דגש על כל מילה, ששום עצם במציאות של היקום האינסופי אינו יכול לזוז או לנוע לכאן או לכאן, וזה כולל גופנו וכל דבר במציאות. "תנועת העצמים" ביקום האינסופי היא לא חוקית מבחינת החוקים הפיסיקלים שכל העצמים בטבע כפופים להם, וההגדרות הפיזיקליות שהיגענו אליהן בעמל רב מאשרות את זאת.

     

    אנסה להסביר את העניין הזה שאינו פשוט כלל וכלל, אבל גם לא כה מסובך. משמעות "תנועה" במקור היא "שינוי". עלה נידף שנע בגלל הרוח מכאן לכאן מציין שינוי מה שחל בו מנקודה א' עד נקודה ב'. השינוי הזה יכול להיות זעיר ביותר אבל אין ספק שהתקיים, והראיה היא הסביבה ב' שהעלה עבר אליה- היא שונה בהחלט.

     

    עכשיו בוא ננתח את תנועת העלה, כלומר את השינוי שחל בו מנקודה א' לנקודה ב', והשאלה הפשוטה היא: מה גרם לעלה לנוע או בלשון מדויקת להשתנות?

     

    התשובה פשוטה: הרוח שנשבה עליו. ומה גרם לרוח לנשוב?

     

    האטמוספרה. ומה גרם לאטמוספרה? מכירים את חד גדיא של ליל הפסח שבכל אחד מבתיו מתווסף פרט נוסף לעלילתו? גם כאן, לא פחות ולא יותר, הטכניקה היא אותה הטכניקה- עד שמגיעים למערכת שכל כדור הארץ מנוי עליה כאשר המערכת במלואה נעה במהירות מטורפת סביב השמש- דבר שמובן לנו פיסיקלית ותואם לחוקי הטבע, ואם כן השמש היא הגורם לתנועת העלה היינו לשינוי שנרשם מנקודה א' לנקודה ב'. אבל הסיפור של חד גדיא ממשיך... ומה הביא לתנועת השמש- היינו לשינוי שחל בשמש ברגע מסוים? התשובה שוב פשוטה: מערכת אדירה שקוראים לה גלקסית שביל החלב, ואם נחקור וננבוש נגיע למסקנה הפשוטה כי גלקסית שביל החלב היא שהביאה לשינוי שחל בעלה הקטן מנקודה א' לנקודה ב'.

     

    הכל עד כאן טוב ומובן ופשוט, אבל יש כאן שאלה שאין להתעלם ממנה: עד לאן יגיע סיפור החד גדיא שלנו? כי הרי גם גלקסית שביל החלב נעה ומשתנה במסגרת היחידה המנויה עליה, וגם זאת האחרונה שייכת לאימא שגורמת לכל שינוי שחל בה ובנכדיה וניניה... עד לאן נגיע עם הסיפור הזה?

     

    התשובה פשוטה: עד לאינסוף כי היקום שלנו וע"פ אותם החוקים של הטבע- הוא אין-סופי, אין לו סוף ולכן ההתחקות שלנו אחר הגורם לשינוי היא בלתי אפשרית. ולמעשה אני יכול לקחת את התשובה הזאת וללכת לישון איתה בשקט, אבל ישנה הבחנה אחת שלא נתנה לי לישון כי לא יכלתי להתעלם ממנה:

     

    שינוי, כל שינוי אינו יכול לצאת אל הפועל ללא מעגל שבמסגרתו קרה השינוי. בשביל להסביר את ההבחנה הזאת אספר לכם על סרטון שראיתי לפני כמה שבועות ביוטיוב. זה סרטון משגע בלתי יאומן, הסרטון בן כעשר דקות בו הניחו שורה ארוכה ומפותלת של אבני-דומינו, וכאשר נופל האחד מפיל את הבא אחריו וכך עשר דקות תמימות אנו עוקבים בסרטון מלא אחר השורות המפותלות של מאות אלפי הקוביות שנופלות ונופלות בסדר מופתי ואינן נגמרות. וכן זהו אפקט הדומינו הידוע "שינוי מסוים יכול להשפיע על יתר הסביבה", ובמקרה שלנו- נפילת האבן מפילה את האבן שאחריה וכן על זה הדרך...

     

    אילו הייתי מתחיל לראות את הסרטון הזה באמצע- לא היה לי ספק כי בנקודה מסויימת מישהו הפיל את אחת האבנים, ופתח בזאת את תחילת המעגל הסגור שבמסגרתו יתר האבנים המשיכו ליפול בעקבותיה. אם נחזור מכאן אל העלה שהבחנתי בשינוי שלו- אין ספק כי השינוי הזה התחולל במעגל שהתחיל איפשהו. מעגל כזה יכול להיות בן עשרות מטרים ספורים או בן מליארדי שנות אור, אבל חייב להיות מעגל שבמסגרתו התחולל השינוי בעלה ויצא זה הרגע אל הפועל.

     

    אם כן אני מצביע על המעגל שתוחם בחובו את כל המעגלים המשניים- הוא המעגל הגדול ביותר שבמסגרתו התחולל השינוי בעלה שנע מכאן לכאן או בגלקסיה שנעה מכאן לכאן... העיקרון הוא אותו העיקרון: משמעות "תנועה" היא "שינוי", ושינוי באחד העצמים יכול להתקיים אך ורק במסגרת מעגל סגור שיש לו התחלה ויש לו סוף, ואם כן המעגל הסגור שתוחם בחובו את כל המעגלים המשניים ובמסגרתו אנו מבחינים בתנועת העצמים במרחב, הוא היקום הסופי שיש לו התחלה וסוף, והכיצד מנוי וגמור עימנו כי ע"פ חוקי הטבע היקום הוא אינסופי?

     

    בפרקים הקודמים היגענו להכרה כי חוקי הטבע מחייבים תפיסה אינסופית ליקום, ובו בזמן מחייבים מעגל סגור שבמסגרתו העצמים נעים, ואם כן הייתכן שחוקי הטבע סותרים את עצמם או שמא איננו מבחינים בתנועה אלא במשהו אחר... מי הם "אנחנו" ומהי האבחנה במשהו "האחר"? על זאת בפרק הבא.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אלברט שבות
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין